בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף ס.
בגמ' ר' אחא מתיר בדבר הנטעם, והיינו ודאי במקום שנהגו שכל מי שקונה יין טועמו מתחלה וכמ"ש בחו"מ (סי' רכ"ח סעי"ד) להדיא, ואם יש מקצת אנשים שאינם טועמים אסור וכמבואר שם. והנה המ"מ (בפט"ו ממכירה) הביא בשם י"א דבדבר שיכול להבחינו ולנסותו לאלתר ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר, והובא בסמ"ע (סי' רל"ב סק"י) ע"ש, ובס' מ"ה הבין שהמ"מ יליף לה מדבר הנטעם דהכא, ולזה הקשה דלא דמי כלל, דהא הכא היינו דוקא במקום שנהגו כן ע"ש. ובמחכ"ת לא עיין בזה, דאיך יעלה על הדעת שהמ"מ למד זה מסוגיין, הא הכא מותר לערב אפי' לכתחילה, והמ"מ רק אינו חוזר קאמר, אע"כ דהכא מיירי במקום שנהגו לטעום, ולהכי מותר לכתחילה, ודין דהמ"מ הוא רק מסברא, דכיון שהוא דבר שבידו להבחין, אעפ"י שלא נהגו להבחין, מ"מ מ"ש משהה בכדי שיראה ולא הראה דאין חוזר עוד, ה"נ כיון דבידו להבחין ולא בחן מכלל דנתרצה ע"ז, דהא ודאי כל לוקח ירצה להבחין מקחו, ואם אינו יודע בעצמו להבחין יראנו לתגר, דמשו"ה לאחר ששהה כדי שיראה אין יכול לחזור, ובמקום שיוכל בעצמו להבחין אין צורך לשעור כדי שיראה ואינו חוזר, אבל לכתחילה אסור לערב על סמך זה כיון שלא נהגו לטעום וז"פ, ועמ"ש בפ"ת חו"מ (סי' רל"ב) בשם השבו"י ונה"מ:
סליק פרק הזהב
איזהו נשך פרק חמישי