בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
לח · פרק ג
בענין שלש לשונות בחרדל שפתי. המדברות שפת כנען. הלא המה הארמית היונית הערבית
אלה הם בנות אם אחת העברית אשר ילדה אותם בתחלה. ומהנה נפרדו כל יתר שבעים לשונות הגוים (לאמותם) [אלטונא תקח: לאומותם]. שבכולם נשאר עכ"פ רושם מה ממנה כידוע. ואם נתרחקו (סינמיה) [אלטונא תקח: סימניה] ונתמעטו. בהתרחק בעליהם ממנה. לא כן אלה השלשה השכנות אליה:
הלא הארמית יש לה קדימת מעלה וקדימה זמנית. סמוכה לעברית מיד. בבטן עושיה עשאה. כאמרם ז״ל אדה״ר בלשון ארמי ספר. ואמרו לא יהא לשון סורסי קל בעיניך. שהרי חלק לו המקום כבוד בתנ"ך. ולא נעשה יקר וגדולה כזאת לשום אחת מיתר הלשונות והיא קרובה ללשון תורה. וכמעט שפה אחת ודברים אחדים רק במעט מזער הם נפרדים. ותטול חלקה גם בכל הסגולות. והמעלות המיוחדות ללה"ק כמוה כמותה. ממנה היא בתבניתה. ולכן נשתמשו בה רז״ל הרבה במשנה ביחוד בנוסחי שטרות. ומגילת תענית הקדומה למשנה נתחברה בארמית. ובה תרגמו התנ״ך:
והנה אמרו חז״ל במדרש רבה דאסתר ארבעה לשונות נאה לעולם שישתמש בהם. לעז לזמר. רומי לקרב (לפיוט) פרסי לאיליא (לקונן) עברי לדבור ולעז ר״ל יונית. כענין שאמרו פ״ק דמגילה לעז יוני לכל כשר. והוא החביב אצל רז״ל ביותר. אמרו יפיותו של יפת יהי באהלי שם. והתירו לכתוב בה התורה. גם נמצא במשנה בשקלים. שהיו משתמשים ממנה במקדש בבית שני:
אמנם צריך לידע שהיונית לפנים היתה חלוקה לשתים. אחת היתה מיוחדת לכתוב בה ספרי חכמה. והשנית לדבור ההמון. והראשונה כבר מתה במות חכמיה ואבדה מן העולם:
ונראה שעליה אמרו וגזרו ארור האיש אשר ילמד בנו יונית. ואמרינן עלה חכמת יונית לחוד. היינו הלשון שבה נחחברה חכמת יונית (היא הפלוסופיא היונית) היא שאסרוה. מחמת הנזק הנמשך ממנה. בפרטות שבכנפיה נמצאו דמי האפיקורסים הארורה מקדמות העולם והמסתעף המסירה בני אדם מעבודת ה׳. ומניאה לבם מיראת אלהים שהיא ודאי החריבה מקדשנו וארצנו (בהיות בני עמנו נוטים אחריה ומלכלכים עצמם בטנופה. ובטלה התמיד ע״י שהעלו להם חזיר. הפושט טלפיו ואומר ראו כשר אני. בעל אמונה ומדות טובות. כן מעשה הפלוסוף אשר לא ידע את ה׳ וגונב לבבות. בפיו ובשפתיו יכבדהו. ולבו רחק. ועל מעשה העבודה משחק עד אשר למדו ממנו לעבור תורות חלפו חק. וכבר הארכנו בזו פעמים שלש וארבע דלתות יקראה בבית ובעיר ובמגדל ובעליה. לכן נקצר מזה. הפעם. שלא לצאת מכוונת הדרוש:
אולם לשון יוני שידובר בו בין איש לרעהו. חבבו רז״ל. כמ״ש רבי. בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לה"ק או יונית:
וצריך שתדע כי כל אלה הלשונות הנבחרות אחר לה״ק מוצאותם מימי קדם מהעברית. ממנה נמשכו ונשתלשלו ונשתבשו זה מזה ונשתנו. עד שנעשו כל אחד לשון בפני עצמו:
ולכן מ״ש האדומי בסא"ב (פנ"ז) על מלות דייתיקי ואפותיקי וחבריהם שעם היותן יונית בהחלט. הציבו להם ציונים על דרך הארמי. כמ״ש מאי דייתיקי דא תהא למיקם. אפותיקי. אפה תהא קאי. שהוא דרך צחות להם. אלו דבריו. מחסרון ידיעה בתולדת הלשונות ומציאותם. כי לא ידע המפטפט הלז. איש לשון בל יכון בארש שמוצא היונית מן הכנענית והסורסית והן בנות העברית הנה כידוע לחכמי הלשונות המבינים שכל טוב. וכאשר הכירו גם חכמי האומות ונתברר בבירור גמור. וכשתחקור תמצא הרבה דוגמתן בלה״ק. שיצאו תיבות מורכבות מחוברות משתי מלות אחת שלמה ואחת מקוצרת ומחציתה ארמית. כי הנה פלגש מלה מורכבת חציה ארמית. ואות אחת נוטריקון. ר״ל פלג אשה כי יצאה מכלל זונה. ולכלל אשה לא באה. ועל דרך זו נקרא בלשון משנה כבש בן י״ג חודש פלגס. כלומר פלג גס שלא נשלם גדולו יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא. ולפעמים נעשית מלה עברית מכלל הרכבת שתי ארמיות כענין מלת אשתקד המצויה בתלמוד. מחוברת מן שתא קדמיתא וכן הרבה. כמ״ש במקומן בס״ד. וכן נמצאת תיבה עברית מהרכבת שתי יוניות. כי מלת אנדרוגינוס מחוברות מן אנדרו. שהוא זכר ביוני. ומן גיני שהיא הנקבה בלע״ז יוני. כמאמרם ז״ל שמעת מימיך אנדרו אנדרופי. גיני גיניא. ומזה נקראת שם עיר במחוז יון לפנים קרטגיני. הוא שם מורכב מארמי ויוני. ר״ל קרתא (עיר בארמית) גינה (היא האשה ביונית) פירוש עיר של אשה לפי שנבנית ע״י אשה שיסדה אותה. וכן אנדרוגינוס. ר"ל בריה שי״ל זכרות ונקבות. וסמ"ך שבסוף התיבה הוא סימן התואר ביונית רגיל מאד:
אך עוד דבר נפלא במלה זו. שכן עולה גם מספרה בגימטריא כבאורה:
ולמדת שהרכבה זו מצויה היא בלה״ק ולשון משנה. שהכל אחד. ושלשה הלשונות הללו לוין זה מזה. ומספקין זה לזה די צרכם. לאשר ממקור אחד יצאו כאמור:
אמנם הרומיית גנובה היא ג"כ מן היונית ממנה נוסדה ונבנית (כאשר גזע האומה ג״כ מיון יצאה. שהכתים מבני יון. אלא שאח״כ נתערבו בה אדומים רבים. לפיכך נקראת בפי חז"ל אדום) הוא שאמרו רז״ל שאין להם כתב ולשון גם לפרסית יש יקר וגדולה אצל רז״ל כמ״ש בשלהי מרובה. ונראה שהיא אחות היונית. כי יון אח לתירס. שהוא פרס. כדרז"ל פ"ק דיומא. עוד נזכר בגמרא לשון טורסי (פ״ק דמגלה) ונראה שהוא כמו כן מולדת היונית כי טורסי נקרא ע"ש תרשיש. שהוא בן יון:
וסנהדרין היו צריכין לידע שבעים לשון. לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון: