בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
מ
עליית המדות והחמודות. ז"ל מבחר הפנינים אמר החכם המדות החמודות. עושר (מעשירות בעליהן דא קנית כו׳. זהו שאמר הכתוב עטרת חכמים עשרם. לא אמר העושר. עטרת חכמים. כי גם לא לחכמים לחם. אלא עשרם המיוחד להם. ר"ל עשירות הדעת היא תפארתם) דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול הטוב (למי שעשה עמו חסד) והנאמנות והכניעה לשכן. ולחבר וכבוד האורח. וראש כלם הבושת.
ואמר החכם אחוז המדות הטובות בעוה"ז ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב.
ואמר המדות החמודות שלש עשרה היראה (מהשם) והכבוד (לבריות) וההסתפקות (שמח בחלקו) והסבל (קבלת גזרת הבורא מאהבה) וההודאה (על האמת) והבושת. והנדיבות והגבורה (על יצרו) והקנאה (קנאת סופרים) והצניעות. ודבר אמת והנאמנות. והסברת פנים (הוי מקבל את כל אדם בסבר פ"י):
ואמר עוד המדות החמודות שבע. כבוד הקרובים. והענוה. ושיתן הדין מעצמו (יכיר חטאיו ויתודה עליהם) ושיודה באמת על עצמו (במה שטעה לא יתרץ דבריו בשקר) בעת הרצון והכעס. ויתבייש מעצמו מעשות דבר מגונה. (אע"פ שאין אדם רואה) ושימחול ברוחו (לכבוש כעסו ולשבור תאותו) ושימחול:
ואמר החכם. מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:
ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזק (חברו). וירוא מהמומין (שלא ימצא בו דופי) וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:
ואמר מי שהתנדב. יהי אדון. ומי שהוא כילי. יהי נבזה:
ואמר שנדיב אחד נכנס אל אחד מהמלכים. אמר המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך:
אמר הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:
אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר:
אמר לו. מעולם לא ישב עמי אדם. ופשטתי רגלי לפניו:
אמר לו ולמה. אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד. ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה. אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב. ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל. לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים. ולא שאל ממני אדם דבר. שלא מלאתי שאלתו וראיתי שחלול פניו. תמורת מה שנתתי לו (וקנאו ביוקר) אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני:
אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:
ואמר אין הנדיב. מי שהתנדב על שהתנדב עליו כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב. שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיקו:
ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו. לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם (לא יקשה לו מה שחסר לו מקניני העולם). דעת נוחה (מרוצה במה שנגזר לו מן השמים) והסדר במזון (לקנותו בעתו ולהסתפק במועט) ודבר אמת. והאמונה (שמירת אמנה):
ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם הכזב והצניעות:
ואמר הנפש הטובה. והשכן הטוב (פ"ב דאבות). והדירה הטובה. והבגדים הנקיים. מאריכין ימיו של אדם בטובה (כיוצא בה אמרו רז"ל פחות ממאכלך ומשתך והוסיף על דירתך. ואמרו ג' דברים מרחיבין דעתו של אדם כו'):
ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה (שהוא בשמחה תמיד) הוא מבני עולם הבא (מובטח הוא שמעשיו מתוקנים שעל ידם יזכה לעוה"ב):
ואמר מהו היחס הגדול אמר גמילות החסד לבני אדם (שמדרך הטוב להיטיב לזולתו. ומעיד על גזעו הטוב. כי מאריא בישא גוריא טבא לא נפק):
ואמר לדעת הנוחה תחלה ותכלית. תחלתה החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה בחייו. שמחתו מתמדת. ולא יצערו אותו הפגעים:
ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך:
אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף. ועזרת הדלים:
ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו ואינו קונה בני חורין בהטבתו:
ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו (תכליתם) ויבטיחוהו (ההצלחה) התרחק מהזק (לבני אדם). והדעת הנוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:
ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם:
ועיין פ״ב דאבות איזה דרך ישרה שיבור לו האדם:
ושורש המדות החמודות ומקורם מתגלה במס׳ אבות. יעוין עץ אבות בעז״ה. וענפיהם מתפשטים לאין חקר מפוזרים בים התלמוד. בעז"ה נחלץ חושים עד אם הביאונום אל מקומם. איש איש לעלייתו. וקצורם נכלל במרגלאות דפרק היה קורא שהובאו בחדרי בית אל בסדר המעמדות דבר יום ביומו. ופה נציג המאמרים דפרק בני העיר ששאלו חכמים לרבותיהם. ללמדם מדות טובות. שיזכו בהם לשנים רבות. יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים:
שאלו תלמידיו את ר׳ זכאי במה הארכת ימים. א"ל מימי לא השתנתי בד"א של תפלה. ולא כניתי שם לחברי. ולא בטלתי קדוש היום כו׳:
שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע במה הארכת ימים. א״ל מימי לא קדמני אדם לבית המדרש כו':
שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה. אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי ולא עלתה על מטתי קללת חברי ותרן בממוני הייתי. לא נתכבדתי בקלון חברי. כי הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה. אתא רב חנא בר חנילאי וקא שקלה מניה. א"ל אי רגילת דדרית באתרך. דרי. ואי לא אתייקורי אנא בזילותא דידך. לא ניחא לי. ולא עלתה על מטתי קללת חברי. כי הא דמר זוטרא. כי הוה סליק לפורייה אמר שרא לכל מאן די צערן:
שאל ר"ע את ר' נחוניא הגדול במה הארכת ימים כו'. א״ל מימי לא קבלתי מתנות כו׳ (עיין בעליית המתן בס״ד) ולא עמדתי על מדותי כו׳. (עיין מ״ש בעז"ה במאמר זה בבית אל בסדר מעמדות ליום הרביעי. עוד תמצא דברים נחמדים וחידושים במוסרים ישרים. שקבענום בחבור המעמדות. וקנו שם מקומם. וראוי לעמוד עליהם):
שאל רבי את ריב״ק במה הארכת ימים. א"ל קצת בחיי. א"ל רבי תורה היא וללמוד אני צריך. א״ל מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע כו'. א״ל ברכני. א״ל יהר"צ שתגיע לחצי ימי. א"ל ולכולהו לא א"ל הבאים אחריך בהמות ירעו (עיין בחלק הקשורים):
שאלו תלמידיו את ר״ז ואמרי לה ר״א בר אהבה במה הארכת ימים. א״ל מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. ולא צעדתי בפני שגדול ממני. ולא הרהרתי במבואות המטונפות. ולא הלכתי ד״א בלא תורה ובלא תפלין ולא ישנתי בבית המדרש לא שנת קבע ולא שנת עראי. ולא ששתי בתקלת חברי. ולא קראתי לחברי בחניכתו. ואמרי לה בחכינתו: