אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף עח:

דף עח.

בתוד"ה אם בדרך הליכתה כו' דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפי' אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גרם ע"ש, ועל הסמ"ע (בסי' ש"י) שכתב כסברת התוס', הקשה עליו בנה"מ, דאי באינה חוזרת לגמרי, מ"ש מנשבה דמתני' דחייב להעמיד לו ע"ש, ולא אבין דהא התוס' כתבו להדיא דלא דמי, דהכא משום דמוכח דמזלא דידיה גרם ומחמת מהלך הדרך נעשה האונס משא"כ במתה ונשבה:

ברש"י ד"ה אבל אנגריא שאינה חוזרת הו"ל כמתה או נשברה, אע"ג דמרש"י בסמוך משמע שמפרש דאנגריא שאינה חוזרת, לא אינה חוזרת לעולם, דהא בדברי שמואל דקאמר דאפי' באנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך, ולפרש"י שם משום דכשיפגע חמור אחר יחזירנו לו, ואי אינה חוזרת דקאמר היינו אינה חוזרת לעולם, מה נ"מ בין דרך הליכה, כיון דס"ס לא יחזירנו, אלא ע"כ דרש"י מפרש דאינה חוזרת לאו לעולם, כ"א עד שיפגע חמור, וא"כ מ"ט דרב דס"ל דאנגריא שאינה חוזרת, הו"ל כמתה או נשברה, הא לא דמי למתה, דהתם כיון שאינה חוזרת לעולם מפסיד כל שכרו, אבל הכא כיון דסופה לחזור ויוכל להשתמש בה אח"כ, ובשביל איחור הזמן אין מפסיד המשכיר, כמו בהבריקה דג"כ מתאחר במלאכתו וכמ"ש התוס'. ולכן נ"ל דמ"ש רש"י דכשיפגע חמור יחזירנו לו, היינו כשהשוכר הולך אחריה, ואז יחזירנו לידו כשיפגעו חמור אחר, אבל כשאין השוכר הולך אחר הבהמה, מעצמם לא יחזירו לעולם, או אפי' כשיחזירו, יהיה זה בשעה שיזדמן לפני שלוחי המלך דרך להכא לשוב למקום בעל הבהמה, ואז יביאוה עמם, אבל לילך לכתחילה בכדי להשיבה, זה לא יעשו, ואם כי הבהמה לא נצרך עוד להם, כיון שפגעו בהמה אחרת, מ"מ לא ירצו לטרוח ולהשיבה, וזהו עיקר הפירוש בין אנגריא חוזרת או אינה חוזרת, דחוזרת היינו שיטריחו להשיבה כשיפגעו חמור אחר, ואינה חוזרת, היינו שמעצמם לא יטריחו להחזירה עד שיזדמן לפניהם דרך לכאן, ובהא פליגי רב ושמואל, דרב ס"ל דבאנגריא חוזרת, כיון דמעצמם יחזירו להם בתוך ימי השכירות ויהיה בידו עוד להשתמש, אין חייב להעמיד לו חמור אחר, דדמיא להבריקה, ובאינה חוזרת מעצמה, דמיא למתה, כיון דלא יוכל השוכר להשתמש בה עוד, דאף משיחזירוה כשיזדמן להם דרך, בין כה יעבור זמן השכירות, ולא מפליג בין דרך הליכה או לא, דאפי' בדרך הליכה, היינו שיש לו לשוכר נמי לילך בזה הדרך, אפ"ה מחויב להעמיד לו חמור, דעד שיפגע חמור אחר אין לו במה להשתמש, ושמואל ס"ל דכיון דבדרך הליכה ניטלה מחויב השוכר לשכור חמור עד שיפגע, כיון דאף מזלו גרם, זהו המתבאר לפרש"י, ולפי' הר"ח המובא בתוס' דמפרש פי' אחר באם בדרך הליכה ניטלה, נוכל לפרש אינה חוזרת כפשוטו, דלאו מעצמה אינה חוזרת, אלא אינה חוזרת כלל לעולם, ואפי' כשהשוכר הולך אחריה נמי אין מחזירין לו, ואפ"ה לא דמיא למתה וכמ"ש בתוס' משום דהכא מוכח דמזלא דידיה גרם, והוצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי להסמ"ע (בסי' ש"י) שכתב דלתוס' הוי אינה חוזרת לעולם או במשך ימי השכירות, ולרש"י אינה חוזרת עד שיפגע חמור, אבל במשך השכירות יוחזר לו עכ"פ ע"ש, וצ"ל דהיינו דוקא כשבדרך הליכתה ניטלה, וגם השוכר הולך עמה, דאז יחזירו לו כשיפגעו חמור אחר, אבל אם אין השוכר עמה, אינה חוזרת גם לרש"י, דאלת"ה מ"ט דרב דס"ל דבאינה חוזרת הו"ל כמתה וכנ"ל, ומסמ"ע לא משמע כן, אלא לרש"י בכל אופן חוזרת במשך קצר, וזה אינו וכמ"ש:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה