בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
בבא מציעא · דף כז.
גמר' מאי בכלל כל אלו. אמר רבא בכלל כל אבידת אחיך כו'. יש לפרש דרבא לשיטתו הוכרח לפרש בכלל כל אבידת אחיך. דהנה לכאורה נראה משמעות הלשון של המשנה דהוא בכלל שור וחמור כו'. אך לפי מה שכתב הרמב"ן לקמן בסוגיא זו על הא דמשני הגמ' לקמן לא בעדים דאשמועינן קרא דסגי בעדי אריגה או עדי מקח ולא בעי עדי נפילה דווקא ע"ש ולכאורה צריך להבין דאמאי צריך קרא להכי ת"ל דמוקמינן בחזקת מרא קמא היכא דאין התפיסה מוכחת להיפך. ובודאי סגי בעדי אריגה לחודא ומה"ת ניחוש למכירה אחר כך. וצ"ל דס"ד דניזל בתר רובא דעלמא ובודאי מאחר נפל ובודאי מכרו לאחר:
ולפ"ז אי אפשר לפרש דהוא בכלל שור וחמור דהא יש לומר דה"א דוקא בבעלי חיים מהני עדי מקח בלא עדי נפילה דלא שייך רובא דעלמא דנהי דנפל מאחר מכל מקום הא הגודרות אין להם חזקה כדאיתא בבא בתרא (דף ל"ו) ומוקמינן לעולם בחזקת מ"ק. משא"כ בשמלה ס"ד דניזל בתר רובא דעלמא ולא סגי בעדי מקח. ושפיר בעי קרא לאשמועינן דאפילו בשמלה סגי בעדי אריגה או מקח. ולכך הוצרך לפרש דהוא בכלל כל אבידת אחיך: והנה הר"ן בכתובות (דף פ"ז) כתב בטעמא דרבא דסבר אותיות נקנה בכתיבה ומסירה צריך להביא ראיה ואין נאמן לומר שטר היה לי ואבד או שהקנה לו אגב קרקע. משום דדוקא במטלטלין שהתפיסה מוכחת על הקנין נאמן. משא"כ בשטר דאינו נקנה במסירה לחודא רק דבעי עוד קנין אחר וע"ז אין התפיסה מוכחת אינו נאמן ע"ש:
ולפ"ז י"ל דאית ליה מעות קונות מדאורייתא לא משיכה. ואם כן אין התפילה מוכחת על הקנין מעות. אם כן מדאורייתא אינו נאמן לטעון לקוח נגד חזקת מ"ק אחרי דהתפיסה אינו מוכחת על הקנין. ואם כן שפיר הוה מצינן לומר דהפירוש במשנה הוא בכלל שור וחמור ושה דכתובין בקרא ולא שייך לומר דס"ד דניזל בשמלה בתר רובא דעלמא דנהי דנפל מאחר מכל מקום הא מדאוריית' אינו נאמן למטען נגד [חזקת] מ"ק. אך רבא אזיל לשיטתו דאמר בבא מציעא (דף מ"ח) קרא ומתניתא מסייע לר"ל דמשיכה קונה מדאורייתא שפיר צריך לפרש דהוא בכלל כל אבידת אחיך וא"ש:
והנה לפי מה שכתבו התוס' במס' ע"ז (דף ע"א) דהיכא דליכא מעות משיכה קונה מדאורייתא כמו במתנה כו' י"ל דאפילו מדאורייתא נאמן לטעון לקוח במגו דמתנה. דע"ז התפיסה מוכחת אפילו לדברי הר"ן. אך אכתי יש לראות די"ל דמתנה בעצמה אינו טענה רק במגו דלקוח. דמתנה לא שכיח כמבואר בח"מ (סימן ע"ח) לענין טענת מחיל' בתוך זמנו ע"ש. ועיין בנתיבות (סימן ע"ב סק"ל) ע"ש ומכש"כ לפי מה שכתב בש"מ בבבא מציעא (דף מ"ח) דאפי' במתנה אינו קונה לר"י רק בחליפין או באגב או בחצר ע"ש: ועיין בס' קצה"ח (סימן קצ"ח) שתמה על דברי הש"מ דהא חצר אינו קונה אלא מטעם יד או שליחות וכיון דיד גופי' ל"ק מכל שכן חצר ע"ש. ולפענ"ד לק"מ דהא לדברי הש"ס דגם במתנה אינו קונה משיכה מדאורייתא. ע"כ צ"ל דידו עדיפא דהא מקרא מלא כתיב גבי גט ונתן בידה. וע"כ צ"ל דנהי דהגבהה ומשיכה אינו קונה מדאורייתא מכל מקום יד וודאית קונה מדאוריית' דידו עדיפא. וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף ל"א א') ד"ה דאי בעי גחין ואכיל כו' ע"ש לענין הגבהת ג' טפחים. ואם כן שפיר יש לומר דגם חצר מהני מדאורייתא דחשיב כידו ממש וא"ש: