אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף יז:

דף יז.

בא"ד וי"ל דהתם מיירי במזונות דלשעבר ולא בלהבא, פי' במזונות שלעבר חזקה דלא משהו להו וא"א לתת להם בכל יום מזונות בעדים:

תוד"ה לא אמר כלום כו' אלא אפי' במקום שכותבין כתובה ואינה מוציאה הכתובה אינו נאמן לומר פרעתי אפי' אם היא מודה שכתובה בידה נפרעת בעידי הגט גרידא ע"ש, והנה מ"ש התוס' דאפי' היא מודה שהיא בידה, לאו כשהיא בידה ממש איירי בעת הפרעון, דבכה"ג ליכא למ"ד דכותבין שובר, דדוקא כשטוען אבד מסקינן בב"ב דכותבין שובר, ובע"כ פירושם היינו שהיא מודה שהכתובה בידה והיא בעיר אחרת, והנה ראיתי בפנ"י שנתעורר להקשות, דהא אפי' כשהשטר בעיר אחרת כיון שעכ"פ ישנו לשטר בעולם ג"כ מבואר בחו"מ (סי' נ"ד) דהלוה פטור עד שיחזיר השטר, ותי' דבכתובה שאני כיון דמעשה ב"ד הוא ואינו נאמן לומר פרעתי, וא"כ מוכרח הוא לשמור אחת משתי אלה, או השטר כתובה, או השובר, ולכן אפי' אם הכתובה בידה גובה ע"י שובר, דמה לו אם ישמור השובר או הכתובה, וזה לא שייך במלוה ולוה, אכן תרוצו אינו עולה יפה, דהא אכתי הוא נפסד יותר מזה שהכתובה נשאר בידה, דאי תמסור לו הכתובה ואפי' אם יפסידה נהי דלא יהיה נאמן לומר פרעתי מ"מ נאמן לומר אלמנה נשאתיך או פרעתיך הכל במיגו דאין את אשתי, אבל עתה שהכתובה נשארת בידה, אם הוא יפסיד שוברו לא יוכל לטעון אחת מכל אלה, ואם בכל מקום לא כותבין שובר בכה"ג, גם בכתובה לא היה לנו לכתוב כיון שגם בכתובה נפסדת עי"ז, ובע"כ שדעת התוס' הוא דלמ"ד כותבין שובר אפי' בכה"ג נמי, בין במלוה בין בכתובה, ותמיהת הפנ"י מההיא דחו"מ, תמהני אטו מדבר המפורש בתלמיד קא מותיב על התוס', הא הטור לא הביא דין זה כ"א משמו של בעה"ת, והתוס' יפלגו ע"ז, שוב ראיתי בט"ז שם ציין נמי דעת התוס' החולקים עם בעה"ת, וק"ל:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה