אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף עט:

דף עט.

בגמ' לא צריכא דפרקא בגויה, ופי' התוס' שמכר הסחורה לאחרים ואותם אחרים רוצים להוליכה בספינה ולפרוע השכר לבעל הספינה ע"ש, והנה מכאן הביא הרמב"ם (בפ"ה משכירות) ראיה, שהשוכר בית מחבירו יכול להשכירה לאחר שאנשי ביתו כמנין אנשי בית הראשון כמו הכא דהשוכר יכול להשכיר לאחרים ספינה ששכר הוא, והראב"ד השיגו וז"ל יש בדורינו אומרים כן שיש בני אדם שמחריבין הבית בדירתן ע"כ, ולכאורה י"ל דהרמב"ם והראב"ד לא פליגי כלל, דהכי הוא סיום דברי הרמב"ם, שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטלין שאומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אבל בקרקע או בספינה שהרי בעליה עמה אין אומרים כן ע"כ, הרי דמשמע לכאורה דגם הרמב"ם לא התיר כ"א במקום שבעל החצר עמו, וידור עמו בבית, והתם לא שייך טענת הראב"ד, דשמא יחריב ויקלקל הבית אחרי שהבעלים עמו וישמרוה, וכמו דלא חיישינן כאן לקלקול הספינה מהאי טעמא, אבל אם אין המשכיר עמו בבית, אע"ג דקרקע הוא, ולא שייך החשש דשמא יבריח, מ"מ אכתי איכא למיחש לשמא יקלקלה וכטענת הראב"ד, גם הרמב"ם מודה שאסור לשכור לאחרים, ולפי"ז מה שסיים הרמב"ם שהרי בעליה עמה קאי זה על תרווייהו, על קרקע וספינה שהזכיר, דגם בקרקע בעינן נמי שיהא בעליה עמה לשומרה מחשש קלקול, והרמב"ם והראב"ד לא פליגי דמה שהתיר הרמב"ם היינו בבעליה עמה וישמרוה גם מקלקול, והראב"ד שאוסר היינו באין משכיר עמו, ואע"ג דחשש הברחה לא שייך בקרקע אכתי מצי אמר אין רצוני שיהא ביד אחר מחשש שמא יקלקלה ויחריבה, ואין להקשות דהא הרמב"ם עצמו כתב דיש חולקין עליו שאין יכול להשכירו לאחר, הרי הוא עצמו הודה שיש חולקין עליו, ובע"כ דטעם החולקין משום דלא דמי לספינה דהכא, דבספינה בעליה עמה, ובבית אין בעליה עמה וכמ"ש המ"מ בטעמם ע"ת, מכלל דהרמב"ם התיר אפי' באין בעליה עמה, די"ל שאין מזה הכרח, דשפיר י"ל דהרמב"ם רק בבעליה עמו התיר, וטעם החולקין הוא, דהא הרמב"ם עצמו מסברא לא היה מתיר זה, ולחלק בין שוכר בית לשוכר מטלטלין דאסור משום טעמא דאין רצוני, ורק משום ההוכחה מספינה דהכא, דחקו לחלק ביניהם, ואמנם הוכחה הזאת אינה כ"א כאשר נפרש, דהכא מיירי שהשוכר הראשון השכיר הספינה לשוכר אחר, אכן בשמ"ק בסוגיין כתב דהכא מיירי שבעל הספינה חזר והשכירה לשני, וא"כ אין מכאן שום ראיה דהשוכר יכול להשכיר, וכן דחה בשמ"ק לראית הרמב"ם, וכיון דמכאן אין ראיה מנ"ל לחלק בין קרקע למטלטלין לענין דין דאין רצוני, וי"ל דזהו דעת החולקין דמפרשי דהכא מיירי שבעל הספינה השכיר לשני, להכי סתמו דבריהם לאסור דהשוכר אין רשאי להשכיר בכל אופן ואפי' במקום שבעליה עמה, דגם הרמב"ם רק מחמת ראיה הזאת התיר, וכיון דראיה זאת אינה מנ"ל להתיר, כן היה אפשר לומר, אלא דכל הפוסקים הטור והמ"מ והסמ"ע (בסי' שט"ז) הבינו דהרמב"ם פליג עם הראב"ד, ואפי' בשאין בעליה עמו התיר בקרקע, דבקרקע אין שייך טעמא דאין רצוני משום דא"א להבריח, ולדבריהם צ"ל דמ"ש הרמב"ם בסיום דבריו שהרי בעליה עמה, לא קאי זה כ"א על ספינה, דבזה מצרכינן לטעם דבעלים עמה, דאל"ה יכול להבריחה, אבל בקרקע בלאו האי טעמא נמי אין אומר אין רצוני כיון דלא יכול להבריחה, ועל טענת הראב"ד מחשש קלקול כבר תרצו בדבריהם, המ"מ כתב דלא חיישינן להכי משום דבקרקע אין הזיקו מצוי, והסמ"ע כתב משום דיכול להראות לו כל פרטי ביתו ויתנה עמו להחזיר לו בשלימות ע"ש, ומסתבר כדבריהם, דאי כמ"ש דאין מתיר הרמב"ם כ"א כשבעליה עמה לשומרה, ובכה"ג אפי' במטלטלין נמי שרי כשהבעלים עמה, וא"כ מאי האי דמחלק הרמב"ם בין קרקע למטלטלין, הא אין חלוק ביניהם, דבאין הבעלים עמו אפי' בקרקע אסור, ובבעלים עמה אפי' במטלטלין שרי, אע"כ דבקרקע אפי' אין בעלים עמו שרי משום דהכא לא שייך חשש דהברחה. ועוד דג"ז אינו מסתבר דהיש חולקים שהביא הרמב"ם יחלקו אפי' בבעליה עמה. ואע"ג דראיה מספינה אינה וכמ"ש, מ"מ גם מן הסברא נכון להתיר בכה"ג, דאפי' במטלטלין נמי פשיטא דשרי בכה"ג, דמאיזה חשש יכול לטעון שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אחרי שגם הבעלים עצמן יהיה עם חפצו, אלא ודאי שהחולקים לא אסרו כ"א כשאין בעלים עמו, והרמב"ם שהתיר אפי' בכה"ג נמי התיר וכהסכמת הפוסקים בזה ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה