בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף ב.
הקדמה:
חסד ומשפט אשירה לך ה'. מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי עמך מקור חיים באורך נראה אור משוך חסדך ליודעיך, פסוק הוא בתהלים, וכל הפסוק הוה מראשו ועד סופו הנני קורא עלי במקום תפלה והודיה למקום במשך שתים עשרה השנים הללו, מיום שהדפסתי חבורי "בית אהרן" על מס' כתובות דהנה מזקנים אתבונן וחזינן לדרבנן קשישאי מינן כאשר זכו לגמור חבוריהם בדפוס במקהלות ברכו אלקים וברבים נחנו שבח והודיה למקום על שזכו לזה, וככה עשה גם בעל הגידולי תרומה דרש ברבים ביום שגמר חבורו כמבואר בספרו בינה לעתים, ואף שזה היה בשעה שהשנים בתקוני שנות שלום ושלוה הלב היה פנוי להגות חכמה והמוח לחשוב תבונה, ובכ"ז ידעו להוקיר ערך החסר, ובעל הנם הכיר בנסו אשר עשה עמו ה' לברך על המוגמר ולראות ספרו יצא בשלום מן הדפוס, וא"כ מה אומר ומה אדבר אנכי בתקופה האיומה והנוראה שעברה על כל ארצות אירופא בכלל, ועל מדינתנו עירנו ועלי בפרט זה שמונה שנים של מלחמות גדולות ונוראות שוד ושבר, גזירות ורדיפות גירושים וטלטולים צרות ומצוקות אין מספר, אלפי רבבות משפחות ישראל נהרסו עד היסוד, גורשו מארצם צם מעירם ומבתי מסחרם ונתפזרו לארבע רוחות השמים, ערי ישראל היו לחרבה, ארצנו שממה בחורנו לטבח הוכרעו וקנינו ונכבדנו לשבי הובלו ובבתי האסורים מקומם, דבר חרב ורעב נורא שבי ומשחית מגפה ופגע רע כל מחלה כל תקלה כל גזירה רעה, וכל מיני פורעניות מה שאין הפה יכול לדבר ואין המוח יכול לחשב לא פסקה מעלינו ומעל כל בני בריתנו, כל העולם טובעים בים של דם ואש וכל מכח אשר לא כתובה אשר מימי עולם לא היתה כמוהו ואצל כל העולם רק פתגם החכם מכל אדם שגור על לשונם "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר חיים הם עודנה" באשר רק השאול והקבר הוא הבית מנוס ומפלט היחידי מהצרות האיומות הללו, והגענו לזה אשר החיים מקנאים קנאה גדולה במתים אשר כבר מתו שהמות הצילם מכל התלאות הצרות והעינויים הללו, ודברי המד"ר על הפסוק "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה המות" אנו מבינים אותו בלי דרשות ופלפולים רק כפשוטו והויתו ממש כי דק המות המר הזה נחשב לפנינו להפודה ומציל היחידי לגאלנו מאת כל המון הצרות הגזירות והרדיפות ורק השאול והקבר הוא הבית מנוס ומפלט אשר שם ינוחו חללי רעב דבר חרב וכל גזירה רעה, ורק המתלונן בקבר בצל שדי תחת כנפי שמו ית' הוא רק הוא ימצא סתר ומחסה לא כן האנשים אשר עוד נשמה באפם חיים כאין מנן ומחסה ובאין שום הגנה מכל צד, איש את רעהו חיים בלעו ולא רק גויתנו בתנו ובתי מסחרנו היו לשמה ולביזה כ"א גם לוקינו בכפלים שריפת נשמה והגוף באחד, עמדו על ישראל להשכיחם תורתנו ולהעבירם מחוקי דתנו ולא רק בתי המדרש והישיבות התרוקנו כי גם תינוקות של בית רבן גורשו מבתי חדריהם, עת צרה היא ליעקב אשר מימי היותה לגוי לא נשמע כמוה, ומי האמין לשמועה אשר לעת כזאת שכל הלבבות נטמטמו והמוחות התבלבלו והצטמקו דק בד' אמות של חתיכת לחם ונזיר עדשים במה להחיות נפשם ובהשגת טלאי במה לטלות סנדליו המפולאות, רוח עועים נסכה על הגוי כולו, הלבבות שבורות, ודק על פת לחם יבש יתאמץ גבר ולית מחשבה תפיסה כלל בשמעתתא דבעי צילותא, ועלי גברו חסדי השי"ת להושיבני בד' אמות של הלכה ולבנות לי במשך הזה של שנות המהומות עוד שלשה בתים גדולים ומרווחים נוסף על אותן השני בתים על מס' ב"מ וכתובות שבניתים מכבר, הבית האחד הוא אשר תראו יצא הדור ומתוקן מבית הדפוס היום ועוד שני בתי אהרן על מס' גיטין וקדושין גמורים ומשוכללים טמונים עוד תחת ידי מבלתי יכולת להדפיסם וזולת הבתים הללו עוד שוש אשיש בד' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי קודש וחשן אהרן נתן על לבי לגמור היום את חבורי הענקי על חו"מ אשר בשם "חשן אהרן" קראתיו, רב ערכו באיכותו וגדול בכמותו חלק הזה לבד מחזיק כשני מאות דפים גליוני הדפוס, וא"כ אחרי כל אלה כמה מעלות טובות למקום עלי ואילו פי מלא שירה כים אין אני מספיק להודות לך ה' אלקי על כל החסדים שעשית עמדי במשך ימים אלה מבית האסורים פדיתני (אשר גם אנכי לוקחתי בשבי בשביל עלילה, חטאת הקהל הוא), ברעב זנתני שב שני הוי כפני אשר אמות רחמניות בשלו ילדיהן ואבבא שלי לא הגיע, מחרב הצלתני ומדבר מלטתני אותי ואת ביתי אשר כל התקופה הנוראה הזאת עברה עלינו בשלום, ותגדל עוד חסדך עמדי לכנות לי בתים נאמנים בישראל ולחדש חידושים באורייתא וכותלי בית האסורים יוכיחו בשעה שגם עלי עבר כוס התרעלה להיות יושב בשבוי בצל קורתם נס שמה ספרי וזייני עלי, וגם שמה ישבתי נגדה נא המון כל האסורים הרוצחים והגנבים וכל ארבע אבות מזיקים וכתבתי את חבורי ואם כך הנני מוצא עצמי מחויב להודות ולהלל לה' על אשר נסיון העוני והיסורים לא העבירני מדעת קוני ותקופת החושך הנורא לא עורה את עיני מראות נכוחה ויצאתי ממנה שלם בגופי שלם בתורתי. אמנם יש לבעל דין לטעון ולקטנין אמנה לומר ולהקטין ערך החסד באשר דרכן של בני אדם כך הוא בבוא עליה עת צדה להחביא עצמם תחת כנפי התורה והיראה וגם העטלף אשר לא תחזה שמש תראה אור בלילה, ובה בשעה שכובב מאדים שולט בעולם בכל תוקפו לגזול ולחמוס לפרוץ ולהרוס ולא במחתרת נמצאו הגנבים והשודדים כ"א בריש גלי לקחו מכל אחד את רכושו שעמל בו הוא ואבותיו ורק רכוש האחד שלא שלטו בו ידי זרים היא התורה אשר בתוך מעינו ומותנו, ובשעה כזאת לא יגדל הפלא אם אחד ימאס בכסף וזהב ויבחר לו לרכוש רכוש רוח אשר בעיניו יראה ויבין כי טוב סחרה מכל סחורה ויקרה היא מפנינים שאי אפשר לגונזם במקום שאין שהיד שולטת, ומרגלא בפומי תמיד לדייק מליצת דתנא הוי "גולה" למקום תורה ולבארו, דהנה רואים אנו שמקומות בתי הרחצה העשויות למרפא וטיול בימי הקיץ גזרת בנין בתיהם עשויות בטעם ויופי בסדר ומשטר, הרחובות מרוצפות ברצפת, בהט ושש ובכל פנה שאתה פונה אך מחזה מרהיב עינים תחזינה עינינו, לא כן מקומות ערי המקלט אשר שמה יגלו האסירים לכפר עוונם בנויות במקום ציה ושממה הרחק מאדם העיר לא תאר ולא הדר להבתים והחצרות, לזה מייעץ התנא האלקי כי בהיות שהתורה נקנית במיעוט תענוג לזה גם המקום תורה לא יאות שיהיו ככרך מרכז ההערה, התענוגים באשר עינא וליבא סרסורי דעבירה ובראותו לפניו איך כל האנשים ירויון מדשן ביתם ובהיכלי שן ישבו להתענג על רב טוב מאוד קשה לפניו לפרוש מכל התענוגים ולהסתתר באהל תורה אשר יעמוד בקרן חשיכה ורק הוי "גולה" למקום תורה כלומר שהמקום תורה צריך להיות כמו מקום גלות ובראותו איך כל בני אדם יושבי חשך וצלמות הם בבתים חשכות ואפלות קור ושלג יקננו בתוכם אז יהיו לפניו הד' אמות של הלכה כגן עדן וימצא עצמו מאושר אשר שם ה' חלקו מיושבי ביהמ"ד, וכה יש לומר ולהקטין מדת החסד שעשה ה' עמדי בימי האפלה, ונהפוך הוא כי בשביל שראיתי הקדמה לפני כל העולם טובעים בים של צרות גורשו מבתיהם, נשדד מהם כל רכושם והוצגו ככלי ריק היא שעמדה לי להסתיר עצמי בבית המדרש, אם כה יאמר האומר בא נא עמדי קורא יקר לתקופה האחרת שלפני שנות המלחמה, התקופה היותר בהירה כימי חיי ואחוך כי נם החמה בעצם זהרתה לא כהתה עיני מראות נכוחה, בשנים הללו בקרתי את מדינה אנגליא בדבר ענין כללי יחד עם הגאון מאור הגולה ר' אליעזר גארדאן וצוק"ל אב"ד ור"מ דטעלש ואח"כ בקרתי כמעט בכל ערי מדינת אמעריקא הצפונית יחד עם ידי"נ הרב המאור הגדול בחכמה ומרעים מראשי נציבי ישראל דר. מאיר הילדעסהיימער שליט"א מבערלין אשר היינו אז שלוחי וצידי אסיפת קאטאוויק משנת תרפ"ג ליסד ולארגן שמה אגודת ישראל, בתקופה הנהדרה הזאת ראיתי החיים ככל נועם מתיקותו, התועדתי עם כל אדירי איומה איתני התבל, אילי החכמה והכסף גדולי ונשיאי ישראל במדינות אשכנז אנגליא ואמיריקא, לפני שרים ורוזנים התיצבתי, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלי מוקטר מגש לשמי כרוב פאר הדרת הכבוד אשר לא יאומן כי יסופר, וה' נתן את חיני בעיני הקהלות היותר חשובות במדינות הללו השתדלו והתאמצו להטות לבבי שאשאר שמה לקבוע מושבי והבטיחוני להעשירני עושר גדול. ועל מרום פסגת אושר החיים יושיבוני וכסא כבוד ינחילוני, היו אמנם רגעים כאלו בראותי כי טוב העץ הזה למאכל ותאוה הוא לעינים נתתי כמעט הסכמתי, אכן בהתבוננתי כי "אין נחמד להשכיל וא"א במקומות הללו להגיע לעמק המושכלות כתורה כיד ויחזק ה' את לבי ואמץ את רוחי להשיב להם אם אתם נותנים לי כל כסף וזהב שבעולם אין אני דר אלא כמקום הורה ואבחר לנפשי לדור בעירי ואף כי מצער היא ותחי נפשין בתוכה וטוב לי להתאבק בעפר רגלי חכמים ותלמידים מלשאוף רוח הצח הויו והזוהר אשר באנגליה ואמעריקא, ועל אחת כמה וכמה עלי להודות לה' כי נכר חסדו עלי אשר גם השמש בגבורתה לא כהתה עיני ומנסיון העושר הצילני. הוא הדבר אשר אמרתי מראש, כי במקום תפלה והודיה הנני קורא עלי את המקרא האמור, "מה יקר חסדך לי אלקים בשתי התקופות הללו הן בשעה אשד "ובני אדם בצל כנפיך יחסיון" כלו' שרק אותן האנשים המתלוננים בקבר בצל כנפיך ימצאון סתר ומחסה מפגעי הזמן אבל כל החיים ההולכים על פני האדמה יהיו כולם כעשב השדה ועלי הגדלת חסדך בשעה איומה כזאת להצילני מכל צוקה וצרה ועוד לחדש חדושים ולחבר ספרים, והן בתקופת החמה שראיתי כל האנשים אשר "ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם" ובפתע היה שאטעום גם אני מעץ הדעת הזה ובכל זאת נתת לי לב להבין "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" ומקור החיים האמתיים הוא רק עמך במקום שהשכינה שרויה בד' אמות של הלכה ואם עד הנה עזרוני רחמיך אבקש ממך "משוך חסדך ליודעיך" שתמשיך עלי חוט חסדך גם לימים יבואו להחזיקני ולגדלני לתורה ותוציאני בשלום מארץ תהפוכות ותביאני לשלום למקומות התורה אשר אוכל לישב במנוחה ללמוד וללמד אכיה"ר. והנה מה אומר ומה אדבר ואנכי תולעת ולא איש ואפילו לרועה בקר לא הגעתי, וה' הושיבני על כסא ככוד העיר מסטיסלאוו המפוארה ומכובדה בממלכת רוסיא הלבנה, אשר מאז ומעולם עטרוה פאר גאוני הדורות שהיו למאורות וגם זכני עוד לחיות התל תלפיות במדינתי שכל אחד יפנה זה בשאלתו וזה בעצתו כדבר ה' ולא מחכמה יתירה דאית בי כי ידעתי מיעוט ערכי, ולא בזכותי כי עירום אנכי, רק זכות אבות ובנים עמדו לי בזה, זכות אבות: ה"ה אדוני אבי היקר מוה' יעקב צבי ז"ל (נפטר ביום ט"ז טבת תרע"ח) ואמי הצנועה מ' חיה לאה ז"ל, וא"ז המופלג מהו' שמעון בן יעקב ז"ל אשר כולם כמעט מסרו נפשם לגדלני ולהחזיקני לתורה, ונוצרי תאנה יאכלו פריה להשביע בצחצחות נפשיהם הטהורות מפרי תנובה חידושי בנם אשר טפחוהו רבוהו וגדלוהו לתורה מתוך עוני ודוחק גדול, וגם זכות בנים יבדלון לחיים הן הטה בני חביבי הנהו תלתא צנתרי דדהבא המופלאים ומצוינים במינם החוט המשולש אשר לא ינתקו עול תורה ויראת מעל צוארם: ה"ה הרב המאור הגדול בתורה דעת ויראת ה' כליל המדות מהו' חיים נ"י ואחיו הרב הגדול המצוין בתורתו ויראתו מהו' יצחק אלחנן נ"י הלומדים בת"ת המפוארה אשר בקלם העיד ואחרון אחרון חביב הוא בני מחמד עיני הרה"ג בתורה חכמה ודעת כליל המעלות מהו' שמואל דוד נ"י הלומד בסלאבאדקא שעברו ארחות וגבולים במסירת נפש להנצל משטף מים הזידונים אשר עבר על ראשם וגלו למרחקים להסתופף בצל הישיבות ולהמית עצמם באהלה של תורה לשבת בית ה' ולעלות מעלה בהר קדשו אתה ה' אלקי רכות עשית עמרי ושפתי תקצורנה מהביע לך תהלה על אחת אלפי החסדים שגמלתני כרוב רחמיך וכען בפתח הבית שחינא כחיויא בכריעה והשתחויה להודות לאל שגמלני כל טוב, ברוך הגומל חייבים טובות, ברוך הטוב והמטיב, וברוך שהחייני וקימני והגיעני לזמן הזה לרצות בעיני "ביתי" בנוי ומשוכלל והכל משכימים לפתח ביתי, ואם עד הנה עזרוני רחמיך עוד עיני מצפות לך כי בחסדך הגדול תהיה עמדי לזכני להוציא לאור את חבורי אשר אתי בכתובים ומסודרים לביה"ד וגם להוסיף עליהם חדשים והנני מסיים בכבוד אכסניא לברך כל קהל עדת אמציסלאוו יצ"ו חכמיה קציניה אלופיה ורוזניה וכל איש ישראל הדרים כתובה, המחזיקים אותי זה י"א שנה בכל הדרת הכבוד יברכם ה' במעולה שבברכות יצליח ירויח ויפריח לעדת קודש היקרה קריה נאמנה כנפש הכותב בלב נשבר ונדכה על צרתן של ישראל ומצפה לישועתן והרמת קרנן:
מברכם בברכת אהרן וואלקין החופ"קהנ"ל:
בעל ה' "בתים" וס' חשן אהרן וספר מצח אהרן:
בית אהרן על ב"ק דף ב/א:
ברש"י ד"ה וההבער כי תצא אש, אין לפרש דכוונתו בזה להראות המקום איפה נכתב הבער בתורה דא"כ למה לא פירש נמי גבי כולהו מזיקין דחשיב במתניתין השור והבור וכו' ולהראות מקורם שכתובים בתורה ומ"ש דוקא לגבי הבער פירש כן, אלא כוונתו דמדקרי התנא למזיק דאש בלשון הבער ולא בלשון אש הו"א דהאב שלו הוא מה שנכתב בקרא כי יבער איש שדה וגו' וכמו שפי' ר"ת באמת דהקרא דהבער הוא קרא דכי יבער הובא בשמ"ק כאן, אבל לרש"י ז"ל לא ניחא לפרש הכי דאי אקרא זה דכי יבער א"כ היינו היזק בידים דהכי משמע כי יבער איש דהיינו בידים וזה אי אפשר לומר דהבער דמתני' מיירי אם הבעיר בידים חדא דא"כ היינו אדם המזיק ממש ולרב דאומר מבעה זו אדם כבר תני ליה אדם ולשמואל דאומר מבעה זו שן הא קאמרינן לדידיה דבנזקי אדם לא. מיירי מתניתין, ועוד דא"כ לשון דמתני' גופא יקשה למה נקיט הבער מבעיר הו"ל למיתני דמשמע בידים, לזה פרש"י דודאי הבער דמתניתין הוא כשנעשה ממילא והאב שלו הוא מקרא דכי תצא אש דקאמרי' לקמן (דף כ"ב) תצא מעצמה, וזהו העיקר מה שנתכוון רש"י בזה להורות דהבער דמתניתין מיירי בתצא מעצמה ולא בידים וק"ל. בתוד"ה ולא זה וזה וכו' בסוה"ד וקצת קשה דמשמע כאן דעונשין ממון מן הדין ובמכילתא תניא כי יפתח וכו' אלא ללמד שאין עונשין מן הדין ע"כ, והיה אפשר לכאורה ליישב ולומר דלא פליגי כלל המכילתא עם הש"ס דילן, דהא המהרש"א בסנהדרין (דף ס"ד) כתב בשם הסמ"ג הטעם דאין עונשין מן הדין משום שנוכל לומר דדוקא דבר קל נתכפר בזה העונש אבל דבר חמור יוכל היות שלא סגי בעונש זה וכיון דלא ידעינן באיזה עונש סגי ליה ע"כ לא נוכל להענישו כלל עיי"ש, ולטעם זה לא שייך כ"א בדבר הלמד בקל וחמור, דכיון דדבר הנלמד חמור מדבר המלמד שפיר נוכל לומר בזה כיון דהוא דבר חמור לא סגי בזה העונש, אבל בדבר הלמד במה הצד דשניהם שווים בחומר ודאי אמרינן עונשין מן הדין, ולפ"ז מיושב קושית התוס' דבמכילתא דהילפותא הוי בקל וחמור וכדאמר על הכרייה לא כש"כ ודאי דאין עונשין דכיון דכרייה חמור י"ל דלא סגי בעונש הזה, משא"כ במתניתין דקאמר לא הרי הוי הילפותא במה הצד ובזה שפיר עונשין גם מן הדין. אכן שוב ראיתי דאדרבה שבע"כ צריך לומר דהמכילתא אינו סובר כטעם הסמ"ג דלטעמו מסתבר שדוקא בעונש מיתה או מלקות שבא לכפרה על העון, בזה נוכל שפיר לומר דמשו"ה אין עונשין מן הדין משום דאולי עון חמור לא יתכפר בזה, אבל בעונש ממון דלא בא לכפרה ורק לחייבו לשלם ההיזק שעשה לחבירו, אין שום סברא לפוטרו משום שיש סברא לחייבו יותר ובע"כ שבממון ראוי לענוש מן הדין אפילו בקל וחמור לטעם הסמ"ג דמה בדבר קל חייב בדבר חמור לא כש"כ, וכיון שהמכילתא סובר שגם בממון אין עונשין מן הדין בע"כ שאינו סובר כטעם של הסמ"ג אלא כטעם אחר שכתבו האחרונים דמשו"ה אין עונשין מן הדין משום דאולי יש איזה פירכא על הק"ו שאנחנו לא נדע דלטעם זה אין נפ"מ בין ממון למיתה, וכיון שכן גם במה מצינו אין עונשין, דלטעם זה קל וחמור ומה מצינו שווים הם דאולי יש איזה פירכא על הבמה מצינו ושפיר הקשו התוספת לדברי המכילתא שגם בממון אין עונשין מן הדין וממילא שגם במה הצד אין עונשין וא"כ איך רצה תנא דמתניתין ללמוד אבות נזיקין במה הצד, אלא דאכתי יש לומר דנהי דמזה לא נצלנו לומר דלא פליגי כלל, אבל אכתי לקושית התוספת יש פתרון דבזה גופא פליגי המכילתא וש"ס דילן דש"ס דילן סובר כטעם הסמ"ג ולכן בממון עונשין מן הדין והמכילתא סובר כטעם האחר משום דשמא יש פירכא ולטעם זה גם בממון אין עונשין מן הדין, והנה בשמ"ק ראיתי שמיישב לקושית התוס' דדוקא בנזקי הבור הוא דקאמרה המכילתא דאין עונשין מן הדין משום שחידוש הוא וליכא בכולהו נזיקין דכוותה לפי שאין דרכו לילך ולהזיק ועוד דאינו שלו ואפ"ה עשאו הכתוב כשלו ולכן אין עונשין מן הדין בזה שאין לך בו אלא חידושו אבל שארי נזיקין שממונו הולך ומזיק עונשין מן הדין עיי"ש, ולא הועיל כלום בתירוצו דמה יענה להמכילתא האחרת וטבחו או מכרו אם על הטביחה חייב על המכירה לא כש"כ אלא ללמדך שאין עונשין מן הדין הרי שאפי' בשארי עסקי ממון נמי אין עונשין מן הדין, ואכן אי נימא כטעם הסמ"ג אין ראיה ממכילתא דטבח ומכר דתשלומי ארבעה וחמשה דקנס הוא שפיר י"ל דאי אפשר לענוש מן הדין, דאפשר לומר דוקא טביחה שהיא דבר הקל סגי בקנס דד' וה' משא"כ מכירה דחמור לא סגי בעונש כזה, אבל בשארי נזקין שהתשלומין הם רק דמים בעד ההיזק שפיר עונשין מן הדין דאין סברא לפטור מן ההיזק לדבר החמור, ולפ"ז שפיר יש לומר כמ"ש לעיל דבאמת המכילתא וש"ס דילן לא פליגי כלל וסברי שניהם כטעם הסמ"ג דמשו"ה אין עונשין מן הדין משום דדבר חמור לא סגי בעונש זה ומיושב שפיר קושית התוספת דהא לטעם זה במה מצינו שפיר עונשין, ובמתניתין דהוי הילפותא במה הצד משו"ה עונשין, ועוד דבלא"ה לטעם זה עונשין בממון אפילו בקו"ח ומה שקשה מהמכילתא דסברי דאין עונשין אפילו בממון לאו משום דפליג ואינו סובר כטעם הסמ"ג, אלא משום דהנך ממון דמיירי המכילתא ודאי אין עונשין בטביחה ומכירה משום דקנס הוא ודמי לדבר שהוא משום כפרה, דיש לומר שפיר דכמו בדבר שהוא משום כפרה אמרינן דאין עונשין מן הדין משום דדבר חמור לא סגי בכפרה זאת כן ה"נ בקנס יש לומר דדבר חמור לא סגי בקנס זה ובנזקי בור היינו משום דחידוש הוא וכמ"ש השמ"ק, אבל בשארי נזיקין ודאי שגם להמכילתא עונשין מן הדין ואין שום מחלוקת בזה ומיושב שפיר קושית התוס' ודו"ק כי זה נכון, ועיין מה שכתבתי עוד בחבורי לקדושין דכ"ד להוכיח דש"ס דילן סובר דעונשין מן הדין במה מצינו דהתם יליף לשארי ראשי אברים שיוצאין בהם לחירות דומיא דשן ועין וקשה הא בממון אין עונשין מן הדין, וא"כ איך יליף דשארי ראשי אברים יוצא לחירות ולהפסיד האדון אע"כ משום דסברינן כטעמא דסמ"ג מ"ג ולדידיה במה מצינו עונשין מן הדין והתם הוי במה מנינו כדקאמר דומיא דשן ועין ועיין מה שכתבתי בדבור הסמוך בגמרא מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן וכו', כל המפרשים פה אחד הביאו לקושית העולם דמה מספקא ליה בזה הא ודאי דיש לפשוט ממתניתין גופא דתולדותיהן כיוצא בהן דאי לאו כיוצא בהן א"כ מאי קאמר לא הרי השור כהרי המבעה פי' דלא לכתוב מבעה וניתי משור הא אי לא הוי כתיב מבעה בפירוש הוי זה תולדה לפרש"י דאב הוי דוקא מה שכתוב בהדיא ותולדותיהן הא לאו כיוצא בהן וא"כ מאי הוצרך לומר דמשו"ה הוצרך לכתוב מבעה בפירוש משום דלא מצי למילף משור הא אפילו אי הוי מצי למילף משור נמי מיכרח לכותבו בפירוש בכדי שלא יהיה נקרא תולדה ואז אמרינן בו לאו כיוצא בהן, ולא ירדתי לסוף דעתם בזה דבעיני הדבר פשוט דמ"ש רש"י דכל דבר דלא כתיב בהדיא נקרא תולדה היינו דלא כתיבה וגם לא נוכל למילף זה לא מקו"ח ולא במה הצד משום דגריעא מדבר זה המפורש ועיקר החיוב הוא בזה רק מכח שהוא תולדה דאב והיינו דדמיא במקצת דברים לאב וכגון נגיפה נשיכה דאמרי' בהו שהם תולדה דקרן דבעצם ודאי שכח היזיקם קיל מקרן דמשו"ה קרי ליה תולדה וא"כ קו"ח ומה הצד לא שייך בהם כיון דקילי מאב ורק החיוב שבהם מצד שדומין מיהא במקצת לאב שלהם ולכן מספקינן בהם אי כיוצא בהן אי לא אבל מה שנרצה למילף מבעה משור ודאי שהילפותא לא הוי משום תולדה דהא אינו דומה כלל זה לזה דשור כוונתו להזיק ומבעה דהיינו שן יש הנאה להזיקה אלא דהוי גמיר מקו"ח מה קרן שאין הנאה להזיקה חייב שן שיש הנאה להזיקה לא כש"כ וכל דבר הלמד בקו"ח או במה הצד הוי ככתוב מפורש בתורה דכל דבר הלמד באחת מי"ג מדות הוי כנכתב מפורש ולכן אפילו לא היה נכתב פשיטא שדינו היה כאב והוצרך לומר דלא הרי השור וכו' דלא מצית למילף מקו"ח אבל אי הוי מצי למילף ודאי דדינו הוא כאב ממש כיון שלאו מכח תולדה ילפינן אותו רק מכח קו"ח וככתוב מפורש דמי ועיין ברש"י לקמן (דף ג') בד"ה וזה אב לנזקין דאפילו דבר הנלמד מדיוקא דקרא נמי הוי אב. ומזה יש להעיר על מה שכתבתי בדבור דלעיל ליישב קושית התוס' דמשו"ה כאן עונשין מן הדין משום דהילפותא הוא במה הצד ודוקא בדבר הנלמד בקו"ח אין עונשין משום די"ל דדבר החמור לא סגי בעונש זה עיי"ש והא במתניתין הוי נמי הילפותא בקו"ח ואפ"ה עונשין מן הדין אלא דבכל הסוגיא דלקמן (דף ה') משמע דהילפותא הוא ע"י מה הצד וכדקאמר הש"ס התם הצד השוה שבהן וכו':