אור ברסלב
בית אבא סימן ו

בית אבא· רבי אליהו יהודה הכהן גוטווירט

סימן ו

סימן ה

בתמיהת הגאון מוהר"י ברלין והנובי"ק יו"ד סי' ק"ץ על הברה"ז והצ"ק בתמורה ב' ע"ב אאיבעי' דרמי בר חמא שם עכו"ם מהו שימיר כו' שהוקשו דנילף מסמיכה דאין עכו"ם סומכים כו' שנעלם מהם שזהו קושית התוס' במנחות צ"ג סוד"ה לפי כו' אמרתי לפרש קושיתם בתמורה הנ"ל עפ"י שיטת התנאים ואמוראים בהך ענינא ובמסתעפים ובמחלוקת רש"י ותוספות בהם להצילם מהשגת העלמה הלז ולהצדיק צדיק דמעיקרא, שקושית התוס' במנחות לא יתכן עפ"י שיטתם במ"א בסוגיא דתמורה דקאי לרמי ב"ח עפ"י שיטתו ופירוש התוס' דבריו רק בסוגי' דמנחות הנ"ל דקאי לרב חנינא ורבא ועפ"י שיטתם במ"א גם אאיבעי' דרמב"ח, דבלא"ה יש להעיר מדוע לא הוקשו התוס' באמת קושיתם הנ"ל בסוגיא דתמורה מקום האיבעי' דעכו"ם מהו שימיר כו' אלא נטרו להקשותם במנחות מקום לא נזכרת כלל האיבעי' הנ"ל ולהכי אתו הנך גברי רברבי הברה"ז והצ"ק והוקשו עפ"י שיטת רש"י שיבואר קושיא זו גם בתמורה מקום איבעי' דרמב"ח הנ"ל משום שהתוס' עפ"י שיטתם ל"ה יכולים להקשותה שם במקומה העיקרית וחדית הוא קושית הברה"ז והצ"ק ואין כאן העלמה:

א) דהנה בתמורה ב' ע"א תניא יורש סומך יורש מימר ד"ר מאיר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו ממיר מ"ע דר"י יליף תחילת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך דכ' קרבנו ולח קרבן אביו אף תחלת הקדש יורש אינו ממיר, ורמ"א אם המר ימיר לרבות היורש ויליף סוף הקדש מתחילתה מה תחיל הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך כו'. והעירותי ע"ז הא ד"מ ור"י תרוייהו ס"ל דהכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים רק דר"י נפק"ל נשים מריבוי דהמיר ימיר ור"מ מואם ובעירובין צ"ו ע"ב פריך ודילמא ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות ומשני לא ס"ד דלא ר"מ ס"ל כר' יוסי ולא ר' יהודה, דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם מתני' ר"מ ותניא דבר אל בנ"י וסמך בנ"י סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ורש"א בנות ישראל סומכות רשות וסתם ספרא ר' יהודה כו' א"כ איך תלי תרוייהו ביורש התמורה בסמיכה נימא לתרוייהו דאשה תוכיח דממירה ואינה סומכת לשיטתם וה"ה יורש לר' יהודה אף דאינו סומך ימיר כאשה וכן לר' מאיר איך מכריח ומוכיח דיורש כיון דמימר סומך הא י"ל אף דמימר אינו סומך כאשה. ואמרתי לתרץ בהקדם מה שנ"ל ליישב קושי' התוס' בקידושין ל"ו ע"א ד"ה הקבלות אמאי איצטריך קרא למעט נשים מסמיכה תיפוק לי' דמעשהז"ג הוא שהרי אינן נוהגת אלא ביום כדכ' ביום צוותו להקריב קרבניהם כו' ונ"ל דבעירובין שם ובר"ה ל"ג ע"א פי' רש"י טעמייהו דר"מ ור"י דממעטין מבנ"י דבנ"י סומכין ואין הנשים סומכות משום בל תוסיף ותוס' כ' דלא שייך בל תוסיף בנשים משום דאין עוברים בבל תוסיף אלא בזמנם ולגבי נשים לעולם כשלא בזמנו דמי ומהרש"א הק' דל"ש ב"ת אלא בעושה מצוה ומוסיף עליה וכ"כ הפנ"י בחי' לר"ה ליישב פי' רש"י מקושי' עפ"י סברת התוס' הלז עצמה דמסוגי' דר"ה כ"ח ע"ב נראה דרק לרבא הוא דס"ל הכי דמצות אינו עובר עליהם אלא בזמנם כדא"ל לאביי התם שאני אומר מצות אע"ע אלא בזמנם משא"כ לאביי דמקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ס"ל דאיכא ב"ת במצות אף שלב"ז א"כ סוגי' אזלא לאביי ע"ש. ולהכי י"ל מבעי"ל קרא למעט נשים מסמיכה אף דבלא"ה הו"ל מעשהז"ג משום דאי לאו מיעוטא דממעטינהו קרא מסמיכה וקמל"ן דאיכא בל תוסיף בסמיכה אף דלגבי נשים לעולם כשלא בזמנו דמי משום דאזלא אליבא דאביי וכשיטתי' דאיכא ב"ת במצות אף שלג"ז הו"א דליכא ב"ת בנשים משום שלגבי נשים לעולם כשלב"ז דמי וכרבא דליכא ב"ת אלא בזמנם ואדרבה הו"א למילף נשים מיורש דגם בנשים תלי' התמורה והסמיכה זב"ז וכיון דלר"מ ור"י איתרבי נשים לתמורה הו"א דאיתרבי גם לסמיכה כמו דיליף ר"מ ביורש סוף הקדש מתחילתו דכיון שנתרבה לתמורה נתרבה לסמיכה וכ"ש לר' יהודה דממעט יורש מתמורה משום שנתמעט מסמיכה הו"א דאשה שנתרבתה לתמורה נתרבתה גם לסמיכה ולהכי מבעי"ל קרא למעטינהו מסמיכה בב"ת ול"ק קושי' התוס', א"כ ל"ק נמי קושיתי הנ"ל דכיון דאמרינן דקרא דבנ"י אתא למעט נשים כדי דלא נילף אשה מיורש ע"כ ל"ל דנילף יורש מאשה דישנה בתמורה אף דאינה בסמיכה כיון דאשה גופה לא נתמעטה מסמיכה במיעוטא דקרא אלא כדי דלא נילף אשה מיורש א"כ ל"ל להיפך דנילף יורש מאשה כנ"ל:

ב) והנה בתמורה שם ע"ב בעי רמי ב"ח קטן שהגיע לעונת נדרים מה שימיר דאמר מר איש מת"ל כי יפליא נדר לרבות מופלא הס"ל מדאקדושי מקדיש אמורי נמי ממיר כו' עכו"ם מהו שימור מדאקדושי מקדיש אמורי נמי ממיר כו' ארב"א ת"ש קדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין כו' דר"ש א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר כו' קתני מיהא אין עושין תמורה כו' תפשוט לי' מדר"א א"ר יוחנן מתכפר עושה תמורה כו'. והעירותי להקשות אדמייתא רבא לפשוט איבעי' דרמב"ח מברייתא דקדשי עכו"ם דס' ר"ש ור' יוסי דא"ע תמורה לפשוט נמי מברייתא דר"מ ור"י ביורש הנ"ל דלתרוייהו תלי' התמורה בסמיכה ולהוכיח דה"ה דקטן אינו מימר משום דאינו סומך כבמתני' דמנחות צ"ג ע"א קטן אינו סומך ומינה דגם עכו"ם אינו מימר ואין לומר משום דהוי מצי לדחות דאשה תוכיח דממירה אעפ"י שאינה סומכת ז"א כיון דלר"ש ור' יוסי קאי ולדידהו גם נשים סומכות רשות כנ"ל. והנראה לי לתרץ בזה משום דבעל האיבעי' הכא הוא רמי ב"ח ובחגיגה ט"ז ע"ב אהא דא"ר יוחנן שם לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדוה"ד ארמ"י ב"ח ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד ל"ב בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך כו' ר' יוסי ורש"א נשים סומכות רשות ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח לנשים עבדינן עבודה בקדשים ומשני לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו א"ה לא מפני שסמיכה בנשים תיפק"ל דאינה לסמיכה כלל ומשני חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נ"ר לנשים כו' ופי' התוס' בחולין פ"ה ע"א ד"ה נשים דר' יוסי מודה דבכל כוחו אסור ולא שרו לסמוך אלא באקפוא ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים והש"ס מייתו ראיה דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפוא ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים כו' ולפי' תוס' חולין זה כיוון גם הרפנ"י בחי' לר"ה ל"ג ע"א בד"ה בתוס' ד"ה הא ר"י מדעתי' א"כ לרמי ב"ח כר' יוסי ור"ש ס"ל דהא דנשים סומכות רשות רק באקפוי ידא דליתא לסמיכה כלל ורק משום כדי לעשות נ"ר לנשים התירו איסורא דרבנן דנראה כעבודה בקדשים להכי לא מייתא לפשוט מיורש דתלי התמורה בסמיכה משום דלרמב"ח לשיטתי' דסמיכה בכל כחו בעינן גם לר' יוסי ור"ש נתמעטו נשים מסמיכה בכל כחם ולא התירו רק באקפוי ידא דליתא לסמיכה כו' א"כ יש לדחות דנשים יוכיחו דאיתנייהו בתמורה וליתנייהו בסמיכה כנ"ל וא"כ אין מקום להקשות בזה הכא בתמורה קושי' התוס' מנחות הנ"ל דנילף מסמיכה דאין עכו"ם סומכים כיון דהיא בעי' דרמב"ח ולשיטתי' גם לר' יוסי ור"ש אין נשים סומכות א"כ י"ל דנשים יוכיחו דאף שאינם סומכות עושין תמורה, ומשו"ה באמת לא הוקשו התוס' קושיתם הלז בתמורה אאיבעי דרמב"ח במקומה אלא נערו להקשות הך קושי' רק במנחות דשם קאי הסוגי' לרב חנניה דתני סוגי' דתמורה דפלוגתת ר"מ ור"י ביורש הנ"ל קמי' דרבא דלר' חנניה י"ל דלשיטתי' במנחות ל"ד ע"ב אהא דת"ר כיצד כותבן תפילה של יד כ' על עור אחד ואם כ' בד' עורות והניחה בבית א' יצא וצריך לדבק שנא' והיה לך לאות על ידך כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים ד"ר יהודה ר' יוסי אומר א"צ ומודה ר"י שאם אין לו תפילין ש"י וי"ל ב' תפילין ש"ר שתולה עור על א' מהן ומניחה א' רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר"י איני והא שלח רב חנניה משמי' דר"י חפ' ש"י עושין אותה ש"ר וש"ר אין עושין אותה ש"י כו' א"כ לר' חנניה דמבעי"ל לר"י קרא דוהיה לך לאות על ידך לכ' בד' עורות והניחה בב"א דצריך לדבק כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים לא מייתר לי' קרא לשבת ויו"ט דלאו זמן תפילין כדנפק"ל בעירובין צ"ו ע"א מקרא דוהיה לך לאות לר"ע מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין כו' כיון דלרב חנניה לא חזר בו ר' יהודה א"כ לר' חנניה ס"ל לר' יהודה כמסקנת סוגי' דעירובין הנ"ל דלר"מ ור"י תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא הוא דנוהגת בלילות ובשויו"ט ולא ר"מ ולא ר"י ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות אלא דנתמעטו נשים מסמיכה מבנ"י סומכים ולא בנות ישראל, וכיון דר' חנניה תני סוגיא זו קמי' דרבא דרבא סובר במנחות ל"ד ע"ב דמדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה כו' כנ"ל א"כ מיותר לדידי' לר' יהודא קרא דוהיה לך לאות על ידך לשבת ויו"ט דלאו זמן תפילין כר"ע בעירובין צ"ו ע"א מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות כנ"ל א"כ י"ל לדידי' דר' יהודה כר' יוסי ס"ל דנשים סומכות רשות כסד"א דסוגי' דעירובין הנ"ל וע"כ כשאמר ר"ח איפכאי א"ל רבא לא צריכה דמתני' דתני אין סומך ואינו מימר ר' יהודה היא דיליף תחילת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו מימר כו' ופריך ור' יהודה האי המר ימיר מאי עביד לי' ומשני מבעי"ל לרבות את האשה לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר והיינו דלרבא לשיטתו הנ"ל די"ל דגם ר' יהודה ס' נשים סומכות רשות קשה ל"ל קרא לרבות נשים לתמורה הא י"ל יליף תחילת הקרש מסוף הקדש וכיון דנשים סומכות ה"ה דעושין תמורה וע"ז משני שפיר דלהכי מבעי"ל קרא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר והו"א למעט נשים מתמורה אף שהיה מקום לומר לרבות ולילף תחילת הקדש מסוף הקדש כנ"ל וע"כ קשה שם קושיא התוס' אאיבעי' דתמורה עכו"ם מהו שימיר ניליף מסמיכה דאין עכו"ם סומך דלדידי' אין לדחות ולומר דנשים יוכיחו שאין סומכות ועושין תמורה דלר' חנניה ורבא בשיטתם הנ"ל ס"ל לר' יהודה אליבי' דגם נשים סומכות:

ג) והרווחנו עפי"ז ליישב קושי' הפנ"י המפורסמת בסוגי' דקידושין ל"ה ע"א במה דפריך בגמ' הניחא למ"ד שבת לאו זמן תפילין אלא למד שז"ת מ"ע שאין הז"ג מאי"ל כו' שכ' הריטב"א לפרש דר' מאור הוא דס"ל דנשים פטורות מתפילין כו' שנעלמה ממנו סוגי' דעירובין צ"ו ע"ב הנ"ל ולהנ"ל ל"ק דבקידושין שם אמר רבא פפונאי ידעו לה לטעמא דהא מילתא כו' הוקשה כה"ת כולה לתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג ונשים פטורות כו' וע"ז מק' הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג אלא למ"ד כו' וע"כ לרבא לשיטתי' שפיר כ' הריטב"א לפרש דר"מ הוא דס"ל דנשים פטורות מתפילין דלרבא ס"ל לר"מ ור"י כסד"א דסוגי' דעירובין שם כר' יוסי דנשים סומכות רשות ולא כמסקנה ואין שום העלמה וסתירה בפי' הריטב"א ממסקנת סוגי' דעירובין כנ"ל:

ועפי"ז אמרתי ליישב קושי' הטו"א באבני שוהם לר"ה כ"ח ע"א בד"ה מצ"כ אפירוש רש"י בעירובין צ"ה פ"ב ד"ה שבת זמן תפילין הוא דכיון דז"ת היא ואיכא ב"ת אתי איסור ב"ת ומשוי להו עליה כמשאוי וממילא חייב עלי' משום הוצאה כו' מסוגי' דסנהדרין פ"ח ע"ב אר"א אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה כו' (דקאמר לעיל פ"ז ע"א זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס) דלרש"י ז"ל מה מוסיף ר' יהודה מרבוי' דקרא דיורוך לאתויי תפילין הא בלא"ה בכלל דבר שחייבין עליו על זדונו כרת ושגגתו חטאת הוא, כיון דלסוגי' דעירובין צ"ו ע"ב הנ"ל ס"ל נמי דשבת זמן תפילין היא ואם הורה זקן ממרא לעשות ה' פרשיות ויוצא בתפילין בשבת איסור ב"ת משוי' עליה כמשא וחייב עליהן משום הוצאה בשבת בכרת וחטאת ואין זה תוספות אלא ודאי דאיסור ב"ת ל"מ לכהא"ג כמשא וא"ח עליו משום שבת ואינו בכלל כרת וחטאת ולהכי איצטריך קרא דיורוך לרבות תפילין כו', ולהנ"ל י"ל דבסנהדרין שם פריך והאיכא לולב דעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס וי"ב להוסיף ואם הוסיף גורע ובלולב מאי ס"ל אי ס"ל דלולב א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודיא קאי ואי ס"ל דצריך איגוד גרוע ועומד הוא והק' בתוס' דהכא משמע דאי ס"ל דצריך אגד ל"א האי לחודי' קאי כו' ובסוכה ל"א ע"ב אמרי' ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל וא"ר יהודה לולב צריך אגד אי אייתי מינא אחרינא האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי קמ"ל כו' ואדרבה אי צריך אגד בל"ה ל"ה ל"ל האי לחודי' קאי והאי לחודי' כו' ותי' דהתם מדרבנן אסור כו' ובאמת דבסוכה אזלא הסוגיא אליבא דרבא דמוקי פלוגתייהו דרבנן ור' יהודה בהא דתנא יבש פסול ר"י מכשיר בלולב דרבנן ס' מקשינן לולב לאתרוג דבעי הדר ור"י סבר לא מקשינן דבלולב לא בעי ר"י הדר ופריך ובלולב ל"ב ר"י הדר כו' ובאתרוג מי בעי ר"י הדר והדתנן ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן כו' וכל השקו"ט ע"ש א"כ גם סוגי' דסנהדרין מימרא דר"א אר"א דא"ח אלא ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס וי"ב להוסיף כו' ודאי"ל אלא תפילין ואליבא דר' יהודה כו' אזלא נמי אליבא דרבא וכפי' הטו"ז באו"ח סי' ל"ד דגבי לולב בהוסיף מין א' ולא נאגד עם הד' מינין מה"ת ליכא ב"ת רק מדרבנן, וה"נ בתפילין בהאי דהנחנקין דמיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא אמרי' האי לחודי' קאי וליכא ב"ת ע"ש. וע"כ לרבא לשיטתי' במנחות ל"ד ע"ב הנ"ל מדבריו של יוסי חזר בו ר' יהודה א"כ אייתר לדידי' לר' יהודה קרא דוהיה לך לאות על ידך כו' וצ"ל דאתי ליה כר"ע דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הם מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות כנ"ל א"כ לדידי' י"ל דר' יהודה ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות וכסד"א דסוגי' דעירובין הנ"ל א"כ משום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו וכפי רש"י שם צ"ו ע"ב בד"ה נשים ולהכי מבטי"ל לר' יהודה לרבות מקרא דיורוך תפילין דבלא"ה ל"ה בכלל הוצאה לשבת לכרת וחטאת דתכשיט נינהו כנ"ל ול"ק קושיותו:

וי"ל עפי"ז הערה יקרה בדברי רש"י סנהדרין פ"ח ע"א ד"ה ואליבא דר' יהודה אמרה ר"א למילתי' דאמר לעיל עד דאיכא תורה ויורוך ואית דאמרו אין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה דאמר במנחות ל"ד ע"ב צריך להדבק ולא נהירא לי דההוא בתפילין של יד קאי ומתני' דטוטפות תניא והיינו בראש ועוד מדקרא מקשי בסיפא אי דעבד ד' בתים ש"מ בש"ר קיימין דאי בשל יד בית אחד הוא דקא הוי כו' ובאמת לר' יהודה דגם בשל יד אם כ' בארבע עורות והניחה בבית אחד יצא רק שצריך לדבק גם בסיפא אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו כו' יש לפרש דאייתא ד' עורות והניחן גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודי קאי וא"כ אין ראי' לכאורה כ"כ דבשל ראש קיימין ואמנם כוונת רש"י דאין לפרש בלא"ה הך ואליבא דר' יהודה דר"ל אליבא דר' יהודה דסוגי' דמנחות הנ"ל דצריך להדבק כו' והיינו משום דהא לא אתי' לי' לר' יהודה רק מקרא דוהיה לך לאות א"כ לא מייתר לי' לשבת ויו"ט דלאו זמן תפילין הם כר"ע כנ"ל וא"כ ס"ל כמסקנת סוגי' דעירובין הנ"ל דשבת ויו"ט זמן תפילין הם א"כ לרש"י לשיטתי' בעירובין צ"ה ע"ב הנ"ל דאי שויו"ט זמן תפילין הם בל תוסיף משוי עליה כמשאוי כו' יקשה קושי' הטו"א הנ"ל מה הוסיף ר' יהודה לרבות בקרא דאשר יורוך הא בלא"ה הוי' בכלל כרת וחטאת בהוצאה וע"כ צ"ל דאזלא אליבא דרבא ולדידי' מדברי ר' יוסי חזר בו ר' יהודה וס"ל דאין צריך לדבק ואייתר לי' קרא דוהיה לך לאות לשויו"ט דלאו זמן תפילין הם וכר' יוסי דנשים סומכות רשות ואיסורא נמי ליכא בהוצאה משום דהוי תכשיט ושפיר הוסיף ר' יהודה מקרא דאשר יורוך. וזהו ע"כ דוקא לרבא דחזר בו ר' יהודה וס"ל דאין צריך לדבק וא"כ ל"ל דהאי ואליבא דר' יהודה היינו ר' יהודה דצריך לדבק כנ"ל וע"כ צ"ל דהיינו ר' יהודה דעד דאיכא תורם ויוריך כו' באופן שרש"י ז"ל כוון בזה להציל א"ע בשיטתי' בפי' סוגי' דעירובין הנ"ל מקושי' הטו"א הנ"ל:

ובאופן אחר י"ל קושי' הט"א הנ"ל במה שהוסיף להקשות עוד כיון דר' מאיר אומר בסנהדרין פ"ז ע"א דזקן ממרא א"ח אלא ע"ד שזדונו כרת ושגגתו חטאת ור' יהודה אומר ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס כו' ע"כ דר"י לא פליג על ר"מ רק שמוסיף עוד עליו דז"מ חייב גם ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס כו' א"כ לפי' רש"י דאיסור ב"ת משוי לתפילין למשא לחייב עליהן משום הוצאה בשבת מה מוסיף ר' יהודה על ר' מאיר מרבוי' דקרא דיורוך לאתוי' תפילין ומה תוספת היא זה על ר' מאיר כו'. ולמש"כ הטו"ז בסי' ל"ד ליישב קו' המעדני הלך בסתירת הסוגי' דעירובין צ"ה ע"ב הנ"ל דמשמע במניח שני זוגות תפילין עובר משים ב"ת ובסנהדרין אמרי' דל"ה ב"ת דאמרי' האי לחודי' קאי כו' דמשום דבסנהדרין מיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא ע"כ אמרי' האי לחודי' קאי כו' וליכא ב"ת אבל בעירובין דמיירי כיצד יעשה המוציא תפילין ומדרבנן אסור בב"ת אפילו אם האי לחודא קאי וכ"מ שהזכירו שם בהמוצא תפילין משום איסור ב"ת היינו מדרבנן שעשו בזה איסור ב"ת כו' שכוונתו שאיסור דרבנן בל"ת דרבנן מביאו לידי איסור תורה לחשבו כמשאוי ולחייבו משום הוצאה מה"ת וד"ז תלוי' בהבך ופלפל אי איסור דרבנן חשוב ומחשב לאיסור תורה כאשר כבר האריכו בזה במל"מ בהל' תרומות ולולב ובכ"מ ובאחרונים. ובמלוה"ר העיר מפלוגתת ר"מ ור' יהודה בסוכה כ"ג ע"א בעושה סוכתו ע"ג גמל דר"מ מכשיר ור"י פוסל וטעמי' דר"י דכ' חג הסוכת תע"ל ז' ימים סוכה הראוי' לז' ור' מאיר הא נמי דאורייתא חזי כו'. משמע דלר' יהודה ל"ח ראוי' הואיל וחכמים אסרוה אף מה"ת ל"ח ראוי ולר' מאיר אינו ראוי מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת כו' א"כ מיושב קושי' הטו"א הנ"ל דאדרבה ורק ר' יהודה לשיטתי' הנ"ל דא"ר מדרבנן חשוב אינו ראוי מה"ת הוסיף על ר"מ מריבוי דתורה ויורוך להוסיף תפילין דאיכא בהו ב"ת אף דב"ת גופי' אינו רק מדרבנן כיון דא"ר מדרבנן חשוב לדידי' א"ר מה"ת משו"ה י"ל דאיסור בל תוסיף משוי עלי' כמשאוי וחייב משום הוצאה בכרת וחטאת דאמר ר' מאיר לעיל מיני' דאילו לר' מאיר הו"א דא"ח כלל במניח ב' זוג תפילין אף אי שויו"ט זמן תפילין כיון דאיסור ב"ת אינו רק מדרבנן ולר' מאיר לשיטתי' דאיסור דרבנן חשוב ראוי' מה"ת לא שייך למימר דמשום איסור ב"ת ליחשוב עלי' כמשאוי ולחייב גם מה"ת בהוצאה בכרת וחטאת ולהק' ר"א אר"א להוסיף אליבא דר' יהודה מקרא דתורה ויורוך על ר' מאיר לחייב משום ב"ת גם מניח ב' זוג ודאיסור ב"ת משוי' עלי' כמשא וחייב בהוצאה בכרת וחטאת כנ"ל:

ולמש"כ במלוה"ר להוכיח דרבא ס"ל דא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת מדקאמר בבב"מ מ"ח ע"א דקרא ומתניתא, מסעי"ל לר"ל דמעות אין קונות מה"ת כו' א"כ ל"ל לדידי' אפי' אי יסבור דשויו"ט ז"ת הן דמשום בל תוסיף דרבנן יהי' חשוב עלי' ב' זוג תפילין כמשאוי ויחייב בהוצאה בכו"ח מה"ת כיון דמה"ת ליכא ב"ת וא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת וע"כ י"ל דמהאי טעמא ס"ל לרבא באמת במנחות ל"ד ע"ב דמדר' יוסי חזר בו ר' יהודה דר' יוסי ס"ל בסוטה נ"א ע"ב דבעבירה דרבנן אינו חוזר מעורכי מלחמה דא"ר מדרבנן חשוב ראוי' מה"ת וס"ל דא"צ לדבק וקרא דוהיה לך לאות על ידך מיותר לדידי' וע"כ דלהורות דשוי"ט לאו זמן תפילין הן ונשים סומכות רשות ובמניח ב' זוג תפילין בשבת אפי' איסור ליכא מה"ת דחשוב לי' כתכשיט משום דאפי' אי שויו"ט ז"ת כיון דב"ת אינו רק מדרבנן וא"ר מדרבנן חשוב ראוי מה"ת ל"ה בהוצאה בכו"ח וע"כ אליבא דרבא מה"ט הוסיף ר' יהודה לרבות מקרא דתורה ויורוך לחייב בתפילין משום ב"ת דאילו משום הוצאה בשבת ל"ה חייב לר' יהודה אליבי' כנ"ל וא"כ רק אליבא דרבא אין לנו אלא תפילין לחייב בב"ת רק מריבוי דתורה ויורוך כנ"ל:

ואמנם התוס' בשיטתם הנ"ל באיסור סמיכה בנשים משום עבודה בקדשים ולא משום איסור בל תוסיף משום דס"ל כרבא דמצות אע"ע אלא בזמנם ונשים כיון דפטורין ממעשהז"ג לעולם הוי' בהו כשלב"ז וכפי' הפנ"י בר"ה הנ"ל לא נ"ל לדחוק ולפרש סוגי' דמנחות צ"ג ע"א שקו"ט דר' חנניה עם רבא עפ"י שיטת פלוגתתם בדר' יהודה בדף ל"ד ע"ב הנ"ל ולאוקמא דר"י ור"מ אליבא דרבא ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות, אלא אף אי ס"ל דאין סומכות קאמר דמבעי"ל קרא לרבות נשים לתמורה לפי שבלא"ה הו"א לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר וע"ז הק' ל"ל למימר סכי הול"ל לפי שיש לנו ללמוד תחילת הקדש מסוף הקדש דכי היכא דאינן סומכות אינן בתמורה ע"ש בתוס' מנחות צ"ג ע"א ד"ה לפי. ואמנם למש"כ באות א' לתרץ קושי' התוס' קידושין ל"ה ע"א וקושתינו בסוגי' דריש תמורה בין לר"מ ובין לר"י גם אליבא דרבא דליכא ב"ת בנשים דהא דממעטין נשים מסמיכה מקרא אף דהוי מעשהז"ג משום דהו"א ללמוד דין נשים מדין יורש דהתמורה והסמיכה תלויין זב"ז וכיון דאין איסור בל תוסיף בנשים הו"א דסומכות ל"ק קושי' התוס' אף למד"ס דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש דרק לבתר דידעינן דנשים עושין תמורה הוא דילפינן נמי מקרא דבנ"י למעט נשים מסמיכה משום דבלאו מיעוטא דקרא לנשים מסמיכה הו"א כיון דעושין תמורה ה"ה דסומכין דאיסור ב"ת ליכא בנשים והו"א לילף מדין יורש כנ"ל אבל קודם שידענו מקרא או מלימוד אחר דנשים עושין תמורה לא היה לנו עוד צריכותא למעט נשים מסמיכה וע"כ ל"ק קושי' התוס' וע"כ שפיר הקשו התוס' בתר הכי קושיתם אאיבעי דעכו"ם מהו שימיר דנילף מדין סמיכה כמו שאין עכו"ם סומכין ה"ה דאין עושין תמורה, דהשתא אין לדחות ולומר בזה דנשים יוכיחו שאין סומכין ועושין תמורה ה"ה עכו"ם אף על פי שאין סומכין יעשו תמורה כו', דהא אין נשים סומכות היא משום דמעיטינהו קרא מסמיכה אע"ג דליכא בהו ב"ת משום דגלי קרא דעושין תמורה והו"א ליליף נשים מיורש דיהיו גם בסמיכה משו"ה אתא קרא למעטינהו מסמיכה אבל לא שנאמר דגה עכו"ם בשביל שאין סומכין יהיו בתמורה כל כמה דאין לנו לימוד מפורש שעושין תמורה ויש לנו מיעוט מבנ"י למעט עכו"ם מסמיכה סברה היא דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש מסמיכה כיון דאין סומכין ה"ה דא"ע תמורה משא"כ בנשים ל"ש לומר כלל דנילף תחילת הקדש מסוף הקדש כנ"ל:

ד) אמנם מפי' רש"י חולין פ"ה ע"א ש"כ דר' יוסף לטעמי' דנשים סומכות רשות ול"א עובדת עבודה בקדשים ה"נ ל"א מחללת יו"ט ע"ש משמע דס"ל דמאי דקאמר ר' יוסי נשים סומכות רשות היינו אפי' סמיכה בכל כחה ולא באקפויי ידא דוקא כשיטת התוס' כמבואר בקרבן אהרן פ' ויקרא ול"א דהוי' עבודה בקדשים מפני שכך נתנה התורה לאנשים חובה ולנשים רשות מביאו השעה"מ פ"ג מהל' מעה"ק הי"ג וסוגי' דחגיגה ושקו"ט בדברי רמב"ח דלא התירו אלא באקפויי ידא דוקא ומשום נ"ר לנשים מפרש דההוא קרבן ל"ה לנשים חלק בהן אלא נשים מקריבין לחוד היו וע"כ לא התירו רק משום נ"ר באקפוי ידא אבל נשים המקריבות אם רוצות לעשות סמיכה גמורה כאנשים בכל כחן עושות ע"ש. ולזה התחכמו בעל ברה"ז דעכו"ם משום שאינם בסמיכה אינם בתמורה משום דלרמי בר חמי י"ל לשיטת התוס' הנ"ל נשים יוכיחו שאף הם אינם בסמיכה בכל כחם רק באקפווי ידא לחוד ואפ"ה איתנהו בתמורה, אבל הברה"ז והצ"ק מקשים לשיטת רש"י דלרמי ב"ח אף אי נשים סומכות רשות היינו בכל כחם שכך נתנה התורה חובה לאנשים ורשות לנשים מה קמבעי"ל עכו"ם מהו שימור נימא כיון דאינם בסמיכה אינם בתמורה, דלשיטתי' אין לומר נשים יוכיחו דלשיטת רש"י לרמב"ח גם נשים ישנם בסמיכה ברשות בכל כחה כנ"ל ואין צ"ל שנעלם מהם שזהו ושית התוס' כי הוא יברך הזבח:

ה) ועפי"ז יש לתרץ קושית הפני יהושע והשאגת אריה אאוקימתת סוגי' דר"ה ועירובין הנ"ל דהא דמעכבין את הנשים לתקוע אתי' כר' יהודה דאין נשים סומכות וכפירוש רש"י משום ב"ת והא דאין מעכבין את הנשים מלתקוע אתי' כר' יוסי דסבר נשים סומכות רשות דלסוגי' דחגיגה הנ"ל הא דלר' יוסי נשים סומכות רשות היינו באקפויי ידא דוקא דליכא עבודה בקדשים ולא משום ב"ת משום דאינן סומכות בכל כחן. וא"כ בתקיעה שהנשים תוקעים בכל כחם כמו אנשים גם לר' יוסי איכא ב"ת ואמאי אין מעכבין נשים מלתקוע כו', ולהנ"ל לשיטת רש"י דמשום ב"ת בלא"ה ל"ק דלרש"י לשיטתי' בחולין פ"ה ע"א הנ"ל דלר' יוסי דנשים סומכות רשות בכל כחן הוא שכך נתנה התורה לאנשים חובה ולנשים רשות א"כ הוא הדין בתקיעה ואף לשיטת התוס' בחולין פ' ע"א הנ"ל דלא שרי ר' יוסי רק באקפויי ידא דוקא ולא בכל כחן נמי ל"ק כפי' התוספות חולין הנ"ל דהש"ס מייתי ראיה דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים דגם התוס' בזה לשיטתם בסנהדרין פ"ח ע"ב ד"ה אי כמו שמביא הטו"ז באו"ח סימן ל"ד סעי' קטן ב' לפרשם שהוקשו מלולב דמסקינן בסוכה ל"א ע"ב דלא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי והכא משמע דלרבנן אמרי' האי לחודי' קאי, ותירצו דהתם מדרבנן אסור כו', פי' דגבי לולב שהוסיף מין אחד ולא נאגד עם הד' מינים מה"ת ליכא בל תוסיף ומדרבנן איכא משום ב"ת ע"כ בתפילין לענין חיוב מיתה דזקן ממרא דמיירי מדאורייתא אמרי' האי לחודי' קאי כו' וליכא ב"ת אבל מדרבנן איכא ב"ת אפי' אם האי לחודי' קאי כו' והיינו דלהתוס' ב"ת אינו רק מדרבנן על כן מייתי הש"ס ראי' דשרי ר' יוסי תקיעה בנשים אע"ג דאיכא איסורא דרבנן כמו דשרי לנשים לסמוך באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשים כנ"ל:

תוכן העניינים

בית אבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה