אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף פח.

דף פז:

ברש"י ד"ה מאי לאו בשדה, ומקח לא עדיף מגמר מלאכה, אין כוונתו דמיירי הכא כשאין נגמרה מלאכה למעשר, ורק ע"י המקח נגמרה, דהא בסמוך בד"ה אי הכי, פירש הוא עצמו, דתלישה הוי גמר מלאכה, אלא כוונתו דמקח לא עדיף מגמר המלאכה, דהא טעמא דמקח הוא משום דחשיב כגמר מלאכה וכמ"ש רש"י לעיל, וא"כ כמו דגמר מלאכה לחוד אין קובע עד שיראה פני הבית, הוא הדין כי איכא נמי מקח בהדי גמר מלאכה נמי אין קובע, כיון דאין בזה שום מעלה נוספת, דמקח הוי נמי משום גמר מלאכה, והוי כתרי מיני גמר מלאכה דלא מהני, ובסמוך דפריך א"ה אפי' בעה"ב נמי ניחייב א"ש לפי"ז, כיון דמיירי בגמר מלאכה, ומיושב קושית התוס' בד"ה מאי לאו ע"ש:

בתוד"ה מאי לאו, פי' בקונטרס כו', עמ"ש ברש"י, ועין עוד מה שכתבתי בדבור הסמוך למטה:

בתוד"ה הכא בתאנה, לאו דוקא תאנה אלא דגן תירוש ויצהר ע"ש, וק"ל לפמש"כ התוס' עצמו לעיל בד"ה מאי לאו, דבית אינו קובע כ"א בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, והביאו ראיה מהא דר' אושעיא דמערים אדם על תבואתו, וזמן גמר המלאכה למעשר ביין הוא משירד לבור כמבואר במס' (מעשרות פ"א), וא"כ איך אפשר לומר דמיירי הכא בתירוש, דמאי מהני דעומד ונוטה לבית, הא קודם זמן חיוב המעשרות הוא, ואין הבית קובע. ואפשר לומר בזה דבר חדש דהא דבית אינו קובע כ"א בדבר שנגמרה מלאכתו, לאו גמר מלאכה למעשר הוא, אלא גמר מלאכה שיהא ראוי לאכילה, וכיון שראוי לאכילה אע"ג שלמעשר לא נגמר עדיין כגון גבי תירוש, הבית קובע, ומהא דמערים על תבואתו אין ראיה דבעינן דוקא גמר למעשר, דהא התם כל זמן שלא מרחו לא נגמר עדיין גם לאכילה, דאינו ראוי גם לאכול במוץ שלה ולהכי אין הבית קובע, אבל בתירוש דמכי תליש להו ראוי לאכילה, ואע"ג דלמעשר לא הוקבע עוד עד שירד לבור אפ"ה קובע:

ובזה יש ליישב קושית התוס' על רש"י, דלעיל בד"ה מאי לאו הקשו דלרש"י דמיירי בלא נגמרה, מאי פריך א"ה בעה"ב נמי חייב, הלא כיון שלא נגמרה מלאכתו יכול לאכול אפי' בביתו, ולפמ"ש א"ש דרש"י ס"ל דתלישה הוי גמר מלאכה לענין אכילה ולא למעשר, ולהכי בלא בית רשאי לאוכלה משום דלא נגמר עוד למעשר, אבל בית קובע לאיסור ולכך פריך אפי' בעה"ב נמי, וניחא נמי סתירת דברי רש"י אהדדי, דבד"ה מאי לאו כתב דמקח לא עדיף מגמר מלאכה, דמשמע דמיירי בלא נגמר מלאכה רק המקח עושה אותה כגמר מלאכתו, ואח"כ בד"ה אי הכי, כתב דתלישה הוו גמר מלאכה, ועיין במהרש"א, ולמ"ש ניחא, דתלישה נחשב רק כגמר מלאכה לענין שהוא ראוי מעתה לאכילה ולא למעשר, ולעיל דמיירי בלא בית קאמר שפיר דרק המקח עושה אותה כנגמר מלאכתה למעשר, אבל בלא המקח, תלישה לחוד לא הוי כגמר מלאכה למעשר, ולבסוף דמשני בעומד בבית, דבזה לא בעינן כ"א שיהיה ראוי לאכילה, פריך שפיר דאפילו בעה"ב נמי, דהא משנתלשה הוי עכ"פ נגמר לאכילה, ועמ"ש לעיל ברש"י:

ואמנם בעיקר קושיתי, דמאי מהני בתירוש כשנוטה לבית, כיון דיין גמר מלאכתו משירד לבור, יש ליישב בפשוטו, דהתוס' לשיטתם לקמן בד"ה כי קאמר ר' ינאי, דענבים נמי חייב במעשר, ולא סבירא להו כשיטת הרמב"ן דענבים פטור, ודוקא יין חייב, וכ"ה דעת רש"י לקמן בע"ב, דאם נתכוון ליין אז הוי גמר מלאכה משירד לבור, אבל בנתכוון לאכילה מחויב במעשר מקודם, ושיעורם מפורש במתני' דמעשרות, וא"כ א"ש דברי התוס', דמה דבעינן משירד לבור, היינו בנתכוון להוציא יין, אבל הכא דמיירי שנתכוון לאוכלים הוי גמר מלאכתן משנתלשו, ודו"ק:

בתוד"ה בעה"ב כו', ועוד למ"ד מקח קובע אפי' בשדה כו', וצ"ל דהיינו מדרבנן ומה"ת אינו קובע כ"א בבית כדמוכח כל הסוגיא:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה