אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף יד:

דף יג:

רש"י ד"ה יש לו שבח, וא"ת הנגזל יתן השבח שהרי השיבו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן ע"כ, והתוס' מיאנו לפרש כפרש"י משום דס"ל דבכה"ג שגזלה משובחת לא שייך מיחזי כריבית, כיון שאינו נוטל רק מה שהוציא על השבח, וגם שמואל לא יפלוג בכה"ג כיון דלא שייך מיחזי כריבית, ולכן פרשו דמיירי שגזלה ריקנית ולענין שבח היתר על ההוצאה ע"ש ועמ"ש לקמן דף ט"ו בגמ', טעם אחר לזה שמיאנו בפרש"י. ואכן מן התימה מי דחק לרש"י לפרש בכה"ג, ולא פירש נמי בגזלה ריקנית. ועו"ק דלקמן ברש"י ד"ה בגוזל ונגזל, כתב רש"י שני הטעמים גם יחד, או שגזלה והכסיפה, או שגזלה ריקנית, והכא לא הזכיר כלל מאופן השני, ולכן נ"ל דבר חדש בזה, דלקמן (דף ט"ו) גבי בע"ח שטריף מן הלוקח, הוכחתי דיש מחלוקת רש"י ותוס', במקום שהדין הוא דבע"ח טורף השבח היותר על היציאה מן הלוקח, אף אי לא מסיק אלא כשיעור ארעא בלבד וכגון שעשאו אפותיקי דאז הוי הדין דבע"ח נוטל כל השבח מטעם דארעאו אשבח, אם יכול לגבות מן המוכר השבח היתר, וצדדי הספק שבזה, דאע"ג דקיי"ל אחריות ט"ס, י"ל דהיינו דוקא היכי שהלוקח פורע בזה חובו של מוכר, אבל בכה"ג שהמוכר אין מחויב כלל לשלם לבע"ח, אע"ג דבע"ח נוטלה מטעם דארעאו אשבח פטור, או שמא כיון שמחמת המוכר וסיבתו בא לידי הפסד מחויב לשלם, והוכחתי שם שדעת רש"י הוא דהמוכר א"צ לשלם כ"א במקום שמסיק בו גם כשיעור השבח, וכיון שעי"ז פורע את חובו לכן מחויב לשלם לו, אבל היכי דלא מסיק אלא כשיעור ארעא, נהי דהשבח שייך לבע"ח מטעם דהוי כאילו שדהו נשבח. מ"מ מה ענין זה להמוכר שישלם לו עבור זה, דהא המוכר לא קיבל אחריות כ"א מה שיגבה עבורו, וז"ל רש"י (דף ט"ו ע"א) ד"ה נוטל השבח, דא"ל פרעתי חובך ע"כ, הרי שדוקא באופן זה חייב המוכר לשלם, ואמנם התוס' ס"ל שאפי' בכה"ג מחויב המוכר לשלם, כיון דמ"מ ע"י שהוא חייב גוף הקרקע לב"ח, בסבתו בא גם השבח לידי גבייה, והרי הוא כאילו מחמתו גובה וחייב לשלם ע"ש שהארכתי בזה, ולפי"ז נוכל לומר דגם הכא בנגזל יפלגו בזה, ולשיטת רש"י אע"ג דאחריות ט"ס גם בשבח, מ"מ אין מקבל עליו אחריות כ"א על דבר שהוא בעצמו הי' מחויב לשלם וכגון שגזלה משובחת והכסיפה, שהגזלן הי' מחויב להחזירה משובחת כמו שגזלה, והשתא דהנגזל טורף השדה מן הלוקח ולוקח משלם בזה את חוב הגזלן, באופן זה מחויב הגזלן לשלם ללוקח אפי' בלא פירש, כיון דאחריות ט"ס, אבל בגזלה ריקנית ולוקח השביחה, נהי דנגזל טורפה מן הלוקח עם השבח מטעם דארעאו אשבח, מ"מ הגזלן אין מחויב לשלם זה ללוקח, דאחריות כזה לא קיבל אנפשיה, אם לא כשפירש בהדיא דמקבל על עצמו לשלם השבח, ולהכי בתחלת הסוגיא דמיירי עדיין גם בלא פירש, לא מצי רש"י לפרש שמיירי בגזלה ריקנית, דלשיטתו באופן כזה אין מחויב כלל לשלם השבח, ובע"כ מוכרח היה לפרש דוקא באופן שגזלה משובחת, אבל לבסוף דמסקינן דמיירי בדפירש, והיכי דפירש בהדיא דמקבל עליו לשלם השבח, אז אפי' במקום שגזלה ריקנית נמי חייב, ולהכי הביא אח"כ שני הטעמים יחד, וכ"ז הוא לשיטת רש"י, אבל התוס' לשיטתייהו דאפי' במקום שאין משלם את חובו נמי מחויב לשלם, ולהכי מצי לאוקמי גם בס"ד דמיירי בגזלה ריקנית, ודו"ק כי נכון הוא:

וממוצא הדברים ניישב דעת הראב"ד (בפ"ט מגזילה) שהרמב"ם. שם כתב גזל שדה ומכרה והשביח הלוקח אם השבח יתר צל היציאה כו' והקרן עם השבח נוטל מן הגזלן, וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א כשקיבל עליו אחריות ע"כ, וכל המפרשים צווחו ע"ז שזהו נגד הש"ס דמסקינן הכא אחריות ט"ס בין בקרן בין בשבח, ואכן למ"ש י"ל דהראב"ד יסבור כשיטת רש"י דמן הסתם אין מקבל אחריות כ"א היכי שנפטר עי"ז מלשלם, כגון בגזלה משובחת, אבל במקום שאינו נפטר עי"ז אין מקבל אחריות מן הסתם אם לא כשפירש בהדיא, ולהכי כיון שהרמב"ם הביא דנוטל שאר השבח מן הגזלן, ובגזלה ריקנית מיירי, דהא והשביח הלוקח קאמר, ולא נקיט נמי דהגזלן הכסיפה ואח"כ השביחה הלוקח, וכיון דגזלה ריקנית קאמר הרמב"ם, להכי ציין הראב"ד שדוקא בדפירש הוי הדין כן, אבל מן הסתם אין חייב לשלם בכה"ג וכנ"ל:

ועוד י"ל בשיטת הראב"ד דלשיטתו אזיל בזה, דהנה בעיקר הפלוגתא בין רב ושמואל, בדין דמעות יש לו שבח אין לו, פירשו כל הראשונים דמיירי בשלא כתב לו אחריות, ואע"ג דלפי"ז יקשה דא"כ לשמואל דלית ליה אחריות ט"ס אמאי אית ליה אפי' מעות, תרצו כולם כתי' התוס', דכי אמר שמואל אחריות לאו ט"ס, במקח וממכר, ה"מ בשטרפה בע"ח כו', אבל אם נמצאת שדה שאינה שלו הו"ל זוזי הלואה גבי', אכן הראב"ד ז"ל כתב על דבריהם הובא בשמ"ק וז"ל א"א אני איני אומר כן כי זה הטעם אינו כלום שהרי לא היה יודע שאינה שלו ואדעתא דארעא נחית ועביד איניש דזבין ארעא ליומי' לדעת שמואל, אלא הטעם דדברי רב ושמואל מיירי בשכתב לו אחריות סתם, דרב סבר אחריות סתם אף על השבח ושמואל אומר על השבח לא, כדאמר שמואל אימליך וכתוב שבחא, כלומר אעפ"י שצוה לכתוב אחריות צריך להמלך על השבח עכ"ל, ולפי"ז מיושב בפשיטות, דכל הראשונים שיפרשו דפלוגתת רב ושמואל מיירי בלא כתב אחריות, ואפי' בכה"ג נמי ס"ל לרב דיש לו גם השבח, וכיון שהופסק בש"ס כוותי' דרב, ממילא פסקו שאפי' בלא קבלת אחריות נמי יש לו שבח, אבל הראב"ד לשיטתו דפלוגתת רב ושמואל מיירי בכתבו אחריות, א"כ שפיר י"ל דאפי' רב דס"ל יש לו שבח, היינו דוקא בקיבל עליו אחריות, אלא שלא הזכיר מפורש גם על השבח, בזה ס"ל נמי דהקבלה הוא גם על השבח, אבל בשלא קיבל שום אחריות גם רב מודה דשבח אין לו, וא"כ גם פסק הש"ס דפוסק כרב, יהיה נמי בכה"ג שקיבל אחריות, אבל בלא קיבל אחריות כו"ע מודו דשבח אין לו, ואע"ג דגם בזה פוסק הש"ס דאחריות ט"ס, ואי לא כתבו ככתבו דמי, י"ל דהיינו דוקא על הקרן אבל על השבח כו"ע מודה דאחריות לאו ט"ס וכמ"ש המ"מ שם (בפ"ט מגזילה) ועכ"פ הראב"ד לשיטתו דעיקר דינא דרב ושמואל מיירי בקיבל אחריות, שפיר פוסק דמיירי בקיבל אחריות, דודאי שגם פסק הש"ס הוא כן וכנ"ל, וז"פ:

ברש"י ד"ה מפני תקון העולם, ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך ע"כ, הרי שהזכיר שני טעמים על התקון העולם, במזון האשה מטעם שאינו קצוב, ובפירות מטעם שאין ידוע, והא דלא הספיק טעם שאין קצוב גם על פירות, היינו משום דבפירות אפי' אם היה הדבר קצוב, וכגון אם גזל שדה מליאה פירות גמורים וכשבא הנגזל אח"כ לגבות הפירות אפ"ה אינו גובה ממשעבדי וכמו שאמר רבא לקמן, אע"ג דהתם הוי קצוב, ואפ"ה אינו גובה, ובע"כ דהכא הוי טעם אחר משום דהוי אין ידוע, וכשיצא הקול על השדה שגזלה, אין יוצא הקול על הפירות וכמ"ש בסמ"ע וש"ך (סי' שע"ב) ולהכי הוצרך רש"י לומר כאן טעם שאין ידוע, ומכאן יהיה סתירה למ"ש המהרש"א במהדורא בתרא דאם גזל פירות גמורים, באמת יכול הנגזל לגבות גם הפירות ממשעבדי כיון שהיה קצוב, ודברי רבא דלקמן מוקי דמיירי שגזל פירות שאינם גמורים ונגמרו אצל הלוקח, דבעת הגזילה לא היה קצוב עדיין, ולבד דסתמא דש"ס גזל שדה מליאה פירות מיירי אפי' היכי דהפירות היו גמורים, ואפ"ה אין גובה, זולת זה לא התבונן בלשון רש"י שזכרנו שבאמת כתב על פירות טעם אחר מפני שאין ידוע, וזה שייך אפי' בפירות גמורים, ומה שדחק למהרש"א לומר כן, היינו מחמת שהוקשה לו דל"ל לרבא לאוקמי דמיירי כשהנגזל בא לגבות, ולא מתרץ בקיצור דשפיר איירי בלוקח מגזלן ואיירי שהגזלן מכר לו עם הפירות גמורים ואח"כ בא הנגזל וטורפה ממנו, וע"כ חוזר הלוקח שפיר אמוכר ואין כאן שום ריבית שהרי שילם הלוקח בעד פירות גמורים ע"ש, ובאמת גם מזה לא איריא, די"ל דאי כשהגזלן מכר לו עם פירות גמורים וא"כ כשכתב לו שטר המכירה היה ידוע לעדים כמה מעות קיבל מאתו גם בעד הפירות והוי דבר ידוע ושפיר היה לו לטרוף גם ממשועבדים אפי' הפירות, ומדקתני דפירות אין גובה כ"א מבנ"ח מכלל דלא מיירי שמכר לו שדה עם פירות, ומוקי לה דוקא בנגזל שבא לגבות, ובנגזל שפיר יש לומר דאע"ג דגזל מאתו שדה מליאה פירות מ"מ לא יצא הקול כ"א על השדה ולא על הפירות, דמי יכול היה לידע איזה שדה היתה, אם מליאה או ריקנית, משא"כ כשמוכר לו שדה מליאה, הרי העדים ידעו מזה שמכר לו וקיבל דמים גם בעד הפירות, והם יפקיעו קלא, ולא גרע זה מעמד בדין דקאמר לקמן שגובה ממשעבדי מטעם זה, ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה