בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף לג.
במתניתין ואם אביו חכם של אביו קודמת, ובירושלמי הוי הגירסא, ואם אביו שקול כרבו וכ"ה ברי"ף, ולגרסא זאת דוקא אם שקול כרבו אז של אביו קודמת, אבל אם אין שקול כרבו, אע"ג שהוא חכם, של רבי קודמת, והנה ידוע הסתירה שיש בזה בפסקי הרמב"ם, דבפי"ב מהלכות אבידה) כתב פגע באבידת רבו עם אבידת אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת והוא שיהיה רבו מובהק כו' עכ"ל, ובפ"ה (מהלכות ת"ת) כתב וכן אם היה אביו ת"ח אעפ"י שאינו שקול כנגד רבו של אביו קודם ע"כ, ומפרשי הרמב"ם האריכו בזה, והם קדמוני לתרץ מה שכוונתי גם אני, ואין צורך לכפול הדברים, רק ע"ז באתי מה שכוונתי נמי למ"ש הכ"מ בשם בני בניו של הרמב"ם, דבהלכות אבידה דמיירי ברב מובהק כמו שמסיים להדיא, להכי דוקא בעינן שיהיה שקול, ובהלכות ת"ת שלא זכר התנאי שיהיה רב מובהק, ומשמע דמיירי התם אפי' באין מובהק להכי אפי' אם אינו שקול, כיון שעכ"פ חכם הוא, של אביו קודם דנגד רב שאין מובהק לא בעינן שיהיה שקול, ואמנם לתירוץ הזה משמע דעכ"פ חכם קצת מיהא בעינן, אבל אם אין האב חכם כלל יש לרב דין קדימה אפי' כשאינו מובהק, וע"ז תמה הכ"מ שם דלא מצינו בש"ס שלרב שאין מובהק יהא קדימה נגד אביו, ואדרבה מצינו ההיפך, דעולא אמר ולענין אבידה במקום אביו אין חוזרין כ"א לרב מובהק, הרי להדיא דלרב שאין מובהק אין דין קדימה נגד אביו, ולעד"נ לתרץ דהא דקאמר עולא קאי על ת"ח שבבבל, שהם לא היו מחזירין זה לזה במקום אביו כ"א לרב מובהק, דאע"ג דדין רב יש להם לאחד על חבירו, כיון שלומדין זה מזה אפ"ה לענין אבידה במקום אביו לא החזירו כ"א ברב מובהק, ואצלם הוי ודאי הדין כן צריך להיות, דהא ע"י שלומדין זה מזה, נהי דיש להם דין רב לאחד על חבירו, אכן הא גם דין תלמיד יש להן זה על זה, דבמה שלמד הוא מחבירו, יש לחבירו עליו דין רב, ואמנם בזה שחבירו לימד ממנו יש לו לחבירו דין תלמיד, אלא דאפ"ה לענין קימה והדור החמירו לוותר צד התלמיד דיכולים למחול, ונהגו ביניהם דין רב לתת כבוד לחבירו, אבל נגד כבוד אביו אין בכחם לוותר ולהקדים כבודם נגד כבוד אביו, שבאביו מחויב ודאי, והכא יש צד תלמיד נמי, וגם בתלמיד וצריך לו רבו ק מיבעי בסמוך, אם יניח של אביו, הרי אע"ג דהרב מובהק הוא, מ"מ כיון שגם הרב נהנה חן התלמיד, יש ספק לומר שלא יניח נגדו כבוד אביו, כ"ש בת"ח שבבבל שכל אחד יש לו דין תלמיד ממש, בזה ודאי שאביו קודם. ולבד שלא יקשה מדעולא, אדרבה מזה גופא יהיה מקור הרמב"ם, מדקאמר עולא דת"ח שבבבל אינם מחזירים כ"א ברב מובהק, מכלל שדוקא, הם שאינו נחשב כל אחד כרב גמור, דיש בהם נמי גם צד תלמיד, להכי לא הניחו כבוד אביו נגדם, אבל במקום שהרב שאין מובהק הוי מיהא רב גמור, שאין בו לפחות שום צד תלמיד, שהוא לא נהנה כלל מתלמידו, לקבל תורה ממנו, של רבו קודמת אם האב אינו חכם כלל וז"ב בעזה"י. שוב מצאתי בפסקי הרמ"ך בשמ"ק, שאם אביו אין חכם כלל אפי' לרב שאין מובהק יש דין קדימה, והוא מכוון ממש לדברינו, ולפלא על הפוסקים שלא זכרו מזה, והלא דין זה ממקומו מוכרע וגם מן הבעיא דתלמיד וצריך לו רבו וכמ"ש, דאפי' אם הת"ח שבבבל היו בגדר תלמיד וצריך לו רבו ג"כ לא היה רשאי להניח של אביו, דכיון דבעיא לא איפשטא, להכי לענין קימה והדור יכולין להחמיר מספיקא, אבל במקום כבוד אביו א"א לוותר מספק, וכ"ש שהם היו גם תלמידים ממש זל"ז וכמ"ש, ודו"ק כי זה ראי' נכונה בעזה"י:
סליק פרק שני
המפקיד פרק שלישי