בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף נג:
בגמ' בפלוגתא דר' אמי ור' אסי, אין בו ואין בחומשו, פרש"י דאין בחומשו היינו שאין תופס הפדיון עד שיהא בחומש שוה פרוטה, ובתוד"ה אין בו הקשו דאמאי לא בעי לאוקמי דפדיון תופס, ורק הנ"מ לענין חומש ע"ש, והנה ברמב"ם (פ"ו מהל' מע"ש) מפרש באמת דלענין חומש הוא, וקשה לי לשיטת הרמב"ם, כיון דקרא דמעשרו אתא למעוטי מחומש, א"כ מנ"ל דלענין עצם הפדיון שאין תופס בפחות מפרוטה, דלרש"י יליף זה מהאי קרא וכמ"ש ולעיל דף נ"ב ע"ב) ואין לומר דהך מ"ד דס"ל אין בחומשו, יסבור באמת דפדייה תופס אפי' בפחות מפרוטה, דא"כ איך יתרץ הברייתא (לעיל דף נ"ג) ובאיזה מעשר במע"ש שאין בו שוה פרוטה, הרי דפחות מפרוטה אין פדיון תופס, ואע"ג שיש לומר דמ"ד זה יסבור כאוקימתא דרב ששת דחדא קתני שאין בו שו"פ שנכנס לירושלים ויצא, ולאוקימתא זאת אין הכרח דפחות מפרוטה לא תפיס, די"ל דהא דלא מהני הפדיון היינו משום דקלטוהו מחיצות, אבל עצם הפדיון תפיס, וראיתי שגם הרש"ש כ"כ. ואמנם דוחק גדול לומר דרב אסי דס"ל אין בחומשו יסבור כאוקימתא דרב ששת דוקא, ועוד דנ"ל שאפי' לאוקימתא דרב ששת, מוכרחים נמי לומר דבפחות מפרוטה לא תפיס הפדיון, דהא בגמ' פריך לעיל א"ה אפי' פרוטה נמי, פי' כיון דמטעם שקלטוהו מחיצות מאי איריא פחות מפרוטה אפי' פרוטה נמי ומשני לא מיבעי קאמר, לא מיבעי פרוטה דקלטוהו מחיצות, פי' כיון דבר פדייה הוא ודאי דקלטוהו מחיצות, אבל אין בו, פי' פחות מפרוטה דלאו בר פדייה הוא אימא לא קמ"ל, ומוכח להדיא שבפחות מפרוטה לא תפיס הפדיון, דאל"ה מאי רבותא דפחות מפרוטה, ונ"ל לומר שודאי גם רב אסי יסבור דבפחות מפרוטה לא מהני גם הפדייה, ומקרא אחר ידע זה, והוא עפ"י מ"ש בירושלמי (פ"ד דמע"ש) דאין מחללין בפחות מפרוטה דבעינן וצרת הכסף, ופחות מפרוטה הוי כאסימון, והכי מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ד דמע"ש) טעם זה, ולפי"ז א"ש דרב אסי דמפיק קרא דממעשרו לענין חומש, יליף לענין עצם הפדייה מקרא דוצרת הכסף, ור' אמי לא ס"ל כהירושלמי, ולהכי מצריך לקרא דממעשרו לענין עצם הפדייה:
ולפמ"ש שטעם דלא מהני הפדיון בפחות מפרוטה, לאו משום דלא הוי ממונא כ"א מטעם דהוי כאסימון, יש ליישב קושיות הרש"ש, דכיון שגם רב אסי דאמר אין בחומשו יסבור דפחות מפרוטה לא תפיס פדיון א"כ מאי קאמר (לקמן דף נ"ה) דתנא דמתני' להכי לא תני מעשר בפרוטה משום דאתיא כמ"ד אין בחומשו, הא גם מ"ד אין בחומשו ס"ל דפחות מפרוטה לא תפיס, ולהנ"ל א"ש, דהתנא לא נקיט התם כ"א דברים הללו אשר הטעם דבעינן פרוטה בהם, משום דפחות מפרוטה לא מיקרי ממון, אבל גבי מעשר הטעם משום דכסף צורה לא הוי לא תני, וג"ז א"ש טפי לפי' הרמב"ם, לשון הברייתא דמותיב מינה, דלפרש"י יקשה לשון דיו דברייתא, דכמו דלמ"ד אין בו, לא שייך לשון דיו, משום דבאופן אחר אי אפשר, וא"כ גם למ"ד דאין בחומשו כיון דבפחות לא תפיס הפדיון וא"א בענין אחר ומאי שייך לשון דיו, ורש"י נדחק בזה, ולפי' הרמב"ם מיושב, דלמ"ד אין בו, כיון שא"א בענין אחר לא שייך לשון דיו, אבל למ"ד שאין בחומשו, היינו שא"צ להוסיף חומש, אבל פדיון תופס, והו"א כיון דתופס פדיון אין רשאי לחלל על מעות הראשונות, לזה אשמועי' דמ"מ כיון דבחומשו אין שוה פרוטה דיו שיחלל על מעות הראשונות, ודו"ק: