בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
שש אוצרות · א לבן שמונה
א
ארז״ל דורות הראשונים הולידו הזכרים. בני שמונה והוכיחו כן מכמה כתובים:
ב
ובעל שפתים ר"ע מאדומים (פי״ז מספרו) חכם בעיניו בילדי נכרים יספיח ולמד לשונם הסרות לפטפט בדחז"ל רוח עועים הסיתו לדבר בצואר עתק גאוה בלי מגן מפיק באמת כל חכם לב הרואה ישתומם על מעשה כסילות כזה. ואלמלא היה בא בדברי חכמה החרשתי. אמנם כל מבין משכיל יראה כי לא היה חפץ בתבונה כ"א בהתגלות לבו, בריבוי דברים כקול הסירים ואמר לכל כי סכל היה כל דבריו שם (המכ) [אלטונא תקח: המה] מהבל יחד. ולא ידע מאי קאמר. לשוא שקד על ס׳ מירם אך לשקר שמר. כי אחרי ראותו מוכרח בכתוב שאחז הוליד את חזקיה בן י״א שנה זדון לבו השיאו להביא בשם מפרש מאו״ה שהתעורר ע״ז ואמר כי זולתו התיר הקושי הזה. לומר כי חזקיהו לא מלך תיכף למות אביו. אבל לסבות מה שבת הכסא סך שנים. אפס הוא דחה תשובה זו באמרו שאם היה כן א"א שלא הוזכר דבר מזה. אם בס׳ מלכים אם בס' ד"ה. ומדעתו השיב כי דרך הכתוב הוא על חצאי השנים פעם למנותם תמימות ופעם לא ימנה. ובכן אפשר כי הכ׳ שנה של אחז היו בלתי שלמות וכן הי״ו היו י"ז ובהפך זה הכ״ה של חזקיהו לא היו כ"א כ"ד שלמות וב׳ או ג׳ שנים יותר עכלה״מ. וע״ז הוסיף להעיז פניו האדומי הלז באמרו. ובאמת גם התשובה הראשונה תכון. ואני קורא עליו ורועה כסילים ירוע איש לשון ודובר שקרים לא יכון. אבל אשר לבו יבין ושום שכל במקרא הלא יכיר כי לב הותל הטהו ומפרש שוטה הגדיל והעלה לשמים שיאו. תעה אחרי בני נכר העוה נלאו כהתעות שכור בקיאו כולם לא הרגישו שהוא דבר שא״א להשמע כלל ששבת כסא המלוכה בין מות אחז ומלך חזקיהו. שהרי הכתוב אומר בשנת י״ב לאחז מלך הושע. ובשנת שלש להושע מלך חזקיה ושנה הרביעית לחזקיהו היא השנה השביעית להושע ושנת שש לחזקיה היא שנת תשע (כל זה מפורש בכתוב) הנה שהכתובים מוסיפים להקדים ולמנות שנה למלכותו של חזקיה. וגרעו כנגדה שנה משל אחז שמלך שש עשרה באמת. ואיך א״כ אלה הטפשים בכלל עשו בהפך וקיימו אפשרות לנמנע. הלא נראה לעין השמש כי פיהם דבר שקר וכזב מוחלט. צללו בתהום האולת לאין חקר. בין בתשובה הראשונה בין בשניה. כי מנ"ל להוסיף שנים קטועות. שא"ל רמז ורמיזה (אם אמנם אף אנחנו בהגהות מפרשי התנ״ך הוצרכנו להשתמש במספר שנים מקוטעות. כדי לכוין חשבון תשע שנים להושע (כמ״ש שם בס"ד) מנינו י"ב של אחז י״ג אמתית מקוטעות וכן שלש דהושע למקוטעות ע"ש דברים נכוחים בטעמן. משא״כ להוסיף עליהם ועל שנות חייו של אחז ועל שני מלכותו הפך מה שאנו רואים שהכתוב נתכוין לגרוע מהם ולא להוסיף ע״כ לא יתכן בשום אופן להוסיף להם מקוטעות ויתברר הדבר שלא ידע האדומי עם מפרשיו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו כי לא דבר חדש הוא במקרא שהולידו דורות ראשונים בני י״א ובפחות מכן וכמה מקראות לעדים נאמנים כי מלבד כל הנזכרים ובדרז״ל עוד יש לנו כיוצא בה גם שהמע"ה בהכרח הוליד בן י"א ושאול לכל היותר בן שמונה היה כשהוליד כמ״ש בס״ד במקומו ודוד נמשח למלך בן י"ב שנה (ועשה כל הגבורות הנוראות בדוב וארי וגלית בפרק ההוא ובסמוך) כמו שהוכחתי שם בס״ד ומה שאירע לאב אירע לבן גם שלמה קבל מלכותו בן י״ב שנים, וכבר היה חכם מכל האדם כנראה ממעשיו לכן זכה בה עוד ביתר שאת. מדיהב חכמתא לחכימין) ומלבד אלה שאין להאריך בידוע משינוי טבעם כחם וגבורתם של ראשונים בכל הענינים גדולים עם קטנים אף אם יפלא בעינינו אלו הנחשבים בערכם כחגבים ואמת לא היה ראוי וכדאי לכפל בהבאת דברי אדומי הלז אשר הבל יפצה פיהו בבלי דעת. מלין יכביר עני הדעת. היה שכן אכל פתו עסה בלוסה בסובין ובמורסן שבה. יתן אוכל ולא למכביר. לא לזרות ולא להבר. מה לתבן את הבר. ללצים הוא יליץ לרעים התחבר כל מה שמצא שיחה בטלה בספרי עע״ז קבעה כמרגלית בספרו והראם בהם ידו החזקה ובקיאותו בחדרי משכיתם ולא בשום מדע ותבונה רק בפטפוטי דברים רבים מרבים הבל וכפתי יאמין לכל דבר האמין בכותבי פלסתר ועל האמת דחז״ל המפורסמים בעמים לכנים ונאמנים כפה פסכתר חשב לבנות וסתר להשיב אל יבשת חכמה בחלומו חתר (ושקר) [אלטונא תקח: ושקע] באולתו ולא פתר והנה למשכיל לא (יזיכו) [אלטונא תקח: יזיקו] רבוי דבריו טובם כחדק האם איש שפתים יצדק רק מפני שספרו קבעו בדפוס נאה ועשאו כיון צלמו וכל רוח חיים אין בגלמו ועטרו בקרמי לשונו הנדמה יפה לטפשים שכמוהו אשר חכם לא יבין הוות ולשוא נברא להם פה כי לא יטעמו מאומה טעם זקנים ולא ידעו להבדיל בין נאה לכעור בעצם וכ״זב סיגים על חר"ש מצופה וקונים ספרים כאלו בדמים יקרים להכניס צרה לביתם ואחר הדלת והמזוזה שמים זכרון תורה שלמה מצותיה פרטיה ודקדוקיה והבנת תעלומותיה ועמקיה וכבר הארכתי במ״א על אודות האיש ואת שיחו שאינו נאה כולה נעה וחשודה מכף רגלה עד קדקדה שמו הנאה לו מעור עינים וכלה שעיניה טרוטות כל גופה צריך בדיקה כסוטות (עש״י סל״ג) ושמעתי שגם חכמי הדור באותו זמן שנדפס הס׳ ההוא גזרו לבער אותו ס׳ שכל עסקו בדרשות של דופי לזה לא נמנעתי מלפרסמו להרים מכשול מדרך עמנו ויהיו לרצון אמרי פי:
ד
חזרנו לענין. דע אע״פ שזה אמת גמור ומהימן ויציב פתגמא מיהו אנן מדורות ראשונים לא גמרינן כ״ה הלכה קבועה אליבא דב"ה ותימה מהרב בעל חות יאיר (סע"ב) שכמדומה כב"ש אמרה לשמעתיה אם בדיוק כתב בתחלה שהנער היה בן ח׳. (וצ"ל מ"ש האשה כבר הוא בן ט׳ בודאי לא הכחישה (לאשה) [אלטונא תקח: לאישה] ובעלה השואל האמת הגיד לנשאלה לידע משפט הנער וע״כ צריך לפרש שהיה בן שמונה שלמות וכבר נכנס לתשיעית) לפ״ז לא היה צריך להטריח עצמו שם כל הטורח כי כל זמן שלא מצאו לו תשעה ויום אחד עדיין אין ביאתו ביאה לשום דבר אף על פי שהרגישה באבר חי כמ"ש שם (ובודאי היה שם הכנסת עטרה ואין מקום לספק זה לדעתי באופן ההוא שזכרו הרב בעל התשו׳) אעפ״כ אינו נחשב כלום. כמו שאינה נחשבת ביאת פחותה מבת ג׳. אע"פ שהרגישה בהנאה כענין שבא לפני ר״ע:
ה
וראוי לפרסם המעשה הנפלא ונורא הלז. לא יאומן כי יסופר שנער קטן כזה בדורות הללו אנס אמו. ונוסרו כל הנשים המגעגעות בילדיהם הקטנים ולא יקחו אותן ערומים בין ירכותיהן במטתן. אף כי להשכיבם על בטנם לישן עמהם. באמת לא נשמע כדבר הזה מעולם וראוי היתה אותה אשה לעונש גדול כי היא פשעה פשיעה גדולה עשתה נבלה להתנהג עם נער כזה במעשה אישות ותחת ידה המכשלה השי״ת ישמור עמו מכל דבר תקלה:
ו
קטן פחות מבן ט׳ ויום אחד שבא על הגדולה אפילו כענין שנ״ל לא עשאה מוכת עץ לפיכך כתובתה מאתים:
ז
בד"א שלא השיר בתוליה. אבל אם השירן אין לה אלא מנה. ל״ש הכיר בה או לא הכיר בה:
ח
לרב כהנא כבן ז׳ כבן ח׳ הם פעוטות:
ט
ולענין תענית יום כפור לרב הונא ולרב נחמן תנוקת בת שמונה מחנכין לשעות: