אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף קג.

דף קב:

ברש"י ד"ה וכתב ליה וזה אומר לא דרתי אלא שלש ע"כ, ותמיה לי כיון דגם לדברי השוכר אכלה שלש שני חזקה, אמאי מהימן המשכיר, לשוכר הוה לן למהימני משום מיגו דאי בעי כביש לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא, ואין לומר דהוי מיגו להוציא מחזקת בעלים הראשונים, דהא השוכר נקיט שטרא, והיכי דאיכא שטרא דמסייע ליה אמרינן מיגו אף להוציא וכדמוכח מהך דסיטראי וכמ"ש הש"ך בכללי המיגו סעיף י"א, וי"ל משום דהשטר דהכא אן בו ממש לטובת הלוה כיון דלאו לטובתו נכתב אלא בשביל שלא יחזיק וכמבואר בש"ס, וכיון דהשטר לא מסייע לטובת הלוה שוב הו"ל מיגו להוציא. ומה דדחק לרש"י לאוקמי בכה"ג דוקא דטענת הלוה דאכלה שלש, י"ל נמי דמכוון לתרץ קושית השמ"ק שהקשה על פרש"י, דלמה לו למשכיר האי טעמא דקאמר הש"ס, דשטרא נכתב בכדי שלא תחזיק, תיפוק ליה דקרקע בחז"ב עומדת ועל השוכר להביא ראיה שיש לו לדור עוד בתוכה ע"ש, לזה מתרץ רש"י דבאמת אם השוכר לא היה מודה שאכלה שלש שנים, לא היינו צריכים להאי טעמא דבטול השטר, ובלא"ה היה מהימן משום דקרקע בחז"ב עומדת, ורק הכא מיירי דהשוכר טוען שאכלה שלש שנים דיש לו מיגו וגם מסייע לו שטרא והו"ל להימני' על טענתו, ולהכי הוצרך בש"ס לבטל השטר דשוכר, וא"כ מינה גופא מדקאמר בש"ס לטעמא דבטול השטר, למד רש"י דהשוכר טוען שאכלה שלש, דבלא"ה באמת לא היה צריך לזה, כן היה נראה לכאורה:

אכן שוב הדרנא בי הן מצד ההכרח שכתבתי והן מצד עצם הדין, דמה שכתבתי דרש"י היה מוכרח לזה לתרץ קושית השמ"ק, באמת לא זכיתי לירד לסוף דעת השמ"ק בקושיא הזאת, הא בע"כ מוכרח המשכיר לטענא דבטול השטר, דאי לא"ה לא היה מועיל כלל לומר דליהמניה למשכיר משום דקרקע בחז"ב, דע"כ לא קאמרינן כזה כ"א במקום שאין שטרא דמסייע, דאז אמרינן דקרקע בחז"ב ומספיקא לא מפקינן מחזקת בעלים, אבל אי איכא שטרא דמסייע לשוכר, ודאי דלא מהימן המשכיר לאורועי השטר והשוכר מהימן, והגע עצמך אם אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמר לו פרעתיך פלגא, דודאי הלוה מוחזק במעותיו, ואפ"ה המלוה מוציא ממנו, דבכה"ג דאיכא שטרא לא מהני מעלת החזקת ממון לאורועי השטר, ולס"ד דש"ס דשטרא דהכא נכתב גם לטובת השוכר, וא"כ השוכר מוציא עליו שטר הכתוב בו שחייב המשכיר לתת לו דירה על עשר שנים, והמשכיר שטוען שפרע מחיובו חמש שנים, מרעי בזה לשטר שביד השוכר, ומה מהני כאן חזקת בעלים, והיינו מה דפריך בש"ס אלא מעתה אוזפיה ק' זוזי כו' והוצרך לשנויי דשטר הזה נכתב שלא תחזק ולא לטובת השוכר, ולהכי המשכיר מהימן מטעם דקרקע בחז"ב, אבל בלא האי טעמא לא היה מועיל טעם דקרקע בחז"ב וז"ב. ועוד דעיקר הדין שכתבתי דמשו"ה לא מהימן הכא במיגו משום דהו"ל מיגו להוציא, כיון דהשטר נתבטל ג"ז אינו נכון, דאליבא דאמת לא מיקרי זה מיגו להוציא, כיון דהקרקע הוא ת"י השוכר וכבר אכלה שלש שנים מיקרי הוא כמוחזק, ולא שייך בו עוד לומר דהוא מוציא מחזקת בעה"ב וכמ"ש (בטוחו"מ סי' ק"ן) בשם רבינו יונה וכ"כ הש"ך שם דכיון דיושב בקרקע והחזיק ג' שנים בקרקע הוי מוחזק כמו במטלטלין ולא מיקרי תו מיגו להוציא וגם ש"ס ערוך הוא (לקמן דף ק"י) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש דמלוה מהימן משום מיגו דאי בעי אמר לקוחה, הרי להדיא דמלוה מהימן במיגו להוציא הקרקע מחזקת בעלים הראשונים, ואע"ג דהתם ליכא שטרא וכדאמר התם, אע"כ דכיון שהמלוה מוחזק בה השתא לא מיקרי זה מיגו להוציא, ובתוס' לקמן (דף ק"י ע"א) ד"ה א"ל כתבו דאם הבעלים רוצים להוציא הקרקע מיקרי הוא מוציא לענין שאין מאמינים לו במיגו, הרי להדיא דהמוחזק לא נקרא מוציא, וגם בדין דסוגיין להדיא כתב הש"ך בחו"מ (סי' שי"ז) דאם השוכר טוען דאכלה שלש דהשוכר מהימן כיון דיש לו מיגו, וכ"כ הנמוק"י בסוגיין, ולפי"ז יוחזר הקושיא על רש"י דפי' דלטענת כיון דגם השוכר אכלה שלש וא"כ אמאי מהימן המשכיר, הן אמנם דזה יש ליישב דמיירי שיש עידי שכירות דידעו שבשכירות ירד זה לתוכה, ורק שכחו הזמן מאימתי מתחיל השכירות, ובכה"ג ליכא תו מיגו וכמ"ש הנמוק"י דמיירי בהכי ע"ש, אלא דאכתי אינו מובן מה דחקו לרש"י לדייק הכי דמיירי שאכלה שלש וביש עידי שכירות. ולכן נ"ל דלשיטת רש"י מוכרחים אנו להעמידה הכא ביש עידי שכירות, ובמ"ש רש"י דמיירי שאכלה שלש שנים, נתכוון בזה לתרץ קושיא אחריתי שהקשה השמ"ק על פירושו ושהיא גם קושית התוס' כאן, דלפרש"י דהמשכיר עשה, השטר לשוכר משום חשש חזקה א"כ היכי יהביה להאי שטרא, דהא מצי כביש ליה למימר מינך זבינתה, וביד המשכיר היה לו להמצא השטר, וקושי' זאת באמת גדולה מאוד, ואמנם אי מיירי שיש עידי שכירות משכחת להאי דינא, כגון שכבר הקדים לו השכר וא"כ ירא לטעון לקוח דשמא יביא המשכיר עדים ששכורה היא ויהיה כאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפילו השכירות לא יחזיר כיון דמכחיש העדים שהוא טוען לקוח והעדים אומרים שהשכירו, וכיון דהאי דינא לא משכחת כ"א ביש עידי שכירות, ממילא מהימן אפילו כשאכלה שלש שנים דתו לית ליה מינו, והיינו דדייק רש"י לפרש דמיירי שאכלה שלש שנים, לרמז לנו דהסוגיא מיירי בע"כ דיש עידי שכירות, דאי בלא עידי שכירות הא יש לו מיגו והשוכר מהימן, וכיון דמיירי ביש עידי שכירות לא יקשה שוב קושית התוס', מאי תועלת למשכיר בהאי שטרא כיון דמונח ת"י השוכר ואכתי כביש ליה ויטעון לקוח, דזה אינו דמתירא לטעון הכי שמא יביא המשכיר עידי השכירות ויפסידו גם כסף השכירות וכנ"ל ודו"ק:

ברש"י ד"ה אזדא ליה כו' מזלו גרם כו', ובשמ"ק הבין מלשון רש"י דצריך השוכר לשלם כל השכירות אפי' מה שלא דר בו ואפי' לא נתן צריך ליתן, ומה דקשה ע"ז מהא דלעיל (דף ע"ט) בספינה זה ויין סתם דאמרינן התם שאפילו נתן כבר דצריך להחזיר משום דשוכר מצי לקיים תנאו, והכא בבית זה נמי השוכר מצי לקיים תנאו דא"ל אנא הא קאימנא, עמ"ש מזה באריכות לעיל התם ברש"י ד"ה לא מכלינן, ובגמ' בד"ה ר' נתן ע"ש:

סליק פרק השואל

המקבל, פרק תשיעי

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה