אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף טו:

דף טו.

בתוד"ה גידוד חמשה. פי' בקונטרס כו' וקשה לר"ת, הנה בעיר אשר אין לה חומה סביב אלא שחריץ עמוק עשרה טפחים מקיפה סביב. אם החריץ נחשב למחיצה כמו מחיצת גדר, או דילמא שאני גדר שעומד וניכר למעלה, אבל חריץ לא מהני, ובפוסקים הקדמונים לא נמצא מפורש שע"י חריץ לחוד בלא היקף מחיצה יועיל להיתר טלטול, ורק בתשובת חכ"צ נמצא פלפול ארוך בזה, והפמ"ג ובאו"ח סי' שס"ב) כתב נמי דמהני, ולבד אשר בירושלמי מפורש הדבר להיתר, דבריש (פ"ק דעירובין) איתא ר' יעקב בר אחא ור' יוסא בשם ר' יוחנן עושה חריץ על פתח המבוי עמוק עשרה ורוחב ארבע ומתיר המבוי, הרי מפורש דחריץ הוי מחיצה, וע"ש במראה הפנים. עוד לענ"ד הדין מוכרח נמי מסוגיין לפרש"י, דבאמת קושית התוס' חזקה על רש"י, ובתחלת ההשקפה כוונתי למ"ש המפרשים, דאין כוונת רש"י כאן על רשות החריץ בעצמו שרואה פני עשרה, שבזה ודאי לא אמר רב חסדא דאין מצטרפין, דמ"ש מבור וחוליתו, אלא הכוונה על המקום שהחריץ מקיף אותו שהוא אינו רואה פני עשרה, בזה סובר רב חסדא דאינו מצטרף, והיינו דקאמר חריץ חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרף, שיהא המקום המוקף רה"י, ודוקא ע"י צירוף אינו מועיל לדידיה, אבל כולו בגידוד מועיל גם לרב חסדא, וגם ע"י צרוף הופסק בש"ס דמצטרף, דכן הופסק הלכתא דמצטרף, הרי דלשיטת רש"י מבואר בש"ס דילן דחריץ הוי מחיצה לענין שהמקום המוקף יהיה רה"י, ובלא"ה דברי התוס' אינם מובנים. דהא י"ל דרב חסדא פליג על הך דבור וחוליתו, שזהו מימרא דר' יוחנן בשבת, ואיה"נ דרב חסדא גם בבור וחוליתו יסבור שאינו מצטרף, וכן משמע להדיא מלשון התורי"ד בסוגיין דמביא סייעתא למרימר דמצטרפין, מההיא דבור וחוליתו, ואי נימא דגם רב חסדא סובר התם דמצטרף, א"כ בע"כ דהתם הוי ענין אחר שאינו שייך לדין דהכא דגידוד ומחיצה, מה ראיה מייתי מהתם להך דהכא דגידוד ומחיצה, הא התם גם רב חסדא מודה דמצטרף, אע"כ דרב חסדא יפלוג גם בבור וחוליתו ולכן מביא סייעתא כמו דפסקינן התם דבור וחוליתו מצטרף, ה"נ גידוד ומחיצה ודו"ק:

בפרש"י דמשי חדא ידי' והדר משי לאידך. והנה קושית התוס' חזקה מאוד, דמאי פשיט מידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה, דילמא מיירי שעשה בבת אחת נטילה לזו ושטיפה לזו, ואפשר לפרש לפרש"י היינו דמשא חדא ידו והמתין עד שנתנגבה האחת ואח"כ משא לשניה, דאז ס"ד דלא מצטרפי, וכ"כ בתורי ד להדיא דמיירי שהמתין ער שנתנגבה, ופשיט מהנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בשטיפה, ומשמע לי' דבלא המתין פשיטא דנטילה בכלל שטיפה דעדיפא, ומאי קמ"ל, וגם הנוטל לשון דיעבד. וע"כ איירי בכה ג שלא מצא ליד השני ליטול עד שחזר על הנהר לשטוף ידו השניה ואפ"ה טהורה, משמע אפילו כבר נתנגבה הראשונה, אלא שדוחק לפרש כן מדלא הזכיר רש"י כלל מזה הפירוש ולכן נראה בכוונתו. דהטעם דס"ד דלא מצטרפי הוא משום דתקון חכמים היה ליטול שני ידיו, ואם לא נטל אלא אחת והמתין עד שנגבה ומשי אח"כ לאידך אין זה כתקון חכמים ואין ידים טהורות בכה"ג, דומיא דמ"ש אח"כ דנטל חצי ידו והדר חציו אחרינא אע"ג דבין שני הנטילות נטל כל היד, אפ"ה אין טהורות לחצאין, ודעתו נראה כמו שאין בטהרת הגוף טבילה לחצאין, כמו כן בנטילת ידים אין נטילה לחצאין וא נימא כן א"כ גם בטבל ידו אחת נמי לא מהני, דכיון דתקנו ליטול שני ידיו אי טביל לחד יד הוי כמו טביל לחצי גוף. ולפי"ז שפיר פשיט מהנוטל ידו אחת ואחת בשטיפה, דאי נימא דאין ידיו טהורות לחצאין, א"כ כי נטל ליד אחת וטביל להשניה בבת אחת נמי לא מהני דסוף סוף נטילה אין כאן. וגם טבילה אין כאן, כיון דבעינן דוקא לשתי ידים, וכי טביל לחד יד הוי כמו טביל לחצי גוף. וכמו דאמרינן לקמן בסמוך חולה שנתנו עליו שלש קבין טהור אבל חציו בטבילה וחציו בנתינה לא מהני, דלא טבילה ולא נתינה איכא וה"נ דכוותה, אע"כ דהקפידה היתה רק ששני הידים יטהרו, ואפי' לחצאין נמי מהני אם אך נטל מיהא ליד אחד כל היד:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה