בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף מט:
בגמ' ההוא גברא כו' לסוף שמע דבעי למינסביה כו', מכאן הוכיח הבעה"מ את שיטתו, דאחר שנשרף אין יכול הלוקח לחזור, דאי לא תימא הכי למה ליה לההוא גברא לערער קודם שבא האונס, ימתין עד שיבוא האונס ואולי לא יבוא, אע"כ משום דאח"כ לא יכול עוד לחזור, ועוד הוכיח מלשון דקאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרים כו', הרי דעיקר המשיכה לא תקנו כ"א במוכרים ואגב מוכר תקנוה ללוקח, ואי כדברי הרי"ף, אדרבה עיקר המשיכה היתה ללקוחות ע"ש, והרמב"ן טען דלאו ראיה היא, שעיקר התקנה היתה במוכר לכו"ע וכפרש"י לעיל ע"ש, ונראה כוונת בעה"מ, דנהי דהשתא דקאמר רב חסדא דעיקר המשיכה במוכר, הוכרח רש"י לפרש הטעם, דיטרח להציל משום חשש יוקרא, אבל על רב חסדא גופא קשה, דל"ל לומר דעיקר התקנה במוכר הוא שזהו חשש רחוק לומר שיטרח על ספק דשמא יתייקר, ולא נימא כפשוטו דיטרח להציל שמא יחזור הלוקח כשיבוא האונס, אע"כ דלכשיבוא האונס א"א שוב לחזור, ולכן א"א לפרש דהתקנה היתה בלוקח, ובע"כ שבמוכר היתה מחשש יוקרא, ולעיל (דף מ"ז ע"ב) הארכתי הרבה לקיים שיטת רש"י ותוס', ועמ"ש לעיל ע"א בטעם דבעה"מ:
בתוד"ה ש"מ ותימה דלשתוק משתות למקח ע"ש, ואפשר ליישב, דהנה כבר איפליגו בה רבוותא, היכי דליכא שתות מצומצם בשום צד ובמקח הוי יותר משתות, ובמעות פחות משתות, כגון שמכר שוה כ' במעט פחות מכ"ד, למאי חשבינן ליה, ודעת איזה ראשונים שגם זה דין אונאה, משום דאין סברא דבמכר בפחות מכ"ד שיהא בטול מקח, ואם מכר בכ"ד יהא אונאה, ואמנם דעת המרדכי דס"ס כיון דליכא שתות מצומצם לשום צד, אזלינן בתר מקח והוי בטול מקח, ולפי"ז י"ל דהמשנה אתא להורות כהמרדכי, כלומר דוקא היכי דבענין המקח יש שתות מצומצם אז אמרינן דהוי אונאה, אבל אי בשום צד ליכא שתות מצומצם לא דיינינן דין אונאה, בין שהוא פחות או יותר: