אור ברסלב
בית אברהם לנדא מכות › דף ה:

בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

מכות · דף ה:

מכות

מתניתין עפ"י שנים עדים או שלשה כו' מה שלשה מזימין את השנים כו'. יש להבין כיון דמסברא הוה אמרינן דניזיל בתר רוב דעות ולכך צריך קרא א"כ בהכחשה מנלן דתרי כמאה דמהזמה לא גמרינן דחידוש הוא כדאמרינן ב"ק (דף ע"ב ב') וצריך לומר דמטעם אין היקש למחצה מקשינן בכל מילי שלשה לשנים. גם לענין הכחשה. והא דלא נקיט במתניתין הנ"מ לענין הכחשה היינו דלא אתי שפיר דמשמעות הקרא דההיקש הוא לענין מיתה כדכתיב יומת המת ובהכחשה לא משכחת דיומת הנידון משא"כ בהזמה דמשכחת לה בזוממי זוממין דאם הזימו שנים לשלשה הוה הזמה וממילא יומת הראשון עפ"י עדים הראשונים וא"ש. אך לשיטת התוס' בכתובות (דף כ"ב) דבתרי ותרי המכחישין על אחד לפוסלו בגזלנותא מוקמינן ליה בחזקת כשרות ע"ש א"כ גם בהכחשה יש נ"מ לענין מיתה אם שנים מכחישין לשלשה הפוסלין העדות בגזלנותא וכיון דתרי כמאה מוקמינן להעדים בחזקת כשרות ונהרג על פיהם ואכתי הוה מצי לינקט במתניתן גם בהכחשה:

שם אף שלשה אין נהרגין עד שיהי' שלשתן זוממי ומנין אפילו מאה כו'. עיין בש"ך (סוף סי' ל"ח) מה שהשיג על הריב"ש שכתב דבהזמה שלא בפניהם מיהו העדים נפסלים לכל עדות שבתורה ומביא ראי' מהא שכתב הרמב"ם (פ"כ מה' עדות) בעדות שלא הוזמו כולם דנהי דאין נענשים מ"מ נפסלים לעדות כו' והש"ך דוחה דשאני היכא דלא הוזמו כולם והיינו משום דהתם הוה הזמה בפניהם רק דאין נענשים מגזיה"כ דבעינן שיוזמו כולם משא"כ בהזמה שלא בפניהם דאין מקבלין עדות שלא בפניהם. ועל מה שהביא הריב"ש ראי' מדנפסלים בגזלנותא שלא בפניהם כדמוכח מדברי הפוסקים גבי שנים חתומים על השטר ובאו אחרים ואמרו שפסולי עדות הי' כתב הש"ך דאין ראי' דהתם מעידין על גופם של העדים משא"כ בהזמה עכ"ל וצריך לומר בכוונתו כיון דהזמה חידש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון דהזמה שלא בפניהם לא הוה הזמה לענין עונש ממילא דמי לתרי ותרי דאין נפסלים:

ולפענ"ד נראה דברי הריב"ש דכיון דמוכח דלענין פסולים דגזלנותא לא בעינן בפניהם וצ"ל דלא מיקרי לענין זה בע"ד כמו שכתב הש"ך דמה איכפת להו וא"כ ממילא גם בהזמה שלא בפניהם שפיר נפסלים דאין לומר דכל היכא דאין נענשים לא נלמד מדין הזמה והוה כתרי ותרי דא"כ גם לענין הזמת כולם נימא כיון דאין עליהם עונש הוה כתרי ותרי וכן לענין הזמת קודם גמר דין דאין עליהם עונש לא יופסלו. וברמב"ם מבואר דנפסלים, א"כ מוכח דפסול העדים אינו תלוי במה שנפטרים מהעונש וממילא נמי לענין הזמת שלא בפניהם הוה דינא הכי ודמי ממש לפסול גזלנותא דמהני אפילו שלא בפניהם. והנה עיקר דינו של הרמב"ם שכתב דנפסלים העדים אפילו היכא דאין נענשים אינו מבואר מהיכן הוציא זה. וצריך לומר דהוכיח מלשון המשנה דנקט אין נהרגים עד שיזומו כולם דמשמע לשאר מילי שפיר מהימני המזימין אלא דבאמת טעמא בעי כיון דהזמה חידוש הוא כדאמרינן בב"ק (דף ע"ב) ממילא נימא כל היכא דאין עליהם עונש ממילא הוה כתרי ותרי ואין לך בו אלא חידושו היכא דגלי קרא דמהימני המזימין לא בענין אחר. והי' נראה מכאן ראי' למ"ש הלח"מ (פי"ח מה' עדות) דלאביי דקיי"ל כוותי' דלמפרע הוא נפסל לא הוה הזמה חידוש דטעמא דהזמה דהוה כאלו פסלינהו בגזלנותא או אמרו חיללתם שבת דמעידין על גופם של עדים כמ"ש הטור (בסי' ל"ח) ע"ש וא"כ שפיר מהימני המזימין אפילו היכא שאין נהרגין על פיהם. ולרבא דאית ליה דהזמה חידוש אפשר דלדידי' גם אינם נפסלים היכא דאין נענשים דהא הא בהא תליא כנ"ל וצ"ע כעת:

ואני מסתפק בפסול דגזלנותא דלא בעינן בפניהם כמ"ש הריב"ש אם כבר העידו ואח"כ באו שנים לפוסלם אי בעינן לקבל העדות בפני הבע"ד שהעידו לזכותו דנהי דלא בעינן בפניהם היינו מטעם שכתב הש"ך דלא מיקרי בע"ד לענין זה דמה איכפת להו. אבל מ"מ י"ל דבעי בפני הבע"ד שהעידו לזכותו דאיהו מיקרי בע"ד לענין זה:

ולכאורה יש להבין דהיאך משכחת לה דלא הוזמו כולם במאה עדים דמשמע שלא הוזמו אלא שנים מהם דהא בד"נ בעינן רואין אלו את אלו וממילא המזימין הוה מוכחשין מהעדים אחרים שאומרים שהיו עמהם. והוה תרי ותרי. וצ"ל כמ"ש הריטב"א בחידושי' במתניתן לקמן (דף ו' ע"ב) דמיירי שאחד הי' רואה אלו ואלו דאין דבריו של אחד במקום שנים או דלא בעינן ראי' ממש שיוכלו להכחיש את המזימין רק שהרגישו בהם ע"ש בדברי הריטב"א. ועוד אפשר לומר דמיירי ששאר העדים נפסלין בגזלנותא ואפ"ה אין נהרגין הניזומין משום דבעינן שיזומו כולם דוקא מגזיה"כ:

ונראה לפע"ד דאפילו הוזמו כולם רק שאחד מהם נפסל בגזלנותא ג"כ מ"מ כיון שעלי' אין דין הזמה דהוה פסול להעיד כמבואר ב"ק (דף ע"ג) ממילא נפטרין כולם דבעינן דוקא שיהי' על כולם עונש הזמה ובלאו הך טעמא נראה דלא משכחת הזמה באם נפסל אחד מהם בגזלנותא כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה והוה כפסולים שהעידו דמ"ש אם הם בעצמם הי' פסולים או נתבטל עדותם מחמת שהי' בהם קרוב או פסול. אך אי אמרינן דאם הי' כשרים בשעת ראי' ונפסל בשעת הגדה לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עיין בתומים סי' ל"ו) ובקה"ח (סי' הנ"ל) וא"כ בשעת הגדה לא נתבטל עדות הכשרים. ומ"מ י"ל דאין נהרגים דבעינן שיוזמו כולם מגזיה"כ והיינו דיהי' על כולם עונש הזמה. משא"כ באם הי' אחד מהם פסול בשעת הגדה דאין עליו דין הזמה כולם פטורים. ועיין מה שהקשו תוס' לקמן ד"ה אמר ר' יוסי במד"א בד"נ כו' דהא בד"מ נמי כתיב ע"פ שנים עדים או שלשה יקום דבר כו'. ונראה לומר דר"י סבר דהא דאמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה היינו משום דבעינן שיוזמו כולם והיינו דיהיה דין הזמה בהם אבל בנמצא אחד מהם קרוב או פסול כיון דעליו אין דין הזמה ממילא יהי' כולם פטורים והוה עדות שאאי"ל דלא הוה עדות. אבל בד"מ כוון דלא בעינן דו"ח ממילא גם עדות שאי"ל לא בעינן ולכך בד"מ לא שייך דינא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכיון דמדאורייתא גם בד"מ בעינן דו"ח כמבואר בסנהדרין (דף ל"ב) ממילא גם בד"מ אמרינן נמצא אחד מהם קרוב כו' ושפיר מקשינן שלשה לשנים מדאורייתא רק לבתר תקנתא דלא בעינן בד"מ דו"ח וגם דין הזמה לא בעינן בממון כמבואר בש"ך (סי' ל"ג) לדעת רוב פוסקים לא שייך בד"מ נמצא אחד מהם קרוב כו' ומיושב קושיית התוס':

ועפ"ז אפשר ליישב שיטת הרמב"ם (פ"ב מה' עדות) שכתב דאם אמר אחד א"י בחקירות דלא נתבטל כל העדות ותמהו עליו דהא בגמרא דסנהדרין (מ"א ב') מבואר דלר"ע באחד אומר א"י דנתבטל כל העדות. ולפי הנ"ל י"ל דודאי אין לדמות באומר א"י בחקירות לנמצא קרוב או פסול דאין עליו שם עד פסול רק דאין מועיל עדותו מטעם דאאי"ל רק לר"י דסובר דבד"מ לא נתבטל בנמצא קרוב או פסול וצ"ל הטעם דסובר דלכך נתבטל ע"י קרוב או פסול מטעם דהוה עדות שאאי"ל דבעינן שיוזמו כולם א"כ ממילא הך טעמא שייך גם באומר א"י בחקירות דהא מ"מ אי אפשר שיוזמו כולם והסוגיא בסנהדרין אזלא אליבא דר"י. משא"כ לפי מה דקיי"ל כרבי דגם בד"מ אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול וע"כ דסובר דאין הטעם מחמת הזמה רק מחמת גזיה"כ דנצטרפו לפסולים שפיר י"ל דבאומר א"י בחקירות לא נתבטל העדות דאין עליו שם עד פסול וא"ש:

ומה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול כו' לכאורה מנ"ל לר"ע לדרוש שתי הדרשות כיון דהקרא אתי לנטפל לעוברי עבירה. וכן עמד בתומים (סי' ל"ח) ואפשר לומר דחדא מלתא היא דהא באמת בעי טעמא דאמאי עשאו הכתוב לנטפל לעושי עבירה כיון דאיהו לא עביד מידי דבלאו עדותו הי' מתחייב ע"י הראשונים רק כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכו' וא"כ אם לא יהי' עונש על השלישי ממילא הוה עדותו כמאן דליתא ונתבטל עדותו דהוה עדות שאאי"ל והוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ כיון שהעיד השלישי ג"כ א"כ נתקיים העדות על ידו ג"כ דאם על השלישי לא יהי' דין הזמה ממילא יתבטל כל העדות דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול כמו באומר אחד א"י בחקירות דנתבטל כל העדות כמבואר סנהדרין (מ"א ב') או אפשר לומר מדבעי קרא לעשות לנטפל כו' ע"כ צ"ל דנמצא אחד מהן קרוב כו' דאי לאו הכי בלא"ה הוה ידעינן דשלישי חייב דהא אהני עדותו אם יפסול אחד מהראשונים:

ולכאורה יש להבין דלמה לי קרא לנטפל לעוברי כו' דגם השלישי חייב ולא אמרינן דבלא עדותו הי' נמי חייב כדפרש"י דהא הכא מיירי שהעידו כולם בתוך כ"ד כדאמרינן בגמרא א"כ אכתי הוה יכולים אחד מהראשונים לחזור בו וכדאמרינן בשבועות (דף ל"ב) לענין שבועת העדות דגם אחרון חייב משום שהראשון הי' יכול לחזור בו. ועיין שם בתוס' ד"ה בתוך כ"ד של חבירו וצ"ל דדוקא לבתר דגלי קרא דאפילו במאה עדים חשיבי כחד לענין עונש והזמה ולכך גם הראשון יכול לחזור בתוך כ"ד של אחרון אבל אי לאו קרא הוה אמרינן מסברא דלאחר הגדת השנים נגמר העדות לגמרי ואינם בחזרה:

ויש להבין מה דאמרינן במתניתין אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה הא אמרינן בשבת (דף צ"ב) שנים שעשאוהו פטורין ואם לא יכול אחד לעשותה ועשאוהו שנים חייבין כו' וא"כ אם שלשה העידו בבת אחת או תוך כ"ד דהוה כמו בבת אחת הוה אמינא דלא יהי' עליהם תורת הזמה דהוה כמו שנים שעשאוהו דכיון דשנים מהם הי' יכולים לחייבו ודוקא בשנים דהוה כמו לא יכול אחד לעשותה חייבין אבל לא בשלשה וכיון דאין עליהם תורת הזמה ממילא עדותם בטילה דהוה עדות שאאי"ל וא"כ שפיר צריך קרא דגם שלשה עדותן קיימת. ונראה לומר דלכך פשיטא ליה ללמוד שלשה משנים משום דלענין מיתה לא נ"מ בין יכול אחד לעשותה כמבואר בסנהדרין (דף ע"ח) הכהו עשרה בני אדם כו' פטורין ולא מפליג כלל בין יכול א' לעשותה או לא ויליף לה מאיש כי יכה כל נפש כו' ע"ש עד דאיכא כל נפש ומשמע דאפילו הכהו כל אחד מכה שאין בו כדי להמית לבדו בלי הכאת האחר אפ"ה פטורין וא"כ גבי זוממין חידש הוא דחייבם רחמנא ומכש"כ בשלשה. ואכתי לא נתיישב היטב דהא מ"מ ה"א דנהי דחידש רחמנא דהזוממין מיקטלי ה"א היינו היכא דבצירוף שניהם נגמר העדות והוה כמו יחיד שעשאוה כמו דמצינן לענין שבת והתם משמע בגמ' דמסברא אמרינן היכא דאחד אינה יכול לעשותה דחייבין ולא נלמד מזה יכול וזה יכול עד דאיכא מיעוטא בפירוש וה"נ ה"א לענין זוממין דדוקא בשנים חייבינהו רחמנא לא בשלשה דהוה כשנים שעשאוהו וגם לענין שבת בודאי דאם עשאוהו שלשה ושנים מהם יכולים לעשותה נראה דכולם פטורים וכעת צריך להתיישב בזה:

והנה לכאורה יש לספק בשנים שרואין אותו מחלון זה דהוה כשני עדות לכל דבר ותנן לקמן במתניתין אם הוזמה כת אחת הוא והם נהרגין אפשר י"ל דאם הוזמו שניהם אין עליהם דין הזמה דהא ברוצח ממש אמרינן הכהו שנים פטורין רק דבהזמה חידש הוא ואפילו מאה כולם נהרגים והיינו דוקא היכא דהוה עדות אחת משא"כ בעדות מיוחדת דהגמר דין הי' ע"פ שני הכתות הוה כמו הכהו שנים דפטורין ואפילו העידו בזה אחר זה מ"מ אין עדים זוממין כו' עד שיוגמר הדין והגמר דין הי' ע"פ שני הכתות ודוקא באם הוזמה רק כת אחת דעונש של הזמה בא על ידיהם בלבד ובעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא והא דנהרגין עפ"י כת שני' אף דהוה עדות שאאי"ל עתה מ"מ בשעת הגדה הוה יכול להזימן כת אחת לבד. אלא דנראה דלא דמי לשנים שהכהו או לשנים שעשאוהו דבגוף המעשה כח אחר מעורב בו משא"כ גבי הגדת עדים דלא שייך זה והאי הגדה לחוד והאי לחוד אין לדמות לזה:

תוכן העניינים

בית אברהם לנדא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה