אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף כה.

דף כד.

רש"י ד"ה בא בעל כו' ואמר אין המעות שלי זכה כו' ע"כ. והמפרשים העירו דמילתא דפשיטא היא ומאי קמ"ל ותי' דקמ"ל שלא נימא כיון דבשעת הגבהה לא נתכוון לקנות לעצמו דהא הגביה ע"מ להחזיר והוי הפקר ויכול אחר לחטוף ולזכות בה אם אין הדבר מונח בביתו לזה קמ"ל דאע"ג שמתחלה הגביה אדעתא דחברי' מ"מ השתא דנמצא שאין זה של חבירו מהני ההגבהה דמעיקרא עבורו זהו תוכן דבריהם, והנה לכאורה תליא זה במחלוקת רש"י ותוס' לעיל (דף י' ע"א) במה דקיי"ל דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, אם אמרינן דהמגביה קונה מיהא לעצמו, ושיטת רש"י דיפלגו בזה ר"נ ור"ש (ביצה ל"ט) ור"נ סובר דהמגביה נמי לא קנה כיון שלא נתכוון לזכות לעצמו, ור"ש סובר דנהי דחבירו לא קנה מ"מ המגביה קנה ואין זה הפקר, וא"כ יקשה מברייתא זאת על ר"נ, דהא הכא אומר דזכה הלה במה שבידו אע"ג שלא נתכוון לקנות לעצמו, וצ"ל דלא דמי זה למגביה מציאה לחבירו, שלפי דעת המגביה, דסבור דאדם יכול להגביה בעד חבירו, לא היה בלבו שום ספק שהמציאה ישאר ביד חבירו, דמצד חבירו ודאי שלא יהיה שום מניעה, וממילא לא היה בלבו שום צד כוונה שיזכה לעצמו לכן לא קנה, אבל הכא אע"ג שהגביה ע"מ להחזיר מ"מ היה בזה צד זכייה מספק גם לעצמו, דאולי לא ישמע ההכרזה או שמא לא ידע מהסימן, וא"כ אדעתא דהכי הגביה, שאם לא יתנו הבעלים סימן שיזכה בזה לעצמו, להכי י"ל שיוכל לזכות בזה לכו"ע, וזה גופא קמ"ל דבמקום שיש ספק בהגבהתו, שמא יזכה בה הוא עצמו, בזה מועיל ההגבהה, וע"כ לא אמרינן שהיכי דלא נתכוון לזכות לא זכה כ"א במקום שלא היה שום ספק שיוכל לזכות לעצמו, אבל בכה"ג מועיל ההגבהה:

ברש"י ד"ה והוא שעשויין כמגדלין וזה בא ונותן סימן ואומר כמגדלין היו עשוין, ומשמע מלשונו לכאורה דהסימן הוא בזה, מה שהיו עשויין כמגדלין, וקשה הא סוגיא דשמעתין לא מסיק הכי, דמשני טבעא מכריז וא"כ המנין הוי הסימן, ונ"ל לומר שאין מסוגיית הש"ס ראיה דכמגדל לא הוי סימן, ושפיר נוכל לומר דמגדלין דר' חנינא דהיינו כעין שלשה מלכים, רוויחי תתאי ומציעי עילויה הוי סימן מובהק וכמ"ש רש"י, והא דמסיק הש"ס טבעא מכריז ומנין הוי הסימן, היינו דקאי על דברי ר' יוחנן דשל מלך אחד נמי חייב להכריז, ומשום דהוי סימן שאין מובהק כ"כ להכי לא יספיק סימן הזה אפי' לדברי ר' יוחנן גופא, דר' יוחנן לא פליג עם ר' חנינא כ"א לענין ההכרזה, דר"ח סובר דשל מלך אחד א"צ אפי' להכריז, משום דזה אין מורה אפי' לומר שבדרך הנוח הוא, ור' יוחנן סובר דחייב להכריז משום דלא איתרמי דנפל הכי ובודאי דרך הנוח הוא, אבל להחזיר בסימן זה לחוד, גם לר' יוחנן א"צ להחזיר ולהכי שפיר קאמר הש"ס דמכריז טבעי ויתן סימן מנין, ומה שקאמר רש"י דהסימן הוא במה שעשוי כמגדלין, היינו מגדלים דר' חנינא, שזה הוי סימן אליבא דכו"ע, ואין להקשות דמנ"ל לרש"י לחלק בהכי, ואמאי לא פי' כפשוטו דהסימן הוא מנין, די"ל דמסדורא דש"ס הכריח כן, דפריך מאי מכריז ומשני טבעי מכריז, בתר דברי ר' יוחנן, ואי נימא דאפי' מגדלין ממש נמי לא הוי סימן, וגם בזה מוכרחין לסימן דמנין, א"כ היה לסדר קושית הש"ס ושנויי דרבינא מיד אחר המשנה, או אחר אוקימתא דמגדלין שאז הוי רבותא טפי שאפי' בכה"ג בעינן לסימן דמנין, ומדסידר זה דוקא בתר ר' יוחנן מכלל דלדברי ר' חנינא דכמגדלין ממש, לא בעינן טבעי מכריז, וכזה י"ל שהוא נמי דעת הרמב"ם בפיה"מ שכתב להדיא, דהסימן הוא בזה שיכוון כמגדלים, וכן בהלכותיו לא הזכיר דטבעי מכריז, ולכאורה הוא תמוה שזהו נגד תירוץ הש"ס כאן. ולמ"ש י"ל דסובר נמי כרש"י דתי' דרבינא אינו כ"א לדברי ר' יוחנן, אבל לדידן דס"ל מגדלין ממש, לא בעינן סימן דמנין, ועמ"ש להלן בדעת רמב"ם ע

אלא דלפי"ז צריך להבין סברת הטור שכתב דגם במגדלין ממש בעינן טבעי מכריז, הרי דסובר דשנויי דרבינא קאי גם לר' חנינא, וא"כ אמאי לא סידר זה מיד בתר דברי ר' יצחק, ונ"ל דהטור לשיטתו לא קשה כלל מסדורא דש"ס, דבלא"ה תמהו המפרשים עמ"ש רש"י ד"ה מאי מכריז, דזה יתן סימן דזה עג"ז היו, דמאי סימן הוא זה, פשיטא דיודע דזעג"ז היו דאל"ה לא היה מכריז, דאכתי לא ידע הש"ס דכסולם נמי מכריז וא"כ ליכא סימן אחר כ"א זה לחוד, ואמרתי לתרץ שרש"י פי' כן דוקא אליבא דר' יוחנן שסובר דזעג"ז נמי חייב להכריז, ומגדלין ממש ודאי דחייב להכריז, וא"כ הוי סימן מעליא אם מכוון ואומר שרק זעג"ז היו מונחים ולא כמגדלים, ומההכרזה אין ראיה דשמא כמגדלים ממש היו, אלא דלפי"ז יוחזר הקושיא על רש"י שהוכיח מדלא סידר הש"ס לקושיא ושנויי דרבינא מעיקרא, מכלל דס"ל דבמגדלין לא בעינן טבעי מכריז, מאי ראיה היא זו, דילמא באמת גם במגדלין בעינן סימן המנין, והא דלא סידר מעיקרא, היינו משום דבלא ר' יוחנן דהוה ס"ל דלא מכריז כ"א דוקא במגדלין, א"כ לא יוכל כלל להעלות אדעת המקשה דמכריז מנין, דא"כ מאי סימן יתן, דמגדלין אין סימן דיודע זה מההכרזה, כיון דבאופן אחר לא היה מכריז, אבל בתר דברי ר' יוחנן שגם בשל מלך אחד נמי מכריז, עלה שפיר אדעת המקשה דיכריז מנין והסימן יהיה אם כמגדלין או של מלך אחד, ואמנם י"ל דרש"י ס"ל דמקום נמי הוי סימן במטבע וכדעת התוס' דהכא, וא"כ אפי' לדברי ר' חנינא הו"מ למיפרך דמכריז מנין והסימן יהיה שעשויין כמגדלים ומן ההכרזה אין ראיה כיון שיש נמי סימן מקום, ושפיר הוכיח רש"י מדלא סידר הקושיא לעיל מכלל דס"ל לש"ס לדבר פשוט דבמגדלין לא יאמר רבינא טבעי מכריז כיון דזה בעצם הוי סימן מובהק. ואין להקשות דלפי"ז אמאי בעינן תלתא מטבע, הא בתרי נמי סגי והסימן יהיה או מקום או כמגדל, ואפי' לשינויי דרבינא קשה כזה דאכתי מאי משני טבעי מכריז ובעינן תלתא משום דליהוה מנין סימן, בתרי נמי יהיה הסימן מקום, די"ל דתרי אפי' עשויין כמגדלים, לבד שזה גופא לא הוי סימן, אפי' לא ידעינן כלל עי"ז שדרך הנוח הוא, דנוכל לומר איתרמי דנפל הכי וגם סימן מקום ליכא, וכן נמי י"ל בדעת הרמב"ם שיסבור בזה כרש"י שגם במטבע הוי סימן מקום, וממילא מוכח לפי"ז מסדורא דש"ס דבמגדלין לא בעינן טבעי מכריז, אכן הטור אזיל בשיטת הרא"ש דס"ל לעיקר כשיטת הראב"ד דבמטבע כיון שהוא דבר קטן לא הוי מקום סימן, עיין בדרישה (סי' רס"ב) שכ"כ בשיטת הרא"ש מדהביא שיטת הראב"ד באחרונה, וכיון דמקום לא הוי סימן, לא מוכח תו מסדורא דש"ס כלל, ושפיר נוכל לומר דשנויי דרבינא קאי גם על ר' חנינא ולהכי פוסק שגם במגדלין ממש בעינן טבעי מכריז, וכנ"ל:

ואמנם בעיקר הדבר שכתבתי בדעת רש"י דס"ל דמגדלין ממש הוי סימן מעליא ורק הוא הוי הסימן, לא משמע הכי מדקדוק לשונו שכתב, נותן סימן ואומר דכמגדלים עשויין, ומיותר מלת "ואומר" והכי הול"ל נותן סימן דכמגדלים היו, כמ"ש אח"כ בד"ה מכריז מנין, וזה נותן סימן דזעג"ז היו, אלא מוכח כוונתו דצריך לומר שני הסימנים ביחד סימן מנין וגם כמגדלים, וכמ"ש המפרשים באמת בדעת רש"י, וה"פ נותן סימן, היינו סימן דמנין, ואומר שכמגדלים היו, כלומר שגם זה צריך לאמר, ולפי"ז יקשה דלמה באמת הוצרך לתרווייהו, וי"ל דרש"י יפרש בזה כשיטתו לעיל (דף כ' ע"ב) ד"ה שטרי מכריז, וז"ל צריך לומר כמה שטרות וכרוכים היו, וגם שם נתקשו המפרשים למה הוצרך לתרווייהו, והיטב אשר דיבר מהרש"ל שם שודאי היכי דליכא אלא סימן אחד א"צ לכוון כ"א סימן אחד, אבל במקום שיש שני סימנים צריך לכוון שניהם ואי לא מכוון אלא אחד לא מהני דניכר שאין האבידה שלו, וה"נ כן הוא כיון שבע"כ מיירי דכמגדל היו עשויות להורות שהוא בדרך הנוח, להכי צריך לכוון נמי סימן הזה, אלא דיקשה לפי"ז דכיון דהיכי שליכא אלא סימן אחד מהני אם אומר רק סימן אחד, א"כ אמאי בעינן דוקא ג' מטבעות, ובתרי לא חייב להכריז, ואמאי נהי דסימן מנין ליכא, יתן סימן דכמגדלין לחוד, ומ"ש לעיל דבשנים לא הוי סימן אפילו עשוי כמגדלים, לא משמע כן מרש"י בסמוך בד"ה מאי מכריז מנין פירש דזה יתן סימן דזעג"ז היו, הרי דזה לחוד נמי הוי סימן, דע"ז מקשה מאי איריא תלתא אפי' תרי נמי, ונהי ודאי שעל תירוץ דרבינא דמשני טבעי מכריז לא קשה, דאמאי לא סגי בסימן זה לחוד ואפי' בשנים יהא חייב להכריז, די"ל כמ"ש הנמוק"י דקאי לר' יוחנן דרק זעג"ז מונחים ולא הוי סימן מובהק כמו מגדלים, ולא סמכינן אסימן זה לחוד, ולהכי בעינן תלתא דוקא בכדי שיהיה סימן מנין, אכן ברש"י הכא דקאי על דברי ר' יצחק במגדלין ממש, אמאי בעינן לתרווייהו ואפי' בשנים נמי יכריז, ולמ"ש לעיל דלמ"ד דוקא כמגדלין חייב ולא בזה עג"ז, אז גם במגדלין לחוד א"צ, דאין זה שום סימן כיון שיודע זה מההכרזה, אם לא שיש עוד סימן אחר ג"כ, וא"כ א"ש מה שמצריך רש"י לתרווייהו, דמגדלים לחוד לא הוי סימן דיודע זה מההכרזה, ומנין לחוד לא, דשמא דרך נפילה הוא, וכיון שצריך להיות תרווייהו, מוכרח נמי לכוון שתיהם וכשיטת רש"י לעיל, ובזה אתי נמי שפיר סדורא דש"ס דמאי מכריז ושנויי דרבינא בתר דינא דר' יוחנן ולא קודם, דבלא ר' יוחנן דהוה ס"ל דוקא כמגדלים חייב להכריז, הוה פשיטא לן דטבעי מכריז והסימן הוא מנין, שלא נוכל לומר דמכריז מנין והסימן יהיה מה שעשויין כמגדל, דזה אין סימן שיודע זה מההכרזה, ורק בתר דא"ר יוחנן דזעג"ז נמי מכריז, א"כ מספקא לו שפיר לש"ס דילמא מכריז מנין והסימן יהיה דזעג"ז ולא כמגדל, ומשני טבעי מכריז, דזה אין סימן מובהק במה שאומר זעג"ז ולא סמכינן עליו בלא סימן מנין:

ולפמ"ש יצא לנו הדין דלר' יוחנן דאמר דזעג"ז נמי מחויב להכריז, אלא דלהכי בעינן סימן דמנין משום דאין זה סימן מובהק וא"כ אי הוי להיפך שמצא מונחים כמגדל ממש, אז לא מצרכינן לסימן דמנין, ויוכל לכרוז מנין והסימן יהי' שעשויין כמגדל, ומההכרזה אין ראיה כיון שגם אם היו זה עג"ז היה מכריז, ומה דבעינן ג' מטבעות ולא סגי בשנים ומגדלים ממש, בע"כ מוכרחים לומר דבשנים אפי' כמגדלין לא הוי סימן מובהק, ורבינא שפיר משני טבעי מכריז כמ"ש התוס', והוא הדין דהו"מ לשנויי דבתרי לא הוי סימן, ואמנם לר' יצחק ולר' חנינא דדוקא כמגדלים חייב להכריז, מגדלים לחוד בלא מנין לא הוי סימן דיודע זה מההכרזה, ובע"כ לומר דטבעי מכריז ואיכא נמי סימן מנין, ויוצדק נמי בזה סברת הרמב"ם והטור, דהרמב"ם (בפט"ו מאבידה) כתב דמצא ג' מטבעות ועשויין כמגדל חייב להכריז, ולא זכר כלל לשנויי דרבינא דטבעי מכריז, והטור בחו"מ סי' רס"ב זכר ג"כ דיכריז טבעי ועמ"ש לעיל, ולהנ"ל א"ש, דהרמב"ם לא זכר נמי הפי' דמגדלין, אם כר' חנינא, או כרב יוחנן, ומדסתם משמע שגם בזעג"ז נמי חייב להכריז, דגם כמגדל דר' יוחנן נמי חייב וכמ"ש הנמוק"י בדעת הרי"ף מדסתם מכלל דגם בדר' יוחנן חייב להכריז, וכ"כ הגר"א דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן, ואמנם הטור פירש לדבריו, דמגדלין היינו דוקא ברויחי תתאי, ולפי"ז לשיטתם אזלי, דהטור דס"ל דמגדלין היינו דוקא ברויחי תתאי, ובזעג"ז אין חייב להכריז, ממילא לדידיה לא הוי שום סימן אם מכוון כמגדלים כיון שיודע זה מההכרזה, ובע"כ דהסימן הוא המנין, ולהכי פירש דמכריז טבעי בכדי שיהיה סימן דמנין, אכן הרמב"ם לשיטתו כר' יוחנן, שבזעג"ז נמי מכריז, ולזה אם מכוון דכמגדל ממש היה עשוי הוי סימן מעליא, להכי סתם וכתב רק דצריך להכריז, ומה יכריז, תלוי באופן מציאותו, אם מצאן זעג"ז, שזה לא הוי סימן מובהק, טבעי יכריז ויתן סימן דמנין, ואם כמגדל ממש מצאן יוכל לכרוז גם המנין, ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה