אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

מג · (ה)

ד

עבדים ובו ד' פרקים

א

עבד כנעני (א) הרי הוא כקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף בשטר ובחזקה. ובק"ס. והוא כבהמה שנקנה במשיכה. (ב) בכסף נ״ל ששוה לכסף דקרקע לכל דבר שנתבאר בסי' ק"ץ. שאר דיניו ע״ס קצ״ו וי״ד סרס״ז.

ב

מ״ע על הרב (א) למול עבדיו אחד עבד שנולד בבית ישראל. ואחד שקנאו מהעובד כוכבים ומזלות. (ב) ואינם נמולים אלא ביום. (ג) ויליד בית נמול לשמונה. ומקנת כסף ביום שנלקח. אפי׳ נולד בו ביום. (ד) ויש מקנת כסף נמול לשמונה ויליד בית שנמול באותו יום עי"ד סרס"ז. (ה) לקח שפחה לעובריה. או שלקחה על מנת שלא להטבילה. אע"פ שנולד ברשותו. ואפי' נתעברה בביתו נמול ביום שנולד. ואם טבלה אמו אחר שילדה. הרי זה נמול לשמונה. (ו) אם טבלה אמו אחר שנמול. נ״ל צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שמיני ללידתו. (ז) המל את העבדים מברך (עי"ד סרס״ז סי״ב) וצריך לכסות ערותו בשעת הברכה. (ח) לקח עבד גדול או שפחה מעובדי כוכבים ומזלות. ולא רצה למול (ושפחה שלא רצתה לטבול) מגלגל עמהם כל יב"ח. יתר על כן. אסור לקיימן. אלא חוזר ומוכרן לעובדי כוכבים ומזלות ועיין בהגה דש״ע. (ט) הלוקח עבד או שפחה מן העובדי כוכבים ומזלות אין הגוף קנוי לו עד שיטבילנו לשם עבדות. הילכך אם קדם וטבל לשם בן חורין הרי זה הוא בן חורין. וצריך לשלם לרבו הדמים שנתן בעדו. (י) ואם אחר הטבילו לשם ב״ח. צריך לשלם דמיו. אם ידע שהוא עבדו (ושפחתו) של זה. (יא) לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה בעודו במים. (יב) אבל העובדי כוכבים ומזלות שמוכר עצמו לישראל. קונה גופו מיד. (יג) ואם קנאו בדינא דמלכותא. לעולם גופו נקנה. ואם קדם וטבל לשם ב"ח לא קנה עצמו ב״ח. (יד) מ"ש בש״ע ס"ו. עבד קטן או שוטה מטבילין אותו ע״ד ב״ד. צע״ג ואוקימנא לה בישראל הקונה עבד קטן. ואכתי לא ניחא לי עמ״ש בחי׳ בס״ד. (טו) מי שי״ל שפחה ועדין לא טבלה לשם עבדות אסור לאחר להטבילה לשם עבדות. דעדיפא ליה שהיא עובדת כוכבים ומזלות שיכולה לעשות מלאכתו בשבת. גם יכול למכרה לעובדי כוכבים ומזלות. ואם עבר והטבילה. צריך לשלם לאדון מה שהזיקו. (טז) אחר שטבלו עבד או שפחה. הרי הן חייבין במצות שהאשה חייבת בהן. (יז) בעבד ושפחה הכנענים מותר לעבוד בפרך ואע״פ שהדין כך. מדת חסידות היא ומדרכי החכמה. שיהא אדם רחמן. ולא יכביד עולו על עבדו. ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומשקה. ולא יבזהו לא ביד ולא בדברים. ולא ירבה עליו צעקה וכעס. אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. אבל זרע ישראל ביישנים רחמנים ג״ח והולכין בדרכיו של הקב״ה. שכתוב בו ורחמיו על כל מעשיו. וכל המרחם על הבריות. מרחמין עליו מן השמים. שנא׳ ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. (יח) האשה קונה שפחות אבל לא עבדים. (יט) יכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך. נ״ל שאין הדברים אמורים אלא ברבו עני. אבל עשיר לאו כל כמיניה או שיתן לו שעה פנויה להרויח בה מזונותיו. (כ) כל מה שקנה עבד קנה רבו. (כא) הקוטע יד עבד כנעני של חברו. נותן חמשה דברם לאדון (כיצד משערין ה"ד עח״מ סת"ך) והעבד נזון מן הצדקה ע"ל והרפוי נותן לרפואתו. (כב) ואם אמדוהו להתרפאות בחמשה ימים ועשו לו סמים חזקים שמיהר להרפא בשלשה ימים האדון לוקח היתרון אע״פ שהעבד מצטער בסמים חזקים. (כג) וכל שכן אם חבל בו האדון שפטור מחמשה דברים. כשלא המיתו. (כד) ואם מת תחת ידו דינו מפורש בתורה. (כה) אבל החובל בעבד כנעני שלו [אלטונא תקח: אפי'] מכה שאין בה שוה פרוטה. ודאי פטור מכלום (אלא שצריך לפייסו כדבעינן למימר קמן) ושגה מאד הב״י בתמיהתו על הר״מ והטור והשמיט שלא כדין מלת שלא. בח"מ סת״ך ס״ב. כשגגה שיוצא מלפני השליט הוא המשביר. (כו) ואחר שחבל בו מכה שאין בה ש״פ. לוקה. (כז) ונראה שחייב לפייסו ג״כ על צערו ובשתו. ואינו מתכפר לו עד שיתרצה. שהרי הוא חייב במצות. וקיי"ל יש לעבדים בושת. (כח) שמואל בדיק באמתיה ויהיב לה ארבעה זוזי דמי בשתה. דכתיב לעולם בהם תעבודו. לעבודה נתתיו. ולא לבושת. כ׳ תוס׳ להנצל מעונש. היה נותן לה. (כט) ואסור להקניט אפילו בדברים בחנם כמ״ש ואמר איוב אם אמאס משפט עבדי ואמתי וגו' הלא בבטן עושני עשהו (ל) אבל אין להרגילו בתענוגים. שנאמר מפנק מנוער עבדו. ואחריתו יהיה מנון. אדון מלשון ינון שמו או בן בית. כמו נין ונכד. (לא) אבל בדברים לא יוסר עבד. כי אם בשבט לגו כסילים. ר״א שפיך מוניני ארישא דאמתיה. (לב) ולא ילמדנו דרכי הבטלה שמביאה לידי שעמום. לפיכך אמרו חכמים התוקף בעבדו של חברו. ועשה בו מלאכה פטור. ניחא ליה לאינש דלא נסתרו עבדיה. (לג) שור (וה״ה כל בהמה חיה ועוף) שנגח עבד או אמה. בעל השור יתן שלשים שקלים לאדוניו בין שהוא יפה מאה מנה בין שאינו שוה אלא דינר אחד. (לד) העבד והשפחה פגיעתן רעה. הם שחבלו באחרים פטורין. אבל משלמין כשישתחררו. (לה) אין סמפון גלוי בעבדים. (לו) מרבה עבדים מרבה גזל. מרבה שפחות מרבה זימה. חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה את זה. ואהבו את הגזל. ואהבו הזמה. ושנאו את אדוניכם. אל תדברו אמת. (לז) אל תאמן בעבד עד ט״ו דורות. (לח) ת״ר עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה. ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואין מספידין אותן אלא מה אומרים עליהם כשם שאומרים לאדם על שורו ועל חמורו שמתו. כך אומרים לו על עבדו ושפחתו שמתו המקום ימלא לך חסרונך כי הם עם הדומה לחמור. (לט) אע"פ שהרבה בנים הי"ל לכנען שראוים ליסמך כטבי עבדו של ר"ג אסור לשחררו. המשחרר עבדו עובר בעשה אם לא לדבר מצוה אפי׳ דרבנן. (מ) אסור ללמד את העבד תורה. וטבי אפשר שנתחכם מעצמו ע"י שמושו לר״ג. (מא) המוכר עבדו (או שפחתו) לעובדי כוכבים ומזלות קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו. ולעשותו בן חורין. (מב) עבד שהפיל עצמו ליד עובדי כוכבים ומזלות. ואין רבו יכול להוציאו. או שנשבה. ואינם רוצים ליתנו לפדיון. מותר ליטול מהם דמיו. ויכול לכתוב להם שטר מכירה עליו. (מג) המוכר עבדו לח"ל. יצא ב"ח. (מד) עבד שאמר לעלות לא״י כופין את רבו לעלות עמו או ימכרנו למי שיעלה עמו. (מה) רצה האדון לצאת לח"ל. אינו יכול להוציאו עד שירצה. (מו) עבד שברח מח״ל לארץ. אין מחזירין אותו לעבדות. עליו נאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו׳ וכופין את רבו ועושה אותו ב״ח וכותב לו שט"ח על דמיו עד שתשיג ידו (מז) העבד מצווה על פריה ורביה מדברי קבלה לא לתוהו בראה. (מח) לפיכך אם היה חציו עבד וחציו ב"ח הואיל ואסור בשפחה כופין את רבו ועושה אותו ב"ח. (מט) אבל חציה שפחה וחציה ב"ח תשאר כמו שהיא אם לא שנכשלים בה בני אדם כמעשה שהיה שנהגו בה מנהג הפקר וכפו חכמים את רבה ועשאה בת חורין. (נ) העבד (והשפחה) קונה את עצמו בכסף או בראשי איברים או בשטר עי״ד סי׳ הנ"ל מסכ"ו ואילך. (נא) עבד הבא על בת ישראל בין פנויה בין א״א הולד כשר ומזוהם לכהונה ע׳ בריכה עליונה נ"י. (נב) וישראל הבא על השפחה אינו בנו לשום דבר והרי הוא עבד לכל דבר נמכר ונקנה וכן לשאר דיני העבד. (נג) העבד אע״פ שנכנס לברית גרוע בקצת דבריו מעכו"ם שעכו״ם יש לו חייס ועבד לית ליה חייס. (נד) העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד ואצ"ל בתו ואחותו וכיוצא בהן שכבר יצא מכלל עובדי כוכבים ומזלות ואין העריות האסורות לעובדי כוכבים ומזלות אסורות עליו ולכלל ישראל לא בא כדי שיאסרו עליו העריות האסורות על הגרים. (נה) מעתה תמצא פעמים אדם מותר באמו ואסור באחותו ובבתו בעבד בן שפחה וגויה אחי ואבי משוחררת או גיורת. (נו) ופעמים אסור באמו ומותר באחותו ובבתו כגון שהוא בן משוחררת וגיורת שנולד שלא בקדושה ואחותו ובתו שפחות או (גיורות) [ברדיצוב: גויות]. (נז) ותמצא בן שנולד ראשון אפי׳ הוא פטר רחם איננו בכור לשום דבר ושילדה אמו אחריו מאב אחד הוא בכור לנחלה כגון שבא על שפחתו וילדה בן אח״כ שחררה ונשאה וילדה לו בן הרי הוא בכור לירש אביו מוכר את אחיו הבכור ונוטל בו פי שנים ואם אין שם אלא הוא הרי הבכור כולו שלו כא' משאר נכסיו ובגמ׳ שלהי פ״נ רמ"א איש ואשה פעמים שמולידים חמש אומות כו׳ כיוצא בו אמרו יש שמוכר אביו להגבות לאמה כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכ׳ כל נכסיו לבנה צ״ע למה פרש״י שלא קנה את הבן גם בגמרא דמאי איריא שלהם בן אטו כי אולידו בן ברשותו לאו דינא הכי. (נח) מוסר אדם שפחה אחת לשני עבדים לפי שהן כבהמות שפחה מיוחדת לעבד או שאינה מיוחדת אחת היא שאין אישות לעבדים:

נוסח שטר מכירת עבדים כנענים או מצרים

בכך וכך כו׳ אמר לנא פ׳. הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא. והבו ליה לפלוני דצבית ברעות נפשאי. וקבילית מיד פ'. כך וכך ממטבע פ׳. וזבנית ליה עבדי דילי דשפיה פ׳. זבין עלמא די לא להשנאה ודלא למהדר בי מיומא דנן ולעלם וכדו השתא ליזיל ולזכי ולחזיק בעבדא דנן ולמעבד ביה כל רעותיה ואינש לא ימחא בידיה מן יומא דנן. ועבדא דנן מוצדק לעבדו ופטיר ועטיר מן ערורי ועלולי מלכא ומלכתא. ורשום דאינש לא אית עלוהי ומנוקה מכל מום ומן שחין דנפיק עד טצהר (שתי שנים) חדת ועתיק (מאי אסותיה אמר אביי גינברא ומרתכא (מרקסיט) וכבריתא וחלא דחמרא ומשח דזיתא ונפטק חוורא. ושייפי ליה בגדפא דאווזא) ולא שיירית בזביני אלין קדמי כלום ואחריות וחומר שטר זבינא דנן קבילית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות שמיא כולהון יהון אחראין וערבאין לפצאה לשפאה ולשזבא עבדא דנן מכל ערעור ולאוקמיה בידיה דפלוני דנן בבטול כל מודעי כחומר כל שטרות דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי והכל שריר וקים:

נוסח שטר שחרור עבד

בכך וכך כו'. אנא פ׳. וכל שום וחניכא דאית לי. צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושחררית ושבקת יתך אנת פ׳. דהוית עבדי מן קדמת דנא. וכדו אקנית לך נפשך די תהוי בר חורין ותשתרי למיעל בקהלה דישראל את וזרעך למסב ברתהון ולמילף את וזרעך באורייתא ואנש לא ימחא בידך מן יומא דנן ולעלם ודן דיהוי לך מנאי אגרת חרורין וגט שחרורין כדת משה וישראל. הכל שריר וקים:

נוסח גט שחרור שפחה

בשני בשבת לירח אדר שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו (מונין) [אלטונא תקח: מנין] כאן מתא אלטונא דיתבא על נהר עלב וממימי מעינות ובארות מסתפקא אנא פ'. וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושחררית וחררית יתיכי ליכי אנת פ׳ בת אברהם אבינו וכל שום וחניכא דאית ליכי דיהוית שפחה דילי מקדמת דנא וכדו שחררית וחררית וחפשית ושבקית יתיכי דיתיהוויין אנת לנפשיכי אנת לגרמיכי ואנת בת חורין. ורשאית את למיעל בקהלה דישראל להתנסבא לבר ישראל ולהתערבא בישראל ורשאין בנייכי למילף אולפן אורייתא. והרי את לנפשיכי אנת לעצמיכי אנת לגרמיכי והרי את בת חורין ואנש לא ימחא בידיך מן יומא דנן ולעלם ודן יהוי לך מנאי ספר שחרורין ואגרת חפושין וגט חרורין כדת משה וישראל. הכל שריר וקים:

נט דיני שחרור עבד ואמה. עי״ד סרס"ז (אלטונא תקח: ס״ך). (ס) דין קניית עבדים וקרקעות כאחד או עבדים ומטלטלין כאחד. עח״מ סר״ב.

פרק ג

א עבד עברי. האמור בתורה זה ישראל. שמכרוהו ב"ד על כרחו או המוכר עצמו לרצונו. כיצד גנב ואין לו לשלם את הקרן. ב"ד מוכרין אותו. ואין לך אדם בישראל שמוכרין אותו אלא הגנב. (ב) מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר. נתנה לו תורה רשות למכור עצמו. שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ואינו רשאי למכור עצמו ולהצניע דמיו. או לקנות בהן סחורה או כלים או לתנם לבעל חובו. אלא לצורך אכילה בלבד. (ג) אין אדם רשאי למכור עצמו. אלא עד שלא ישאר לו כלום ואפי׳ כסות לא תשאר לו. אח"כ ימכור עצמו. (ד) האשה אינה נמכרת בגניבתה ואינה מוכרת עצמה. ואינה קונה לא עבד עברי. ולא כנעני. מפני החשד. (ה) אין הגר נמכר בעבד עברי. (ו) עבד עברי אינו נמכר אלא לישראל או לגר צדק. ולא לעכו״מז ולגר תושב. (ז) ואם עבר ומכר עצמו. אפי׳ לע"ז עצמה. הרי זה מכור. (ח) בא ואמר הריני מוכר עצמי לעכו"מז אין אתה זקוק לו עד שימכר (עש"י ס״ג). (ט) אבל אחר שנמכר לעכו"מז אע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו. ולא יטמע בהם. שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו ((ע"ש) [אלטונא תקח: ע"שי] ס"ג באורך). (י) וכל הקונה ע״ע קונה אדון לעצמו. (יא) אין ע״ע ואמה העבריה נוהגין. אלא בזמן שהיובל נוהג לפיכך קצרתי בו. והרוצה לעמוד על פרטי הלכותיו. יעיין בהל' עבדים להר״מ ז״ל. (יב) (ישאראל) [אלטונא תקח: ישראל] שלא נמכר. מותר להשתמש בו כעבד לרצונו. (יג) אנשים שאינן נוהגין כשורה מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהן. (יד) מלך שגזר מי שלא יתן המס הקצוב ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתעבד בו יותר מדאי. אבל לא כעבד. ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו כעבד:

פרק ד

א אמה העבריה. היא הקטנה שמכרה אביה. ומשתעשה נערה (עיין במגדל אוצר ששי) אינו יכול למכרה. אע"פ שיש לו רשות בה לקדשה למי שירצה. (ב) אין האב רשאי למכור בתו. (אלטונא תקח: אלא) אא"כ העני ולא נשאר לו קרקע ולא מטלטלין ולא כסות שעליו. (ג) ואעפ״כ כופין האב לפדותה אחר שמכרה. משום פגם משפחה עיין באורן וברוחב בשלש תשובות ראשונות בספר שאילת יעבץ. (ד) ושם בארנו בס"ד אם מכר אב עשיר את בתו. אם מכורה. ותמצא שם הרבה חדושים יפים בדיני עבד ואמה. בגמרא ותו׳ והלכות הר"מ:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה