אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף יג:

דף יג.

תוד"ה הא קאמר להד"מ, וקשה דאפי' יש בו אחריות נכסים אמאי לא יחזיר כו'. קושי' הזאת מיש בו אחריות, יש ליישב דחיישי' לפסידא, דלקוחות שמא כתב ללות ולא לוה היה ולא קנה מלוה דהא לא מטי שטרא לידו, ואע"ג דלוה לא טעין הכי מ"מ גם תנו אינו אומר דליהוי כמאן דמטא שטרא לידו ויזכה מלוה וכן מבואר בשמ"ק, ודו"ק:

בא"ד דהא אמרי' לקמן (דף ט"ז) אמר שמואל מצא שטר הקנאה יחזיר דאי משום כתב ללות ולא לוה כו' משמע דאין הלוה מודה מדקאמר שמא כתב ללות כו' ע"ש, מהך דינא דשמואל השיגו כל הראשונים והאחרונים על שיטת ר"ח ורי"ף ורמב"ם הביאם הב"י בחו"מ (סי' ל"ט) שסוברים דבשטרי הקנאה נמי בעינן דמטו לידו שטרא. וקשה לפי"ז א"כ אמאי אמר שמואל דיחזיר ולא חיישינן שמא כתב ללות, משום דהא. שיעבד נפשי', והא אכתי איכא למיחש לשמא לא מטא לידו דמלוה כלל, לפמ"ש התוס' כאן דמיירי בע"כ באין הלוה בפנינו שהוא מודה, וא"כ ניחוש לשמא לא מטא לידו ונ"ל ליישב דהנה הנך ראשונים הר"ח ורי"ף, פליגי נמי עם הרא"ש ורמב"ן ורשב"א בעצם שטר הקנאה, מהו שטר הקנאה, והרי"ף ודעימי' יפרשו דהיינו שטר שיש בו קנין ח והרא"ש ודעימי' יפרשו דהיינו במפורש בשטר שמקנה לו נכסיו מהיום בין ילוה בין לא ילוה וכמ"ש לעיל ע"א, והנה נ"ל בדעת הרי"ף, שגם הוא מודה דשטר הקנאה, כאופן שכתב הרא"ש, דמפורש בשטר בין ילוה בין לא ילוה ודאי דמהני, ואפי' בלא קנין נמי, דכיון דכתב לו בפירוש שמקנה לו נכסיו גם אם לא ילוה ומזכה לו ע"י העדים ודאי דמהני, אלא דס"ל דעל החשש דשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, אין אנו צריכין לזה שיכתוב לו תנאי מפורש, אלא אם היה בזה קנין נמי מהני, דאמרי' דמשעת קנין שיעבד נכסיו, וכי טריף מניסן בדין טריף, ובזה הוא דפליג עם הרא"ש, דהרא"ש סובר שאפי' לחשש מוקדם אין מועיל הקנין סתם, דנהי דהקנה לו בקנין, מ"מ כ"ז שלא התנה מפורש, אמרי' שאדעת שילוה לו תיכף שיעבד נכסיו והרי"ף ס"ל דהקנין מהני לומר דמשעת קנין שיעבדו נכסיו אע"ג שההלואה יהיה אח"כ, אבל שטר הקנאה כזה שמפורש בו בין ילוה ובין לא ילוה, ודאי דמהני אפי' לשיטת הרי"ף, ולפי"ז הבוא נבוא אל תוכן דבריהם, לענין אי בעינן דמטא לידו. דהנה נהי דהרי"ף יסבור, דאדם ישעבד נכסיו למלוה אפי' קודם ההלואה, ואע"ג דההלואה יהי' בתשרי, הוא מקנה לו נכסיו מניסן, ואפי' סתם קנין נמי מהני לזה, ופליג עם הרא"ש דסובר שמן הסתם לא ישעבד נכסיו קודם הלואה, בכ"ז בזה סובר גם הרי"ף דהקנין אין מועיל כ"א היכי שבאמת בסוף היה הלואה, ולהצילו מחשש מוקדם, רק לזה מועיל הקנין דאמרי' שמשעת קנין שיעבדו נכסיו וכי קא טריף בדין טריף, אבל היכי שגם בסוף לא היה הלואה, בזה לא יועיל הקנין, דנהי דשיעבדו נכסיו משעת הקנין, מ"מ מן הסתם ודאי שעלינו לאמוד דעתו שלא הקנה כ"א אדעת שילוהו, ודלא כהרמב"ן דס"ל שכל זמן שלא התנה בפירוש שאדעת שילוהו מקנה אמרי' שאפי' אם לא ילוה נמי הקנהו, והרי"ף יפלוג עליו בזה, והסברא נמי כן הוא דסתמא כפירושו דמי, דמהיכי תיתי ישעבד לו בלא הלואה, ובכדי להציל מחשש שמא לא לוה כלל, לזה הצריך הרי"ף דבעינן מטא לידו, וכיון שכבר מסר לידו אמרינן שודאי הלוהו כבר דזה ודאי לא יעשה למסור השטר למלוה ולא ילוה ממנו ויאמין לו, זה לא חיישינן. ובכן אפוא יהיה טעם הדבר דבעינן מטא לידו, לא כהבנת המפרשים. משום דקנין לחוד לא יועיל כ"א לעשות התחלת השיעבוד, וגמר השיעבוד יבוא בנתינת השטר, אלא דקנין לחוד נמי היה מועיל, אם אך היינו יודעים שבאמת הקנה לו אפי' אדעת שלא ילוהו, אלא להכי לא מהני הקנין, משום דמסתמא אמרי' שלא הקנה לו כ"א אדעת שילוהו, ובעינן נמי מטא לידו, דאז אמרינן שבודאי הלוה לו, ולפי"ז אין מחלוקת בין הראשונים, ורק לשיטתייהו אזלי, דהרי"ף וסייעתו דסבירא להו, דשטר הקנאה, היינו רק שטר שיש בו קנין, אבל אין מפורש בו בין ילוה בין לא ילוה, להכי הוצרך לתנאי דמטא לידו, להסיר החשש דשמא לא לוה כלל, אכן הרא"ש וסייעתו דמפרשי שטר הקנאה, היינו שמפורש בו בין ילוה ובין לא ילוה, להכי ס"ל דגם הקנין לחוד מועיל ולא בעינן כלל מטא לידו, וגם הרי"ף מודה דבשטר הקנאה כזה לא בעינן מטא לידו, ולפי"ז לא קשה מהך דשמואל, די"ל דהתם מיירי בשטר הקנאה באופן כזה המפורש בו תנאי גם אם לא ילוה, ומשו"ה אפי' לא מטא לידו נמי מהני, ועיין בלשון רש"י שם ד"ה שטר הקנאה, שקנו מידו שמקנה לו נכסיו בין ילוה ובין לא ילוה, ואע"ג דרש"י יפרש כשיטת הרי"ף דשטר הקנאה היינו שיש בו קנין וכמ"ש בשמ"ק, ואפ"ה בהך דשמואל פירש דמיירי בשטר הקנאה המפורש וגם הרי"ף יפרש כן, ועמ"ש לעיל ע"א בכוונת הרי"ף בדרך אחר קצת:

אלא דאכתי צ"ע דלפמ"ש דלדבר המפורש מהני קנין לחוד, ורק דכיון ששטר הלואה הוא אמינא שאדעת שילוהו מקנה לו, וא"כ במתנה שלא שייך זה, היה ראוי לומר דמהני הקנין ולא בעינן דמטא לידו, והא עיקר ראיית הרי"ף דבעינן דמטא לידו הוא מהך דינא דמי שמצא דייתיקי מתנות דלא יחזיר, ואע"ג דסתמא מיירי גם בשטרי הקנאה, אלא מכלל דבעינן מטא לידו, ולפמ"ש במתנה לא יוצרך כלל לתנאי זה וצ"ע:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה