אור ברסלב

בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

סנהדרין

מסכת סנהדרין

דף מא.

גמ' ואלא אשה חבירה דמיקטלא אליבי' דר"י ב"י היכא משכחת לה כו'. ולכאורה קשה דלמה ליה להגמרא להקשות ממה דלא מצינו בהדיא דאית ליה לריב"י בכהאי גוונא דנהרגת ועדיפא הו"ל להקשות ממתני' דמס' מכות (דף ט' ב') דהשונא נהרג משום שהוא כמועד ומותרה ומוקי לה במכות (דף ו' ב') דאתיא כר' יוסי ב"ר יהודא דחבר א"צ התראה ע"ש. וקשה דהא הוה עדות שאאי"ל דיכולים לומר לא לחייבי' מיתה באנו רק ממון כופר או דמי ההרוג ליורשין לשיטת רש"י ב"ק (דף נ"ג ב') דלא מפטר רק מטעם קלב"מ ומהני תפיסה וכמ"ש שם בהגהות אשר"י וליכא למימר דלכך אין יכולים לפטור עצמם בזה דלחייבו ממון באנו דאם כן הו"ל לאסהודי על חיוב ממון בהלוואה או מפקדון דאם כן גם כאן קשה לשיטת הפוסקים דעל ידי עדי כיעור נאסרה הו"ל למימר דברי כיעור לחודא וגם איכא כמה גוונא לאוסרה בלא זנות דהיינו על ידי קונם על דעת רבים וכהאי גוונא. וגם לפי מה שכתב מהרש"א דלכך לא מוקי במת הבעל דאכתי יכלי למימר לאפסודי כתובתה באנו ע"ש. והנה להפסידה כתובתה ודאי איכא גוונא טובא בלי זנות ואפ"ה יכלי למימר לאפסודי באנו. ואם כן גם שם קשה דיאמרו אנן לחיובי כופר או דמי ההרוג באנו. ונ"מ אם יתפוס ממנו וכעת צריך ישוב:

עיין בתשובת נודע ביהודא (סי' ע"ב) מה שכתב להוכיח סברתו דאפי' מדאורייתא דבעינן דו"ח בממון מכל מקום עדות שאי"ל לא בעינן. ובראייתו מדברי התוספ' במכות (דף ו' ע"ב) ד"ה בד"נ הוא דלא כשרה שהקשה שם דהא קרובים נפקא לן מלא יומתו כו' ואפ"ה ילפינן ד"מ ממשפט אחד יהי' כו' ותירצו שם דע"כ לענין עדות מיוחדת לא קאי על ד"מ דאחד אכתי זוקק לשבועה ע"ש ואם כן גם לענין הזמה דודאי לענין שבועה לא שייך הזמה כלל ואפי' מלקות לא מיחייבי דהא בעינן והרשיעו את הרשע וכמ"ש הרמב"ן במלחמות סנהדרין (דף פ"ו) לענין עדות גניבה ועדי מכירה בנפש ואם כן ממילא לא בעינן הזמה בכל ד"מ כמו לענין עדות מיוחדת ע"ש:

והנה בגוף דבריו שבשבועה לא שייך הזמה אינו מוכרח די"ל דכיון דהעד בא לחייבו שבועה או ממון אם לא ישבע שפיר חשיב והרשיעו כו' והא דאמרינן בבבא מציעא (דף ד' א') דע"א אינו בהזמה היינו לענין תשלומין אבל מלקות שפיר מחייב כמו בעדות בן גו"ח. ואפשר לומר עוד דאם לא רצה לישבע ושילם על פי עד ואח"כ הוזם מחויב לשלם ממון דהא שייך כאשר זמם לעשות לאחיו. מכיון דבא לחייב אותו שבועה ואם לא ישבע ישלם וכיון דלא רצה לישבע והוכרח לשלם על פיו שייך שפיר כאשר זמם ובזה נדחה נמי ראיה השניה שהביא בנודע ביהודא ממה דמהני עדות מיוחדת בממון ולא בעינן הגדה כאחד. והא הוה עדות שאאי"ל דיאמר העד אני לחייבו שבועה באתי כו' ולפי הנ"ל ניחא דהא מכל מקום כיון דלא נשבע רק שלם שייך כאשר כס זמם ומחויב לשלם חלקו:

עוד נראה לומר דהא לכאורה קשה בדברי התוספת שכתבו דלענין עדות מיוחדת לא קאי על ד"מ דהא אחד מחייב שבועה א"כ לר"י דאית ליה דבד"מ נמצא אחד קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר יהיה שני אחים קרובים כשרים בד"מ דהא יליף לעיל בסנהדרין (דף כ"ח) דבנים פסולים לעלמא מלא יומתו אבות על בנים היינו בנים לעלמא. ועל ד"מ לא מצי קאי דהא עכ"פ שני אחים מחייבים שבועה כיון דלא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול בד"מ. לכך נראה לומר דאין כוונת התוספ' דמוכח מדלא מצי קאי לענין שבועה דודאי י"ל דקאי על ד"מ היכא דבעינן שנים דהיינו לענין ממון פסול עדות מיוחדת רק דהוכחתם הוא דודאי היכא דאיכא שבועה על פי ע"א ממילא בשנים אפילו על פי עדות מיוחדת דהיינו באחד מחלון זה מחויב לשלם. דנהי דנימא דלא מהני בממון עדות מיוחדת על גוף ההלוואה לחייבו ממון מכל מקום אכתי אינו יכול לישבע נגדם דהיאך יניחו אותו ב"ד לישבע מנגד שני העדים ויפסול מיד על ידיהם וגם יתחייב מלקות דהא ע"ז לא יהיו עדות מיוחדת ושניהם יודעים כי השבועה יצאה מפיו לשקר והרי זה דומה לאם נשבע שלא אכל היום לפני שני עדים והעדים מעידים שאכל רק זה מעיד על אכילת שחרית והאחד מעיד על אכילה אחרת הנה בודאי לוקה על פיהם למאן דאית ליה בשבועה דלשעבר יש מלקות ולא שייך לומר שהוא עדות מיוחדת דהא עיקר העבירה היה השבועה. והשבועה שמעו כאחד. וא"כ ה"נ לענין (עבירת) [עדות] השבועה לא שייך לומר עדות מיוחדת ומה בכך שבעת הלוואה לא ראו זה את זה כיון דעכשיו אנו דנין על (איסור) [חיוב] שבועה וע"ז לא הוה עדות מיוחדת וכיון דאינו יכול להשבע ממילא מחויב לשלם דהא הב"ד לא יקבלו שבועתו נגד עדים ועיין מה שכתב הה"מ (פ"ו מטוען) לענין הוחזק כפרן דלא צריך לישבע דהיאך יקבלו שבועתו נגד העדים ע"ש. אך מה דילפינן מקרא דעדות מיוחדת כשר בד"מ היינו אפי' לעדות קרקע דלא שייך שבוע' או נגד יורשים דלא שייך משואי"ל משלם. א"כ שפיר כתבו התוס' דלענין עדות מיוחדת ע"כ לא מצי קאי על ד"מ דהא היכא דשייך חיוב שבועה ממילא אפילו ע"י עדות מיוחדת מחויב לשלם כנ"ל:

ואין סברא לומר דקרא לא מיירי בכולי ד"מ אע"כ דלא קאי כלל על (ד"נ) [ד"מ] אבל ממה דלא משכחת לענין שבועה אין הוכחה כלל דלא קאי על ד"מ וא"ש:

והנה מה שהקשיתי לעיל על דברי התוספ' במכות שכתבו דמוכח דלא מצי קאי לענין ד"מ לפסול עדות מיוחדת דהא לשבועה מיהא איתא דא"כ לר"י דאית ליה בד"מ לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה יהיו עדים הקרובים זה לזה כשרים בד"מ דע"כ לא קאי לא יומתו אבות כו' דהיינו בנים לעלמא דהא אכתי מחייבים שבועה כדין ע"א. ולכאורה נראה לומר דבאמת לר"י לא יליף בנים לעלמא מקרא רק מסברא כדאמרי' לעיל (דף כ"ח) דנמצא נהרג בעדות אחיו כיון דבעינן שיוזמו כולם ולית ליה דהזמה מלתא אחריתי היא. ובאמת בירושלמי יליף לה מזה דלא כגמ' דילן והרי"ף הביאו בפ' זה בורר והר"ן תמה עליו בפ"ב דכתובות אמאי שביק גמרא דילן ע"ש. ועפ"י זה נראה ליישב היטב מה דקשה בסוגיא דמכות (דף ו') דנקיט הגמ' בפשיטות דלר"י לא בעינן כוונה להעיד ובאמת במתניתן לא מוכח מידי דר"י פליג בהא רק לענין ד"מ וכבר עמד בזה בתומים (סי' ל"ו) ועמ"ש לעיל בזה:

ולפי הנ"ל יש לומר דהא אי אמרינן דטעמא דעדים קרובים פסולים משום דבעינן עדות שאי"ל ונמצא זה נהרג בעדות אחיו א"כ בודאי אין סברא לומר דיתבטל כל העדות באם יש בניהם שני קרובים רק דהעיד לאחר כ"ד כיון דלענין הזמה לא בעינן שיוזמו כולם בהעיד לאחר כ"ד כמבואר שם בגמ' רק דלענין קרוב או פסול אפילו לאחר כ"ד מבטל העדות כיון דמ"מ בשעת ראי' נצטרפו כמ"ש התוס' שם. וזה שייך אם פסול קרובים הוא מצד עצמו. אבל אי אמרינן דכל הפסולים בקרובים להדדי הוא מטעם הזמה דבעינן שיוזמו כולם וא"כ לאחר כ"ד דלא בעינן שיוזמו כולם ממילא אין עליו שם פסול ומכש"כ בשעת ראי' דלא שייך עליו שם פסול עד שיעיד בב"ד דכיון דטעמא דפסולא הוא מטעם הזמת כולם וזה תליא בהגדה כמ"ש התוס' שם ולא משכחת אליבא דר"י שיתבטל כל העדות על פי ראיית קרובים רק באם הוא קרוב לבעלי הדין דלאו מטעם הזמה פסול אלא פסול בגופי' מגזיה"כ דלא יומתו אבות על בנים וזה נכון מסברא א"כ ניחא שפיר דלר"י דאית ליה בד"מ תתקיים העדות בשאר. ולדידי' ע"כ צ"ל דפסולי עדים קרובים להדדי הוא מטעם הזמה דנמצא נהרג בעדות אחיו כטעם הירושלמי דאי אפשר לומר מלא יומתו כו' דהא על ד"מ לא מצי קאי דאכתי לשבועה מיהא איתא דא"כ שני אחים אינם מבטלים כל העדות רק בהגדה תכ"ד כיון דאין עליהם שם פסול וא"כ לא קשה מה יעשו שני אחים דהא בלא הגדה תכ"ד אינם מבטלים כלל העדות ובודאי תכ"ד לא יעידו שני אחים כמ"ש התוס' שם במכות (דף ו') ד"ה שמואל אמר כו' דהקושיא הוא דלפעמים יעיד האחד שלא ידע שהעיד אחיו כו' ובודאי לא שייך זה בתוך כ"ד רק כמו שכתבו התוס' דאפילו לאחר כ"ד נתבטל עפ"י ראיית קרוב או פסול. וזה לא שייך בקרובים להדדי אליבא דר"י אין בהם פסול מחמת עצמם רק מחמת הזמה. ולאחר כ"ד לא בעינן הזמת כולם וכיון דאזלא הוכחת רבי משני אחים ממילא אית ליה דלא בעינן כוונה להעיד. משא"כ לרבי דאפילו בד"מ נתבטל כל העדות א"כ לדידי' יליף פסול קרובים להדדי מלא יומתו כו' כדיליף בגמרא דילן והוה פסול בגופו וממילא נתבטל אפילו בהגדה לאחר כ"ד שפיר מוכח דבעינן כוונה להעיד משני אחים וא"ש:

ואין להקשות על מה שכתבתי לעיל דאם הפסול הוא מחמת הזמה אין פוסל אלא בשעת הגדה דא"כ מה פריך במכות שם הרוג יציל ופירשו בתוס' סנהדרין דהרוג פסול משום שהוא טריפה אף דטריפה אינו פסול מצד עצמו אלא מטעם עדות שאאי"ל. י"ל דשאני התם דהוה כמו פסול בגופו כיון דאין ראוי להגדה מטעם עדות שאאי"ל. אבל בפסול קרובים להדדי כיון דטעמא משום דבעי הזמת כולם ונמצא נהרג בעדות אחיו וכיון שהי' הגדה אח"כ אחר כ"ד ממילא לא הי' עלי' שום פסול מעולם דהא בהגדת אחרי כ"ד לא בעינן הזמת כולם וא"ש:

ועיין בתומים (סי' ל"ג סקי"ב) דהוכיח ממה דפריך הרוג יציל וטריפה הוה פסול בגופו לא מטעם הזמה דאל"כ היאך שייך לומר דיתבטל כל העדות כיון דאין פסול בגופו והוה כמו שהי' הרבה עדים שאינם יודעים השנה והשמיטה ע"ש. ובאמת יש לדחות דטריפה הוה כמו פסול בגופו דאין ראוי להגדה מטעם עדות שאאי"ל אבל אינם יודעים השבוע והחדש אין עליהם שם פסול כיון דאפשר להם לשאול והוה בידם וזה פשוט:

והנה בענין שכתב שם בנודע ביהודא לחדש דאפי' בד"מ דבעינן דו"ח מדאורייתא מ"מ לא בעינן עדות שאי"ל וממילא מהני באומר א"י בחקירות וע"ז בנה שם כל יסודו בתשובה הנ"ל דבעדי זנות אפילו למאן דבעי דו"ח כיון דמממון יליף לה במ"ש דבר דבר מממון ממילא לא בעינן דו"ח רק לכתחילה כמו בדיקות אבל אינו בטל באומר א"י וכתב שם בתשובה הנ"ל דהא דכתבו הפוסקים דעדים קרובים לדיינים או זה לזה פסולים מטעם הזמה דנמצא נהרג בעדות אחיו אף דלא בעי הזמה מ"מ ילפינן ממשפט אחד דמה דפוסל בד"נ פוסל ג"כ בד"מ אף דלא שייך הטעם להזמה. והא דלא ילפינן לענין הזמה ממשפט אחד היינו משום דמוכח מדגלי קרא דמהני עדות מיוחדת בממון אף דהוה עדות שאאי"ל דיכול לומר לשבועה קאתינא או משום דע"א קם לשבועה אף דהוה עדות שאאי"ל דלא שייך לומר והרשיעו את הרשע דהא לא חייבו אותו כלל רק שבועה ע"ש:

והנה חיזק שם דבריו מדברי הרי"ף והרא"ש דטעמא דקרובים להדדי משום דהזמה הוא אף דלא בעינן הזמה בד"מ מ"מ ילפינן ממשפט אחד ע"ש. והנה דבריו תמוהים מאד דלפי מה דדחיק נפשי' לומר דילפינן ממשפט אחד לענין פסולי קרובים להדדי דטעמא דד"נ משום הזמה ולכך אפילו בד"מ דלא בעינן הזמה מ"מ פסול בקרובים ממשפט אחד יהי' לכם וא"כ גם לענין דו"ח נימא כן באומר א"י בטל העדות אפילו בד"מ דילפינן מד"נ ממשפט אחד אע"ג דלא שווים לענין הזמה ומ"ש מלענין פסול בקרובים דילפינן מהדדי לסברתו אף דטעם דהזמה לא שייך בד"מ מ"מ הדין המסתעף ממנו שהוא פסול קרובים ילפינן ממשפט אחד וזה ממש שייך לומר לענין דו"ח לפסול בא"י כמו בד"נ ממשפט אחד ונסתר כל יסודו שהניח דבד"מ כשר בא"י בחקירות מטעם דלא בעינן יכול להזימן וצ"ע ליישב דבריו בזה:

והנה לכאורה יש להביא ראי' לשיטת הסוברים דלא בעינן בד"מ עדות שאי"ל מהא דאמרינן שבועות (דף ל"א א') דמשחק בקוביא חייב בקרבן שבועה לרב פפא משום דמדאורייתא מיחזי חזי כו' וקשה לשיטת הסוברים דבקנין דרבנן מקודשת מדאורייתא משום דהפקר ב"ד הפקר כמבואר בדברי ב"ש (סי' כ"ח) ע"ש א"כ ה"נ כיון דרבנן פסלוהו היה עדות שאאי"ל וגם מדאורייתא יפסול דהא לא מקוים בו דין הזמה דהוה פסול שהעיד דפטור כדאיתא ב"ק (דף ע"ב) ואפשר לדחות דאכתי משכחת ק"ש בע"א דר' אבא דמסקינן שם (דף ל"ב ב') דאפילו ע"א מחייב ק"ש כיון דאמרינן מתוך שאיל"מ ולענין שבועה לא בעינן דין הזמה כמ"ש הנודע ביהודא: והנה מה דאמרינן שם כיון דמדאורייתא מיחזי חזי חייב בק"ש. לכאורה טעמא בעי דהא מ"מ רבנן פסלוהו ולא הוה כפירת ממון. ונראה לומר לפמ"ש הרב המגיד (פ"ו מה' טוען) דמוכח דהיכא דהוחזק כפרן נוטל בלא שבועה דהיאך יקבלו שבועתו נגד עדים ע"ש וא"כ נראה לומר דאם יש עד כשר שמחייב שבועה ויש נמי עד דפסול מדרבנן כיון דאי אפשר להשביעו דהא מדאורייתא איכא שני עדים כשרים והיאך יקבלו שבועתו לשקר ודוקא לענין ממון יש כח ביד חכמים לפוסלו מטעם הפקר ב"ד הפקר ובאמת לענין קידושין בפסולי עדות דרבנן צריכה גט כמבואר באה"ע (סי' מ"ב) ע"ש וה"נ לענין שבועה אי אפשר לקבל שבועתו וא"כ אמרינן מתוך שאיל"מ והיינו כגוונא דלא נתבטל עדות הכשר מחמת נמצא א' מהם קרוב או פסול דהיינו בלא ראו כאחד והעיד לאחר כ"ד כמבואר בח"מ (סי' ל"ו) וגם אפשר בפסול דרבנן לא אמרינן דיתבטל כל העדות. עיין במשנה למלך (פ"ה מה' עדות) ובתומים סוף סי' ל"ו בשם כנה"ג ע"ש. וא"כ לפ"ז שפיר אמרינן דלכך לא חשיב משחק בקוביא כיון דמדאורייתא חזי שייך גבי ק"ש להצטרף לעד כשר ויש תועלת בעדותו לחייב ממון מחמת מתוך שאיל"מ:

והנה לכאורה יש להוכיח איפכא דלא אמרינן בכהא"ג משואיל"מ ממה דקיי"ל כרב אחא בר יעקב דאפילו בפסול דרבנן אינו שייך ק"ש ומשמע דבשום אופן אי אפשר להיות תועלת בעדותו. אך יש לדחות ולומר כיון דרבנן פסלוהו א"כ לכתחלה אין מקבלין עדותו כלל ולכך פטור מק"ש דהב"ד לא יקבלוהו כלל ומ"מ אם כבר קיבלו עדותו שלא ידעו שהוא פסול נראה לפענ"ד דאי אפשר להשביעו כיון דמדאורייתא כשר ושייך לומר משואיל"מ וצ"ע לדינא בזה:

גם יש להביא ראי' מהא שכתבו התוס' פ' מרובה (דף ע' ע"ב) דלכך בעדי חזקה לא הוה חצי דבר דמהני סהדותייהו לענין פירות ע"ש והא התם המחזיק הביאן ולכך כתבו התוס' בב"ב דלא יכלי למימר לחיובי' פירות באנו ע"ש בב"ב (דף נ"ו ב') ד"ה משלשין בניהם וא"כ תקשי דאמאי יחויב המחזיק ע"י פירות כשלא יהי' עדים על שנים אחרות הא הוה עדות שאאי"ל דהא יאמרו אנן לא לחיובי' פירות קא אתינן רק לאחזוקי בשדה. וגם יש לראות במה דאמרינן בב"ב (קס"ה ב') שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד אחר מהו שיבוא אחד מכל ב"ד כו' ומסיק שם דמצטרפין הב"ד ע"ש. והא אין עדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין והגמר דין לא הי' עפ"י עדות הראשונה רק גם עפ"י מה שהעידו גם בשניי' ושלישית. וא"כ הוה עדות שאאי"ל דהא בשעתא דאסהידו פסולין הוה משעת הגדה הראשונה כדאמרינן ב"ק (דף ע"ג ע"א) וא"כ הגמר דין שהי' עפ"י עדותם השנית ושלישית הי' ע"פ פסולין ולא שייך בהו דין הזמה ומוכח דלא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה:

ועיין בר"ן כתובות (דף כ"ח) שכתב שם דהא דעדים קרובים לדיינים פסולים י"ל מטעם הזמה דהוה נהרג עפ"י גמ"ד של הקרוב ואע"ג דבגמ' דילן בסנהדרין (כ"ח) אידתא ליה הך טעמא גבי עדים קרובים להדדי היינו משום דלא הוי משלם עפ"י עדות אחיו משום דלא בעינן שיעידו כאחד. והאחד אין צריך לידע מעדותו של השני משא"כ בעדים קרובים לדיינים אעפ"י שיעידו אחרים שהעידו לפני הדיינים מ"מ צריך שיעידו שהדיינים יודעים שהעידו לפניהם והוה נהרג בעדות אחיו ע"ש. ולכאורה קשה טובא דהא בד"נ בעינן שיראו זה את זה כמבואר במכות (דף ו' ב') וגם שיעידו כאחת כמבואר ברמב"ם (פ"ד מה' עדות) וא"כ מה מקשה בסנהדרין ממתניתין דשלשה אחים ואחד כו' דמיירי בממון. וא"ל דבאמת עיקר קושיית הגמ' הוא על ד"מ דא"כ לא אתי שפיר מה דמסקינן אח"כ בגמ' דילפינן בד"נ דבנים לעלמא ובד"מ ממשפט אחד תיפוק ליה דבד"נ לא צריך כלל קרא דמסברא ידעינן כמו דאמרינן לענין עדים שקרובים לדיינים:

ואפשר לומר דלמסקנא צריך קרא על הדיינים שלא יהי' קרובים להדדי דילפינן נמי מהאי קרא דלא יומתו כו' דמשמע בין שעדים קרובים או שהדיינים קרובים לא יומת על פיהם אף דבדיינים לא שייך טעמא דהזמה ובס"ד דטעמא משום הזמה לא הוה מצי למיפרך דאמאי דיינים קרובים פסולים די"ל דבאמת כשרים בדיינים קרובים להדדי דלא מצינו בפירוש בשום משנה וממתניתין דנדה (דף מ"ט) דמשמע דכל הפסול להעיד פסול לדין יש לדחות דהיינו דוקא הפסול מחמת עצמו אבל עדים קרובים זה לזה אין עליו שם פסול מחמת עצמו רק להצטרף לאחר והוא מטעם שאאי"ל ממילא לא שייך גבי דיינים. וראי' לזה דהא איכא טריפה דפסול להעיד מטעם עדות שאאי"ל כמבואר סנהדרין (דף ע"ח) וכשר לדון דנהי דמומין פוסלין בסנהדרין כמבואר סנהדרין (דף ל"ו ע"ב) מ"מ מסתמא דוקא מומין שבגלוי דהא אפילו בכהנים אין פסול לעבודה אם הוא טריפה כמבואר ברמב"ם (פ"ו מה' ביאת מקדש) ומסתמא גם בסנהדרין אין פוסל דהא ילפינן מקרא דכולך יפה רעייתי דמשמע דוקא מומין שבגלוי אלא ע"כ צ"ל דכיון דאינו פסול מחמת עצמו רק מטעם הזמה אינו בכלל דפסול להעיד פסול לדון וא"ש:

תוכן העניינים

בית אברהם לנדא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה