אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף פ.

דף עט:

בתוד"ה ואי דוכתא דמחזקינן בגונדרא תרווייהו משלמי, פי' בקונטרס משום דהוי ספק מי עשה, ואין נראה דבכה"ג שניהם פטורים דהמע"ה כו'. ונ"ל ליישב פרש"י, דכיון דבדבר מועט שעיות המנהיג יכולה נמי להשבר, וא"כ גם המנהיג פשע במה שעיות הדרבן ולהכי אם מספקא לן ע"י כח מי באה גמר ההיזק, נמי אין לפוטרו מספיקא, דכיון דפשע במה שעיות ובפשיעתו היתה יכולה נמי להשבר, הו"ל כאילו נתחייב ודאי, דמשעת פשיעה נחשב כבר חיוב, אלא דאם ידוע לנו שגמר ההיזק בא ע"י האחר, היה נפטר זה מחיובו, והשתא שמספקא לן מי עשה, הוי כאינו יודע אם פרעתיך דחייב מספיקא, וראיה לזה דכל היכי דפשע נחשב לחיוב ודאי לענין לחייבו ממון בכל הספיקות שיפלו בזה, מהא דקיי"ל דכל דתחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב, שהיינו דוקא כשהאונס בא מחמת הפשיעה וכמו בההיא דצריפא דאורבני (לעיל דף מ"ב) דתלינן שאם לא פשע להניחם בצריפא, אלא היה מטמינם בקרקע כדין כספים, לא היה בא האונס דגניבה, והנה גם שם לא נוכל להחליט לדבר ברור, דאם לא פשע לא היה בא האונס, דכיון שגם הצריפא הוי ודאי שמירה מעולה לענין גנבי כמו קרקע, דאל"ה לא היה נחשב לסופו באונס, ואפ"ה גנבוה גנבי, וא"כ י"ל שגם אם היו טמונים בקרקע שמצאוה הגנבים, ואין זה כ"א בגדר ספק שנתלה מספיקא דשמא אם לא פשע לא היה בא האונס, וכן הוא לשון התוס' לעיל (דף ל"ו ע"א) דאפשר אם לא פשע מתחלה לא היה נארע אונס של גניבה, וגם לעיל (דף ע"ח ע"א) ד"ה הוחמה כתבו דלא מחייב אלא באונס שיש לתלות שאם לא פשע אפשר שלא היה בא האונס, הרי דרך בדרך אפשר ותלייה מספק מחייבינן, וא"כ גם שם יקשה כזה, כיון שלא נדע בברור דהאונס בא מסבת הפשיעה, איך נחייבו מספיקא, דשמא לא בא מחמת הפשיעה כלל והמע"ה, אע"כ דכיון דפשע מתחלה נחשב כבר חיוב משעת פשיעה, וכל ספק שיפול בו שוב דיינינן ביה כדין א"י אם פרעתיך, והמעיין בלשון רש"י והנמוק"י יוכח כי כנים דבריי, וראיה ברורה לדבריי ממ"ש הרמב"ם (בפ"ב משאלה) דשותפין ששאלו ונשאלו הבעלים לאחד ה"ו ספק פשיעה בבעלים לפיכך אם מתה פטור ואם פשע חייב ע"כ, וגם שם תמוה למה יתחייב מספק, אע"כ כמ"ש דכיון שפשע אין לפוטרו כ"א בידועה ברורה, ועיין במ"מ שם שאפשר שלזה נתכוון, ועמ"ש לקמן (דף צ"ו), שוב ראיתי בנמוק"י סוף ב"ק בדין שוכר חמור לרכוב, כמעט להדיא כדבריי ע"ש וז"ב:

ובזה יתיישב פסק הרמב"ם (בפ"ו מהל' חובל) חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא האחרון והניח חבילה ומתה אם היתה מהלכת באותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה אז האחרון חייב, ואם מתחלתה לא היתה מהלכת האחרון פטור ואם אין ידוע כולם משלמים בשוה ע"כ, הרי מבואר להדיא דס"ל כרש"י דהכא דשנים שהזיקו ואין ידוע ע"י מי נגמר ההיזק משלמין שניהם, וגם ברמב"ם יקשה כקושית התוס' למה חייבין כלל הא כל אחד יכול לומר אני לא הזקתי והיכי מוציאין ממון מספיקא, והקצוה"ח (בסי' שפ"ג) הרגיש בקושי' זאת ולא כתב שום תרוץ ע"ז, ולמ"ש ניחא דהא ודאי שגם בחמשה חבילות הראשונות יש בהם כדי להמית באיזה גרם כל דהוא, דאל"ה לא היה נחשב זה לספיקא, אלא ודאי ע"י האחרון בא, אע"כ דגם בחבילות הראשונות יש בהם כדי להמית בעיות מעט, וא"כ גם הראשונים פשעו בזה שהניחו עליה משא כ"כ שע"י גרם כל דהוא תמות הבהמה, ואחרי שפשעו ודאי אין נפטרים שוב בספיקא דהוי כא"י אם פרעתיך וכנ"ל:

תוד"ה שפחה, הקשו אהא דאמרי' בכתובות דסמפון בעבדים ליכא, והא אכתי משכחינן באלו המומין דקאמר הכא דהוי מקח טעות ע"ש. ובפשוטו היה נ"ל ליישב שיטת רש"י, דס"ל דגם הנהו מומין קלא אית להו וסביר וקביל, וכמו במוכתב למלכות דס"ל לרש"י כן, ומברייתא דהכא דקתני דהוי מקח טעות לא יקשה, דהא זה ודאי דמה דאמרינן דסביר וקביל, היינו דוקא בסתמא כשלא התנה הלוקח כלום, בזה אמרינן מדידע ולא התנה מכלל דסביר וקביל, אבל אם הלוקח גילה דעתו שמקפיד הוא פשיטא דהוי מקח טעות, וא"כ הכא בברייתא דלא נחית לאשמועינן כ"א הדין דסנפו בין המומין שאין לה, דהוי מקח טעות, שפיר י"ל דמיירי שהלוקח שאל למוכר על המומין וגילה דעתו שמקפיד הוא על מומין אחדים מהם, אלא שלא הגיד לו בפירוש על איזה מום הוא מקפיד, אבל בזה גילה דעתו שיש מומין שמקפיד, והמוכר סנפם בתוך מומין הרבה שלא נמצא, ואשמועינן הברייתא דאע"ג דהמוכר הגיד לו בפירוש המום ונתרצה עליו, אפ"ה אמרינן דהלוקח יכול לומר מדבדק למומין האחרים ולא מצאם סבור היה שגם מום זה שמקפיד עליו לא נמצא, וכן משמע נמי ריהטא דלישנא דברייתא, שהיה איזה חליפות דברים בין לוקח למוכר אודות המומין, שהלוקח שאל למוכר על מומין ושע"ז השיבו המוכר דיש בה מומין וסנפו במומין האחרים, ולהכי שפיר הוי מקח טעות, כיון דגלי דעתא דמקפיד הוא, וגם במוכתב למלכות נמי הוי דינא הכי אם ידעינן דקפיד, אבל אם היה לוקח סתם ולא גילה דעתו דמקפיד, אה"נ דגם במומין הללו לא הוי מקח טעות, ומטעם דקלא אית להו וסביר וקביל:

ועוי"ל דהנה בלא"ה יקשה טובא במאי דאמרינן התם בכתובות סמפון בעבדים ליכא, אי מומין דגואי לא איכפת ליה כיון דלמלאכה קא בעי, ומ"ש ממומין דהכא דהוי נמי דגואי ואפ"ה הוי מקח טעות, ובע"כ החלוק ביניהם, דהנהו מומין דהכא כיון שמשפיעין לרעה גם על בריאות האדם ומתישין כל הגוף להכי מפריעין נמי ממלאכה, וכמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב) וא"כ יקשה היכי סתים התם דמומין דגואי לא איכפת לו, והא איכא מומין כאלו שמתישין כח הגוף נמי דודאי הוי קפידה, ועוד הא יש כמה מיני מחלות פנימיות שודאי מפריעין ממלאכה, וכזה יש להקשות במה דאמרי' התם דנכנסה לחופה שריא למיכל בתרומה ולא חיישינן שוב לסמפון משום דבודקה ע"י קרובותיו, והא מום דנכפה אינו חולה תמידיי, אלא החולי תבוא מזמן לזמן הקבוע, וא"כ לא שייך לבודקה, דשמא בעת ההיא לא הגיע עוד זמן ביאת החולי, וכ"ה להדיא בכתובות (דף ע"ו) דנכפה שיש לה זמן הוי כמומין שבסתר, וגם בשוטה בע"כ צ"ל דאינה שוטה תמידיי, רק עתים חלים ועתים שוטה, דאי שוטה תמידיי הא ראה ונתפייס, וא"כ גם בזה לא שייך בדיקה ואכתי בנכנסה לחופה נמי ניחוש דשמא נמצא מומין ומחלות הבא מזמן לזמן. ולהכי נ"ל דכל מומין הללו שהם משפיעין לרעה על גוף האדם עד שהוא חולה מהם, נחשבו שפיר למומין הגלויים דאמרי' בהם ראה ונתפייס, דאע"ג שעצם המום והחולי הם בפנימיות, מ"מ כיון דמתישין כח הגוף, חזותו של האדם ניכר עכ"פ שהאיש הזה חולי הוא, ומדחזי ולא בדק לידע בברור סבת מחלתו וגם לא קפיד להתנות עם המוכר שאם ימצא איזה מום דיבוטל המקח מכלל דסביר וקביל, והך דקאמר הכא דהוי מקח טעות, היינו משום דמיירי באמת שהלוקח כשהרגיש על תאר פני האדם, באמת שאל להמוכר סבת הדבר, אלא דהמוכר סינפו למים האמיתיי בתוך שארי מומין שאינם, וכיון שהלוקח גילה דעתו הוי שפיר מקח טעות, אבל אם לא התנה כלל הו"א מדחזי שיש ריעותא בתאר הפנים, ולא קפיד להתנות, סביר וקביל, ולפי"ז יצא לנו דלרש"י כל מומין שע"י חולי הם באים והאדם חולה מהם לא הוי מקח טעות בסתמא לא בקדושין ולא במכירה, דכמומין הגלויים נחשבו דאמרי' דראה ונתפייס, הן אמנם דבטור ושו"ע שם מבואר דאפי' מומין הללו מבטלים המקח בסתמא, ואמנם בשיטת רש"י י"ל כמ"ש והדברים מתקבלים על הלב, ועל הפוסקים שלא חילקו בזה יש להקשות כמ"ש, דאמאי לא אשתמיט בשום דוכתא למיחש לכל מחלות הפנימיות אע"ג דבזה לא שייך שום בדיקה, ולמ"ש א"ש, ועמ"ש עוד לעיל דף נ"א מזה ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה