בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
חולין · דף י:
חולין דף י' ב' גמ' מנא הא מלתא דאמרי רבנן אוקי אחזקי' כו' דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא. לכאורה יש להבין אמאי לא יליף מהא דהותר לשחוט קרבנות צבור [בשבת] ולא חיישינן דלמא יפגום הסכין בעור והוה הילול שבת שלא לצורך דנהי דלא קשיא אפילו אי אזלינן בתר חזקה מכל מקום שמא ימות חיישינן או שמא יבקע הנוד. כדאיתא גיטין (דף כ"ח) דבדבר עתיד לא שייך חזקה די"ל דהיינו דוקא במגרש בשעה אחת קודם מיתה דאיסורא איתעביד תיכף היה שמא ימות משא"כ כאן כ"ז דלא יפגם לא עביד איסורא דהא אפשר לגמור שחיטה כשרה ולא גרע ממל ולא פרע בשבת דאינו חייב דמצי אמר אנא עביד פלגא דמצוה עיין שבת (דף קל"ג) רק איסורא יהיה אח"כ והוה שמא מת דלא חיישינן ועיין תוספ' קידושין (דף מ"ה) ד"ה בפירוש בשם ר"ת שכתבו סברא זו אבל מכל מקום קשה דמוכח דאזלינן בתר חזקה דאי לאו הכי גם שמא מת חיישינן ואמאי לא חיישינן שמא יפגום הסכין וצ"ל כמ"ש התוס' לקמן (די"א) ד"ה אבל היכא דלייף כו' דגם מספק הקרבן דחי שבת. אך אכתי יש לראות לפמ"ש התוספת לקמן דהילפותא דאזלינן בתר רוב' איצטריך לרב אחא בר יעקב דלא קים ליה דאזלינן בתר חזקה דהא רובא וחזקה רובא עדיף ע"ש אם כן אכתי קשה דמוכח דאזלינן בתר רובא מקרבנות מהא דמותר לשחוט קרבנות צבור דהא הוה ס"ס לאיסורא דשמא יפגם הסכין וגם שמא ימצא טריפה אלא ודאי דאזלי' בתר רובא וחזקה. אלא לפי מה שכתב הרשב"א דס"ס לא עדיף מרובא ואם כן אי לא אזלינן בתר רובא גם ס"ס לא אמרינן. ולפי זה אפשר ליישב קושיית התוס' אלא לאו כו' דלמא לחומרא אזלינן לא לקולא דאם כן קשיא על שחיטת קדשים כיון דספק עור פוגם ומיעוט טריפות א"כ סמוך מיעוטא לפלגא והוה ליה רובא כדאיתא יבמות (דף קי"ט) והוה רובא לאיסורא וכיון דאזלינן בתר חזקה לחומר' א"כ מכש"כ בתר רובא דעדיף מחזקה אלא ודאי דאף לקולא אזלינן בתר רובא ולא הוה ס"ס כיון דמוקמינן אחזקת אינו פגום: ועיין ברשב"א שהקשה דלמא מחזיר פניו ורואה שלא חסר ע"ש. ולפענ"ד נראה לומר כיון דגזיה"כ שראיית הכהן יהיה דוקא בתוך הבית כמבואר בכתוב ואף בדיעבד נראה דמעכב דלא מרבינן לקמן רק באינו מסגיר תיכף אחר יציאתו רק הלך לביתו אבל מכל מקום הראיה של כהן בעי בתוך הבית כדכתיב ואחרי כן יבא הכהן לראות הנגע ולא מהני מה שרואה הנגע והוא מחוץ לבית וא"כ שפיר מוכח דאזלינן בתר חזקה כיון דבשעת יציאתו מבית כדרכו אכתי לא נתברר דבעי הסגר כיון דיכול להיות דבציר ליה שיעורא רק מה שרואה אחר כך שמחזיר פניו אם כן הוה ראיה חדשה לסגור הבית ולא מהני כיון שהוא מחוץ לבית אלא ודאי דאזלינן בתר חזקה ולא בעי אחר כך לראות רק מסגירו על ראיה ראשונה שראה בתוך הבית ואתי שפיר. רק אי אמרינן דיציאה דרך אחוריו הוה יציאה א"כ היציאה וראיית הנגע באין כאחד ושפיר מהני מה שאין כן ביציאה כדרכו ואחר כך מחזיר פניו הוה ראיה מחוץ לבית דלא מהני וזה נראה ברור בעזה"י:
ובזה א"ש נמי מה שקשה טובא על הא דמייתי לקמן תניא דלא כרב אחא ב"י שפירשו הרמב"ן ורשב"א דמקרא מוכח דאזלינן בתר חזקה מהא דמהני בדיעבד הלך לתוך ביתו והסגיר וקשה דלמא מיירי קרא בחזר והסגיר ורואה ולא מיירי ע"י חבל ארוך והיכא נרמז בקרא דוקא על ידי חבל ארוך. ולפי הנ"ל א"ש דאי לא אזלינן בתר חזקה אם כן לא מהני מה שחזר וראה שנית כיון דעל ראיה ראשונה אין להסגיר רק על ראי' שניה והוה ראיה מחוץ לבית דלא מהני אלא ודאי דאזלינן בתר חזקה וזה דלא כדברי מוהר"ם לובלין דבחזר לביתו והסגיר לא מוכח מידי ע"ש וגם מדברי רש"י ד"ה תניא דלא כרב אחא בר יעקב שכתב בזה"ל דהכי קתני שאם הלך לביתו והסגירו הסגירו הסגר והכא ודאי (אחזי) [אכסי] נגע מיני' כו' ולכאורה אין לו מובן כיון שכתב רש"י לקמן דאפשר שחזר אחר כך לבית לסגור הדלת ואם כן היאך ניכסי הנגע מיניה. ולפי הנ"ל א"ש כיון דבשעת הילוכו לביתו איכסי נגע מיני' וראי' חדשה היא אחר כך ולא מהני כיון שהוא חוץ לבית כנ"ל: ומה דמשני הגמר' לקמן כגון דקיימי דרי דגברי נראה לומר דאפילו בישראלים מיירי אף דראיית הבית בעי כהן מכל מקום כיון דכהן ראה רק דהם אומרים שלא נחסר מתחלה ואם כן שפיר הוה ההסגר על ראי' ראשונה שלו שהיה בתוך הבית ואתי שפיר:
תוס' ד"ה ודלמא אדנפק ואתא בצר לי' שיעורא כו' אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי מלתא אחזקה דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא דבכל ענין טימאן הכתוב ואפילו היו הרבה בני אדם ואפי' דבר שאין בו דעת לשאול עכ"ל. ולכאורה קשה טובא דהא הבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול ואין סברא כלל לטהר את הבית ולטמא את האדם הנכנס בתוכה כיון שאינו טמא אלא מחמת הבית. וכן הקשה בספר ראש יוסף. ונראה דסברת התוספת הוא דודאי אם הספק נולד מעיקרא על דבר שאין בו דעת לשאול בודאי האדם הנוגע אחר כך טהור כיון שכבר טיהרנו את הספק הראשון מאין יבא טומאה לנוגע אחר כך בזה רק דאם הספק נולד על שניהם בשוה אפשר לומר דמיקרי דבר שיש בו דעת לשאול ואם כן שפיר כתבו תוס' דאפילו בדבר שאין בו דעת לשאול דהיינו באם לא הי' שום אדם בשעת ההסגר אם כן הספק אינו אלא על הבית לחודא והוה דבר שאין בו דעת לשאול ומשא"כ אם היה אדם בשעת ההסגר כיון דתיכף נולד הספק גם על האדם הוה דבר שיש בו דעת לשאול ועיין ט"ז יו"ד (סי' א') מה שכתב דלא מוקמינן כלים אחזקתייהו כיון דהספק הוא על הבשר ע"ש היינו נמי שמתחלה נולד הספק על הבשר ובתרי' גריר ועיין נדה (דף ה') מה דמקשה הגמ' מכדי מטה הוה דבר שאין בו דעת לשאול כו' וקשה דהא הספק הוא על האשה וממילא המטה טמא כמו דכתב הט"ז גבי כלים דבתר בשר גריר. אך די"ל כיון דהספק נולד על שניהם בשוה לא תלו זה בזה ושפיר מקשה הגמרא דאמאי מטמא משכב ומושב כל מע"ל כיון דבהתחלת מע"ל נולד הספק על שניהם בשוה משא"כ בטהרות שעשה אחר כך גבי מקוה שנמדד שפיר י"ל כיון דהוא טמא למפרע וטהרות שעשה אח"כ בתרי' גרירין ולא שייך לאוקמיה אחזקה:
ובזה א"ש מה דקשה טובא על מ"ש התוספת לקמן דמוכח דאפילו לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דמטהרין בחסר הנגע ולא חיישינן דלמא חסר מעיקרא ע"ש. והא הוה דבר שאין בו דעת לשאול וספיקו טהור. ולפי הנ"ל ניחא דסתמא כתיב אפילו נכנס אדם תיכף בשעת ראיית הכהן שחסר והוה כיש בו דעת לשאול כיון דנולד הספק גם על האדם:
ועיין תוס' לעיל (דף ט' ב') שכתבו דאפי' בלא חזקה טהור בדבר שאין בו דעת לשאול. ועיין תוס' נדה (דף ב') שכתבו לתרץ קושייתם דהכא דלא אמרינן תרתי במקום חדא משום דלא שייך חסר ואתאי ע"ש. ולכאורה יש להבין דאכתי היכא מוכח דאזלינן בתר חזקה היכא דשייך חסר ואתאי דמנגע לא מוכח כיון שרגילות לחסור בבת אחת וצ"ל דאף אם אינו רגיל לחסר מעט מעט מכל מקום בצירוף חזקת טהורה דמי לחזקה דאיתרע דשייך גבי חסר ואתאי ושפיר מוכח דאזלינן בתריה מחזקת נגע דאיכא נגדו חזקת טהרה. ולפי זה צריך לומר היכא דלא שייך חסר ואתאי חזקת נגע עדיף טובא מחזקת טהרה ולא הוה אפילו ספק כמו בחזקה דאיתרע דאזלינן בתרה אם אינו כנגדה חזקה אחרת כמו במקוה שיש חזקת טמא והוה תרתי במקום חדא. ומיושב קושיית הראש יוסף ע"ש:
אך אכתי יש לראות על מה שכתבו התוספת לקמן דמוכח אפילו לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דלא חיישינן דלמא חסר מעיקרא והוה הנגע עמד בעינו וקשה דהא ברשות היחיד לא מהני חזקה כמבואר ואם כן אכתי קשה דאמאי טהור ברשות היחיד וגם הראש יוסף עמד בזה ומה שתירץ דהבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול הוא תמוה דא"כ לא מוכח דאזלינן בתר חזקה דכבר כתבו התוספת לעיל (דף ט') דאפילו בלא חזקה מטהרינן אבד"ל רק צריך לומר כמו שכתבתי לעיל דמוכח מדמטהרינן סתמא אפילו היה אדם נכנס תיכף בשעת ראיה או בשעת הסגר הראשון דהוה כדבר שיש בד"ל מחמת שנולד הספק על שניהם ואם כן אכתי קשה היאך מטהרינן ברשות היחיד דלא מהני חזקת טהרה ונראה לומר דאף ברשות היחיד אין טמא אלא אם הטומאה ודאית וספק נגע משא"כ כאן כיון דאזלינן בתר חזקה ולא הוה שום ספק טומאה. וראי' דודאי אף ברה"י מקוה שעומד בחזקת שלם טובלים בו אפילו בלא בדיקה מטעם דמוקמינן אחזקי' זולת בנמצא ריעותא דחסר אחר כך ואמאי והא ברה"י לא מהני חזקה. אלא צ"ל כיון שאין שום טומאה ודאית והמקוה לא איתרע שפיר אזלינן בתר חזקי' וה"נ דכוותי' לא חיישינן דלמא חסר הנגע מכשיעורו ומוקמינן אחזקי'. אך אכתי יש לראות לפמ"ש לעיל דאף היכא דלא שייך חסר ואתאי מ"מ בצירוף חזקת טהרה או חזקת טומאה הוה כחזקה דאיתרע א"כ אכתי קשה באם ראה שנחסר אח"כ אמאי לא חיישינן לחומרא שחסר גם קודם כיון דחסר לפניך ואף דלא שייך חסר ואתאי מכל מקום בצירוף החזקה הוה כחזקה דאיתרע ושפיר ראוי לטמאות ברה"י דלא מהני חזקה וה"נ איכא חזקת טומאה נגד חזקת נגע דכל ימי הסגירו הוא טמא ונראה דלא שייך לצרף חזקת חסר לפניך רק באם על ידי הריעות' דהשתא יצא מחזקתו הראשונה כמו במקוה דאזיל ליה חזקת טהרה מהיום ואילך משא"כ הכא על ידי חסרון הוא נטהר לא שייך לצרף חזקת חסר לפניך לחזקת טומאה:
ובמה שכתבתי נתיישב היטיב מה שהקשה בראש יוסף דאמאי נקטו תוס' לקמן דלא עמד בעיניו ולא הקשו דלמא חסר הרבה והוה עתה פשיון דבעי חליצה וטיחה ע"ש. ולפי הנ"ל א"ש דודאי ליחוש על פשיון כיון דאין נ"מ לאדם הנכנס לתוכו דהא גם עמד בעיניו בעי הסגר רק להצריך לבית חליצה וטיחה ואם כן הספק אינו אלא על הבית והוה דבר שאין בו דעת לשאול דספיקו טהור גם עלה בדעתי ליישב קושיא הנ"ל דהא לכאורה צריך להבין דמאי ראיה מהא דטהור בחסר ולא חיישינן דלמא חסר מעיקרא והוה עמד בעיניו דהא הוה ס"ס דלמא חסר מכגריס ולא הוה הסגר כלל ואת"ל לא חסר מכגריס דלמא לא חסר כלל וטהור בחסרון דהשתא. אך ז"א דנהי דחסר מתחלה מגריס מ"מ בעי הסגר דלא עדיף מרואה בתחלה כיון דהשתא הוא כגריס ושפיר קשה דאמאי טהור לגמרי בלא הסגר משא"כ לענין פשיון שפיר הוה ס"ס: אך לפמ"ש לעיל הא ליתא כיון דעל הבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול רק על האדם הנכנס תיכף בשעת ראיית הכהן ונגד זה הוה שפיר ס"ס דאם חסר מתחלה מגריס בעי הסגר שנית והאדם טהור אך צ"ל דהוכחת התוספ' מהא דטהור אפילו ברה"י וברה"י לא מהני ס"ס כמבואר פסחים בסוגיא דאין חוששין עיין שם בתוספ' אלא ודאי דאזלינן בתר חזקה והוה כחזקה דלא איתרע כלל דמהני גם ברה"י כמו שהוכחתי מהא דלא בעי בדיקה למקוה שהיא בחזקת שלם אפילו ברה"י וא"ש:
ועל מה שכתבו התוס' דמוכח דאף לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דמטהרין בחסר יש לדקדק דהא משכחת לה בכוותא כדאמרינן בגמר' כיון דהפתיחה הוא לטהר: