בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
בכורות
דף מט.
גמ' ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות כו' והקשו בתוס' וא"ת היכי טריף ממשעבדי והא אין נפרעים במקום שיש נכסים כו' ואם הי' פורק בנו תחלה הוה ניחא עכ"ל. ולכאורה אין הבנה לדברים אלו דסוף סוף ידחה להני נכסים שגבה בשביל פדיון בנו המאוחר וכן הקשו התוס' בקידושין (דף כ"ט ע"ב) ע"ש ואין לומר דמיירי דהני בני חורין המה מטלטלין דמה שגבה גבה דבמטלטלין אינו דין קדימה כמבואר בח"מ (סי' ק"ד) או דהתוס' אזלי בשיטת המ"ד דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה דא"כ לא הוה מקשה התוס' מידי דאכתי יחזרו הלקוחות על הני נכסים כמו שהקשו אח"כ דהא במטלטלין או למ"ד מה שגבה גבה לא שייך זאת. ולכן נראה לומר לפמ"ש התוס' כתובות (דף צ') בשם ר"ח דהא דאמרינן בעיריכן גבי האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי כו' דמה שנתן בעד הפעם השנית דמה שגבה גבה אף דקיי"ל דבע"ח מאוחר מה שגבה לא גבה היינו משום דהכל שייך להקדש ע"ש וא"כ שפיר כתבו התוס' הכא דאם פדה בנו תחלה שוב אינם יכולים לדחותו להני נכסים דהכא דמיא להקדש משום דשני הפדיונים שייכי הכל לכהנים וא"כ מה שגבה בעד הפדיון המאוחר מהני וממילא יכול לטרוף מהלקוחות בעד הפדיון הראשון דלא מצי למימר הנחתי לך מקום כו' והוה כמו אשתדף בני חורין דטריף ממשעבדי ולכך הקשו התוס' דהא מ"מ יחזרו הלקוחות עליו מחמת האחריות שלהם וכנגדם שפיר אמרינן דבע"ח מאוחר מה שגבה לא גבה:
אך נראה לפי מה דפסקינן דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה בכל דוכתי וגם לענין פדיון הבן כדאיתא קדושין (דף ו' ע"ב) רק דאסור מדרבנן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. וא"כ נראה דאם נתן לכהן קרקע בעד הפדיון ובא בע"ח מוקדם וטרף ממנו דשפיר יצא ידי נתינה דהא קיי"ל דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ הוה נתינה מעלייתא עד שעת טירפא ועדיף אפי' ממתנה ע"מ להחזיר. ולפי"ז לא קשה קושיית התוס' דנהי דאח"כ יחזרו הלקוחות עליו מ"מ יצא ידי נתינה במה שמגבה לכהן בעד הפדיון ונהי דאסור ליתן מדרבנן במתנה ע"מ להחזיר אבל הכא דנותנו לו נתינה גמורה רק שאח"כ הבע"ח טורפו ממנו ועד שעת טירפא היתה נתינה גמורה יצא בזה ואף לענין קידושין בודאי דאם נתן לאשה קרקע בקידושי' ובע"ח מוקדם טורף מעמה מ"מ הקידושין לא נתבטלו ע"י זה וזה פשוט: והא דאינו פודה בחמשה ב"ח שני פעמים ויתן פעם אחד לכהן במתנה ע"מ להחזיר אבל ז"א חדא דהא אסור מדרבנן מפני שנראה ככה המסייע כו' ועוד אולי הכהן לא ירצה ליקח אותה במתנה ע"מ להחזיר משא"כ הכא דנותנו במתנה גמורה אף דאח"כ הבע"ח מוקדם יטרוף ממנו מ"מ יצא ידי נתינה ואם הכהן לא ירצה ליקח נראה דאמרינן נתינה בע"כ שמה נתינה עיין בגיטין (דף ע"ה ע"א) ובתוס' ד"ה מכלל דנתינה בע"כ ע"ש אך דיש להקשות לפ"ז אמאי אמרינן בגמ' דאי לית ליה אלא ב"ח הוא קודם דמצוה דידי' עדיף אמאי אי יתן אותה מתחלה בשביל פדיון בנו א"כ אח"כ יכול לטרוף אותה בשביל פדיון עצמו כדין בע"ח מוקדם וא"כ יקיים מצוה דתרווייהו משא"כ באם יתן בשביל פדיון עצמו דמיחסר לו מצוות פדיית בנו אך לפי מה שכתבתי לעיל דלא שייך בע"ח מוקדם הכא דדמי להקדש שכתבו התוס' בכתובות דמה שגבה גבה משום דהכל שייך להקדש וה"נ מה שגבה גבה וא"כ אי יתן בשביל פדיון בנו א"כ יחסר לו פדיון עצמו דלא מצי לטורפו בשביל הפדיון המוקדם אך נראה לומר דמ"מ שפיר הקשו התוס' דהלקוחות יחזרו דהא קיי"ל בכורות (דף נ"א) דאין פודין בקרקעות וא"כ ע"כ צ"ל דהטירפא הוא שימכור הקרקע לאחר וא"כ שפיר הקשו התוס' דמי הוא זה אשר ירצה לקנותה דהא הלקוחות יחזרו עליו ומה שכתבו התוס' בתחלה דאי פריק בנו תחלה ניחא דלא מצי למימר הנחתי וכתבתי לעיל דדמי להקדש מחמת דהכל שייך לכהנים ואמרינן גבי' דמה שגבה גבה ואי אמרינן דהקרקע ימכר לאחר א"כ הדק"ל דנימא ליה הנחתי מקום וידחה אותו אצל הלוקח די"ל דכיון דמכרו הקרקע בשביל הבע"ח הוה כאלו גבה בע"ח בעצמו וכמו דאם גבה הכהן הקרקע לא הוה מצי לדחותו גם ללוקח לא מצי לדחות וכדאיתא בח"מ (סי' קי"א) דאם מכרו קרקע בשביל בע"ח מוקדם אין המאוחר יכול לטרוף מהלוקח. ומה שהקשו התוס' לקמן דהיכי משכחת לה דיטרוף ממשעבדי הא הוה דאיקני יש לראות דהא משכחת שנתנו לו במתנה וקטן זוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה כדאיתא גיטין (דף ס"ד) או לפי מה שכתב המשל"מ (בפ"ז מה' אישות) דקטן שקידש לאחר שיגדל מהני דלא הוה דבר שלא בא לעולם ע"ש א"כ משכחת לה דקנה בקטנותו לאחר שיגדל והחיוב והקני' באים כאחד ולא הוה דאיקני:
עיין בסוגיא זו בקידושין (דף כ"ט ע"ב) תוס' ד"ה ואזיל כהן וטריף ממשעבדי שהקשו על פרש"י שכתב דאין זו אונאה דמצוות בנו קודמת הא אמרינן דמצוה דגופי' עדיף ומה שפי' מהרש"א בדברי רש"י דהכוונה דהכא עדיף מצוות בנו משום דאיכא נמי משעבדי דחיק קצת דאדרבא יאמרו הלקוחות הנחנו לך מקום דהא בליכא אלא חמש מצוות דידי' עדיף. והנראה לומר דרש"י אזיל בשיטת ר"ח שכתבתי לעיל דבהקדש אמרינן מה שגבה גבה וה"נ דכיון דהכל שייך לכהנים אמרינן תו מה שגבה גבה:
אך דקשה ליה לרש"י דמ"מ לכתחלה אמאי יתן בשביל פדיון בנו ולא בשביל עצמו והא מצוה דידי' עדיף ולזה נראה לומר דהא דאמרינן מצוה דגופי' עדיף היינו אם פודה א"ע משלו משא"כ באם אביו הניח אצלו נכסים בירושה וא"כ אם יתן בשביל פדיון עצמו מחמת השיעבוד של אביו א"כ לא שייך מצוה דגופי' עדיף דהא הוא לא יעשה המצוה אך על שם אביו יחשב וא"כ מצוות פדיית בנו קודמת דהוא מצוה דידי' משא"כ באם יתן אותו בשביל פדיון עצמו דהיינו מחמת השיעבוד שנשתעבדו מאביו הנכסים לא מיקרי מצוה דידי':
אך באמת זה אינו דנהי דנשארו מאביו הנכסים מ"מ אין צריך ליתן אותם בשביל אביו רק בשביל פדיון עצמו ומחמת חיובו דהא גם הוא חייב לפדות א"ע ושפיר אמרינן מצוה דידי' עדיף:
ולפ"ז יפורשו דברי רש"י נכון דבודאי לאחר שיתנו בשביל פדיון בנו מצי הכהן לטרוף מנכסים משועבדים ולא מצי למימר הנחנו לך מקום דהא כיון דהכל שייך לכהנים אמרינן מה שגבה גבה כסברת ר"ח בהקדש. אך דמ"מ קשה אמאי לכתחלה יתנו בשביל פדיון בנו ולא בשביל פדיון עצמו וע"ז כתב רש"י שפיר דהא מצות בנו עדיף וכוונתו דלכך רשאי ליתנו בשביל פדיון בנו דאי אמרי הלקוחות הנחנו לך מקום על הנך ה' בני חורי וטול אותה בשביל שיעבוד אביו של זה דמיירי שגם הבני חורי נשארו מאביו בירושה א"כ יכול לומר אתן אותם בשביל פדיון בני דמצווה דבנו עדיף דלא שייך לומר מצוה דגופי' עדיף דהא אם יתן אותם בשביל שיעבוד אביו א"כ לא יעשה מצוה דגופי' והוה כאילו אביו פדאו דהא אפילו מלקוחות יכול לטרוף בשביל שיעבוד ולא הוה מצוה דגופי' כמ"ש לעיל ואם אמרו הלקוחות תן אותה בשביל פדיון עצמך ולא בשביל שיעבוד אביך א"כ לא שייך הנחנו מקום לגבות כיון דבא על הלקוחות מחמת שיעבוד אביהם מהבני חרי יטול בשביל שיעבוד עצמו ובשביל שיעבוד אביו יכול לומר אתן בשביל פדיון בני דמצוה דבני עדיף היכא שנותן בשביל שיעבוד אביו ולא בשביל חיוב עצמו בזה נכון כוונת רש"י לפענ"ד:
ועפ"ז מתורץ קושיא השני' על רש"י דלמה נקיט ר"י שזה מצוותו על אביו דהא עיקר טעמא משום דיש לו לפדות שניהם הבן בבני חורין ועצמו ממשעבדי כמו שהקשו התוס' בקידושין על רש"י ולפי האמור ניחא דזה הטעם עצמו של רש"י דלכך נותנו בשביל פדיון בנו ולא מצי למימר הנחנו מקום וטול הב"ח משום דזה מצוותו על אביו פי' דאם יטול הבני חורין בשביל שיעבוד אביו א"כ לא יקיים הוא המצוה ורק המצוה על אביו יחשב ומצות בנו עליו ובודאי מצווה בנו עדיף דלא שייך גבי' מצווה דידי' כנ"ל ואי יאמרו טול הב"ח משום פדיון עצמו ובשביל חיובו לא בשביל שיעבוד אביו א"כ לא שייך לומר הנחנו דהא ממשעבדי טריף בשביל חוב אביו והב"ח לא יטול אלא בשביל חיוב פדיון עצמו ולכך מצות בנו קודמת:
שם גמ' ואזיל כהן וטריף ממשעבדי כו' עיין בקידושין שהקשה הפ"י דהיאך מצי טריף ממשעבדי והא הוא ממון שאין לו תובעין וכן הריטב"א לקידושין הקשה זאת ע"ש ולכאורה י"ל דמיירי דכהן קנה ממנו המשעבדי וא"כ לא שייך לומר ממון שאין לו תובעים דהא כיון דמ"מ צריך ליתן המשעבדי רק דהוא ממון שאין לו תובעין א"כ מצי למימר טול אותה בשביל פדיון הבן ונתינה בע"כ שמה נתינה כמ"ש לעיל אך דיל"ד דא"כ אמאי טריף ממשעבדי והא הוה דבר שאינו קצוב דהא אף אם יניחו קרקע כדי החוב אולי ימכור הקרקע לאחרים ולא מצי למימר הנחנו לך מקום דהא מהשני אין יכול לגבות משום דהוה ממון שאין לו תובעין א"כ אף אם ישייר קרקע יכול לטרוף ממנו והוה כמו דבר שאין קצוב ומה שתירץ הפ"י דמיירי בעשאו אפותיקו לא משמע כדבריו בדברי תוס' דבכורות שכתבו דלפעמים משכחת דהוא קודם באם הוא דאיקני לפדיון עצמו ודאיקני לא משתעבד ואמאי לא כתבו בפשיטות משום דהוא ממון שאין לו תובעין דהתם לא שייך אפותיקי דהא אח"כ קנה השדה ואי מיירי דעשאו אח"כ אפותיקו לאחר שקנה א"כ לא הוה דאיקני: