בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף ג:
בתוד"ה דתנן וכו' ותימה לר"י. היה אפשר ליישב קושית התוס' עפ"י מה שמבואר בסמוך דכתב בכתיבת ידו ואין עליו עדים כשר אפי' לר"מ, ואף דוכתב היינו וחתם. ש"מ כתיבת ידו זו היא חתימה, דאין לך חתימה גדולה מזו כיון שהוא עצמו כתב, ומהני כמו עדים אף שלא חתם שמו, מ"מ הוי כמו עדים וכמ"ש התוס' בד"ה ג' גיטין. והנה לפי"ז שפיר משכחת גם לר"מ דהכתיבה יהיה נצרך לשמה, כגון בכה"ג שכתב בכתיבת ידו, ואין עליו עדים הלל, בודאי שהכתיבה צריך להיות נשמה, כיון שזהו החתימה, דגם בבטל עצמו חישינן שמא לא אחר בפירוש לשמה ופסול כמ"ש הפנ"י, ובכה"ג הרי בודאי שצריך השליח לומר בפני נכתב, כיון דחתימה ליכא הכא ואין כאן אלא כתיבה, נמצא דלר"ת אין הדין שוה שכל השלוחים, דכשהביא גט חתום בעדים, אין צריך לומר כ"א בפני נחתם לחוד, דעל הכתובה לא איכפת לן אפילו אי הוי ודאי שלא לשמה וכשהביא גט כתוב הכתב ידו ואין עליו עדים, בהכרח שיאמר בפני נכתב לחוד, ולפי"ז מיושב קושית התוספת, דמ"ש בברייתא דלר"מ אם לא אמר בכ"נ וע"כ הוי הולד ממזר, אין הכוונה שלא אמר תרווייהו, ומשום דבעינן דוקא שיאמר תרווייהו, אלא בכל חד וחד כשייך לו. בגט עם עדים, כשלא אחר בפני נחתם, ובכתב ידו, כשלא אמר בפני נכתב הוי ממזר משום דשינה ממטבע וכו', אבל איה"נ דלא וצרך לדידיה שיאמר תרווייהו, ורק הכא בסוגיין דקאי על מתניתין דאשמועינן דינא דשליח מה שצריך לותר בפני נכתב ונחתם אפי' בגט חתום בעדים, פריך שפיר דזהו דלא כר"מ. אבל לקמן כברייתא דלא אשמעינן בדין דשליח, כ"א בדין דכל המשנה ממטבע כו', שפיר מזכיר תרווייהו כיון דלפעמים משכחת שצריך לומר בפני נכתב, אשמעינן דאילו לא אמר בפני נכתב במקום שצריך, או בפני נחתם במקום שצריך הוי שינה ממטבע כו' והולד ממזר ודו"ק:
ובפשוטו היה נראה ליישב, דנהי שזה ודאי דלר"מ אין נצרך כלל לתקן שיאמר בפני נכתב, כיון דלשיטתו לא בעי כלל כתיבה לשמה, אבל לאחר שחבריו רבו עליו ותקנו כן שיאמר גם בפני נכתב, א"כ הוי גם לדידיה משנה ממטבע שטבעו חכמים והגט פסול, דודאי למעשה לא היה נוהג ר"מ כשיטתו, ואילו היה בא גם לפניו גט ע"י שליח היה מצריך גם הוא שיאמר גם בפני נכתב כיון דחכמים חולקין עליו, וכעין דאיתא בשבח (קל"ד ע"א) אמרו לו תלמידיו לר"מ דבריך יבטלו בחייך א"ל אעפ"י שאני אומר כך וחביריי אומרים כך מימיי לא מלאני לבי לעבור על דברי חביריי, וא"כ הכא בסוגיין דמיירי בעיקר התקנה, שפיר קאמר דהוי דלא כר"מ. דאילו לדידיה לא היה נצרך כלל לתקוני שיאמר כן, אבל לקמן בברייתא דמיירי בדין דכל המשנה ממטבע, שפיר קאמר ר"מ דהוי הולד ממזר, כיון דעכ"פ התקנה היתה שיאמר גם בפני נכתב, והיה מאיזה טעם שיהיה. אם לא אמר כתקון חכמים הוי משנה ממטבע וק"ל. ועוי"ל דר"מ דברייתא לדבריהם דרבנן קאמר, דלדידהו הוי משנה גם כשלא אמר בפני נכתב, אבל לדידיה איה"נ דלא בעינן בפני נכתב. שוב ראיתי שהתוס' בב"מ (דף נ"ה) כתבו דבפני נכתב דברייתא הוי לרבנן עיי"ש:
בתוד"ה שלשה גיטין דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו, ואע"ג דאין שטר בלא עדים, ובשלמא היכי שהעדים לא יבואו כ"א לברר הדבר, אז שייך לומר דכתב בכתב ידו אין חתימה גדולה מזו, אבל בגט שעיקר הכריתות נעשה על ידם. מאי מהני ההודאה שבכתב ידו וכמו בנותן מתנה לחבירו לא מהני מה שיכתוב לו השטר בכתב ידו, דבלא עדים לא מיקרי שטר וכדלקמן (ר"י ע"ב) ולשיטת ר"ת בסמוך דאף לר"מ בעי עדי מסירה, וכיון דאיכא הכא עדי מסירה שפיר מהני גם כתב ידו, אבל לשיטת הרי"ף ורמב"ם דלא בעינן עדי מסירה וכפרש"י לקמן, א"כ יש להבין מה מהני כתב ידו, וראיתי בחדושי הרשב"א ליבמות (דף ל"א), דבגט כיון דשינתה התורה לכתוב החתימה בלשון וכתב, הרי דמכשרה התורה להדיא בכתב ידו, וגם בעד אחד כשר מהאי טעמא, כיון דכתבה התורה בלשון יחיד ע"ש: