אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף צח:

דף צז:

תוד"ה שאלה כו', וא"ת דאמרי' לעיל דאתיא שכירות בבעלים ומפקע כו', אפשר ליישב דבעיא דהכא הוא דוקא כשהשנוי בא למשך זמן השכירות השניה כגון ששכרה מתחלה לחדש בבעלים, ובתוך ימים הללו שכרה ממנו עוד הפעם דלכשיכלה זמן שכירות ראשונה תהא שכורה לו עוד לחדש, ושכירות השניה הוא שלא בבעלים, אבל במשך שכירות הראשונה לא נתבטלה תנאי דבבעלים, ובכה"ג שפיר מיבעי, דכיון דתנאי שכירות הראשונה לא נתבטל כלל, אפשר דשכירות השניה נמי אתנאי דמשיכה הראשונה בא ומתחברים כאחד, אבל אם גם בתוך ימים הראשונים נתבטל כל תנאי השכירות, רק ששכר ממנו עוד הפעם, בכה"ג פשיטא דלא שייך לומר אדעת חיובי משיכה הראשונה הוא, כיון שחיובי ראשונים נתבטלו מעיקרן, והגע בעצמך אם שכר תחלה לחדש בבעלים, ואח"כ ביטלו תנאי הזה והשכיר לו מחדש לזמן הזה עצמו שלא בבעלים, האם יש בזה צד ספק לומר דהשניה מתחברת לראשונה, ודאי הדבר דבכה"ג לא שייך לומר דשניה מתחברת לראשונה כיון דראשונה נתבטל מעיקרו, והכא לא קא מיבעי ליה רק על משך ימי השכירות השניה כשבאים לאחר כלות משך שכירות הראשונה, אבל כשבא השנוי במשך שכירות הראשונה גופא לא קא מיבעי, דפשיטא דכאן לא שייך חבור השניה עם הראשונה, כיון שעל הראשונה גופא אנו דנין ולמי תתחבר. ולפי"ז מיושב קושית התוס', דהתם דאגר מינה פרה לחדש ונסבה בתוך הימים הללו, ואמרי' כיון דנסבה הופקע ונתבטל תנאי הראשון ונעשה שכירות חדשה, וגם על משך חדש הראשון גופא קאמר התם דאתיא בבעלים ומפקע, דאם קרה האונס גם במשך שכירות חדש הראשון נמי פטור, והיינו כמ"ש דכיון דתנאי הראשון נתבטל מעיקרו וא"כ לא שייך לומר שהשניה תתחבר עם הראשונה, כיון שלית כאן כלל ראשונה, דנתבטלה כעת משנסבה:

במתני' אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך כו' חייב, ותמהו הראשונים כיון דהמשאיל שלחו ע"י שלוחו שהוא כמותו למה יתחייב והא הוי שאילה בבעלים, ולכאורה אינו מובן תמיהתם, דאם נימא דמה ששלח ע"י שלוחו הוי כאילו המשאיל עצמו הוליכה, א"כ בלא"ה דשאילה בבעלים הו"ל לפטור, דהא לא נפיק אכתי מרשותו דמשאיל כיון דהוא עצמו מוליכה וכדפרכינן בסמוך גבי עבד, יד עבד כיד רבו ולא נפיק מרשותו דמשאיל, וע"ז לא שייך גם תרוצו דשמואל, דמיירי בעבד עברי, דס"ס מטעם שליח יהא נחשב כאילו היא עדיין ברשות בעלים, דעבד עברי לא גרע משליח דעלמא, ועדיפא הו"ל להקשות דהא אין כאן שאילה כלל כ"ז שהוא ביד השליח, ול"ל להקשות מטעם שאילה בבעלים, וי"ל דמשו"ה הקשו מטעם שאילה בבעלים, דבזה יפטור אפי' לאחר שיגיע כבר ליד השואל, כיון דבתחלת השאילה היה בעליו עמו. ואמנם בעיקר הקושי' אפשר לומר, דנהי דבעשיית שליח לא בעינן עדים וקנין, מ"מ זה בעינן שימנה אותו לשליח ויאמר לו הוי שליח לדבר זה, אבל אם שלח סתמא ע"י אחד, ולא מינה אותו שיהא שליח לא הוי שליח כלל, ועיין בחו"מ (סי' קכ"א) ובנה"מ סק"ד, ולזה י"ל דשלוחו דקאמר הכא, לאו שלוחו ממש הוא שמינה אותו בתור שליח, אלא שכירו ולקיטו או אדם אחר מעלמא, דלא מיקרי כלל כשליח שיהא תחתיו דמשאיל, והשואל חייב כיון שע"י מצותו ובקשתו עשה המשאיל כן, דהוא ביקש כן שבאם יזדמן לפניו ע"י מי לשלוח שישלח לו, וכמו דשלוחו דשואל דנקיט, דבע"כ הכי יתפרש דלאו שלוחו ממש וכדאיתא בנמוק"י:

והנה בס' מ"ה ראיתי שביקש ליישב קושי' הזאת, וכן קושית התוס' דבסמוך ד"ה באומר הכישה, דהקשו נמי דהו"ל שאילה בבעלים, עפמ"ש לעיל (דף צ"ז ע"א) איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפיק, ובהג"א הביא בשם ראבי"ה ללמוד מזה דאם השואל רצה לעלות על הסוס ותפס המשאיל אשתגריי"ף, דהיינו כסא או ספסל, בשעה שהוא עולה על הסוס, דאין זה שאילה בבעלים שאין כוונתו של משאיל להנאת שואל אלא להנאת סוסו מתכוון שלא יגליד עורו כשהוא עולה ע"כ, וה"נ י"ל גם כאן כיון שנותנו לעבדו או לשלוחו שיזכה בה השואל, א"כ מתחייב באונסין מיד שיצא מרשותו והו"ל תועלת המשאיל שיתחייב באונסין קודם שיהא לשואל הנאה לכן לא הוי שאילה בבעלים ע"ש. ובמחכ"ת דברי שגגה הם, דהכא לא הוי שום הנאה למשאיל במה שיתן ע"י עבדו, דהא ס"ס השואל רוצה הוא להביאה לביתו, ואם לא ישלחנה המשאיל ע"י שלוחו ישלח גם השואל שליח, או הוא עצמו יבוא לקחתה, ואז כ"ש שיתחייב השואל באונסין, ולא דמי לההיא דהג"א, דהתם אם לא יתפוס המשאיל הכסא, השואל לא יהדר אח"ז, אלא יעלה על הסוס בלא זה, דלא איכפת ליה בהגלדת עור הסוס, ולשואל אין הנאה מזה, ובע"כ רק טובת המשאיל לחוד הוא, משא"כ הכא הוי להיפך, דהשואל מוכרח הוא להביא מיד הפרה לביתו, דלמלאכתה הוא צריך, ואם לא ע"י שליח דמשאיל, יהיה מוכרח הוא לשלוח אחריה, ונמצא דלמשאיל אין הנאה, דס"ס יהיה אחריות דאונסין משיצאה הפרה מביתו אף ע"י שליח דשואל, וכל ההנאה אינו אלא לשואל, דאינו מוצא בנקל שליח, ושפיר הוי שליח בבעלים, לולי התי' שכתבו התוס' והראשונים, ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה