אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף קיב.

דף קי:

ברש"י ד"ה אומן קונה בשבח כלי כו' וכשמחזירו הרי הוא כמוכר לו שבח שהיה לו בתוכו ע"כ, מלשון רש"י משמע דס"ל דהאומן יש לו קנין ממש בשבח עד שכשמחזירו הוי כמוכר לו והיינו כשיטת הרשב"א בב"ק דדעת האומן להשביחו נמי לצורך עצמו לקנות בו כנגד שכרן, ולפי"ז צריכים הבעלים קנין כשיחזיר להם השבח, וראיתי בנה"מ (סי' ש"ו) דהקנין הוא מטעם כסף ואם פרע לו הרי קנהו מאתו בכסף השכירות, ובכה"ג דלא שייך החשש דנשרפו חטיך הוי כסף קונה לכו"ע ע"ש. אמנם זה מספקא לי באם שילם לו בעה"ב השכר קודם שעשה האומן את השבח, אי קנה השבח ע"י הכסף כיון דבעת מעשה הוי השבח דשלב"ל עוד, או שמא כיון דהאי דהכא לא דמי לשאר דשלב"ל, דהכא אין יכול האומן אח"כ כשיבוא לעולם לעכב השכר לעצמו, ואם ירצה בעה"ב לסלק לו המעות יכול לסלקו וא"צ דעת האומן וכמ"ש בקצוה"ח (סי' ש"ו), להכי אפשר דדמי למוכר לאחר ל' יום דקונה בכסף דמעיקרא ואפי' בנתאכלו המעות וכמ"ש בתוס' ונמוק"י לעיל בפ"ק ובחו"מ (סי' רצ"א), ויותר מסתבר להיפך דכיון שבעת חלות הקנין לא היה יכו לחול, גם אח"כ לא יקנה בכסף הזה, ולא דמי למוכר לאחר ל' שגם בעת מעשה יכול לחול וצ"ע, ובחי' לב"ק הארכתי בביאור שיטת הרא"ש דב"ק בטעם דאומן קונה בשב"כ:

ודע דהפנ"י בגיטין (דף כ"ג) בהא דתנן התם הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן, הקשה דלמ"ד אומן קונה בשבח כלי, הא הני לא ידעי לאקנויי ונ"ל דאטו עצם הנייר נשבח בזה שנכתב הגט עליו, אדרבה עצם הנייר עוד נתקלקל ע"י הכתיבה, דמעיקרא כשהיה חלק היה עומד לכתוב עליו לכל הצריך, ועתה לא יוצלח עוד למלאכה לגבי אחרים, כ"א לגבי בעל שהוא צריך לו, אבל לאדם אחר ליכא בזה שום שבחא, ולא שייך כלל לומר שהאומן יקנה זה כיון שאין כאן שום שבח ולק"מ, וז"ב:

ברש"י ד"ה דאגר לביטשי כו' מיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירו בין ישביח ובין לא ישביח כו', וצריך באור דאכתי היכי דמשביח לא יעבור בבל תלין, כיון דקונה השבח וכשמחזיר הוי כמוכרו, ובב"ק (דף צ"ט) הוסיף רש"י דבכה"ג דשכרו לביטשי אינו קבלן אלא שכיר יום, וכבר השיגוהו בתוס' שם דמ"מ הוי קבלן ולא שכיר יום, והנ"ל בבאור רש"י, דדוקא כשמתנה עמו על כל השבח כאחד י"ל דהשבח קונה לעצמו, אבל אם אין מתנה עמו על כל השבח רק על כל פעולה ופעולה בפני עצמה, לא שייך לומר דהאומן יקנה בשבח, דאכתי ליכא שבחא, דכל פעולה כשהיא בפני עצמה אינה משבחת כלל ורק בסוף כשיצטרפו כל הפעולות נגמר השבח, וברוב המלאכות ימצא אשר קודם גמר כל הפעולה עוד הדבר מקולקל, כגון מי שישכיר לתפור לו בגד בתנאי כזה, בעד מלאכת החתיכה כך וכך ובעד תפירת. כל חלק כך וכך, אע"ג שבכל אחד מהפעולות הרי הוא קבלן, האם שייך לומר בזה שיקנה האומן בשב"כ, דהא כל פעולה כשהיא בפני עצמה עוד קלקול יש בה, שמקלקל הסחורה, ורק בסוף כשיוגמר מלאכת כל הבגד, רק אז ימצא השבח, וא"כ איך שייך לומר שיקנה השבח כיון דהתנאי הוי על כל פעולה בפני עצמה ואז ליכא עוד שום שבחא, וכדומה ברוב המלאכות הוי הכי, דטרם גמר כל הפעולות ליכא שבחא, וזהו גופא החלוק בין שכיר יום לקבלן, דבשכיר יום כיון דאין התנאי על כל השבח בפעם אחד, וכ"ז דלא נגמר הפעולה אין כאן שבח אכתי דנימא שהאומן יקנה, והיינו נמי כוונת רש"י, דכיון ששכרו לכל ביטשא וביטשא, ועל כל אחת הוי תנאי בפני עצמו הוי כשכיר יום, כלומר כמו בשכיר יום לא אמרי' דיקנה בשבח משום דלא נגמר כל הפעולה, ה"נ בכה"ג דג"כ לא נגמר הפעולה, לא שייך לומר דיקנה בשבחא, כיון דרוב הפעמים ליכא שבחא כלל בכה"ג, ואף אי משכחת דאשבח מעט מכל ביטשא ובכל ביטשא נתוסף השבח, נמי לא שייך שיקנה לשבח וימכור אותו, כיון דאין מסוים וניכר שבח דכל ביטשא לא שייך מכירה בכה"ג, וכיון דשכירות פועלים הוא רק על שני האופנים, או שכר פעולה או כמכירה שימכור לו השבח בעד אלו הדמים, והכא דלא שייך מכירה כיון דאין מסוים כל שבח המועט איך וכמה נשבח ובכל אחד הוי תנאי בפני עצמו, א"כ בע"כ דבכה"ג הוי שכר פעולה ולהכי עובר בבל תלין ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה