אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף ד.

דף ג:

ברש"י ד"ה במזויף מתוכו, שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה הקושיא מבוארת דלשיטת רש"י לקמן (ד"י דהפסול הוא משום דאתי למימסר באפייהו א"כ אפילו אם חתמו שלא לשמה כשרין להיות עדי מסירה. ואמנם הדבר פשוט מאוד, שזה ודאי דלר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה, א"כ צריכין העדי מסירה להעיד על הכשר הגט שנעשה לשמה, רק אי ליכא עדי מסירה בפנינו סמכינן על עדי חתימה שמסתמא בהכשר נעשה והיה בכאן עדי מסירה שראו בהכשר הגט כמ"ש התוס' ד"ה דקיימא, והנה גם זה ודאי היכי דחתמי העדים שלא לשמה, ודאי שגם הכתיבה היתה נמי שלא לשמה, דאי אפשר שהכתיבה תהיה לשמה והעדים יחתמו במתכוון שלא לשמה וכמ"ש התוס' בד"ה וחתמו, כמו שפי' במהר"ם כוונת התוס' ע"ש, וא"כ לשיטת רש"י פשוט מאוד, דהיכי דחתמי שלא לשמה פסול, משום דאז ודאי שגם הכתיבה היתה שלא לשמה וחיישינן דילמא אתי למימסר ג"כ באנפייהו, וא"כ לא ידעינן דכתיבה היתה שלא לשמה, דבשלמא כשיש עדי מסירה אחרים ומעידין שנעשה לשמה כשר אפילו אם העדים חתמו שלא לשמה, אבל אנן חיישינן דילמא יהיו הם גופא העדי מסירה ועליהם ודאי שלא נוכל לסמוך, דכיון שחתמו שלא לשמה, תלינן שמסתמא נכתב ג"כ שלא לשמה, משום דברוב פעמים כן הוא כמ"ש במהר"ם, רק אם העדי מסירה מעידין בפירוש דנכתב לשמה אז כשר:

בתוד"ה מודה ר"א כו' מה תקלה יש בכך וכו' לשיטת הרשב"א לקמן גבי ערכאות דהיכי דלא צריכי העדים להכשר הגט הוי חתימתן כטייטא בעלמא, ולא מיפסיל מטעם שלא לשמה. אבל היכי דצריכין אותם להכשר הגט הוי צורך הגט ובעי לשמה, א"כ שפיר מתפרש הגמי, מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו שהוא פסול, והיינו מטעם שמא אתי למיסמך עלייהו, וכיון דחזינן אשר לפעמים סמכינן עלייהו א"כ הוי צורך הגט ולכן מיפסלו בדין מטעם שלא לשמה:

בתוד"ה עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וא"ת כו' והשריש וחתמו. ולכאורה קשה דאכתי וחתימתו למה לי, אפילו אי לא הוי בעינן חתימה כלל, מ"מ היה פסול מכח מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כיון שחיברו אח"כ, ונ"ל דמחוסר מעשה לא מיקרי כ"א כשעל ידי המעשה עשה איזה תקון או שינוי בגט מכפי שהיה קודם המעשה הזה, וכגון שבתחלה בשעת כתיבה היה מחובר ואח"כ תלשו, או שהיה כתוב על קלף גדול ואח"כ קצייה, אבל בכה"ג דהכא, דבשעת כתיבה היה תלוש, וגם בשעת נתינה תלוש הוא, א"כ אפילו חיברו בינתיים לא מיקרי זה מעשה, כיון שע"י המעשה הזאת לא בא שום שינוי ותקון כל דהוא בגט, וכמו שהיה ממש בשעת כתיבה כן הוא נמי בשעת נתינה, המעשה הזאת לא מעלה ולא מוריד. ולפי"ז למה דקיי"ל היה כתוב על קלף גדול וחתכו אח"כ פסול, אם מתחלה היה כתוב על קלף, ואח"כ חיבר ודיבק לקלף הזה עוד קלף, וקודם הנתינה חתך שוב לקלף המדובק עד שנשאר כמו שהיה בשעת כתיבה לא מיפסיל מטעם מחוסר מעשה, כיון שהמעשה הזאת לא פעל שום תקון ושינוי בגוף הגט. וזה היה נ"ל פשוט אלא שמשמטות הפוסקים לא ס"ל כן, דהטור (אה"ע סי' קכ"ד) כתב להדיא דאפילו חברו בין חתימה לנתינה ותלשו מיקרי מחוסר מעשה ופסול, ועוד י"ל דלא פסלינן מחוסר מעשה רק אם היה מחוסר בעת כתובה, אבל אם נכתב בתלוש אפילו חיברו אח"כ כשר, כיון דבשעת הכתיבה לא היה מחוסר רק כתיבה ונתינה, ונ"ל להביא ראיה לזה ממ"ש לקמן (כ"א ע"ב) מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה, דלכאורה קשה כתיבה מאי בעי הכא, הא עיקר הקפידה שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, וא"כ הכי הול"ל מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה, אע"כ דאשמועינן דלא פסלינן מחוסר מעשה רק אם היה מחוסר בשעת כתיבה, דבעינן שלא יהא מחוסר כ"א כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה ודו"ק. והרשב"א מביא מירושלמי דמספקא בזה, ועמ"ש לקמן (דע"ז ע"ב). ועוד ראיה לזה מהא דאמרו לקמן (דף פ"ב) המגרש את אשתו כו' אלא לפלוני כו' יחזור ויטלנו וכו', ובס' גט מקושר מג"ר אות כ"ד כתב שכיון דאמרינן בש"ס התם דקנאתו ליפסל מן הכהונה, וא"כ הגט שלה ולכן צריכה להקנותו לבעל, דאל"ה מה מהני שחוזר ונותנו לה כיון שכבר הוא שלה ע"ש ולשיטת הפוסקים דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה נסי פוסל, דהוי נמי מחוסר מעשה. א"כ היאך מצית להקנותו והא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, אע"כ כיון שבשעת כתיבה לא היה חסר מעשה זאת אין בכך כלום:

בתוד"ה דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין כו' ולפיכך יש ליזהר, המשך התוספת בלשון ולפיכך צריך ביאור, דמשמע דתלוי בזה שפסקינן הלכה כר' אליעזר בשאר שטרות, ומה ענין זה לזה, הא בגיטין לכו"ע הלכה כר' אליעזר, ונ"ל שזה פשוט שלישנא דר' אליעזר דאומר שאין העדים חותמין אלא מפני תקון העולם, משמע דעדי מסירה הם העיקר, ורק הם כרתי ולא העדי חתימה ואפ"ה אי הוי פסקינן כר' אליעזר רק בגיטין ולא בשאר שטרות, אז היה הכרח לפרש בדר' אליעזר, דמה דאמר עדי מסירה כרתי, הוי הכוונה דעדי מסירה נמי כרתי כי ליכא עדי חתימה, אבל היכי דאיכא עדי חתימה לא בעינן כלל עדי מסירה וכשיטת הרי"ף, דאלת"ה אלא דוקא עדי מסירה, אבל עדי חתימה פסולין בגט, א"כ איך נכשירם בשטרות אע"כ דלר' אליעזר נמי מהני עדי חתימה, ומשו"ה בשטרות דקיימי לראיה אין קונין עדי חסירה אלא עדי חתימה, אבל אם עדי חתימה פסולין בגיטין למה יהיו כשרין בשאר שטרות, ועיין בר"ן לקמן ס"פ המגרש שהוכיח כן ע"ש, אבל השתא דפסקינן כר' אליעזר אפילו בשאר שטרות א"כ שפיר נוכל לומר דלר' אליעזר דוקא עדי מסירה ולא עדי חתימה, דעדי חתימה פסולין כין בגיטין בין בשאר שטרות, והיינו מ"ש התוס' ולפיכך דבאמת דין זה תלוי בדין הקודם, דכיון שפסקינן כדידיה אפילו בשאר שטרות, ממילא מוכח דדוקא עדי מסירה ולא עדי חתימה, ולפיכך צריך ליזהר שיהיו עדי מסירה בשעת הגט, דזולתם הגט פסול אע"ג דאיכא עדי חתימה, אבל אי לא הוי פסקינן כר' אליעזר בשאר שטרות אז היה ההכרח לפרש דעדי מסירה נמי כשר, אבל עדי חתימה לחוד נמי כשר, וממילא לא היה ההכרח להזהר בעדי מסירה כיון שהגט כשר גם ע"י עדי חתימה, ולפי"ז י"ל דהרי"ף והתוס' לשיטתייהו אולי בהנך תרי דינים, הרי"ף שסובר הלכה כר' אליעזר בגיטין לבד ולא בשאר שטרות, משו"ה סובר דערי מסירה נמי כרתי, אבל עדי חתימה בודאי כרתי, דלשיטתו ההכרח לפרש כן, והתוס' לשיטתייהו דהלכה כר' אליעזר אפילו בשאר שטרות, שפיר יכולים לפרש דעדי מסירה דוקא, הם כרתי ולא עדי חתימה, דעדי חתימה פסולים וכנ"ל:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה