אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף כט:

דף כט.

במשנה ואין שליח אחרון צריך שיאמר כו'. ולכאורה לשון צריך אינו מדוקדק, דהא אינו יכול לומר בפני נכתב, ונ"ל להוכיח דהמשנה אשמועינן דין חדש בזה, דמעצמו הוה אמינא דדוקא במקום שהשני אינו יכול לומר בפני נכתב הוא, דסגי כשיאמר שליח ב"ד אני, אבל אם גם הוא יכול לומר בפני נכתב, וכגון שגם הוא היה אצל הכתיבה ויודע לומר בפני נכתב. לא סגי כשיאמר שליח ב"ד אני, אלא בעינן שיאמר דוקא בפני נכתב כתיקון חכמים. לזה אשמועינן המשנה, ואין צריך שיאמר, להורות שאפילו במקום שיכול לומר נמי אינו צריך, וממילא אשמעינן נמי מינה, דאם השליח השני רוצה לומר בפני נכתב, פשיטא דעדיף טפי, ולא אמרינן דדוקא לשליח ראשון האמינו בזה משום שנשתלח מיד הבעל, אבל שליח השני שלא קיבל הגט מיד הבעל ואינו בא רק מכח שליח ראשון, לא האמינו לומר בפני נכתב, דמלישנא דמתניתין דנקיט ואין צריך, ואוקמינן דמיירי בע"כ בהכי כששליח השני יודע לומר בפני נכתב, ואשמועינן דאין צריך, ומכלל דאם הוא בעצמו רוצה לומר פשיטא דסגי, אלא דלא חייבוהו חכמים בזה וכמו שכתבתי ודו"ק:

בגמ' מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ויש להבין מה בכך דהיה מרוצה עליו ג"כ, מ"מ היאך מצי זה למוסרם, כיון ששליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול לעשות שליח, דהא תינח מה שיוכל למסור לאבא בר מניומי גופא, דלדידיה לא בעינן שליחות כלל, דעיקר שליח הבעל הוא אבא בר מניומי, וזה המוליכו לאבא, מעשה קוף בעלמא קא עביד וכמ"ש הפנ"י, אבל למסור לאדם אחר איך רשאי, ואפשר ליישב עפ"י מה שאמרו לעיל (דכ"ד ע"א) הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה, הרי שאע"ג שהבעל לא פירש לה שם השליח, רק שנתן לה הרשות לעשות שליח כרצונה מהני, וחשיב כאילו הבעל עשאו שליח בפירוש, דדוקא היכי שעבר על דעת המשלח הוא דבטל השליחות, אבל אם עשה זה בהסכמת הבעל, אע"ג שהבעל לא עשאו שליח מהני וכמ"ש התוס' שם, וכן ה"נ כיון דהבעל היה מרוצה בכך מדלא אמר לו אבא ולא את, ולא עבר על דעת משלחו מהני ודו"ק ועיין מה שכתבתי לעיל שם:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה