בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
שש אוצרות
ותכלנה שבע שני השבע ימי ילדות (שבהם פרנסתו מצויה והאב מצווה לפרנסו עד כאן) ועד עכשיו כרוך אחר אמו. ותחילנה שבע שני הרעב המה ימי נערות בהם ידע הנער טוב ורע ומתחיל לפקוח עיניו בעסקי עולם (הטבעיים מייחסים אותו לכוכב) ואי לא לאי לא אכיל וצריך להביא צוארו בעול תורה וד״א ויפתחו שש אוצרות על דברי הבצרות. לתת לרעבים לדבר ה' בר ולחם ומזון לשובע ולא לרזון:
א לבן שמונה
א
ארז״ל דורות הראשונים הולידו הזכרים. בני שמונה והוכיחו כן מכמה כתובים:
ב
ובעל שפתים ר"ע מאדומים (פי״ז מספרו) חכם בעיניו בילדי נכרים יספיח ולמד לשונם הסרות לפטפט בדחז"ל רוח עועים הסיתו לדבר בצואר עתק גאוה בלי מגן מפיק באמת כל חכם לב הרואה ישתומם על מעשה כסילות כזה. ואלמלא היה בא בדברי חכמה החרשתי. אמנם כל מבין משכיל יראה כי לא היה חפץ בתבונה כ"א בהתגלות לבו, בריבוי דברים כקול הסירים ואמר לכל כי סכל היה כל דבריו שם (המכ) [אלטונא תקח: המה] מהבל יחד. ולא ידע מאי קאמר. לשוא שקד על ס׳ מירם אך לשקר שמר. כי אחרי ראותו מוכרח בכתוב שאחז הוליד את חזקיה בן י״א שנה זדון לבו השיאו להביא בשם מפרש מאו״ה שהתעורר ע״ז ואמר כי זולתו התיר הקושי הזה. לומר כי חזקיהו לא מלך תיכף למות אביו. אבל לסבות מה שבת הכסא סך שנים. אפס הוא דחה תשובה זו באמרו שאם היה כן א"א שלא הוזכר דבר מזה. אם בס׳ מלכים אם בס' ד"ה. ומדעתו השיב כי דרך הכתוב הוא על חצאי השנים פעם למנותם תמימות ופעם לא ימנה. ובכן אפשר כי הכ׳ שנה של אחז היו בלתי שלמות וכן הי״ו היו י"ז ובהפך זה הכ״ה של חזקיהו לא היו כ"א כ"ד שלמות וב׳ או ג׳ שנים יותר עכלה״מ. וע״ז הוסיף להעיז פניו האדומי הלז באמרו. ובאמת גם התשובה הראשונה תכון. ואני קורא עליו ורועה כסילים ירוע איש לשון ודובר שקרים לא יכון. אבל אשר לבו יבין ושום שכל במקרא הלא יכיר כי לב הותל הטהו ומפרש שוטה הגדיל והעלה לשמים שיאו. תעה אחרי בני נכר העוה נלאו כהתעות שכור בקיאו כולם לא הרגישו שהוא דבר שא״א להשמע כלל ששבת כסא המלוכה בין מות אחז ומלך חזקיהו. שהרי הכתוב אומר בשנת י״ב לאחז מלך הושע. ובשנת שלש להושע מלך חזקיה ושנה הרביעית לחזקיהו היא השנה השביעית להושע ושנת שש לחזקיה היא שנת תשע (כל זה מפורש בכתוב) הנה שהכתובים מוסיפים להקדים ולמנות שנה למלכותו של חזקיה. וגרעו כנגדה שנה משל אחז שמלך שש עשרה באמת. ואיך א״כ אלה הטפשים בכלל עשו בהפך וקיימו אפשרות לנמנע. הלא נראה לעין השמש כי פיהם דבר שקר וכזב מוחלט. צללו בתהום האולת לאין חקר. בין בתשובה הראשונה בין בשניה. כי מנ"ל להוסיף שנים קטועות. שא"ל רמז ורמיזה (אם אמנם אף אנחנו בהגהות מפרשי התנ״ך הוצרכנו להשתמש במספר שנים מקוטעות. כדי לכוין חשבון תשע שנים להושע (כמ״ש שם בס"ד) מנינו י"ב של אחז י״ג אמתית מקוטעות וכן שלש דהושע למקוטעות ע"ש דברים נכוחים בטעמן. משא״כ להוסיף עליהם ועל שנות חייו של אחז ועל שני מלכותו הפך מה שאנו רואים שהכתוב נתכוין לגרוע מהם ולא להוסיף ע״כ לא יתכן בשום אופן להוסיף להם מקוטעות ויתברר הדבר שלא ידע האדומי עם מפרשיו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו כי לא דבר חדש הוא במקרא שהולידו דורות ראשונים בני י״א ובפחות מכן וכמה מקראות לעדים נאמנים כי מלבד כל הנזכרים ובדרז״ל עוד יש לנו כיוצא בה גם שהמע"ה בהכרח הוליד בן י"א ושאול לכל היותר בן שמונה היה כשהוליד כמ״ש בס״ד במקומו ודוד נמשח למלך בן י"ב שנה (ועשה כל הגבורות הנוראות בדוב וארי וגלית בפרק ההוא ובסמוך) כמו שהוכחתי שם בס״ד ומה שאירע לאב אירע לבן גם שלמה קבל מלכותו בן י״ב שנים, וכבר היה חכם מכל האדם כנראה ממעשיו לכן זכה בה עוד ביתר שאת. מדיהב חכמתא לחכימין) ומלבד אלה שאין להאריך בידוע משינוי טבעם כחם וגבורתם של ראשונים בכל הענינים גדולים עם קטנים אף אם יפלא בעינינו אלו הנחשבים בערכם כחגבים ואמת לא היה ראוי וכדאי לכפל בהבאת דברי אדומי הלז אשר הבל יפצה פיהו בבלי דעת. מלין יכביר עני הדעת. היה שכן אכל פתו עסה בלוסה בסובין ובמורסן שבה. יתן אוכל ולא למכביר. לא לזרות ולא להבר. מה לתבן את הבר. ללצים הוא יליץ לרעים התחבר כל מה שמצא שיחה בטלה בספרי עע״ז קבעה כמרגלית בספרו והראם בהם ידו החזקה ובקיאותו בחדרי משכיתם ולא בשום מדע ותבונה רק בפטפוטי דברים רבים מרבים הבל וכפתי יאמין לכל דבר האמין בכותבי פלסתר ועל האמת דחז״ל המפורסמים בעמים לכנים ונאמנים כפה פסכתר חשב לבנות וסתר להשיב אל יבשת חכמה בחלומו חתר (ושקר) [אלטונא תקח: ושקע] באולתו ולא פתר והנה למשכיל לא (יזיכו) [אלטונא תקח: יזיקו] רבוי דבריו טובם כחדק האם איש שפתים יצדק רק מפני שספרו קבעו בדפוס נאה ועשאו כיון צלמו וכל רוח חיים אין בגלמו ועטרו בקרמי לשונו הנדמה יפה לטפשים שכמוהו אשר חכם לא יבין הוות ולשוא נברא להם פה כי לא יטעמו מאומה טעם זקנים ולא ידעו להבדיל בין נאה לכעור בעצם וכ״זב סיגים על חר"ש מצופה וקונים ספרים כאלו בדמים יקרים להכניס צרה לביתם ואחר הדלת והמזוזה שמים זכרון תורה שלמה מצותיה פרטיה ודקדוקיה והבנת תעלומותיה ועמקיה וכבר הארכתי במ״א על אודות האיש ואת שיחו שאינו נאה כולה נעה וחשודה מכף רגלה עד קדקדה שמו הנאה לו מעור עינים וכלה שעיניה טרוטות כל גופה צריך בדיקה כסוטות (עש״י סל״ג) ושמעתי שגם חכמי הדור באותו זמן שנדפס הס׳ ההוא גזרו לבער אותו ס׳ שכל עסקו בדרשות של דופי לזה לא נמנעתי מלפרסמו להרים מכשול מדרך עמנו ויהיו לרצון אמרי פי:
ד
חזרנו לענין. דע אע״פ שזה אמת גמור ומהימן ויציב פתגמא מיהו אנן מדורות ראשונים לא גמרינן כ״ה הלכה קבועה אליבא דב"ה ותימה מהרב בעל חות יאיר (סע"ב) שכמדומה כב"ש אמרה לשמעתיה אם בדיוק כתב בתחלה שהנער היה בן ח׳. (וצ"ל מ"ש האשה כבר הוא בן ט׳ בודאי לא הכחישה (לאשה) [אלטונא תקח: לאישה] ובעלה השואל האמת הגיד לנשאלה לידע משפט הנער וע״כ צריך לפרש שהיה בן שמונה שלמות וכבר נכנס לתשיעית) לפ״ז לא היה צריך להטריח עצמו שם כל הטורח כי כל זמן שלא מצאו לו תשעה ויום אחד עדיין אין ביאתו ביאה לשום דבר אף על פי שהרגישה באבר חי כמ"ש שם (ובודאי היה שם הכנסת עטרה ואין מקום לספק זה לדעתי באופן ההוא שזכרו הרב בעל התשו׳) אעפ״כ אינו נחשב כלום. כמו שאינה נחשבת ביאת פחותה מבת ג׳. אע"פ שהרגישה בהנאה כענין שבא לפני ר״ע:
ה
וראוי לפרסם המעשה הנפלא ונורא הלז. לא יאומן כי יסופר שנער קטן כזה בדורות הללו אנס אמו. ונוסרו כל הנשים המגעגעות בילדיהם הקטנים ולא יקחו אותן ערומים בין ירכותיהן במטתן. אף כי להשכיבם על בטנם לישן עמהם. באמת לא נשמע כדבר הזה מעולם וראוי היתה אותה אשה לעונש גדול כי היא פשעה פשיעה גדולה עשתה נבלה להתנהג עם נער כזה במעשה אישות ותחת ידה המכשלה השי״ת ישמור עמו מכל דבר תקלה:
ו
קטן פחות מבן ט׳ ויום אחד שבא על הגדולה אפילו כענין שנ״ל לא עשאה מוכת עץ לפיכך כתובתה מאתים:
ז
בד"א שלא השיר בתוליה. אבל אם השירן אין לה אלא מנה. ל״ש הכיר בה או לא הכיר בה:
ח
לרב כהנא כבן ז׳ כבן ח׳ הם פעוטות:
ט
ולענין תענית יום כפור לרב הונא ולרב נחמן תנוקת בת שמונה מחנכין לשעות:
אוצר ב לבן תשעה ויום אחד
א
אם בא על יבמתו קנאה (והיא כמאמר בגדול):
ב
ואינו נותן גט עד שיגדיל:
ג
ומיטמא בנדה. לטמא משכב תחתון כעליון:
ד
פוסל ואינו מאכיל בתרומה:
ה
ופוסל את הבהמה מע״ג המזבח:
ו
ונסקלת על ידו:
ז
אם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידו:
ח
(בשוגג נאסרות על ידו):
ט
והוא פטור:
י
האב שאמר בני זה בן ט׳ בתי זו בת ג׳ נאמן לקרבן אבל לא למכות ולעונשין:
יא
בגד של קטן המתהלך לבדו בשוק וא״צ לשמרו שמתכסה בו ראשו ורובו וגדול אינו מתבייש לצאת בו לשוק באקראי חייב בציצית והוא לדברי הטור של קטן בן תשע:
יב
למתניתא הפעוטות הן כבר ט' כבר י׳:
יג
לענין תענית ביו״כ. לרב הונא ולר״נ בת ט׳ כחושה ובן ט׳ הבריא מחנכין לשעות:
אוצר ג לבן עשרה שלמות
א
בן י׳ למשנה אחר שלמד חמש שנים מקרא ואם התחיל מקרא בששית מלמדין אותו משנה בעשירית כי דיו לעסוק במין למוד אחד חמש שנים:
ב
בן י׳ הוא פעוט דמתניתא:
ג
בן י׳ כחוש או בריא מתענה לשעות:
ד
בת י׳ בריאה משלמת דרבנן:
אוצר ד לבני אחד עשר שלמות
א
בן י״א כחוש מתענה לשעות:
ב
הבריא משלים מדרבנן:
ג
בת י״א אפילו כחושה משלמת דרבנן:
ד
בת אחד עשר שנים נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה או הקדישה נדריה קיימין:
ה
עד כאן נקראת הקטנה פגה אפילו הביאה שתי שערות אינן אלא שומא:
אוצר ה לבן שתים עשרה שלמות
א
בן י״ב אפילו כחוש משלים דרבנן:
ב
נדריו נבדקין:
ג
כל שנת שלש עשרה עדיין קטן הוא לכל שאר דבר אפילו הביא שתי שערות אינן אלא שומא:
ד
קטן לא תקינו ליה רבנן נשואין. והמשיא בתו לקטן עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה:
ה
אבל סמוך לפרק שרי דהיינו בשנת י״ג לקטן:
ו
קטן אפילו מבן ט׳ ולמעלה שהשיאו אביו אין לה כתובה (אפילו כתב לה):
ז
ואם בא עליה משהגדיל יש לה עיקר כתובה מאתים לבתולה. מנה לאלמנה:
ח
אבל תוספת שכתב לה בקטנותו אין לה ואפילו השיאו ב״ד יתומה קטנה לקטן (ס״ל דכה״ג אית להו רשות לב״ד להשיא לקטן ובהכי מתיישב דעת בעל הג״ה):
ט
אף העיקר אינה גובה מכח שטר הכתובה אלא מתנאי ב"ד ולפיכך אינה גובה אלא מבני חורין ולא ממשועבדים שנמכרו בקטנותו: %% (יא) [אלטונא תקח: י] עכשיו נהגו לחנכו בתפילין חצי שנה לפני שנת חיובו:
יא
ומאחר שיש לו תפילין בראשו ראוי להיות לו ג"כ טלית לעטוף דמצוה אע"פ שיש לו טלית קטן:
יב
ובספר מהרי״ל הביא סמך לבחורים שאין מתעטפין עד שנושאין נשים אך בשירי כנסת הגדולה תמה עליו כסבור היה שפוטרן לגמרי ממצות ציצית כל זמן שהן פנויין וזו לא עלה ע״ד אדם מעולם. במחילת כבודו שגה בדעת מהרי״ל שאין כונתו אלא על טלית גדול בלבד שאין מתעטפין. אבל יש להם ודאי טלית קטן. גם אנכי עשיתי לו סעד קצת במור וקציעה. מ״מ לפי דעתי יותר נכון שיתעטפו גם בטלית גדול מעת שמניחין תפילין ואצ״ל הגדולים שלא נשאו. אמנם לאו בתורת חובה אני אומר אפילו לגדולים. כשיש להם טלית קטן ודאי יוצאין בו מד"ת יע״ש:
אוצר ו לבת שתים עשרה
כולל שלש מגורות סימנם נקב״ה. נערה קטנה בוגרת וכלולים בה"א הידועה
א
א
בת י״ב משלמת דבר תורה:
ב
הבת שהביאה ש"ש אחר שיש לה [אלטונא תקח: י"ב] שלמות ויום אחד הרי זו נערה ונקראת בוחל:
ג
לא הביאה ש״ש אע״פ שנראו בה סימני איילונית עדיין קטנה היא לכל דבר עד עשרים שנה:
ד
באו לה ש"ש בשנת שלש עשרה (וזה נקרא בא סימן התחתון למטה בגוף בבית הערוה) תקרא נערה עד ששה חדשים גמורים:
ה
בזו ובזו (ר"ל קטנה ונערה) אביה זכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה בקדושיה ובכסף קנסה ובמכירתה ויתבארו פרטי דברים הללו במקומן בעז"ה:
ו
הבת משתהא ראויה לביאה עד שתבגר יש לה קנס חמשים דאונס ומפתה (מלבד ג' דברים כמ״ש במקומו בס״ד) ואם א"ל אב הוא לעצמה:
ז
הבת שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה:
ח
אונס ומפתה דנין בכל זמן בב״ד של שלשה סמוכים בא״י:
ט
והאידנא שאין סמוכים מנדין עד שיפייס ויתן שיעור מה שראוי לו ליתן ויבואר עוד בעז״ה במקום הראוי:
מגורה שניה מה בין קטנה לנערה:
א הנערה גדולה היא לכל דבר לעונשין ולדבר שבממון אלא שרשות אביה עליה כנ"ל: %%% ב מה בין נערה לבוגרת לעונשין שבתורה בדבר אחד ויחלק לב׳:
א הוצאת ש"ר לענין ממון ומלקות
א
המוציא ש״ר על נערה בתולה בת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה. שנאמר ויסרו אותו ואזהרתו מלא תלך רכיל: %%%%% (ג) [אלטונא תקח: ב] ונותן מאה כסף מזוקק (שעורו נ״ל בפ״ד מברכות הורי) הר״מ ז״ל נתן טעם נאה לדבר. לפי שרצה להפסידה כתובה חמשים כסף לפיכך ישלם שנים אמנם טעם כסף כתובה יבואר אי״ה במקומו:
ג
המוציא ש״ר על הקטנה ועל הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות:
ד
אין דנין דין זה אלא בפני הבית בב״ד של כ״ג:
ה
ומ״ע שתשב אשת המוציא ש"ר תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה אפי׳ עורת או מוכת שחין:
ו
ואם גרשה עבר על ל״ת. שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו:
ז
וכופין אותו ומחזיר ואינו לוקה:
ח
קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שאסור בגרושה הרי זה לוקה על גרושיה:
ט
נמצא בה דבר ערוה. או שאסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה. ואפי׳ מאיסורי שניה (עמ"ש בס״ד בחי' היכי אתו רבנן ועקרו ד״ת) הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה הראוי לו: %%%%% (יא) [אלטונא תקח: י] באו עדים שזנתה קודם אירוסין אין לה כתובה שהרי כנסה בחזקת בתולה ונתעלמה מהרב"י (סקע"ז) הלכה וגמרא ערוכה:
ב לענין נפשות ומכות כיצד הוצאת ש"ר
א
בא לב"ד ואמר פ' קרבתי לבתך שקדשתי׳ ולא מצאתי לה בתולים וכשחקרתי על הדבר נודע לי שזינתה תחתי משארסתיה ואלו הם עדיה (שארוסה היא ושזינתה) ב״ד שומעין דברי העדים וחוקרין עדותן אם נמצא הדבר אמת נסקלת:
ב
הביא האב עדים והוזמו עדים שהביא הבעל (על הזנות) יסקלו וילקה הוא ונותן מאה סלעים וע"ז נאמר ואלה בתולי בתי אלה העדים שיזימו עדי הבעל:
ג
חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין עז״נ ואם אמת היה הדבר:
ד
הוציא עליה ש"ר והיא בוגרת אע"פ שהביא עדים שזינתה תחתיו כשהיתה נערה ה"ז פטור מן המלקות ומן הקנס:
ה
ואם נמצא הדבר אמת תסקל:
ו
כל נערה שא״ל קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המש"ר פטור מן המלקות ומן התשלומין:
ז
וכן העכו״ם שנתגיירה ושפחה שנשתחררה פחותה מבת שלש שנים ואפי׳ היתה לידתה בקדושה אם הורתה שלא בקדושה המוציא עליה ש״ר פטור מן הקנס וממלקות שנאמר כי הוציא ש״ר על בתולת ישראל עד שתהא הורתה ולידתה בקדושה:
ח
קידש נערה וגרשה וחזר וקדשה והוציא עליה ש״ר והביא עדים שזינתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממים ה״ז פטור:
ט
וכן אם היתה יבמתו שכנסה והוציא עליה ש״ר והביא עדים שזינתה תחת קדושי אחיו ונמצאו זוממין ה"ז פטור וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש:
י
אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא ש״ר בכדרכה:
יא
בעלה שלא כדרכה ואמר לא מצאתיה בתולה פטור ומכין (אותה) [אותו] מכת מרדות:
יב
וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה ולא אמר שזינתה תחתי או שאמר זינתה תחתי ולא הביא עדים אלא באו (מאלהים) [אלטונא תקח: מאליהם] ה״ז פטור אע״פ שהם נהרגין אם הוזמו:
יג
זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה לשון כבוד שנותנין ונושאין בסתרי הדבר וכן אלה בתולי בתי הן זוממי עדי הבעל:
יד
הבא על נערה המאורשה היו שניהן מזידין שניהם בסקילה ואינן חייבין עד שתהא נערה בתולה מאורשה והיא בבית אביה:
טו
היתה בוגרת או נכנסה לחופה ולא נבעלה אפי׳ מסרה האב לשלוחי הבעל וזנתה בדרך הרי הם בחנק: