בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף קי:
במתני' שכיר שבת כו', בספר מ"ה נסתפק דבנדחה לפרוע השכר משום שבת אם עובר עוד בבל תלין, ואשתמיטתי' מ"ש החנוך (מצוה תקפ"ח) להדיא, דבכה"ג אין עובר, כיון דאידחי אידחי ע"ש:
שם האומר לחבירו צא שכור כו' שניהם אינם עוברים זה לפי שלא שכרן, והמפרשים הקשו אמאי לא נימא בזה שלוחו כמותו לענין שיעבור המשלח. ונ"ל לדייק בלשון הברייתא דקתני האומר לחבירו, ולא קתני האומר לשלוחו, דלשון שליחות הוי משמע ששלחו לשם כך, ולשון חבירו משמע שלא שלחו לשם כך, אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצלם ישכרם, ודכוותה דייק במסכת קדושין (דף נ"ט), ודוקא בכה"ג דקתני הכא האומר לחבירו, דלא שלחו מתחלה לשם כך ולא סמכא דעתא דבעה"ב עליו שישכור לו הפועלים, משו"ה לא ידע לצמצם במעותיו שיהיו פנוים לצורך תשלומי הפועלים, וזבין עיסקי אחריתי שנצרך לו המעות על העיסקא, ולהכי אפילו אם יש בידו מעות אינו עובר דיכול להוציאם לצורך עיסקא אחריתי דזבין, אבל בשלח שלוחו ממש דסמכא דעתו שודאי ישכור הפועלים, אה"נ דעובר בבל תלין, דכיון דידע וסמיך דעתא הו"ל להיות הכסף שבידו מוכן לצורך תשלום הפועלין, ואם רוצה כעת להוציאם לצורך עיסקא אחריתי אסור ועובר בבל תלין, ומהא דקאמר בסמוך דיהודה בר מרימר אמר לשמעיה זיל אגיר לי פועלין, אין להוכיח כ"כ דאפילו בשליח ממש אין עובר, די"ל דשמעיה לא הוי כשליח ממש אלא כשכירו ולקיטו, ושליח ממש לא הוי כ"א כשימנה אותו לשליח ויאמר לו הוי שליח לדבר זה וכמ"ש לעיל (דף צ"ט ע"ב), ולכך נהי דהכא הוי ודאי סמיך דעתו דיהודה שישכור לו הפועלים, מ"מ א"א למחייבו כיון דלאו שלוחו הוא כלל, אלא דדעת הפוסקים אינו כן ולא חלקו בזה, ואפילו בשליח ממש כתבו דאינו עובר, ובטעם הדבר כתב בס' רביד הזהב דכמו דדרשינן קרא דאתך לענין כמה דברים (לקמן דף קי"ב) ה"נ דרשי' ביה נמי אתך ולא שליח: