אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף ח:

דף ח.

בגמ' אלא רכוב במקום מנהיג. והקשו הראשונים דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב, ואי איכא למימר דלא קני רכוב הוא, והשתא מיבעי לן אי עדיף רכוב ממנהיג, והן אמנם דרש"י תי' זאת, דבד"ה אלא רכוב במקום מנהיג סיים וכתב וז"ל וכי אמרי' משיכה קונה היכי דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא, פי' דמתחלה כשהיינו סוברים דשמע משמואל ברכוב ומנהיג לחודי', בזה ודאי שהיינו אומרים, דאע"ג דמן הסברא היה מקום לומר שקנין רכוב עדיף משום דתפיס בי', מ"מ ודאי שלא נוכל להשגיח על הסברא, דא"כ קנין דמשיכה היכי משכחת, אבל השתא דשמואל ברכוב במקום מנהיג, שפיר י"ג דרכוב עדיף וכפי הסברא, ואפ"ה לא מקרי' לקנין משיכה, דמשיכה היינו בליכא רכוב בהדי', וברור שזהו כוונת רש"י, ואמנם בלא"ה נ"ל נמי ליישב סוגית הש"ס, דהנה שלשה מיני רכוב יש, זה למעלה מזה, רכוב לחודי', שהבהמה לא עקרה יד ורגל ולא זזה ממקומה רק שהרוכב יושב עליה ותופס בה, ובזה הרוכב לא נמצא שום מעלה, זולת מה שתפוס בה, למעלה ממנו רכוב במקום מנהיג, שאע"ג דבהמה הולכת ע"י כח המנהיג, מ"מ ודאי דאזלא נמי פורתא מחמת הרוכב, דכשהבהמה מרגשת שאדם רוכב עליה, היא הולכת ג"כ, וברכוב זה, נתוסף מעלה מה שבהמה אזלא קצת מחמתי', ורק כמנהיג ממש לא חשוב, כיון שבלתי סיוע הרוכב ג"כ הוי אזלא ע"י כח המנהיג, וא"כ לא הועיל כלום בסיועו, למעלה מזה, רכוב במקום שהבהמה מהלכת רק מחמתו ואין אחר מנהיג עמו, ואין לומר שבאופן זה יצא מסוג רכוב ובא לכלל מנהיג, דמ"ש הוא ממנהיג כיון שהבהמה מהלכת רק על ידו, דמ"ש מהנהיגה בקול, די"ל דשאני ושאני, דמנהיג לא מיקרי כ"א כשעשה איזה פעולה בכדי שתלך, והנהיגה בקול נמי הוי פעולה שלו, אבל הכא שאין הרוכב עושה שום פעולה בעצמו, ורק הבהמה מחמת שתרגיש שאחד רכוב עליה מהלכת, לא נוכל לקרותו בשם מנהיג, והכל מסוג רכוב הוא ושמור זה. ומעתה יתיישב הסוגיא בטוב, דמתחלה כשאמר, אי נימא ברכוב לחודי', הוי פירושו ברכוב מסוג הראשון, שהבהמה לא זזה ממקומה, ע"ז קאמר לי' דאי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דלא קני, דרכוב כזה פשיטא לן דגרע ממנהיג, ואח"כ קאמר אלא רכוב במקום מנהיג, פי' נהי דברכוב כזה שבהמה לא זזה ממקומה, פשיטא לן דלא קני, אבל רכוב במקום מנהיג, דאיכא בזה נמי המעלה דמהלכת מחמתי' כמו מנהיג, אפשר דרכוב הזה יקנה יותר ממנהיג כיון דאיכא ביה תרתי, והוא דהא תפיס בה נמי ועי"ז הוי עדיף ממנהיג, או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתי', וסיועת הרוכב לא נצרך כלל, ומנהיג עדיף משום דהבהמה הולכת ע"י פעולתו, והרכוב לבד שלא יעשה שום פעולה בכדי להנהיגה, גם סיועו אין ניכר כלל, והדר פשיט מיושב, דמיירי ביושב בקרון, ובהמה אזלא מחמתי' לחוד, בלא מנהיג אחר, וא"כ ש"מ דאפי' רכוב לחודי', פי' רכוב לחוד בלא מנהיג, והבהמה מהלכת מחמתי' לחוד נמי לא קני, דכמו ביושב בקרון פטרי ליה ממלקות אע"ג דאזלא מחמתי' לחוד וניכר היטב דמחמתי' אזלא כיון שאין אחר מנהיג, וזהו רוכב מסוג השלישי, ואפ"ה פטרי ממלקות, והיינו מטעם דכיון שהלוך הבהמה לאו ע"י פעולה הוא, ורק ממילא מהלכת, לא נחשב כ"א לגרמא ופטור, כן נמי לענין קנין לא קני, וכ"ש ברוכב במקום מנהיג דלא ניכר כלל סיועת פעולתו דלא קני:

ויתיישב בזה נמי קושית התוס' בד"ה רכוב לחודי', דכיון דמיבעי לן ברכוב במקום מנהיג מכלל דרכוב לחודי' פשיטא לן דקני והשתא פשיט לי' דאפי' רכוב לחודי' ל"ק ע"ש. ואכן היינו להבנתם, דברכוב במקום מנהיג, גריע מעלת הרכוב, מברכוב לחודי', ומשום דהמנהיג מגרע כח הרכוב ולכן בע"כ לפרש דברכוב לחודי' פשיטא דקני, דאל"ה מאי מיבעי ברכוב במקום מנהיג, כיון דברכוב לחודי' דעדיף מיני' לא קנה, ולהכי שפיר קשיא להו, כיון דזה פשיטא בע"כ דרכוב לחודי' קונה, איך פשיט ליה אח"כ דלא קנה, אכן לפמ"ש דברכוב במקום מנהיג הוי מעלת הרכוב עדיף מברכוב לחודי', וא"כ סוגית הש"ס בהבעיא יתפרש להיפך, דאע"ג דפשיטא לן דרכוב לחודי' לא קנה, מ"מ במקום מנהיג דבזה הוי מעלת הרכוב עדיף משום דנתוסף בו מעלה, אם קנה או לא, ופשיט לי' דאפי' כשבהמה מהלכת מחמת הרכוב לחוד נמי לא קנה. דמעלת ההנהגה שיש ברכוב לא נחשב למעלה, כ"ש כשאיכא נמי מנהיג בהדי', דלא נחשבת מעלת ההנהגה למעלה. ומיושב קושית התוס' דמשום רכוב לא היה פשיטא לן עוד דקנה. ורק להיפך דבעיא דרכוב במקום מנהיג פשיטא לן דרכוב לחוד לא קנה. ואפ"ה צריך למיפשט אח"כ דרכוב לחוד לא קנה. משום דזה הרכוב לחוד דבברייתא דיושב בקרון דפשיט מינה, אין זה כמו אותו הרכוב דבבעיא, דהוי פשיטא לן גבי' דלא קנה. דאותו רכוב דבבעיא, הוי רכוב מסוג הראשון, שאין הבהמה מהלכת כלל, דזה גרע גם מרכוב במקום מנהיג. ורכוב דבברייתא מיירי ברכוב מסוג השלישי דבהמה מהלכת מחמתי' לחוד, שזה עדיף מרכוב במקום מנהיג. ופשיט שפיר שאפילו ברכוב לחודי' דהוי עדיף מרכוב במקום מנהיג נמי לא קנה ודו"ק, ויצא לנו אפוא הדין, דשום רכוב לא קני, ואפילו כשהבהמה הולכת מחמתי' לחוד כמו ביושב, אם לא במנהיג ברגליו וכאוקימתא דש"ס, וזה נכון:

הן אמנם לא נעלם מאתי מ"ש הריצב"ש הובא בשמ"ק, דאם הולכת מחמת הרוכב אפי' בלא מנהיג ברגליו נמי קנה, דמ"ש מקורא לה והיא באה, וכי אמרינן בכולה שמעתא דרכוב לא קנה, היינו כשרוכב על הבהמה והיא עומדת במקומה ע"ש, ולבד שהלשון מנהיג ברגליו לא משמע כוותי', דלדבריו הכי הול"ל הב"ע במהלכת מחמתי', ומדמשני במנהיג ברגליו משמע שדוקא כשבועט ברגליו על הבהמה שתלך דהוא בעצמו עושה הפעולה, אבל כשהרוכב אין עושה שום פעולה, אף שבהמה הולכת מעצמה מחמתי' לא קני, וגם מה שהקשה דמ"ש מקורא לה, כבר תרצתי לעיל דסכינא חריפא מפסקא ביניהם, דהתם עושה הוא הפעולה, ומה לי אם עושה הפעולה ברגליו או בפיו, אבל הכא הבהמה מעצמה הולכת, ואע"ג דמחמתי' קא מהלכי, לא הוי הוא כ"א כגרמא, וכלשון הרמב"ם ( בפ"ט מכלאים) שישיבתו גרם לה שתלך, זולת כל אלה תמוה לי, דמה יענה לפשיטות הש"ס, דפשטינן לה מיושב בקרון, והתם ע"כ כשהבהמה מהלכת, דאי עומדת במקומה ליכא מאן דמחייב בכלאים. דלענין כלאים הוי עיקר האיסור במה שהבהמה מהלכת מחמתי' וכמ"ש בתוד"ה רכוב עדיף, אם לא שנדחוק ונאמר, דס"ל לריצב"ש דגם בכלאים אין תלוי דוקא באזלא מחמתי', אלא דהישיבה על הקרון זה גופא הוי מעשה, כמו דתפיס ברגליו הוי מעשה לענין קנין, ה"נ הוי מעשה לענין כלאים. וכמו שמוזכר סברא כזאת בשמ"ק, ולפי"ז היינו יכולים לפרש, דמתני' ויושב בקרון מיירי שהבהמה עומדת במקומה והוא יושב על הקרון, ובזה פליגי, דמאן דמחייב ס"ל דישיבה על הקרון הוי מעשה, וממילא שגם רכוב לחודי' הוי קנין, ומאן דפטר ס"ל דלאו מידי עביד וממילא שגם רכוב לא הוי מעשה. לפי"ז היה הפשיטות ק על רכוב לחודי' מסוג הראשון, כשהבהמה עומדת במקומה, אבל כשהבהמה מהלכת ס"ל לכו"ע דגבי כלאים חייב, וגם לגבי קנין מהני ודוחק. ובלא"ה כבר כתבתי דפשטות האוקימתא דמנהיג ברגליו לא משמע כוותי'. ועוד יש ליישב לשיטת הריצב"ש, דבאמת רכוב לחוד והבהמה מהלכת, גם בכלאים חייב, ומתני' דיושב בקרון מיירי בדאיכא נמי מנהיג בהדי' ואפ"ה פשיט מינה לרכוב לחודי' ג"כ, משום דבשלמא לענין קנין י"ל דכשאיכא מנהיג שרוצה לקנות מגרע כח הרוכב, ושפיר מחלקינן דרכוב לחודי' קנה, ובמקום מנהיג לא, אבל בכלאים אין מקום לחלק, בין מקום מנהיג לרכוב לחודי', ואי רכוב לחודי' הוי קנין, הו"ל להתחייב ביושב בקרון אפי' במקום מנהיג, ומדפוטר מכלל דרכוב לחודי' נמי לא קנה, אבל אה"נ דמיירי ברכוב מסוג הראשון וכשאין הבהמה מהלכת, אבל במהלכת מעצמה, לענין קנין, וכן לענין כלאים הוי ממש כמו מנהיג, וזה נכון בעז"ה ועיין במהר"ש לתוד"ה רכוב עדיף. ועיין מ"ש בסמוך בתוד"ה רכוב עדיף עוד מזה:

והנה ז"ל הרמב"ם (בפרק ב' מהלכות מכירה) כיצד במשיכה כו' או שרכב עליה והלכה בו פ"כ, ולא הזכיר דבעינן מנהיג ברגליו. ובנתיבות המשפט בסימן קצ"ז כתב דהרמב"ם יסבור כשיטת הריצב"ש דהלכה מהני אפילו בלא מנהיג ברגליו ע"ש. וכבר כתבתי דגם אליבא דריצב"ש נמי דוחק לפרש כן הסוגיא וכמ"ש בתירוצי הראשון לשיטת ריצב"ש אכן אף אם בשיטת הריצב"ש עצמו נסבול זה הדוחק אבל ברמב"ם קשה לפרש כן, דהא בפ"ט מכלאים כשפוסק דמחייב ליושב בקרון, הזכיר הטעם משום דישיבתו גורם שתלך, וכן בפיה"מ בכלאים כתב טעם המחייב, מהאי טעמא, הרי דלפירושו מאן דמחייב ליושב בקרון, היינו כשבהמה מהלכת דוקא, ומדפשיט מינה לקנין מכלל דבקנין נמי מיירי כשבהמה מהלכת ואפ"ה פוטר שמואל, הרי ראיה ברורה דלשמואל אפי' כשהבהמה מהלכת מעצמה נמי פוטר בכלאים ולא מהני לענין קנין, ובע"כ דהרמב"ם או שס"ל נמי באמת כשמואל, והא דכתב והלכה בו, כוונתו כשמנהיג ברגליו, או שיפסוק דלא כשמואל אלא כסתמא דמתני' וכמ"ש כ"ז מפרשי הרמב"ם, ודו"ק:

תוד"ה מנהיג לחודה, והא דתנן בפ"ק דקדושין בהמה גסה נקנית במסירה, אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה. מכאן הקשו בקדושין לפרש"י התם במתני', דמ"ד במסירה הוי דוקא במסירה ולא במשיכה, וכן פרש"י נמי בסוגיא דב"ב (דף ע"ו) דמסירה עדיפא ממשיכה, וא"כ קשה דהא שמואל גופא דקאמר התם במסירה, דלרש"י הוי דוקא במסירה ולא במשיכה, והכא קאמר דמנהיג לחודא מי איכא למ"ד דלא קנה, הא איהו עצמו סובר דבאמת משיכה לא קניא ע"ש. ואפשר ליישב דעת רש"י עפמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ן סקט"ו שתרי מיני מסירות יש, סתם מסירה הוא שנתנו לידו כדי שיזכה בו בתורת קנין אבל לא שיקחנה מיד לביתו ויזכה בו מיד בזכוי גמור להיות לו לחלוטין, ויש מסירה שנותן החפץ בידו שיקחנו מיד אל ביתו להיות לו לחלוטין וע"ש שכתב דאפי' במקום דלא מהני סתם מסירה, מהני המסירה הזאת, ואנכי מצאתי סמוכין לסברא הזאת מדברי הרשב"א המובא בש"ך חו"מ (סי' רנ"ה) שהקשה וז"ל אמאי אמרי' דכשמסר ליד גזבר לא מהני שאלה, והא אמירה לגבוה הוי נמי כמסירה להדיוט ואפ"ה מהני שאלה, וי"ל דהא דאמרינן אמירה לגבוה הוי כמסירה לא אמרי' כמסירה ממש אלא לענין קנין בלבד להיות האמירה לגבוה גומרת כמו שגומרת המשיכה או המסירה בהדיוט, שדוקא כי נימא דהו"ל כמסירה ממש ליד הגזבר הוא דאמרי' דלא מהני שאלה, אבל אי לא אמרי' אלא כמסירה להדיוט היינו כקנייה דהדיוט שפיר אמרי' דיש שאלה ע"כ, והנה בש"ך פירש כוונתו, דהיכי דמסר ליד גזבר דעשה מעשה, לא מהני שאלה, דלא אתי דבור ומבטל מעשה, אבל אם אמר, דלא עשה מעשה, שפיר אתי דבור ומבטל דבור ע"ש, ומלבד שאין לשון הרשב"א סובל כוונתו, דהא הרשב"א דייק הנ"מ דאמירה הוי כמסירה דקניה ולא כמסירה ממש ומה ענין זה לכוונת הש"ך, אלא ברור דכוונת הרשב"א הוא כפי' הסמ"ע. דהא דאמירה לגבוה הוי כמסירה אינו אלא כמו מסירה דקנין. פי' שאין זה כמו שמסר לידו לחלוטין ליקח זה לביתו, אלא כמו שעשה מסירה ע"ח לקנות ולהכי מהני שאלה, אבל במסר ליד הגזבר שיקחנו לביתו, לא מהני תו שאלה, וז"ב למדקדק בלשון הרשב"א. ועפי"ז יש ליישב דעת רש"י, דהנה גם במשיכה יש שני סוגים הללו, סתם משיכה, היינו שנותנו לידו רק לעשות קנין, ולא שיקחנה לביתו, ויש משיכה שהמוכר מסלק עצמו לגמרי מן החפץ, ויתן להלוקח שימשכנה ליקח אל ביתו, ומעתה י"ל דמה דאמרי' בקדושין דמסירה עדיפא ממשיכה, היינו ממשיכה דקנין, אבל ממשיכה כזאת, שיקחנה לחלוטין לביתו, לא אמרי' דמסירה עדיף, והתם בקדושין דמיירי במקח וממכר דהא אמר התם דקונה במסירה, ובהפקר לא קניא מסירה כדאמרי' בסוגיין דמאן מסר, ובמקח וממכר סתם משיכה הוא רק ע"מ לקנות, דלפעמים מחמת חסרון הכסף עוד, או סבה אחרת, לא יסלק המוכר עצמו מכל וכל, אלא יניחנו לעשות קנין, ולהכי שפיר אמר התם דמסירה עדיף, אבל הכא בשמעתן דמיירי במציאה, וכשמנהיג הבהמה, ע"מ ליקחנה לגמרי לביתו הוא מושכה, דהא ליכא מאן דמעכב בידו ומשיכה כזאת ודאי דליכא מ"ד שלא יקנה, ועמ"ש לקמן דף נ"ח ובקדושין דף כ"ה מזה:

תוד"ה רכוב הוא דלא קני, ומתני' דאחד רכוב דחי במנהיג ברגליו, והנה כבר נתעוררו המפרשים לשאול מדוע לא הקשו מבבא הראשונה דשנים רוכבים, ולקמן בסוגיין כשמקשה הש"ס ממתני'. משמע מן התוס' ומפרשים שגם קושית הש"ס הוא מבבא דאחד רכוב, ולא משנים רוכבים. וצריכים אנו אפוא לתת טעם גם על הש"ס, ובפשיטו היה נראה, דבבא דשנים רוכבים היה פשיטא לש"ס דמיירי במנהיג ברגליו, דהא ע"כ שהיה בזה הנהגה מצד הרוכבים, דבודאי לא מצאוה כעת במקום ב"ד, אלא בשדה מצאוה וישבו שניהם לרכוב עליה, וברכיבתם באו כה עד מקום ב"ד, וא"כ הרי יצאו מכלל רוכבים ובאו לכלל מנהיגים, ואע"ג שגם ברוכב הוי אזלא מחמתי' קצת וכמ"ש התוס' להלן. היינו שמחמת רוכב לחוד אזלא קצת, אבל שתלך כל הדרך מחמתי' א"א בלא הנהגה, שיבעוט אותה ברגליו, דבלא בעיטת הרגלים, אם כי אפשר שתלך מעט מחמת הרוכב, אכן תעמוד מלכת אח"כ, עד אשר יבעט אותה, ולהכי מבבא הזאת לא קשיא לש"ס, כיון דפשיטא דמיירי בהנהיגוה נמי, אבל בבא דאחד רכוב, היה אפשר לומר שמצד הרוכב לא היה שום פעולה בהנהגת הבהמה, וע"י כח המנהיג באה משדה לב"ד, ומשו"ה היה ס"ל למקשן לדוחק לאוקמי גם בבא הזאת, דמיירי במנהיג ברגליו. והתרצן דחה שגם בבא הזאת מיירי נמי במנהיג ברגליו, וא"ש מה שלא הקשו התוס' מבבא הזאת דשנים רוכבים. כיון דגם להש"ס עצמו לא היה קשה כלל מבבא זאת ואין להקשות דלפי"ז יהיה מיותר כלל הך בבא, דהא לעיל ע"א דפריך הש"ס אלא מהא היו שנים רוכבים ומשני ודילמא הא אתא לאשמועי' דרוכב קנה, ופרש"י דאע"ג שלא עקרה יד ורגל נמי קנה, ולמ"ש דבבא הזאת מיירי בע"כ בהנהגה נמי, א"כ יקשה דמאי אשמועינן, די"ל דהרבותא הוא דשניהם שוים בקנין, דלא נימא דקמא עיקר וכמ"ש הרא"ש, ואפי' לפרש"י נמי י"ל דלעיל נמי הוי הקושיא מבבא דאחד רכוב ולא משנים רוכבים, וע"ז שפיר אמר דאשמועי' דרכוב הוי קנין אע"ג שלא עקרה, וכן מוכח להדיא מלשון רש"י במתניתין דריש מכילתין, דבד"ה היו שנים רוכבים כתב וז"ל לאשמועינן אתא דרכוב ומנהיג שניהם שווים לקנות בהמה מן ההפקר ע"כ, וקשה דהא זה הדין ילפינן רק מבבא דאחד רכוב ואחד מנהיג וא"כ למה מציין רש"י זה על בבא דשנים רוכבים. ובשמ"ק הרגיש בזה וכתב, דרש"י רצה בזה להורות דבבבא דשנים רוכבים אין שום חדוש וכולה הך בבא אגב סיפא נקטה, הרי להדיא דבבא הזאת משנה שאינה צריכה כלל לפרש"י וא"כ ליכא למימר דמיני' מקשי לעיל, ובע"כ דהקושיא דלעיל הוי ג"כ מבבא דאחד רכוב. ואכן מה שקשה לי טובא לפרש"י, דאף אי נימא דהקושיא דלעיל הוא נמי מבבא דאחד רכוב, איך נוכל לומר דאתא לאשמועי' דרכוב לחודיה קנה, היינו שלא עקרה יד ורגל, הא כאן בסוגיין מוקמינן לה במנהיג ברגליו, ומנהיג ברגליו לא הוי חדוש כלל דקני דמ"ש משאר מנהיג, וצ"ל לפרש"י דהאי דחויא דקא דחי במנהיג ברגליו הוא רק אליבא דשמואל דסובר דרכוב לא קנה, אבל סתמא דש"ס לא ניחא בזה, ופליג וסובר דרכוב לחודא נמי קנה, וכן איתא בהגהות ח"מ דסתמא דהש"ס פליג על שמואל, ומזה מצאתי המפתח לשיטת הרי"ף דלא הזכיר החלוק דמנהיג ברגליו וס"ל דרכוב לחודא קנה ותמהו עליו למה לא יפסוק כשמואל, ולמ"ש מבואר דהיינו משום דס"ל נמי דבבא דשנים רוכבים אגב סיפא נקטה וכמ"ש בשמ"ק בתחלת המסכת וכאן. ולהכי בע"כ דהקושיא דלעיל עמוד א', הוא מבבא דאחד רכוב. וא"כ ליכא לשנויי דהא דאשמועי' דרוכב קנה, היינו דרוכב קמא שוה בקניה לרוכב בתרא כתי' הרא"ש, כיון דלא מיירי כלל משנים רוכבים. ובע"כ דמה דקאמר דאשמועי' דרוכב קנה, היינו אע"ג שהוא רכוב לחוד ולא עקר יד ורגל, וא"כ ממילא נשמע מזה דסתמא דש"ס לא מוקי במנהיג ברגליו, דאי במנהיג ברגליו אין זה שום רבותא. ובע"כ דסתמא דש"ס פליג על הך דינא דשמואל ולכן פוסק כסתמא דש"ס, אכן הרא"ש לשיטתו דפירש דמה דמשני לעיל דמה דאשמועי' דרוכב קנה, היינו דשני הרוכבים. דינם דינם שוה. וא"כ יפרש דהקושיא לעיל הוא מבבא דשנים רוכבים. ולפי"ז אין לנו שום הוכחה דסתמא דש"ס פליג עם שמואל, וכו"ע סברי דרכוב לחודי' לא קנה, להכי פוסק כשמואל דרכוב לחודי' לא קנה כ"א במנהיג ברגליו, ודו"ק:

תוד"ה רכוב עדיף, אין לפרש כו' אלא מה שהוא תפוס במוסירה קרי תפוס, ראיתי בס' תורת חיים מקשה מלקמן (דף ט') דאחד רכוב חמור ואחד תפוס מוסירה ולישנא דברייתא משמע דהרוכב לא היה תפוס במוסירה, ולשיטת התוס' דקנין דרכוב הוא מחמת שתפוס במוסירה, א"כ בברייתא דלקמן דהרוכב לא היה תופס במוסירה במאי קנה הרוכב את הבהמה, ולא נוכל לדחוקי ולומר דברייתא נמי מיירי, שהרוכב נמי תפוס במוסירה, דא"כ אמאי קאמר רב אשי דזה קנה חמור ובית פגיה וזה קנה מה שתופס בידו, הכי הול"ל זה קני חמור ובית פגיה ומה שתפוס בידו, אלא ודאי דהרוכב לא היה תפוס כלל במוסירה וא"כ במאי קנה הבהמה. והנה בתחלת העיון גם אנכי נתעוררתי לקושיא זאת, אכן אח"כ חזרתי, דזה ברור שתפיסת המוסירה לא הוי עיקר הקנין אפי' לשיטת התוס', ולקנייה לא היה שום הוה אמינא, דתועיל תפיסת המוסירה, כיון דמוסירה לא קנה במציאה, אלא עיקר קנין רכוב הוא מחמת משיכה דאזלא מחמתי' וכמ"ש התוס', ולא הוצרכו למעלת תפוס במוסירה כ"א להעדיף רכוב על מנהיג, דאע"ג דבעצם הקנין לא עדיף רכוב ממנהיג ממש, כיון דשניהם מחמת משיכה הוא, ולא ע משיכת הרכוב דהוי ממילא, ממשיכת המנהיג דהוי ע"י פעולה, ורק מחמת מעלת תפיסת מוסירה שיש ברכוב עודף על מנהיג, משו"ה הוי סברא להעדיף קנינו על קנין המנהיג, וא"כ הכא דנרצה להעדיף קנינו על המנהיג, הוכרח לטעם דתפיס במוסירה, אבל לקמן בברייתא דליכא מנהיג בהדי' רק הרכוב לבד קונה הבהמה, ולא נצרך כלל לתפיסת מוסירה, כיון דהרוכב שפיר קונה ע"י משיכתו שהבהמה אזלא מחמתי', וזה ברור בסוגיין, וכבר זכרתי לעיל דהריצב"ש פליג על תוס' וס"ל דכשהבהמה מהלכת מחמתי' קונה לכו"ע, ועמ"ש לעיל ליישב סוגיית הש"ס אליבי' וקאמרי' הכא דרכוב לא קנה היינו כשבהמה עומדת במקומה, ע"ש:

ואחשוב לא למותר לבאר חלוקי הדינים ועיקר קנין רכוב מהו לשני אלו השיטות, הן שיטת התוס', דמה שהרוכב יושב על הבהמה ותופס אותה בין רגליו, זה לא חשוב לכלום, לא לעצם הקנין, וגם לא להעדיף מחמת זה קנין דרכוב על קנין אחר, ומחמת זה גופא הוכרחו לפרש, דעיקר קנין רכוב, הוא רק באזלא מחמתי', וס"ל דרכוב הוי משיכה, דבלא זה אלא כשהבהמה עמדה במקומה, אין כלל במה לקנות, כיון דישיבתו עליה לאו כלום הוא, ומה שתפוס במוסירה נמי אין מועיל במציאה, ובע"כ שאין במה לקנות כ"א באזלא מחמתי' ומטעם משיכה. ולפי"ז יהיה הדין כן, דכשרכב והבהמה עמדה על מקומה, לכו"ע לא קנה, אחרי שלא נעשה בזה שום קנין, והיכי דאזלא מחמתי' דנעשה בזה קנין, תלוי זה בפלוגתת הראשונים, דהפוסקים אשר יפסקו כשמואל דרכוב לא קנה כ"א במנהיג ברגליו, גם בזה לא קנה, ולשיטת הרי"ף דסובר רכוב קונה, א"כ באזלא מחמתי' קונה, אבל דוקא באזלא מחמתי', הא כשעמדה על מקומה גם אליבי' לא קנה, ואכן שיטת הריצב"ש הוא דקנין רכוב אין זה מטעם משיכה כ"א במה שיושב עליה והבהמה תפוסה בין רגליו, זה עצמו הוי הקנין, ובזה הוא דסובר שמואל דלא קנה, אבל כשאזלא מחמת הרוכב, דיש בזה נמי משיכה, גם לשמואל קונה, דרק בקנין רכוב הוא דפליג, אבל במשיכה לא פליג, וא"כ להרי"ף דפוסק דרכוב קונה, אם אך ישב עליה אע"ג דעמדה במקומה נמי הוי קנין לשיטת הריצב"ש דזהו קנין רכוב. ומה שקשה לפי"ז דא"כ למה הוצרך הש"ס לאוקמי במנהיג ברגליו, לוקי במהלכת מחמתי', די"ל עפמ"ש לעיל דקושיית הש"ס הוא מבבא דאחד רכוב, וא"כ י"ל דרבותא קמ"ל, דאע"ג דאיכא מנהיג ממש בהדי רוכב, ואפי' כשהרוכב נמי מנהיגה ברגליו לא ניכר כלל משיכתו, אחרי שבלא"ה הבהמה הולכת מחמת המנהיג, והו"א דבכה"ג לא קנה, לזה אשמועי' דכיון שהוא ג"כ מנהיג ברגליו נמי מהני, דאע"ג דכשאין מנהיגה ברגליו, ואיכא מנהיג בהדי רכוב, אין מועיל מה שהבהמה מהלכת מחמת הרוכב ג"כ, היינו משום כיון דהבהמה רק ממילא קא אזלא, וגם זה המעט, שהולכת מחמת הרוכב אין ניכר פעולתו, להכי לא מהני, אבל כשמנהיג ברגליו דעושה פעולה להנהיגה, מהני אפי' במקום שאין ניכר פעולתו, אבל כשהבהמה מהלכת מחמת הרוכב לחוד בלא מנהיג, ודאי דמהני אע"ג דממילא אזלא כיון שניכר פעולתו, ודו"ק:

תוד"ה מנהיג עדיף, דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפי' לא קני מיקרי מוחזק כו' ע"ש. ומלשונם משמע דבמתני' אין רצונם לומר, זה אומר קניתי ברכיבה, וזה אומר קניתי בהנהגה, אלא שכל אחד אומר אני מצאתיה וקניתיה בקנין אחר ואתה חטפת ממני, אלא שמטעם שזה רוכב וזה מנהיג חשובים שניהם כמוחזקים ויחלוקו וכ"פ מהר"ם. אלא דקשה לי מ"ש התוס' אח"כ, דבש"ס שפיר הוכיח ממתני' דרכוב קונה, דאי רכוב לא קנה סברא הוא דאפי' מוחזק לא הוי, מה ענין מוחזק לקנין, אטו, כל חזקת המוחזקים, לא מיקרי מוחזק כ"א באופן שחזקתם עצמו יהיה ראוי לקנין, וכיון שהוא טוען שקנה בקנין המועיל, וגם ע"י הרכיבה הוי מוחזק, איך יוכל השני לחטוף ממנו בלא ראיה, ולמה לא נוכל לומר לו הבא ראיה כדין כל מוציא מחבירו. ומ"ש מהר"ם דמשו"ה מוכח שפיר דרוכב קנה דאל"כ לא מיקרי מוחזק לענין שנאמינהו שהוא לבדו היה רוכב עליה מתחלה שהרי אפי' אם כדבריו כן הוא לא היה קונה ע"ש, תמיהני אם יצאו דברים הללו מפה קדוש, דממ"נ אם טוען שהקנין היה ע"י הרכיבה, א"כ איך כתבו התוס', דסברא הוא דלא הוי מוחזק, ותלו זה הענין בסברא, הא כיון דכל עיקר טענתו הוא שקנה ע"י הרכיבה, ובאם נאמר שרכוב לא הוי קנין, א"כ הרי לדבריו עצמו לא קנה כלל, ומה תלו זה בסברא, ובע"כ דטענתו הוא, שלא ע"י רכיבה קנאה, אלא ע"י קנין אחר, א"כ קשה באמת על הסברא, מפני איזה סברא לא יהיה נחשב כמוחזק, אפי' אם רכוב לא קנה, דמה ענין מוחזק לקנין, וכן מוכח להדיא מדברי הרא"ש, גבי גמל בהנהגה וחמור במשיכה, וכן אם משך בהמה לקנות הכלים לקמן (דף ט') כתב שם הרא"ש, דאע"ג דקנין לא הוי בזה, מ"מ מוחזק מיהא הוי, ועמ"ש לקמן (דף ט') ועיין עוד בקצוה"ח סי' ר"ב מ"ש בזה. וכן נראה גם מהמהרש"א לעיל בתוד"ה רכוב שכתב דלהכי לא הקשו משנים רוכבים, משום דאיכא למימר דשניהם קרוים מוחזקים וברכיבה לחוד שניהם לא קנו, הרי דגם דעת המהרש"א שאין ענין מוחזק לקנין, ואפי' אם רכוב לא קני מ"מ מוחזק מיהא הוי. אלא שכתב המהרש"א דהיינו דוקא כששניהם שווים וגם חזקת השני לא הוי קנין וכגון בשנים רוכבים, אבל באחד רכוב ואחד מנהיג, שפיר כתבו התוס' דאפי' מוחזק לא הוי במקום מנהיג דקונה לחוד ע"ש, והנה חלוק אנכי רואה, אבל סברא אכתי איני רואה בזה, דאכתי יש להבין דמה איכפת לן אם המנהיג הוא קונה, הא לדברי הרכוב גם הוא קנה בקנין גמור, וא"כ למה לא נחשבו כמוחזק. אמנם לאחר העיון נ"ל חלוקו של המהרש"א אמת וברור ומאומת מן השכל, דהנה במתני' דריש פרקין בבבא דזה אומר חצי' שלי, הקשו התוס' אמאי שקיל כלל, נימא כיון דהטוען כולה שלי הוי ודאי מוחזק והטוען חציה הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ותי' שאין סברא מה דודאי בחציו זה שיועיל לחצי השני ע"ש. ועפי"ז יתיישב חלוק המהרש"א, דבשלמא כששניהם שווים, כגון בשנים רוכבים, דכפי חזקתם כעת לפנינו, לא נראה בשניהם שום קנין, ורק שטוענים שעשו קנין טוב מתחלה וא"כ לפני הב"ד הוי ספק עם מי משניהם הצדק, שפיר אמרי' דיחלוקו, משא"כ כשאחד רוכב ואחד מנהיג, דהמנהיג הוי ודאי לפני הב"ד שעשה קנין, דהנהגה עצמו הוי הקנין, והרוכב ספק הוא אם עשה קנין אחר, הוי ממש כמו ספק ויבם שאין ספק קנין מוציא מידי ודאי קנין, ולכן סברא הוא דלא הוי הרוכב מוחזק לגבי מנהיג דעשה ודאי קנין וצדק חלוק המהרש"א:

אמנם הפנ"י ומהר"ם שי"ף כתבו דאפי' בשניהם שווים לא הוי מוחזק כ"א בדבר דלחודי' הוי קנין, אבל בדבר דלחודי' לא קני לא מיקרי גם מוחזק אפי' בשנים רוכבים נמי, ונסתייעו ממ"ש התוס' בסמוך וז"ל וכן לעיל כו' התם נמי אע"ג דכמו ששניהם מוחזקים לא קנו מיקרי מוחזק כיון דאם מגביהו לחוד היה קונה ע"כ, משמע דאפי' היכי ששניהם שווים לא מיקרי מוחזקים אלא היכי שכ"א לחוד היה קונה בכח תפיסתו ע"ש, ולבד שאין סברא לומר כן וכנ"ל, גם הראיה שהביאו יש להשיב עליה, דלעיל גבי שנים שהגביהו מיירי שטוענים כן באמת, שתחלת קנינם היה ע"י הגבהה, ולכך הצריך התוס' לטעם דאם מגביהו לחוד היה קונה, דאם גם בהגבהה לחוד לא קנה, א"כ גם לדבריהם לא עשו שום קנין, וכן ה"נ אם היו טוענים שתחלת קנינם היה ע"י רכובה, היה צריך נמי שהרכיבה יקנה, אבל לפי האמת דאין רצונם כלל לטעון שקנו ברכיבה, אלא שכ"א טוען שקנה בקנין המועיל, ולענין מוחזק לחוד הוי מוחזק נמי ברכיבה, אע"ג דהרכיבה לא הוי קנין. וכללו של דבר. לענין מוחזק לא בעינן כלל שיהא דבר הראוי לקנין, ובתוס' מיירי שבזה הוי נמי הקנין. והחלוק היה נראה בעיני לברור, שאין מן התוס' ראיה לדברי הפנ"י ומהר"ש, אכן בשמ"ק ראיתי שכתב נמי כסברת הפנ"י, שדבר דלחודי' לא קנה לא מיקרי מוחזק אפי' בשניהם שווים. והנלע"ד כתבתי:

אכן על עיקר תי' התוס' אנכי מתפלא דאיזה הכרח גרם להם לפרש דהמשנה לא איירי לענין קנין, שרצונם לזכות ע"י הרכיבה, כ"א לענין מוחזק, הא אי נמי המשנה לענין קנין מיירי, נמי יתיישב קושיתם, דהנה ע"כ הא דמיבעי לן בסוגיין איזה מהן עדיף, היינו דוקא ברכוב במקום מנהיג כאחד, שאין אחד קדם לחבירו, אלא שניהם נתעסקו כאחד, זה ברכיבה וזה בהנהגה, ובזה מספקינן איזה מהם קנה, דאולי הרכוב לא קנה, משום דבמקום מנהיג ממש לא מהני רכיבה, דמשיכת המנהיג מבטל קנין דרכוב, או שמא רכוב עדיף משום דתפיס בה, אבל רכוב ומנהיג כשהם כל אחד בפני עצמן פשיטא דהוי קנין, וא"כ במתניתין י"ל שמכחישים זא"ז, זה אומר אני קניתיה ברכיבה תחלה, כשלא היה עוד בזה שום מנהיג, וז"א אני קניתיה בהגבהה תחילה, ובכה"ג אמרי' שפיר יחלוקו, אחרי שלטענת כל אחד זכה בה לבדו וכ"מ להדיא מפרש"י, הן אמנם דאפשר היה לכוון זה בדברי התוס', אלא דא"כ מה כתבו דאי רכוב לחודי' לא קנה אין סברא שיהיה מוחזק, ותלו זה רק בסברא, ואם טענתו היה שקנה ע"י רכיבה, וכיון שרכוב לא קנה, הרי ודאי דלא קנה, א"ו דהתוס' יפרשו מטעם מוחזק, וצ"ע:

תוד"ה רכוב לחודי', עמ"ש לעיל בגמ' ליישב קושיתם:

בגמ' מני אילימא ר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעי, והרמב"ן הקשה ודילמא ר"מ היא וקמ"ל דרכוב אפי' במקום מנהיג קונה, והנה מזה מוכח לכאורה דרמב"ן יפרש דמתני' דיושב בקרון מיירי כשבהמה מהלכת מעצמה, ולא במקום מנהיג, דאי גם התם מיירי במקום מנהיג, א"כ הרי נשמע משם דיושב במקום מנהיג נמי סופג את הארבעים, ולא קשה מידי קושית הרמב"ן, וכן ראיתי באמת בשמ"ק בשם הרא"ש שתי' כן על קושית הרמב"ן, אמנם בכ"ז נ"ל דאפי' אי נפרש דיושב בקרון מיירי במקום מנהיג, נמי יקשה קושית הרמב"ן, דבלא"ה יש להבין, דלמאן דמפרש דמתני' דיושב בקרון מיירי במקום מנהיג, א"כ איך פשיט מינה לעיל דגם רכוב לחודי' לא קנה, הא י"ל דרכוב לחודי' קנה, ומתני' דפטר ממלקות ליושב בקרון, היינו משום דמיירי במקום מנהיג, ואה"נ דלענין קנין בכה"ג לא קנה, ובע"כ צ"ל דמאי דמחלקינן בין רכוב לחודי', לרכוב במקום מנהיג היינו רק לענין קנין, דשם שפיר י"ל דבמקום מנהיג קונה המנהיג ולא הרכוב. אבל לגבי כלאים לא שייך לפלוגי בהכי, וכמ"ש המהר"ש בתוד"ה רכוב, ולכך פשיט שפיר דאפי' רכוב לחודא נמי לא קנה, דאי לחודא קונה הו"ל לחייב ליושב בקרון אע"ג שהוא במקום מנהיג, וא"כ גם הכא נימא כן להיפך, דנהי דחזינן דסובר ר"מ דחייב לענין כלאים אפי' במקום מנהיג, היינו משום דהכא ליכא לאפלוגי, אבל לגבי קנין נוכל לומר דרק לחודי' קונה אבל במקום מנהיג לא, וא"כ יוחזר קושית הרמב"ן דנימא דזה אשמועי' שאפי' לגבי קנין נמי קונה רכוב במקום מנהיג, ולא יספיק תרוצו של הרא"ש, ובע"כ צריכין אנו לתי' הרמב"ן, דבמתני' לא מיירי לענין קנין כ"א לענין מוחזק. ואם אך רכוב לחודא הוי קנין פשיטא לן דהוי מוחזק אפי' במקום מנהיג וכמ"ש התוס', ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה