בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף כג.
בגמ' והא איכא נכרים, עיין בתוס' שגרסו והא איכא נכרים דלא איכפת להו, ולגירסא הזאת הוי הכוונה שידרסו הנכרים והקושיא יהיה רק לרבה, ולהכי הקשו דלפרוך והלא נכרים שקלי ליה, דאז הוי הקושיא אפי' לרבא, עיין בתרוצם, ובקושיתם השניה דאדרבה ניחוש לחומרא לרוב ישראל, והנה משמע מדבריהם דאילו חיישינן שהנכרים שקלם דאז ודאי שהיה שייך להמוצא מטעם שהישראל מייאש, ולדעתם הקשו שפיר דבאמת ניחוש להכי, ואכן עיין ברש"י ד"ה חיישי לכשפים וז"ל ונהי נמי דאין מגביהין אותן מ"מ אין דורסין אותן דחיישי לכשפים ע"כ, מלשון ונהי נמי שכתב משמע דאם החשש היה שמא שקלם הנכרים אז ודאי שהיה חייב להחזיר, אלא אפי' השתא דאין חוששין לזה נמי חייב להחזיר מטעם דאין דורסין, וא"כ משמע מרש"י דאם יש חשש שמא שקלם חייב להחזיר, וצ"ל דהיינו טעמו משום ש שנסתפק אם המציאה כבר הוגבהה והיא ביד המוצאה, או שמונחת היא עוד במקום נפילתה ועדיין לא באה ליד שום מוצא, ודאי דעלינו להחזיק ולומר שמונחת היא עוד כמו שהיתה מקודם, ולא נשתנתה לבוא לרשות אחר, ואפי' אם ידעינן בודאי שהוגבהה ולא ידעינן מתי, עלינו לתלות באיחור הזמן שרק השתא היא דהוגבהה, ועד עתה הונחה במקום נפילתה, ואין מחזיקין מזמן לזמן, ולהכי אם היינו אומרים שגם הנכרים יגביהוה תיכף בראותם, א"כ ע"ז אין אנו דנין אם היא מונחת במקום נפילתה או הוגבהה, דהא ודאי שהוגבהה, דבין ישראל ובין נכרי הרואה אותה יגביהוה, והחשש אין לנו כ"א מי הגביהה, ודאי שעלינו לתלות דישראל הגביהה כיון דהם הרוב אבל כיון שאנו אומרים שהנכרי לא ישקלה אלא ידרוס עליה, וא"כ הוי הספק לדידן, אם הנכרי דרסה מקודם שהגביהה ישראל או שהישראל הגביהה מקודם, ובזה תלינן שהנכרים דרסוה עוד קודם שהוגבהה ביד ישראל, דכ"ז דנוכל לתלות המציאה באיחור הזמן תלינן, ובזה מיושב כל קושיות התוס', דגם קושיא השניה מתורץ ואין ראיה מצבורי מעות שהביאו, דהתם החשש הוא רק מי שקלם אם העכו"ם או הישראל שפיר תלינן ברוב, אבל הכא דדיינינן על זמן ההגבהה לא מהני גם הרוב, דאכתי עלינו לתלות ההגבהה באיחור הזמן: