בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף טז:
רש"י ד"ה והא אשה כשדה זו דמיא, דיש באלו שאין בידו להביא עצמו לכלל קדושין כו' ע"ש, במתק לשונו נתכוון לתרץ קושית הראשונים דמאי קאמר מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ, דמשמע דלא מצי לאוקמי כרבנן משום דסברי דאין אדם מקנה דשלב"ל ואפי' בשדה סתם ומנ"ל הא דילמא ע"כ לא קאמרי רבנן שאין אדם מקנה אלא בשדה זו אבל בשדה סתם מהני, דאע"ג דדבר שלב"ל הוא, מ"מ מתוך שבידו לקנותו שהרי ימצא מוכרים הרבה כדבר שבא לעולם דמי, לזה פרש"י והא אשה כשדה זו, פי' שיש באלו שהם כשדה זו כגון לאחר שימות בעלך או אחותך דכל הני אינם בידו, אבל יש מאלו דכשדה סתם דמי כגון לאחר שאתגייר, ואפ"ה סברי רבנן דלא מהני, הרי נשמע מזה שניהם דלר"מ אפי' בשדה זו מהני, ולרבנן אפי' בשדה סתם נמי לא מהני, אלא דלפי"ז א"כ לדידן דקיי"ל כרבנן, אפי' בשדה סתם נמי לא מהני, א"כ קשה טובא על הרמב"ם (פכ"ב ממכירה) והמחבר בחו"מ (סי' רי"א) שסתמו וכתבו, דשדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא קנה, והו"ל לכתוב רבותא יותר גדולה שאפי' בשדה סתם נמי לא קנה, ומ"ש דנקטו כולהו שדה זו, וראיתי בהגהות מהרצ"ח שדייק מזה לומר, דבשדה סתם ס"ל באמת דמהני ותמה על מהר"ם לובלין שכ' דלדידן דקיי"ל כרבנן אפי' בשדה סתם נמי לא מהני ע"ש, ובמח"כ א"א לומר כן דלדידן מהני אפי' בשדה סתם וכמ"ש דלרבנן אפי' בשדה סתם לא מהני, וגם לדידן קיי"ל כן. ומה דקשה על הפוסקים דנקטו דוקא שדה זו, היה נראה לכאורה עפמ"ש הע"ש הובא בש"ך חו"מ (סי' רי"א) דלשיטת ר"ת דסובר (כתובות צ"א) דהא דנקט בברייתא מה שאירש מאבא מכור לך לא קנה, היינו דוקא בסתם, אבל אם פירש ואמר שדה זו שאירש מכור מהני, וכתב הע"ש שלאו דוקא בירושה סובר ר"ת הכי, אלא אפי' במכירה נמי אם פירש ואמר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מהני, דכיון שפירש ובירר מקחו מהני וכמ"ש הרא"ש שם טעם זה, ולדבריו בשדה זו מסתבר יותר לומר דמהני הקנין. ולזה כתב הרמב"ם והמחבר רבותא יותר גדולה שאפי' בשדה זו דבירר מקחו נמי לא מהני ולאפוקי מסברת ר"ת, וכ"ש בשדה סתם דלא בירר מקחו דלא מהני, ולפי"ז הוי בשדה זו רבותא יותר גדולה משדה סתם, אלא דדברי הע"ש תמוהים מאוד, דממימרא דרבא דהכא דקאמר מסתברא מילתא דרב בשדה סתם כו', משמע להדיא דבשדה סתם מסתבר יותר לומר דקני, ועל ר"ת גופא אין סתירה מש"ס דהכא דהוא לא אמר כן כ"א בירושה, וירושה כיון דממילא קאתי ואין תלוי כלל ברצון המוכר שפיר י"ל דעכ"פ כיון דבירר מקחו מהני הקנין יותר, אבל גבי מכירה שתלוי ברצון המוכר, ודאי דבשדה זו יש לומר דמי יימר שיתרצה המוכר, ובשדה סתם סמכא דעתא כיון דהרבה שדות מצויין למכור, וכ"ה להדיא ברא"ש דכתובות שנתן הטעם כיון דירושה ממילא קאתי ובירר מקחו, הרי שדוקא בירושה מהני טעם זה, אבל במכירה היכי דבירר מקחו הוי חסרון לקנין, אכן על הע"ש שסובר דגם במכירה הוי מעלה היכי דבירר מקחו מה יענה לסוגיא דהכא. ואפי' הש"ך שהשיג על הע"ש לא השיגו כ"א על עיקר הדין שסובר דבשדה זו מהני הקנין, והכא משמע שאפי' בשדה זו נמי לא קנה. אכן בזה משמע שגם הש"ך מודה לו, דבשדה זו היה מסתבר ביותר להיות מועיל הקנין ומאוד תמוה הוא וכמ"ש, וכיון שדברי הע"ש נדחה, אכתי ישאר תמיהתינו על הרמב"ם אמאי לא נקיט רבותא יותר גדולה שאפי' בשדה סתם נמי לא מהני. ולכן נ"ל ליישב, דהא ידוע שיטת הרמב"ם (פ"ג מזכיה) וכן בחו"מ (סי' רמ"א) דצריך המוכר לסיים המקח ואם אמר קרקע מנכסיי נתונה לך הוי דבר שאין מסוים ולא קנה, ולפי"ז בשדה סתם הו"ל דבר שאינו מסוים, ואפי' בלא טעם דהוי דשלב"ל נמי לא מהני הקנין, ולהכי א"ש מה שלא הזכירו בדין זה שדה סתם לכשאקחנה, דבשדה סתם אפי' אם כבר קנה אותה וברשותו היא נמי לא מהני מטעם דבר שאין מסוים, ובהלכה הזאת שנתכוונו לאשמועינן רק הדין מדבר שאינו ברשותו, נקיט להכי שדה זו, אע"ג דהוי דבר המסוים אפ"ה לא קנה מטעם דהוי דבר שאין ברשותו, אלא דאכתי יקשה דא"כ מאי קאמר רבא דבשדה סתם קונה כיון דסמכא דעתא, ותיפוק ליה דאכתי לא יקנה מטעם דהוי דבר שאין מסוים, ומחמת זה נ"ל לדון בדבר חדש דע"כ לא קאמר הרמב"ם דדבר שאינו מסוים לא קנה, היינו דוקא לדידן דקיי"ל דבר שלב"ל לא קנה, הוא הדין דבר שאינו מסוים, דטעמים דשייכי בדשלב"ל, שייכי נמי בדבר שאין מסוים, אבל לר"מ דס"ל שגם בדשלב"ל מהני הקנין, כ"ש בדבר שאין מסוים דמהני לדידיה, דכמו בדשלב"ל אע"ג דלא סמיך דעתו, או מטעם שבשעת חלות הקנין אין על מה לחול, אפ"ה ס"ל לר"מ כיון שסופו לבוא לעולם חל הקנין דמפרע, כ"ש בדבר שאין מסוים דיועיל לדידי', וכמ"ש בעה"ת לגבי דבר שאין קצוב דלא מהני הקנין לשיטת הרמב"ם. מ"מ לר"מ דדשלב"ל מהני, יכול להקנות נמי דבר שאין קצוב, ועיין בקצוה"ח ובתומים ש ס') ה"נ נימא כן לענין דבר שאין מסוים דלר"מ מהני, ולפי"ז א"ש, דרבא דקאמר דבשדה סתם מהני, היינו אליבא דרב דקאי בשיטת ר"מ וכמ"ש בסוגיין, ולדידיה באמת שאין חסרון מה שהוא א מסוים ולהכי לדידיה קנה, ובזה א"ש נמי מה שקשה לכאורה על הרמב"ם באידך בבא דמה שאירש מכור לך, דקאמר סתם מה שאירש, הא איהו פליג על ר"ת וסובר דאפי' בשדה זו לא מהני, א"כ ליתני רבותא יותר גדולה, דאפי' אם פירש ואמר שדה זו שאירש נמי לא מהני, ולפמ"ש א"ש דבמה שאירש בע"כ דאיירי בש"ס בדפי' דאי לא פי' מאי מייתי מינה בש"ס לענין דשלב"ל, ותיפוק דלא מהני מטעם דאין מסוים, דמי יודע מה יירש, אע"כ דמיירי בשדה זו, ודו"ק:
בגמ' אמר שמואל המוצא שטר הקנאה, מה שקשה מכאן על שיטת הרי"ף דסובר דבשטרי הקנאה בעינן נמי דמטא לידו. ישבתי זה בארוכה בחדושי לעיל (דף י"ג ע"ב) בתוד"ה הא קאמר ע"ש: