בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף ע.
תוד"ה מעות של יתומים, עמ"ש לקמן ע"ב תוד"ה תשיך מזה:
שם תוד"ה דקא מקבלי, עמ"ש לעיל (דף ס"ט ע"ב) ברש"י ד"ה זוזי:
בא"ד ומכאן קשה לפי' ריב"ן כו', ואפשר ליישב דבשכירות שקוצץ עמו השכירות, ואי ליכא אחריות אז הוי קציצת השכירות ריבית קצוצה, ובריבית קצוצה לא סמכינן אזולא לחוד, אבל בעיסקא דלא הוי כ"א אבק ריבית, ועוד שאינה אלא טרחא ש א ולא הפסד ממון להכי שרי אפי' בזולא לחוד וכמו דשרינן לעיל בנסיובי ותותרי וטבל עמו בציר דהוי נמי מהאי טעמא, וראיתי אח"כ בס' תו"ח שתי' כן. וקושי' הב' ודאי דא"ש, דבשלמא אם הש"ס היה אומר כן מעצמו דרך פסק דלא שרי כ"א בתרי תילתי אגר ותילתא הפסד, הוי מקום שפיר לומר מדלא אשמועינן רבותא יותר שאפי' בקבלת זולא שרי מכלל דאסור, אבל התם עובדא הוי הכי שהיה כתוב בשטר באגר ובהפסד, והש"ס לא בא כ"א לפרש כוונת אותו עובדא באיזה אופן היה, ואה"נ דאם רב עיליש היה פוסק אחריות זילא על הנותן נמי הוי שרי, רק שהמעשה הוי שקיבל על עצמו כל האחריות, ועל המעשה עצמו ודאי דלא יקשה דלמה הוצרך לזה, היה לו לקבל אחריות דזולא, דשמא לא נתרצה באופן אחר, אבל אם היו מתרצים ע"ז, ודאי בזילא לחוד נמי הוי שרי: