אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף יח.

דף טז.

בגמ' מאימתי מונין לגט רב אמר משעת כתיבה. ואין להקשות דא"כ לימא דמשום זה תקנו זמן בגיטין למען נדע מאיזה יום למנות, די"ל דתקנה קבועה כ"כ כתקנת הזמן לא בא כ"א למנוע מקלקול שיוכל לבוא מחסרון הזמן, וכגון טעמי דבת אחותו ופירי, אבל הכא מה קלקול יוכל לבוא אם לא יהיה זמן, שאז נמנה מיום הנתינה, רק שתפסיד מלהנשא איזה זמן מצער, בערך הזמן שמן הכתיבה עד הנתינה, ומשום זה לא הוו מתקני תקנה קבועה כל כך, ולפסול כל הגיטין שאין בהם זמן:

בתוד"ה השולח פי' כו' דהא לגט ישן אין חוששין וכו'. ביאור דבריהם, דליכא למימר דברייתא קמ"ל דלא חיישינן לגט ישן. דאילו היה חיישינן לגט ישן הוי אסור לגרש בו לכתחלה וקמ"ל דלא חיישינן ויכול לגרש בו לכתחילה, דא"כ תקשי מאי קמ"ל בשולח גט לאשתו, אפילו כשהבעל בעיר ואפילו לא גירש ע"י שליח נמי לא חיישינן לגט ישן. דמאחר שאסרו חכמים לגרש בגט ישן לא חיישינן שמא בא עליה, דמן הסתם לא חיישינן לזה אם לא כשידעינן שנתייחד, וע"כ דלא בא לומר כאן רק להשמיענו דלאו משום חשש שבא עליה צריכה להמתין, דהא לגט ישן אין חוששין, ואי הוי חיישינן שבא עליה היה מהראוי לחוש לגט ישן שלא לגרש כלל, וע"כ דהטעם שמא יאמרו שתי נשים, והנראה להדיא מתוס' דסברי שאפילו כשהבעל בעיר נמי אין חוששין לגט ישן, וטעמם כיון שאסרו חכמים לגרש בגט כזה משו"ה אין חוששין, וכ"כ להדיא בדבור שבסמוך ד"ה המשליש להשיג על רש"י שפי' ברייתא דהמשליש דמיירי שהבעל הלך לדרכו, וכתבו שאפילו בעיר נמי אין חוששין לזה. ולי נראה דרש"י דוקא כתב שהבעל הלך לדרכו, דאם הבעל בעיר חוששין, דהכי משמע להדיא לשון הברייתות דקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד, הרי שדוקא משום שאינו בעיר וידעינן בודאי שלא נתייחד, אבל בעיר שפיר חיישינן שמא נתייחד, וטעמם דס"ל דכיון שבדיעבד אם נתגרשה בגט ישן מותרת להנשא, דדוקא לכתחלה אסרו חכמים לגרש בגט כזה, אבל בדיעבד שכבר גירשה מותרת להנשא, וכדאמרינן לקמן (דף ע"ט), משו"ה שפיר חיישינן שיבוא עליה ולא יחוש לזה, ואע"ג דלקמן דע"ט מבואר דלא חיישינן לגט ישן אפילו כשבעלה בעיר, היינו כשכבר נתגרשה בגט ישן, בזה אמרינן דמותרת להנשא גם לכתחלה ולא חיישינן שמא בא עליה, אבל הכא בברייתא דנקיט שמוסרין לה הגט לכתחלה, ומשו"ה אי הבעל היה בעיר לא היו מתירין למסור לה הגט לכתחלה, דאין מגרשין לכתחלה בגט כזה שנמשך הכתיבה מהנתינה כשהבעל בעיר, דלכתחלה חיישינן מיהא שמא בא עליה ולא חשש לגרש אותה גם בגט ישן כיון שבדיעבד מותרת להנשא, ודוקא כשהבעל אינו בעיר דליכא חשש יחוד כלל מוסרין לכתחלה גט כזה, ומ"ש בברייתא דלגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד, היינו משום דקשה לתנא דברייתא איך מוסר לה השליח לכתחלה גט כזה, דלכתחלה מיהא צריכין לחוש לגט ישן, ע"ז מסיים שהרי לא נתייחד וליכא חשש יחוד כלל ועמ"ש בדבור הסמוך:

ודע דהרא"ש לקמן פרק הזורק וסימן חי) הקשה דהתם אמרינן דבגט ישן, היינו כשנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה, אם גירשה בגט כזה מותרת להנשא, דדוקא לכתחלה הוא דאין מגרשין בגט כזה, אבל בדיעבד מותרת להנשא, ואילו הכא בברייתא אמרינן הטעם דמותרת להנשא משום שלא נתייחד עמה דמשמע הא אם נתיחדה עמו חוששין שמא בא עליה ואסורה להנשא ע"ש, ולפמ"ש בדעת רש"י ניחא, דהכא נמי מה שמסיים התנא שהרי לא נתייחד קאי נמי אלכתחלה, דהתנא קא קשיא לי' על זה שהשליח מוסר לה הגט לכתחלה, ולכתחלה מיהא צריך היה לחשוש שמא בא, ע"ז מסיים שהרי לא נתייחד וליכא שום חשש, ועל המסירה דלכתחלה הוצרך התנא לסיים משום שידעינן דלא נתייחד, ואילו נתייחד איה"נ דלא היה רשאי השליח למסור הגט לכתחלה, אבל היכי דכבר גירשה, איה"נ דאפילו ודאי נתייחד נמי מותרת להנשא, דהיכי שכבר גירשה לא חיישינן תו שמא בא עליה אפילו כשודאי נתייחד. והנה הר"ן כתב נמי דדוקא נקיט רש"י שהלך לדרכו, משום דסבירא ליה דדוקא משום עיגונא כשהלך בדרך הוא שהקילו חכמים לגרש בגט שזמנו מוקדם מנתינתו דומיא דגיטין הבאים ממדינת הים, אבל אם היה בעיר הוי לי' כנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול ע"ש. ואמנם כדבריו מוכח להדיא מרש"י דלקמן (דע"ט ע"ב) בד"ה אם נתגרשה שכתב וז"ל אם נתגרשה בגט ישן והלך בעלה למדינת הים תינשא לכתחילה עכ"ל, הרי כדברי הר"ן שדוקא בכה"ג שיש חשש עיגון תינשא לכתחילה:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה