בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
כריתות
דף יד:
אמר ר' אבוה מודה ר' יהודא באיסור מוסיף וכו' דאיכא ברא לסבא כו'. עיין רמב"ם (פ"ד משגגות) שלא כתב דאיכא ברא לסבא רק הוה איסור מוסיף לגבי שאר אחין ועיין בתוס' יו"ט כאן והנה לעיל מוכח דגם זה הוה איסור מוסיף דאיתוסף איסורא לשאר אחין אף שאינו משם אחד וכן כאן אמרינן דחל כלתו במוסיף דאיתוסיף איסורא לשאר אחין וכן כתבו התוס' יבמות בסוגיא דאשת אח ואחות אשה. אך קשה דלפ"ז דלא בעי משם אחד א"כ למה צריך שיהיו אחין לאביו הא בלא זה הוה איסור מוסיף מחמת אשת איש כיון דלא בעינן משם אחד ולעיל לא קשה הגמר' דלמה ליה למימר מגו דאיתוסיף איסור לגבי אחין ולא אמר מחמת אשת איש די"ל כיון דאחר כך מת בעלה והלך זה האיסור א"כ ממילא גם האחר לא חל כיון דלא חל אלא מכח מוסיף דאשת איש אבל כאן דמיירי דעדיין היא אשת איש מחמת אביו א"כ שפיר י"ל המוסיף מחמת אשת איש ולמה צריך דוקא שיהיו לו אחין ונראה דנהי דלא בעי משם אחד אבל מ"מ צריך שיוסיף איסור מחמת קורבה ולכך חשיב מוסיף גם לדידי' משא"כ איסור דאשת איש שאינו בא מחמת קורבה לא חשיב מוסיף לגבי אשת אב כיון שלגמרי אינו מענין אחד כנ"ל: תוס' ד"ה הבא על בת בתו. והקשה הר"ר יו"ט אמאי לא כו' אבל בשני שמות לא כו' וקשה דהא איתא לקמן במתניתין דחמותו ואם חמותו אינו חייב אלא אחת דשלשתן שם אחד הוא אם כן אכתי תקשה דמשכחת שנשא בת כו' דבת בתו היא אם חמותו ושפיר חייל בכולל מגו דחל אחמותו חל גם על בת בתו שהיא אם חמותו ושפיר חשיב כולל בשם א' וצ"ע:
שם דף כ"ג א' אכל א' כו' א"ל רבא לרב נחמן כו' ולכאורה צריך להבין אמאי לא מקשה מרישא דחתיכה חלב קודש דמחייב ב"ש אשם ודאי והיאך חל על חלב ואפשר דמצי למימר דמיירי בוולדות קדשים דאתי בהדי הדדי כדלקמן או אפשר דמיירי דלא היה בחתיכת קודש כזית רק צירף חצי זית חלב חולין ועל מעילה לא בעינן כזית רק שוה פרוטה כמבואר ברמב"ם בה' מעילה ובכמה דוכתי וא"כ שפיר חייל איסור מעילה על חלב שהוא חצי שיעור כמ"ש התוספ' חולין (ק"ב ב') ד"ה שאין בו כזית אך זה לא אתי שפיר אליבא דר"ש דאיהו סבר כל שהוא למכות כדאיתא מכות (דף י"ז) ע"ש וא"כ אפילו על משהו יש איסור חלב:
שם גמ' וכוליא בחלבה נמי הא קאי עלה באיסור עולין ולכאורה קשה דהא כתבו התוס' שבועות (דף כ"ג ב') דעל חצי שיעור שפיר חל אף שאסור מה"ת ואם כן לפי מה דמסיק לעיל דמתניתין מיירי בלית בי' ש"פ מדלא קתני אשם ודאי וא"כ שפיר חל איסור נותר על איסור עולין דאינו רק פחות מפרוטה והוה כמו חצי שיעור דאין לוקין כמבואר ברמב"ם (בה' מעילה פ"ז ה"ח) ולכאורה היה נראה לומר דר"ש כיון דסבר כל שהוא למכות אם כן אפשר דסבר דגם בהקדש לוקה אפי' פחות מפרוטה. ואין להקשות לפ"ז מה קבעי הגמ' בשבועו' (דף כ"א ב') אם ר"ע סבר כר"ש דעל כל שהוא לוקין אמאי לא קא פשיט ממתניתין דמעילה (דף י"ח) דר"ע סבר דהנהנה שוה פרוטה מעל דזה אינו דנהי דסבר ר"ש דכל שהוא למלקות מ"מ לקרבן הא מודה דבעינן שיעורא בכזית וה"ה לענין מעילה לקרבן דודאי בעי פרוטה ומה"ט נמי לא מחייב ר"ש במתני' אלא ודאי על נותר מטעם דלית ביה שוה פרוטה דלענין קרבן מודה כן היה נראה לכאורה אבל יש לפקפק על זה דנראה דדוקא על שיעורא דכזית בכל האיסורים פליג ר"ש ואמר דלא נתקבל הל"מ על שיעורים רק לענין קרבן אבל לענין שוה פרוטה דמעילה דהוא מטעם דפחות מפרוט' אינו חשוב ממון לכל מילי מנ"ל דפליג ר"ש ולכך נראה לומר לפמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' מעילה) דאזהרה למועל בהקדש הוא מפסוק לא תוכל לאכול בשעריך ועיין מ"ש המשל"מ שם דהרמב"ם סובר דיש שני לאוים באכילת בשר עולה או אימורי קדשים אחד מפסוק לא תוכל לאכול ועל זה הלאו בעינן דוקא כזית וגם מרבוי ונדריך אזהרה למועל ועל זה בעינן דוקא פרוטה וא"כ שפיר מקשה הגמ' דנהי דלית ביה שוה פרוטה וליכא לאו דנהנה מן הקדש מכל מקום אכתי איכא על עולין הלאו דלא תוכל לאכול כו' דאיכא איסוראבכזית ולא בעינן פרוטה ושפיר מקשה הגמ' אך אכתי קשה מאי מקשה הגמר' וכ"ת נותר דאיסור חמור כו' והא נבילה דאיסור קל כו' והא אמרינן חולין (דף ק"א א') דלכך לא חייל לריה"ג טומאת הגוף על טומאת בשר דמאן לימא דטומאת הגוף חמור דלמא טומאת בשר חמור דלית לי' טהרה במקוה ע"ש וא"כ ה"נ מאן לימא דיוה"כ חמור מחמת איסור כרת דלמא נבלה חמורה דיוה"כ בכותבת ונבילה בכזית אך צ"ל דהכי מקשה הגמרא דאי אמרינן דלר"ש לא חשיב יוה"כ חמור נגד נבילה אם כן אף נותר נגד הקדש לא חשיב חמור דמאן לימא דנותר חמור מטעם כרת דילמא הקדש חמור מחמת דחל אשוה פרוטה אף דליכא כזית ולאיסור נותר בעינן כזית אפילו לר"ש דאית ליה כ"ש למכות מכל מקום לקרבן בעינן כזית ולהקדש אפילו בפחות מכזית רק בשוה פרוטה מביא קרבן וגם איסור הקדש חמור מחמת איסור הנאה וחייב קרבן על הנאה גרידא משא"כ באיסור נותר ואם כן כי היכא דלא חשיב ר"ש חמור יוה"כ נגד נבילה מחמת שיש חומר גם כן בנבילה ה"נ אינו חשוב חומר נותר נגד מעילה אבל לפמ"ש דע"כ קושיית הגמר' הוא מאיסור לאו דלא תוכל כו' דחייב בכזית אבל לא מאיסור מעילה כיון דאין כאן שוה פרוטה והוה רק חצי שיעור ואם כן הדרא קושיא לדוכתי' דהיאך מוכח דלר"ש לית ליה חמור על קל דהתם גבי יוה"כ לכך לא חייל דלא מיקרי חמור מחמת שיש גם כן חומר בנבילה דלא בעינן כותבת אבל נותר נגד איסור הלאו דלא תוכל לאכול הוה חמור ממש דזה בכרת וזה אינו אלא בלאו גרידא וליכא שום חומר נגדו באיסור עולין כיון דליכא לאו דמעילה רק אזהרת דלא תוכל לאכול דאינו רק באכילה וגם דוקא בכזית לא בפרוטה כמ"ש המשל"מ (בפ"א ממעילה) ואין לדחוק ולומר דלר"ש לענין מלקות ביוה"כ לא בעינן כותבת כיון דסבר כ"ש למכות דזה דוקא לענין שיעורא דכזית אבל לענין יוהכ"פ דנפיק מקרא דלא תעונה דבבציר מהכי לא מיתבא דעתיה לא אשכחן דפליג ר"ש וצ"ע כעת:
תוס' ד"ה ומי אית ליה לר"ש כו' וא"ת מאי פריך דילמא שאני יוהכ"פ כו' עיין בשאגת אריה (תשובה ע"ו) שתירץ שם קושיית התוספ' דהוה איסור מוסיף דביוהכ"פ חייב אפילו שלא כדרך אכילה דלא כתיב אכילה ועיין שם שהקשה על זה דאם כן מה פריך שבועות (דף כ"ד ב') מהא מתניתין דאמאי לא חשיב ה' חטאות כגון שנשבע ע"י כולל דלמא לית ליה כולל רק מוסיף ויוה"כ מוסיף ותירץ דגם הקדש חל שלא כדרך הנאה ושפיר מוכח דמתניתין סברא איסור כולל וכתב שזה שלא כדברי התוס' בפ' כל שעה שכתבו בפירוש שגם הקדש אינו חל אלא כדרך הנאה ע"ש ולדבריו קשה דאם כן מאי קאמרינן לקמן בגמ' תדע שכן הוא דהא רבי כו' דהא איסור מיתה קל הוא ואתי איסור כו' דתניא רבי אומר כל חלב לה' ומאי מקשה דהא מעילה אחלב הוה מוסיף דאסור אפילו שלא כדרך אכילה ומוסיף חל קל על חמור כמ"ש התוס' יבמות (דף ל"ב) ומוכח ממתני' דהבא על בת בתו לעיל (דף י"ד ב') אלא ודאי דאף בהקדש בעי דרך אכילה והנאה כמ"ש התוספ' בפסחים (דף כ"ו) וגם קשה מפסחים (דף כ"ט א') דמוקי הברייתא דאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל כר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין ולדבריו קשה דהיאך קתני סתמא דלא מעל הא משכחת דאכיל שלא כדרך אכילה דמחמת חמץ פטור דאכילה כתיב בי' וא"כ מעל לפי דבריו כיון דליכא כרת וגם בגוף הדין שהמציא דביוהכ"פ חייב שלא כדרך אכילה אין נראה כלל כיון דממעטין אוכלים שאינם ראוים לאכיל' גבי יוהכ"פ מטעם דלא תעונה כתיב פרט למזיק וא"כ כל אכילה שלא כדרכה מיקרי מזיק דמסתמא כיון דאינשי לא אכלי' ליה כך בודאי אינו יפה לגוף ומזיק מיקרי. ומ"ש השאגת אריה (בסימן ע"ה) דדוקא אוכלין שאינן ראוים משום דלא הוה עליהם שם אוכל רק עפרא בעלמא דבריו תמוהים הרבה דהא גם חומץ חי פטור ביוהכ"פ משום משקה שאינה ראויה ובודאי דחשיבי משקה וחייב עליה לאחר שיתן בה מים רק השתא דשתי שלא כדרך שתיית בני אדם פטור וה"נ באכל חלב חי ביוה"כ בודאי פטור דגם זה הוה אוכל שאינו ראוי עתה אף דחזי לאחר בישול וכן ציר ומורייס בודאי אוכל גמור הוא ע"י טיבול או דבר אחר רק כיון דאכל בעיני' שלא כדרך אכילה פטור והטעם דאף דלא כתיב אכילה רק לא תעונה מכל מקום אכילה שלא כדרכה מיקרי עינוי דלא מייתבי' דעתו בכך. ועוד הרי בפירוש אמרו שם ביומא (דף פ"א א') הכוסס שעורין של תרומה פטור כי יאכל פרט למזיק אלמא דכל אכילה שלא כדרכה מיקרי מזיק וממילא פטור גבי יוה"כ כמו אכילה גסה דממעטינן מלא תעונה ודברי השאגת ארי' תמוהין בזה מאוד ולדעתי נראה לתרץ קושיית התוס' דשפיר מוכח דלית ליה לר"ש איסור מוסיף דהא כתבו הפוסקים ביו"ד (סי' קי"ז) דמותר לסוך בחלב אף דסיכה כשתי' היינו דווקא לענין יו"כ או איסורי הנאה וכ"כ התוס' יומא (דף ע"ז א') וא"כ לפי דעת הרמב"ם בה' יוהכ"פ דכל הני עינוים מדאורייתא נינהו רק שאין חייבים עליהם כרת ואם כן שפיר מוכח מדקתני סתמא האוכל נבלה ביוה"כ דפטור דמשמע אפילו אכל שומן דנבלה דראוי לסיכה והא הוה איסור מוסיף לגבי חתיכה עצמה לענין סיכה ונימא מיגו דאיתוסיף איסור לגסי סיכה מחמת יוה"כ חייב נמי אכילה אף דשני ענינים הם וכמו דאמרינן לעיל (דף י"ד) מגו דאיתוסיף איסורא לגבוה אף דהוא ענין אחר מאכילה רק כיון דאיסורא דגבוה הוא מחמת נותר מיקרי מוסיף אלא ודאי דלית ליה לר"ש אפי' מוסיף:
ובזה מיושב נמי קושיית השאגת ארי' משבועות (דף כ"ד ב') דהתם שפיר מוכח דמתניתין סברא כולל דיוהכ"פ לגבי אחרינא לא הוה אלא כולל דהא גם בפסולי קדשים אסורה סיכה דהא איסורי הנאה נינהו אלא ודאי דמתניתין סברא איסור כולל ושפיר מקשה הגמ' כנ"ל. אך יש לראות לפי שיטת התוספת חולין (דף ק"א א') דאיסור הנאה לא מיקרי מוסיף וע"כ צ"ל משום דאינו ענין אחד לגמרי לא חשיב מוסיף ודוקא נותר מיקרי מוסיף לגבוה דגם אכילת מזבח חשיבה אכילה א"כ י"ל דגם סיכה לא מיקרי מוסיף דהוה ענין אחר מאכילה ואפשר לומר כיון דילפינן מקרא דסיכה כשתי' א"כ חשיב ענין אחד עם אכילה וכמו אכילת מזבח עם אכילת אדם דחשיב מוסיף וגם הרבה ראשונים סוברים דלא כתוס' רק דהנאה הוה מוסיף עיין ברמב"ם פירש המשניות לכריתות במשנה דיש אוכל אכילה כו' וגם הר"ן בחידושיו לחולין והמהרש"א:
שם ע"ב גמ' תדע שכן הוא דהא רבי כו' ולכאורה יש לראות לפמ"ש התוספת שביעית (כ"ג ב') דעל חצי שיעור שפיר חל איסור אחר אם כן קשה הא קיי"ל דצירף את המעילה לזמן מרובה כמבואר ברמב"ם (ה' מעילה פ"ה הלכה ד') א"כ מאי מקשה הגמ' דאמאי יש מעילה בחלב לרבי הא איסור מוסיף הוא דאיתוסיף איסורא אף לאוכלו יותר מכדי אכילת פרס דלא הוה אלא לגבי חלב חצי שיעור ולגבי מעילה מצטרפין אפילו לזמן מרובה וא"כ אפילו אכל בכדי אכילת פרס יתחייב דהא חשיב איסור מוסיף כיון דמ"מ איסור' איכא דזה אינו כיון דאמרי' דאיסור חל על חצי שיעור ושפיר יש מקום לחול איסור הקדש על אותו החתיכה א"כ מוסיף גמור הוא וצריך לדחוק דהגמר' ידע דרבי לית ליה כולל ומוסיף באיסור קל על איסור חמור וכן ע"כ צ"ל לשיטת רש"י חולין (דף ק"א) דאיסור הנאה מיקרי מוסיף אם כן הוה איסור מוסיף מחמת הנאה ומאי מקשה אלא ע"כ צ"ל דהגמ' ידע דלית לי' אפי' איסור מוסיף באיסור קל אלא דזה דוחק גדול דהא סתם מתניתין דיש בא ביאה כו' לעיל (דף י"ד ב') מוכח דאמרינן מוסיף אפילו בקל על חמור דהא אשת אחיו קל מבתו ואפ"ה חייל ע"י מוסיף וא"כ היאך נימא דרבי סתם המשנה ולי' לא סבירא ליה ומכאן יש ראיה גדולה לשיטת התוספ' בחולין דהנאה לא הוה איסור מוסיף:
שם גמ' ובקדשים שמעינן ליה דאמר דאיסור קל על איסור חמור נמי חייל כו' ולכאורה קשה דהיאך קרא מעילה נגד חלב קל דהא איכא חומר במעילה דאסור בהנאה משא"כ בחלב ואיסור הנאה בודאי מיקרי חמור כדאיתא חולין (דף ק"א) דלכך חל איסור הקדש על איסור גיד ע"ש וצ"ל דלאו דוקא דלית ליה לרבי קל על חמור רק אפילו בשווין לא חל דדוקא חמור על קל אית ליה כדמשמע מלישנא דגמ' דאמר ה"מ חמור על קל משמע בשווין לא חל. והא דנקיט בסיפא אבל קל על חמור לא חל הוא לאו דוקא ואם כן שפיר מקשה דאמאי חל מעילה על חלב דנהי דיש לכל אחד חומר אם כן שווים הם כדאמרינן התם בחולין מאן לימא לן דטומאת הגוף כו' דלמא טומאת בשר כו'. ועיין תוספ' יבמות (דף ל"ב ב') ד"ה אמר ר"י:
אך דברי רש"י קשה להולמן שכתב בד"ה ולהאי תנא דאין פגול בעולין כו' אלא הא קרא דמעילה דאמר איסור קל חל על איסור החמור קשיא לן דהא לא אשכחן ליה בחולין כו' ואמאי לא אתי כרבנן דאיתלהו איסור חל על איסור בכולל ואף בשווין כמו נבילה על גיד הנשה ואחות אשה על אשת אח בכולל דחל בשווין כדאיתא יבמות (שם) וה"נ לא מיקרי קל על חמור דמאן לימא דחלב חמור מחמת איסור כרת דלמא הקדש חמור דאסור בהנאה וגם חלב הותר מכללו דמיקרי קל כדאיתא חולין (דף ק"ג א') וא"כ לא מיקרי מעילה נגד חלב קל רק שווים ובשווים ודאי מצינו לחכמים דאית להו איסור חל על איסור בכולל וצ"ע. וחוץ לזה דברי רש"י הנ"ל מחוסרים הבנה מאוד שכתב דלכך לא מקשה מאשר לה' לרבות איסורין דמצי למימר דאתיא כרבנן דאכתי לר"ש למה ליה האי קרא. וכן מה שכתב אח"כ דהא לא אשכחן בחולין אלמא דשאני לן בין חולין לקדשים ג"כ אין לו פירש דהא קאמרינן בגמ' דתנאי היא ומאי קושיא מאותו הברייתא דסברא דקדשים הכל מודים דאחע"א על ברייתא אחרת דסברא דקדשים שוה לחולין ונראה דכוונת רש"י הוא דלכך לא אקשי מפסוק דאשר לה' דהוה מצי למימר דעיקר קרא צריך לדרשא אחרינא והא דנקיט הברייתא מפסוק אשר לה' הוא רק אסמכתא בעלמא כמו שמצינו סוגיא זו בכמה מקומות בש"ס דעל זה לא צריך כלל לימוד דאיסור טומאה יחול על איסורין כיון דאתי כרבנן דאחע"א ממילא ידעינן דחייב משום טומאה אבל מפסוק דכל חלב שפיר מקשה דע"כ הקרא מיותר דאי לאו הכי היאך מצינו למילף דאיסור מעילה חל על חלב ונהי דהברייתא סברא דאחע"א מ"מ קל על חמור לא חל וע"כ צ"ל דהפסוק מיותר ללמוד דבקדשים אחע"א וא"כ קשה למ"ד דגם בקדשים אין אחע"א האי קרא מה עביד ליה כן נראה לי. בכוונת רש"י ז"ל:
עוד יש לראות לפמ"ש רש"י חולין (ק"א) דאיסור הנאה הוה איסור מוסיף אם כן מה זה שכתב רש"י כאן דהא לא אשכחן בחולין דיחול קל על חמור דהא באיסור מוסיף ודאי חל קל על חמור לרבנן כדאיתא לעיל (דף י"ד ב') דחל איסור אשת אח על בתו אף דהוא קל על חמור דבתו במיתת ב"ד ואשת אח בכרת אלא ע"כ דבאיסור מוסיף שפיר חל קל על חמור וכן כתבו תוס' יבמות (דף ל"ב ב') וה"נ נמי הוה איסור מוסיף לשיטת רש"י דחשיב איסור הנאה איסור מוסיף וצ"ע: