בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף ד:
בגמ' והוינן בה מאי ואינו יכול אילימא חרש. ובחדושי הרשב"א הקשה למה לי' להש"ס לאתויי הכא והוינן בה וכו', ואוקימתא דרב יוסף הב"ע כגון וכו' הא מגופה דברייתא תקשי לרבה אמאי תסגי בקיום חותמיו ובתחלת העיון תרצתי עפמ"ש האחרונים, דלענין שלא לשמה כשר להעיד גם מתוך הכתב, וכמו בעדות מיתת הבעל, דהרבה קולות הקילו בעדות אשה, אבל לענין קיום, כיון דקיום שטרוח עדות מיקרי פסול מתוך הכתב ובעינן דוקא מפיהם, ולפי ז גופה דברייתא לא היה קשה לרבה, דהוה מפרשינן דאינו יכול דקאמר, היינו אלם, דמתוך הכתב יכול להעיד, ולענין שלא לשמה מהני זה, אבל לענין קיום כיון דלא מהני, משו"ה יתקיים בחותמיו ורק עיקר הקושיא הוא, משום דמוקמינן בחרש שלא מהני עדותו כלל כיון דלאו בר דעת הוא. ושוב ראיתי במהרש"א שקדמני בתי' הזה, ואפ"ה העליתי על הגליון מפני הדבר שנתחדש בזה, דהנה מ"ש התוס' בד"ה אילימא חרש ולא בעי למימר אלם וכו' דקשה להו על הש"ס גופא מנ"ל לאוקמי בפרש ולאקשויי מינה לרבה, שיהא הברייתא מיירי באמת באלם ולא קשה כלל, דשפיר יכול להעיד לשמה חתוך הכתב, ותירצו דלישנא דואינו יכול דחקו לאוקמי בחרש, וא"כ מכח קושית התוס' מוכח דהתוס' סברי דאלם יכול להעיד מתוך הכתב על לשמה, דאלת"ה לא הוו מקשו מידי, דאפילו נוקי באלם אכתי יקשה לרבה, אע"כ דסברי דלענין לשמה מועיל חתוך הכתב ועמ"ש לקמן דכ"ג:
והנה הר"ן לאתר שהביא אוקימתא דרב יוסף שנתנו כשהוא פקח ולא הספיק לומר פד שנתחרש הקשה ג"כ דלוקמא באלם, ותי' דאלם יכול להגיד מתוך הכתב. שהרי האמינו בעדות אשה חתוך הכתב, ועיין בב"י (אה"ע סי' קמ"ב) שהבין דהר"ן הקשה אותה הקושיא עצמה שהקשה התוס', וממילא הוכיח מדלא רצו התוס' לתרץ כתירוץ הר"ן, שיכול להעיד מתוך הכתב, ובחרו בתירוץ אחר, מכלל דהתוס' סברי דאלם אינו יכול להעיד מתוך הכתב ע"ש, ולענ"ד אי אפשר לומר כן בדעת התוס' וכמו שהוכחתי לעיל מן הש"ס גופא, מדהוצרך להביא כל השקלא וטריא דמוכרח לאוקמי בחרש, דאל"ה הוי מוקמינן באלם ולא היה קשה כלל לרבה, דלשמה יכול להעיד מתוך הכתב, וכיון שאיכא ראיה מן הש"ס מי יוכל לפלוג ע"ז, ובשגם שהוכחתי שגם התוס' מפרשים כן כוונת הש"ס וכנ"ל, והאמת יורה דרכו דמ"ש הר"ן שאלם יכול להעיד מתוך הכתב כוונתו, שאפילו לענין קיום מהני מתוך הכתב וכשיטת הריב"ש המובא בש"ך (חו"מ סי' מ"ו), וא"כ הברייתא דקתני יתקיים בחותמיו אי אפשר לאוקמי באלם, ובזה מחולקים עם תוס', דתוס' סברי דלענין קיום לא מהני, דזה שפיר יכול להוכיח מדדחקו בתירוצם ולא תירצו כהר"ן, מכלל דפליגי בזה עם הר"ן, והר"ן סובר שגם לענין קיום מהני מתוך כתב. אבל לענין לשמה ודאי שגם התוס' סברי דמהני חתוך כתב כדמוכח מהש"ס גופא: