אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף מג.

דף מב:

תוד"ה מאי כו' אסור המוכר להשתמש כו' עמ"ש מזה לקמן (דף מ"ט) תוד"ה אלא, ליישב קושיתם שבכאן:

בתוד"ה והתנן, ואע"ג דבפ' הגוזל כו', ואין לומר דבפשיטות נילף מהתם דאינו משלם כ"א טלה כמו שגזל, הרי דקונה אפי' לקולא, כ"ש הכא דמיירי דמעיקרא שוה היה יותר והוזל דמשלם כמו שגזל כיון דמההיא שעתא קיימא ברשותו, די"ל התם דהיה שנוי, קונה ע"י השנוי אפי' לקולא, אבל הכא שלא נשתנה הגזילה, י"ל שאפי' בחסר אח"כ אין משלם כשעת גזילה, דכן הוא ג"כ אליבא דאמת דשבח דיוקרא לא הוי דגזלן, ושבחא דמגופא הוי דגזלן וכמו דאמרינן לקמן בסוגיא, דבשבח גזילה פליגי, והכי קיי"ל להלכה (בחו"מ סי' שס"ב) והיינו משום דהכא יש שנוי וקונה בשנוי, ואפי' למ"ש הסמ"ע (בחו"מ שם סקי"ז) דהוא הדין אפי' לא נשתנה כגון גזלה מעוברת ועודה מעוברת או גזלה טעונה ועודה טעונה בחזרתה דהוי נמי של גזלן, וצ"ל דהיינו משום דגם בזה יש שנוי קצת, דמה שהוגדל העבור ונתוסף הגיזה זה גופא הוי שנוי קצת, וכן מוכח בסמוך בתוד"ה ר"ע, דהגדיל הגיזה הוי שנוי כמ"ש בהגהות ח"מ בדבור זה ע"ש, וס"ל לסמ"ע דלא בעינן שנוי גמור כגון גיזה ולידה, אלא אפי' לא גזזה והולידה בבית הגזלן דליכא שנוי גמור נמי מהני כיון דעכ"פ רבוי הגיזה וגודל העבור הוי נמי שנוי קצת, וכן מוכח להדיא ממ"ש הוא עצמו בפרישה (סי' שס"ג) דשנוי קצת מיהא בעינן, ואין להעלות כלל על הדעת דס"ל לסמ"ע דאפי' בלא שנוי כלל קונה, וסרה בזה תמיהת הנה"מ שם על הסמ"ע ע"ש, ולזה שפיר הקשו התוס' כיון דמוקי מתני' דמיירי בשנוי, א"כ איך מייתי מינה ראיה לדינא דהכא דמיירי ביוקרא וזולא, דהא י"ל התם דהוי שנוי קונה ואין משלם כ"א כשעת הגזילה, אבל בלא שנוי אין קונה כלל ואפי' לחומרא נמי אין משלם כ"א כדהשתא, ולא הוצרכתי להאריך בזה כ"א מפני שראיתי לגאון אחד שמקשה על תוס' כנ"ל, דמאי מקשו הא שפיר ילפינן מהתם דקונה אפי' לקולא, ולמ"ש לק"מ:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה