בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
חולין · דף צ.
תוס' ד"ה קדשים דאיסור כרת כו' וא"ת ונימא מגו דאיתוסף איסורא לגבוה כו' ולכאורה דבריהם תמוהים מאד דהא הכא מיירי בשלמים כדמוקי בוולדות קדשים ולא שייך בהם איסור העלאה לגבוה וראיתי בס' ראש יוסף שכתב שכוונת התוס' לאוקמי בעולה ובהקדיש עובר ע"ש והוא דוחק גדול אבל נראה דכוונת התוס' ע"פ מאי דאמרינן קדושין (דף ע"ז ע"ב) דזונה על חללה הוא איסור מוסיף משום דשם זנות פוסל בישראל ועיי"ש ברש"י שפירש דחשיב איסור מוסיף שם זנות אפילו דזנות זה לא הי' תחת בעלה מ"מ שם זנות הוא מוסיף בעלמא: ולכאורה קשה דא"כ בכל איסור חל על איסור נימא הכי ונימא דנבלה לגבי גיד חשיב איסור מוסיף משום דשם נבילה פוסל אפילו בבשר או גיד אטמאה נאמר דאיסור מוסיף הוא משום דשם גיד פוסל אפילו בטהורה. וצ"ל דלא דמי דדוקא בזנות דמצינו לפעמים דמפסיל בישראל ושם חללה אינו אלא לגבי כהן הוה שפיר איסור מוסיף השתא איסור זנות על איסור חללה אפילו דזנות זה אינו פוסל בישראל וגם לית לה בעל כלל מ"מ כיון דמשכחת בשום צד שיהא איסור זונה מוסיף על חללה דהיינו אם זינתה תחת בעלה חשיב גם השתא איסור מוסיף משא"כ בכל הני דלעיל לא חשיב מוסיף מה ששם גיד פוסל אף בטהורה דהא מ"מ אאיסור טמאה לא הוה בשום פעם מוסיף דהיכא דיש איסור טומאה א"כ איסור גיד אינו מוסיף כלל:
והא דבעינן כריתות (דף י"ד ע"ב) באיסור אשת אב על איסור בת בתו ושאר איסורים דאית ליה ברא לסבא והוה איסור מוסיף נגדו אבל בלית ליה בן אחר לא חל ולא אמרינן נמי כמו הכא דהוה מוסיף דשם אשת אב פוסל אפילו לאחרים ג"כ לא דמי להאי דזנות על חללה דשם חללה לא שייך כלל גבי ישראל אבל איסור זונה שייך ג"כ לישראל ולכך חשיב מוסיף משא"כ באשת אב על איסור בת בתו דנהי דאפשר שיהי' איסור אשת אב בלא איסורא דבת בתו מ"מ גם איסור בת בתו אפשר בלא איסור אשת אב וא"כ לא הוה איסור מוסיף דהא גם באיסור האחר יש איסור נוסף על אשת אב וכן באיסור אלמנה על איסור אחותו שכתבו התוס' בקידושין (דף ע"ז ע"ב) דהוה מוסיף וכתבו תוס' ישנים דאיתוסיף איסורא לגבי משוח מלחמה אבל בלא זה לא הוה מוסיף דכיון דליכא אלא כה"ג זה שהוא אחי'. ולכאורה מה חילוק יש להא דאמרינן שם זנות פוסל בישראל אפילו דלית לה כלל בעל ולא נאסרה על שום אדם וה"נ נימא הואיל ושם אלמנה פוסל לאחרים ואיסור אחותו אינו פוסל אלא לאחי' רק לפמ"ש ניחא דלא שייך איסור מוסיף מחמת זה דהא גם באיסור אחותו יש מעלה נוספת שפוסל אפילו לישראל ואפי' בלא אלמנה אבל איסור זונה נגד חללה שפיר הוה מוסיף דכיון דמשכחת בשום צד שיוסף איסור זונה איסורא נגד ישראל ובאיסור חללה לא שייך כלל בישראל שפיר הוה מוסיף וכן נראה ברור:
ולפ"ז שפיר מקשה התוס' דהוה איסור מוסיף איסור גיד על מוקדשים דאיתוסף איסורא לגבוה ואף דכאן מיירי בשלמים מ"מ הא שם גיד פוסל לגבוה ודמי למאי דאמרינן התם בקידושין דשם זנות פוסל בישראל וא"ש: ובזה ניחא נמי דברי התוס' לקמן (דף ק"א ע"א) ד"ה מאן האי שהקשו דנבילה על גיד הוה איסור מוסיף דאיתוסיף איסורא לגבוה וקשה נמי דהא מיירי בבהמת חולין ובס' ראש יוסף כתב שם דדעת התוס' הוא דזה חשיב מוסיף דהא הי' בידו להקדיש ע"ש. ולפ"ז יצא דין חדש דאם הי' איסור נדה חל עליו איסור אשת איש הבא לאחר כן באם עברה ימי טומאה והי' בידה לטבול א"כ חשיב איסור אשת איש איסור מוסיף מגו דאיתוסף איסורא לאחר טבילה חל נמי השתא אבל לדעתי זה ליתא דא"כ למ"ד לאברים עומדת נימא דאיסור טריפה הוא איסור מוסיף כיון דאיתוסיף איסורא לאחר שחיטה. ומדברי התוס' יבמות (דף ע"ב) מוכת דלא הוה איסור מוסיף רק מיקרי חמור משום דאמה"ח אית ליה היתר בשחיטה וכן מוכח נמי מדברי התוס' אלו שהוכיחו דאפילו לאחר זריקה דאזיל ליה איסור מוקדשים מ"מ לא חייל איסור גיד מהא דלא אשכח דחייל גיד רק במבכרת ע"ש וראי' זו אינה מוכרחת כ"כ דהא אפשר לומר דלאחר זריקה פשיטא דחל כיון דליכא איסור מוקדשים ואמאי לא הוכיחו בפשיטות דאי חל איסור גיד לאחר זריקה א"כ אפילו קודם זריקה נמי יחול דהוי איסור מוסיף דהא איתוסף איסורא לאחר זריקה והוא בידו אלא ע"כ דהתוס' סברי דלא הוה איסור מוסיף בכהאי גוונא כיון דמ"מ השתא לא איתוסף איסורא אף דהוא בידו וא"כ לא מקשה התוס' מידי וגם הוה מצי לאוקמי בבעל מום דלא שייך כלל מוסיף לגבוה ומה שכתב בזה הראש יוסף דסתמא קתני הוא דוחק:
ובזבחים (דף ע') תוס' ד"ה יבוא איסור הקשה דלמה לי קרא שיחול נבילה על חלב הא הוה איסור מוסיף ולכאורה אין הבנה לדבריהם דזה לא מיקרי מוסיף אלא כולל וצ"ל דכוונת התוס' הוא דהוה מוסיף דאיתוסף איסורא לגבוה כמו שמוכח מדבריהם בחולין דנבילה על גיד חשיב איסור מוסיף למאן דאית ליה גיד אינו נוהג בעולה ואי אמרינן דכוונת התוס' בחולין הוא מטעם דבידו א"כ לא הוה מקשה התוס' בזבחים מידי דהא צריך קרא שיחול נבילה על חלב בבהמת בעל מום דלא הוה מוסיף לגבוה:
אבל לפמ"ש לעיל אתי דברי התוס' כפשוטו דנבילה הוה מוסיף נגד גיד מחמת דשם נבילה פוסל לגבוה ואפילו בבהמת חולין מיקרי מוסיף כמו שם זנות נגד איסור חללה משום שיש שום צד דזנות יהי' מוסיף נגד איסור חללה וה"נ הא יש שום צד שיוסף שם נבילה על שם גיד וכן נמי נבילה על חלב הוה איסור מוסיף דשם נבילה פוסל לגבוה ושם חלב כשר לגבוה אבל באיסור טריפה נגד איסור אמה"ח לא חשיב מוסיף משום דשם טריפה פוסל אפילו לאחר שחיטה דהא מ"מ על איסור אמה"ח אינו מוסיף בשום פעם דהא לאחר שחיטה ליכא איסור אבר ואינה דומה לזונה על חללה דאפשר שיהי' מוסיף זונה על חללה ממש באם זינתה אח"כ תחת בעלה כן נראה ברור לפענ"ד:
ובזה אפשר ליישב נמי דברי הרמב"ם (פ"ז מה' מאכלות אסורות) שכתב דנבילה אחלב הוה מוסיף וגבי גיד (פ"ח מה' מ"א) קראו כולל ועיין בלח"מ שתמה על זה ולפמ"ש ניחא דהוה איסור מוסיף לגבוה מחמת דשם נבילה פוסל לגבוה משא"כ על גיד לא הוה מוסיף דהא הרמב"ם פסק דגיד אסור לגבוה כמבואר בה' מעשה הקרבנות (פ"ו) ע"ש. אח"כ מצאתי בספר שער המלך (בפי"ז מאיסורי ביאה) שכתב כדברי בדברי התוס' דלכך מיקרי מוסיף נבילה דאסור לגבוה ולפי דברי ראש יוסף שרצה להעמיס בדברי התוס' דלכך חשיב מוסיף לגבוה משום דבידו להקדישו א"כ קשה דגיד יוחשב מוסיף על קדשים מחמת דבידו להשאל על הקדשו וגם בוולדות קדשים מ"מ אפשר בשאלה על אמם ונימא מגו דאתוסף אסורא לאחר השאלה על הקדש וגם קשה מהא דאמרינן בפסחים (דף ל"ו) דאין יוצאין במצה של טבל משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ דאין אחע"א וכר"ש ע"ש ואכתי תקשה דלמא ר"ש ל"ל כולל אבל מוסיף אית ליה והתם הוא מוסיף מגו דאתוסף איסורא לאחר הפרשה דבידו הוא להפריש תרומה אלא ע"כ דאפילו דבר שבידו לא מיקרי מוסיף דכיון השתא לאו מוסיף הוא: