אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף עח:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף עח:

דף עו.

בגמרא בתר דבעי הדר פשטה גנב פטר עצמו בכבש וכו' ובשיטה מקובצת בשם הראב"ד כתב דהא דמצי גנב פטר נפשו בכבש היינו דוקא כשאבד ממנו שלא יהא אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכ"ש אם ישנו בעין עיי"ש, ונ"ל להוכיח כדבריהם מן הסוגיא דב"מ (דף נ"ז פ"ב) דבמה שאמרו שם אין אונאה להקדש מוקי לה רב חסדא דהיינו דין אונאה שאפילו בפחות מכדי אונאה חוזר והש"ס מוקי לה כפשוטו דאין אונאה ממש ואפילו ביתר משתות נמי עיי"ש והנה המפרשים הניחו בצ"ע דלאוקימתא דרב חסדא דאין אונאה היינו דין אונאה בע"כ דהא דמחלק התם במשנה דין קדשים שחייב באחריותם לאינו חייב באחריותם ובחייב באחריותם יש בהם אונאה יתפרש בע"כ דהיינו דין אונאה. שפחות משתות יהיה מחילה בקדשים כאלו וקשה מאי טעמא דר' שמעון בזה כיון דבהקדש הוה הדין דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר וא"כ למה יפסיד הקדש בשביל שחייב באחריותו ונאמר בזה דעד שתות הוה מחילה ובשלמא אי מפרשינן באוקימתא השניה שאין דין אונאה להקדש אפילו ביתר משתות אין קושיא כלל דהכא גזירת הכתוב הוא אבל ביש להם אחריות צריך להחזיר האונאה אבל אי אמרינן שפחות מכדי אונאה נמי חוזר אין טפם כלל לחלק בין חייב באחריותם לאינו חייב באחריותם ואכן לי נראה דטעמא רבה יש לחלק ביניהם דבאין בה אחריות דהפסד האונאה הוא להקדש להכי אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דהא טעמא דבהדיוט אינו חוזר בפחות משתות הוה משום דמחיל ובהקדש דלא שייך מחילה וכמה שכתבו הראשונים דמאן מחיל משו"ה אפילו משהו נמי חוזר אבל ביש בה אחריות וכשמכר לקרבן הזה במומו הרי מחויבים הבעלים להביא קרבן אחר כמותו לצאת ידי נדרם ואם על ידי האונאה הזאת אין בהמעות כדי קרבן אחר יוסיפו הבעלים מכיסם נמצא דהפסד האונאה הוא לבעלים ולא להקדש ולגבי הבעלים הא שייך מחילה משו"ה סובר ר' שמעון דבפחות משתות אין חוזר דאמרינן דהבעלים מחלוהו אלא דקשה לפי"ז שפירש התם במתניתין בטעם דר' שמעון (משום דכיון שאם נגנב או נאבד חייב באחריותו של אחיו קרינא ביה ולמה הוצרך לזה ותיפוק ליה דהא חייב השתא גופא באחריות האונאה וההפסד של בעלים ולמה ליה טעמא דכיון דאם נגנב היה חייב בה ויש לומר משום דבאמת משכחינן לפעמים, שאפילו בקדשים שחייב באחריותם לא יהיה אחריות הפסד האונאה על הבעלים וכגון שהקרבן היה שור גדול ובעלים יכולים לפטור עצמם גם בשור קטן או בכבש כיון דלא קבע נדרו ואפילו לאחר ניכוי הפסד האונאה יש במעות כדי לקנות כבש או עוף נמצא שהפסד האונאה אין על אחריות הבעלים והשתא אין שום חיוב ואפ"ה קרי ליה קדשים שחייב באחריותם משום דהיה יכול להתחייב אם נגנב או נאבד ואליבא דאמת דקיי"ל דלא כאוקימתא דרב חסדא והא דהקדש אין להם אונאה היינו כפשוטו ואפילו ביתר משתות נמי דלפי"ז בקדשים שחייב באחריותם לר' שמעון דיש אונאה אין חילוק בין מקום שהפסד האונאה הוה לבעלים או שאין ההפסד לבעלים ובכל אופן יש אונאה דכיון דבאחריות גניבה היה חייב של אחיו קרינא בו אבל לאוקימתא דרב חסדא דבהקדש אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר ולדידיה אין סברא לומר שמשום שהבעלים היו מחויבים באחריות גניבה יפסידו ההקדש וכקושיא דלעיל ולדידיה בע"כ נפרש דחייב באחריותם דקאמר ר' שמעון היינו שחייב השתא באחריות האונאה גופא וכגון שהקרבן הנידר היה הכחוש מן העופות שאין גרוע למטה ממנו וכיון שמחויב ליקח קרבן אחר בע"כ שהבעלים ישלימו מכיסם שיעור האונאה דבלא זה לא יכול לקיים נדרו ונמצא שההפסד הוא לבעלים ממש להכי יכולים למחול ורש"י שפירש אליבא דאמת נקיט מילתא דפסיקא שאפילו במקום שאחריות האונאה לא יגיע זה לבעלים אפ"ה כיון דאם היה חייב של אחיו קרינן בו וזה ברור. אלא דיש להקשות דלפי מה שכתבתי דאליבא דאמת אפילו אם השתא אין הפסד לבעלים דאפילו לאחר ניכוי האונאה יש די במעות לקנות קרבן לקיים נדרו אפ"ה צריך המאנה להחזיר את האונאה א"כ אמאי לא יהיה דינו שוה לגנב שור דמצי פטר נפשו בכבש ובע"כ כשיטת הראב"ד דדוקא כשאבד הוא דאמרינן הכי אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש ולכן התם נמי כיון דהלוקח מקבל הנאת שור גדול צריך לשלם בשלימותו, והנה בהגהות הרש"ש בב"מ שם העלה לדבר פשוט דאם יש בה די מעות לקנות קרבן לקיים את הנדר גם ר' שמעון מודה שאין צריך הלוקח להחזיר האונאה וכהך דסוגיין ובמחילה מכ"ת אישתמיטתיה מה שכתבו הראב"ד והרשב"א כאן ולמה שביארנו מוכח כן מרש"י דב"מ דלדעתו שאין צריך להחזיר האונאה כ"א במקום שאי אפשר לקנות קרבן אחר א"כ למה ליה לרש"י לומר משום חיוב דגניבה תיפוק ליה שהשתא גופא חייב להוסיף ולקנות קרבן אחר אע"כ שרש"י קאמר באופן שאין צריך עתה להוסיף וכגון שיש די מעות לקנות לקיום הנדר ואפ"ה מחזיר האונאה הרי להדיא שאפילו בכה"ג. צריך הלוקח להחזיר האונאה וזה ברור ועיין מה שכתבנו בסמוך להוכיח שרש"י יפרש בעיא דהכא רק לענין כפל אבל הקרן חייב כמו שגנבו לזה פשיטא שאין מקום לדין דרש"ש. ברש"י ד"ה גנב פטר נפשיה וכו' ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא מבית הקדש ואליבא דר' שמעון נקיט לה דאמר קדשים שחייב באחריותם חייב וכו' ומלשון זה משמע דלרבנן פטור אפילו מן הקרן בגונב מן ההקדש והקשו המפרשים על רש"י שפירש דאליבא דר' שמעון נקיט והא מחלוקת דר' שמעון ורבנן הוא דוקא לענין כפל אבל לענין קרן חייב לכו"ע אפילו לרבנן ועיין בשלטי הגבורים לעיל בפ"ק מה שכתב בזה, וראיתי בהגהות הרש"ש לב"מ שפירש דמשו"ה סובר רש"י דלרבנן פטור אפילו מן הקרן דדומה למזיק הקדש ועפ"י זה הקשה במה שאמרו לענין הקדש תשלומי ד וה' אמרה רחמנא ולא תשלומי ג' ועוד דגם כפל נמעט משנים ולא אחד עיי"ש ולענ"ד שגה בזה דאיך יעלה על הדעת דפטור אפילו מקרן ומטעם מזיק דהא רש"י הביא הכא הקרא דוגונב מבית האיש וקרא זה בכפל מיירי ומזיק לא אימעט כ"א מקרא דכי יאכל, ובכדי ליישב דברי רש"י נראה כשנדקדק ברש"י דלעיל מינה בד"ה מי פטר נפשיה והוסיף רש"י גבי בעלים שגם הוספה הזאת צריכה ביאור דאטו לבעלים מחזיר הא להקדש הוא דמחזיר ולכן נראה דרש"י יפרש כפירוש הראב"ד המובא בשמ"ק דהא דמיבעי אם גנב מצי למיפטר נפשיה בכבש לאו אקרן הוא דמיבעיא דזה פשיטא שהקרבן צריך לשלם בשלימות שור כמו שגנב ורק אכפל מיבעיא ליה שזה צריך לשלם לבעלים ומיבעיא כמה ישלם מי אמרינן כיון דהנודר מצי למיפטר נפשיה בכבש וא"כ לא נוכל לחשוב הפסד הבעלים יותר מכבש ונהי דהגנב משלם להקדש בעד הקרן שור אכן בתשלומי השור יש בזה שני ענינים דעד דמי הכבש חייב גם לבעלים כיון שזה הפסידם דאם הגנב לא החזיר היו הבעלים עצמם צריכים לקיים נדרם והמותר מדמי הכבש משלם בעד פסידא דהקדש ולהכי תשלום הכפל שבא רק על הפסידא דבעלים ולא אפסידא דהקדש דוגונב מבית האיש כתיב ולהכי אין צריך לשלם הכפל כ"א שה כיון שלא הפסידם יותר מזה ומה שכתב רש"י דאפסידא דהקדש מיפטר לא קאי זה על הקרן רק הכי קאמר דאתשלומין דבעלים חייב פי' שחיוב הכפל הוא דוקא על פסידת הבעלים ואפסידא דהקדש מיפטר פי' מיפטר מלשלם הכפל בערך הפסידא דהקדש ולפי"ז אתי שפיר כל הנך דקדוקים ודוקא אליבא דר' שמעון מיבעיא דאילו לרבנן ודאי פטור אפסידא דהקדש מלשלם כפל וגם מיושב דלא מצי למימר ב' וג' כיון דקרן חייב לכו"ע וזה ברור למעיין בסוגיא ועיין מה שכתבנו עוד בדיבור דלעיל והרש"ש שגה בתרתי במה שכתב כאן ולעיל ודו"ק. בגמרא בעי רב פפא גנבה קטעה ומכרה מהו בחדושינו לעיל (דף י"א ע"א) הבאתי מכאן ראיה להמגיד משנה דשינוי דשבירה גופא לא הוי שינוי דאי כהיש"ש שהשיג עליו בזה וסובר דהוי שינוי א"כ מה מיבעי לרב פפא בזה הא פשיטא דאין חייב דכיון דקטעה הוי שינוי ושלו הוא שמוכר ודוחק לפרש דקטעה דקאמר הכא לא מיירי שקטע ממנה אבר דלא הדר אלא קטעה חתיכת בשר ממנה דהדרא בריא והוי ככחשא דהדר דלא הוי שינוי דא"כ הו"לל גנבה חתך ממנה ולשון קטעה משמע דקטע ושבר ממנה אבר דזה לא הדרא בריא ואפ"ה לא הוי שינוי ומה שקשה ע"ז מסוגיא דלקמן דר"פ הגוזל עמש"ש ליישב:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה