בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
מא · ב
שער קבול ההתנצלות
אמר חכם כשתראה אמתלת ההתנצלות. יסור הרחוק.
ואמר אין טוב לתפוס על מי שמבקש ממך המחילה. ואין לחשוב עון על מי שהתנצל.
ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות. אל תבקש חבורתו. ואמר כשיתנצל לך אוהבך מקצורו באמתלא (כלומר שקצר יד לשונו לתת טעם באמתלאתו) או בהודאה (מודה ועוזב) אל תתפוס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדות הנדיבות. ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות. ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתנו אותך. ואמר איש אחד לאוהבו. אל יתעכב עמי עונך. אלא עדי ההתנצלות אע״פ שהאחד ברור לי. והשני ספק. כדי שתהיה לי אצלך טענה ותקום טענתי עליך (שהייתי מאמת שאתה אוהבי):
ואמר מי העצל שבבני אדם. מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל. מי שבאו לידו ואבדם:
ואמר קבל התנצלות. מי שיבוא להתנצל לפניך. אם אמת. אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי. מוקירך. ומי שממרה אותך בסתר (מוכיחך או מכלימך בינו לבין עצמך בלי שידעו בו בני אדם) מכבדך:
אכן גנותה אמר החכם באורך אפים יפותה קצין ולשון רכה תשבר גרם. ואמר כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'. וכבר אמרנו. שהכל לפי האדם. ולפי גודל החטא והפרסום בחירוף. והוצאת לעז. כי אז לא טובה המחילה. רק לפי שעה. כדרך שעשה דוד לשמעי וליואב ושלמה לאדוניהו וכן רבים. כ״ש אם כופר ומכחיש הידוע. שלא ינצל בשקר. כי כפירת העון. שתי עונות. והכל לפי חומר הענין ולפי מה שיש בו צורך לתקון העולם. ולמגדר מילתא. ומשכיל על דבר ימצא פשר. יכלכל דבריו במשפט ישר: