אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לו

לה

עלית לב טוב שנינו פ"ב דאבות א״ל צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם כו׳ ר"א אומר לב טוב. א"ל רואה אני את דברי ראב"ע מדבריכם. שבכלל

דבריו דבריכם:

הרי שכל מדות טובות כלולות במדה זו וז"ל רע"ב לפי שהלב מניע לכל שאר הכחות. והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואעפ״י שיש לפעולות איברים מיוחדים. מ"מ הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב ע״כ:

במדרש קהלת עה"פ דברתי אני עם לבי. (א) הלב רואה שנאמר ולבי ראה. (ב) הלב שומע. שנאמר ונתת לעבדך לב שומע. (ג) הלב מדבר שנאמר דברתי אני עם לבי. (ד) הלב הולך. שנאמר לא לבי הלך (ה) הלב נופל. שנאמר אל יפול לב אדם עליו. (ו) הלב עומד. שנאמר היעמוד לבך. (ז) הלב שמח. שנאמר לכן שמח לבי. (ח) הלב צועק. שנאמר צעק לבם. (ט) הלב מתנחם. שנא' דברו על לב ירושלים. (י) הלב מצטער שנאמר ולא ירע לבבך. (יא) הלב מתתזק. שנאמר ויחזק ה׳ את לב פרעה. (יב) הלב מתרכך שנאמר אל ירך לבבכם. (יג) הלב מתעצב שנאמר ויתעצב אל לבו. (יד) הלב מחפחד שנאמר מפחד לבבך. (טו) הלב משתבר. שנאמר לב נשבר. (טז) הלב מתגאה. שנאמר ורם לבבך. (יז) הלב מסרב. שנאמר ולעם הזה היה לב סורר. (יח) הלב מתבדה. שנא' אשר בדא מלבו. (יט) הלב מהרהר. שנאמר בשרירות לבי אלך. (כ) הלב מרחש. שנאמר רחש לבי דבר טוב. (כא) הלב מחשב. שנאמר רבות מחשבות בלב איש. (כב) הלב מתאוה. שנא' תאות לבו נתת לו. (כג) הלב סוטה. שנאמר אל ישט אל דרכיה לבך. (כד) הלב זונה. שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם. (כה) הלב נסעד. שנאמר וסעדו לבכם. (כו) הלב נגנב. שנאמר ויגנוב יעקב את לב לבן. (כז) הלב נכנע. שנאמר או אז יכנע לבבו. (כח) הלב משתדל. שנאמר וידבר על לב הנערה. (כט) הלב תועה. שנאמר תעה לבבי. (ל) הלב חרד. שנאמר כי היה לבו חרד. (לא) הלב נעור. שנאמר ולבי ער. (לב) הלב אוהב. שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. (לג) הלב שונא. שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. (לד) הלב מקנא. שנאמר אל יקנא לבך בחטאים. (לה) הלב נחקר. שנאמר אני ה' חוקר לב. (לו) הלב נקרע. שנאמר וקרעו לבבכם. (לז) הלב הוגה. שנאמר והגות לבי תבונות. (לח) הלב כאש. שנאמר והיה בלבי כאש בוערת. (לט) הלב כאבן. שנאמר והסירותי את לב האבן. (מ) הלב שב בתשובה. שנאמר כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך. (מא) הלב חם. שנאמר כי יחם לבבו (מב) הלב מת שנאמר וימת לבו (מג) הלב נמס. שנאמר וימס לבב העם. (מד) הלב מקבל דברים. שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך. (מה) הלב מקבל יראה. שנאמר ואת יראתי אתן בלבבם. (מו) הלב מודה. שנאמר אודה ה׳ בכל לבב. (מז) הלב חומד. שנאמר אל תחמוד יפיה בלבבך. (מח) הלב מתקשה. שנאמר ומקשה לבו. (מט) הלב מיטיב. שנאמר ויהי כי טוב לבם. (נ) הלב מתוכו מדבר שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. (נא) הלב עושה מרמה. שנאמר מרמה בלב חורשי רע. (נב) הלב אוהב שוחד. שנאמר כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך. (נג) הלב כותב דברים שנאמר כתבם על לוח לבך. (נד) הלב חורש. שנאמר תהפוכות בלבו חורש רע (נה) הלב מקבל מצות. שנאמר חכם לב יקח מצות. (נו) הלב עושה זדון. שנאמר זדון לבך השיאך. (נז) הלב עושה סדרים. שנאמר לאדם מערכי לב (נח) הלב מתגדל. שנאמר ונשאך לבך ע"כ:

ועליהם יש להוסיף כהנה. (א) הלב תם. שנאמר בתם לבבי. (ב) הלב פג. שנאמר ויפג לבו. (ג) הלב יוצא. שנאמר ויצא לבם. (ד) הלב כבד. שנאמר כבד לב פרעה. (ה) הלב מתנדב. שנאמר אשר ידבנו לבו. (ו) הלב מתחכם שנאמר כל חכם לב. (ז) הלב מתנשא. שנאמר אשר נשאו לבו. (ח) הלב ערל שנאמר או אז יכנע לבבם הערל. (ט) הלב נמול. שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. (י) הלב מתיישר. שנאמר וביושר לבבך. (יא) הלב נפתה. שנאמר פן יפתה לבבכם. (יב) הלב סר. שנאמר ולא יסור לבבו. (יג) הלב מתרגז. שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז. (יד) הלב פונה. שנאמר ואם יפנה לבבך. (טו) הלב מושם. שנאמר ושימו לבבכם. (טז) הלב נוטה שנאמר והטו לבבכם אל ה'. (יז) הלב מוכן. שנאמר והכינו לבבכם אל ה׳ (יח) הלב נהפך שנאמר ויהפך לו אלהים לב אחר. (יט) הלב מוגע. שנאמר אשר נגע אלהים בלבם. (כ) הלב נכשל. שנאמר ולמכשול לב. (כא) הלב בז שנאמר ותבז לו בלבה. (כב) הלב מוצא. שנאמר מצא עבדך את לבו. (כג) הלב מוכה. שנאמר ויך לב דוד אותו. (כד) הלב מתרחב. שנאמר ורוחב לב כחול. (כה) הלב מתנגע. שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו. (כו) הלב שלם. שנאמר והיה לבבכם שלם. (כז) הלב סובב אחור. שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית. (כח) הלב מסתער. שנאמר ויסער לב מלך ארם. (כט) הלב נבחן. שנאמר כי אתה בוחן לבב. (ל) הלב מתיעץ. שנאמר וימלך לבי עלי. (לא) הלב שואל שנאמר משאלות לבך. (לב) הלב נוהם. שנאמר מנהמת לבו. (לג) הלב מקבל תורה. שנאמר תורת אלהיו בלבו. (לד) הלב מאמין שנאמר בתוך לבי אמונתך. (לה) הלב עוזב שנאמר ולבי עזבני. (לו) הלב מקבץ שנאמר לבו יקבץ און. (לז) הלב הולך סחרחר שנאמר לבי סחרחר. (לח) הלב נסוג אחור שנאמר לא נסוג אחור לבנו. (לט) הלב נכון. שנאמר נכון לבי אלהים. (מ) הלב מתעטף. שנאמר בעטוף לבי. (מא) הלב משתפך. שנאמר שפכו לפניו לבבכם. (מב) הלב עמוק שנאמר ולב עמוק. (מג) הלב מתברר. שנאמר לברי לבב. (מד) הלב מזדכה. שנאמר זכיתי (לבי) [אלטונא תקח: לבבי]. (מה) הלב מנסה שנאמר וינסו אל בלבבם. (מו) הלב מרנן שנאמר לבי ובשרי ירננו. (מז) הלב מתעקש. שנאמר לבב עקש יסור ממני. (מח) הלב בוטח. שנאמר נכון לבו בטוח. (מט) הלב מתטפש. שנאמר טפש כחלב לבם. (נ) הלב משתומם שנאמר בתוכי ישתומם לבי. (נא) הלב שומר שנא' ומצותי יצור לבך. (נב) הלב מיטהר שנאמר אוהב טהר לב. (נג) הלב נתן. שנאמר תנה בני לבך. (נד) הלב מתיאש שנא׳ וסבותי אני ליאש את לבי. (נה) הלב שוכב שנאמר גם בלילה לא שכב לבו. (נו) הלב ממהר שנאמר ולבך אל ימהר. (נז) הלב כועס. שנאמר ותהר כעס מלבך. (נח) הלב נחתם שנאמר שימני כחותם על לבך. (נט) הלב מתרחק שנאמר ולבם רחק ממני. (ס) הלב משתטה שנאמר לב הותל הטהו. (סא) הלב מקשיח שנאמר תקשיח לבנו. (סב) הלב מתכבס שנאמר כבס מרעה לבך. (סג) הלב הומה שנאמר הומה לי לבי. (סד) הלב מנבא. שנאמר חזון לבם ידברו. (סה) הלב נחלק. שנאמר חלק לבם:

והא לך לשון הריס"ל לב טהור ברא לי אלהים. ורוח נכון חדש בקרבי:

דע כי הלב הוא מקור החיים. נתן באמצע הגוף. והוא נגד בית קדש הקדשים שהיא נקודה אמצעית לעולם. וכדאיתא בזוהר פ' שלח ז"ל. ת"ח כד ברא קב"ה בר נש בעלמא. אתקין ליה כגוונא עילאה יקירא. ויהיב ליה חיליה ותוקפיה באמציעותא דגופא. דתמן שריא לבא דהוא תוקפא ומזונא דכל גופא. ומתמן אתזן כל גופא. וכל אינון שייפין דגופא מתמן אתזנו. (והוא) [אלטונא תקח: והא] לבא (אחד) [אלטונא תקח: אחיד] ואתקף באתר עילאה דלעיל' דאיהו מוחא דרישא. דשארי לעילא ואחיד ביה. ודא אתקשר בדא כו' ענין דבריו כך הוא כד ברא קב"ה עלמא. סדר לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישוב דכל ע' אומין כולא אסחר לירושלים. וירושלים באמצע דכל ישובא שריא. והוא אסחר להר הבית. והר הבית אסחר לעזרות ישראל. ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית. דתמן סנהדרי גדולה יתבין ותנינן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לחודייהו ולשכת הגזית אסחר לבית האולם. והאולם להמזבח. והמזבח אסחר להיכל. וההיכל לבית קודש הקדשים. דתמן שכינה שריא. וכפורת וארון. והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא (עיין כוזרי ח"ב סכ"ו וחצר בית אל דיע"א) ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא. דאינון שייפי גופא. ולבא אתזן ממוחא דרישא. ואתאחיד דא בדא. הה"ד מכון לשבתך פעלת כגוונא דא לעילא לעילא כו'. היוצא מדבריו כמו שהשכינה שורה בקדש קדשים ששם ארון ולוחות וכרובים. וקודש קדשים הוא מרכז האמצעית שממנו נזונים כל שייפי דהיינו כל ישובא וקודש קדשים של מטה מכוון נגד הראש דהיינו שלמעלה. כן הלב באמצע גוף האדם. שולח חיים ומזון לכל אבריו. ואתקשר בראש. ובתיקונים אמרו שעל כנפי ריאה נאמר. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת. על הכפורת דא כפורת דלבא. קודש קודשא דא לבא ע"כ. ובמקום אחר אמרו בתקונים. ארונא דס"ת דא כיסא דלבא. ואיהו נור דליק. ואי לאו כנפי ריאה דאינון נשבין עליה. היה לבא אוקיד כל גופא. וההוא נורא דאיהו דם דערקין דלבא. רוחא נשיב בערקין דדמא. וכולהו מתנהגין אבתרי' ודא הוא דכתיב. אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו וגו' עכ"ל:

ובארו במקום אחר כי משכן הנשמה במוח. רוח בכנפי ריאה. ונפש בלב. וכבר נודע כי נשמה בבינה. רוח בתפארת. נפש במלכות. וכן כנפי ריאה חמשה אוני. ועם הוורדא הם ששה נגד ו' שבשם. והלב הוא מלכות כמבואר בכל מקומות. ע"כ צריך הלב להיות תמיד קודש קדשים שתשרה בו השכינה. כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לא אמר בתוכו. אלא בתוכם. כי כפי התעוררות הלב. בא התפשטות לכל המדות והנהגות. וזהו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ונחה עליו רוח ה'. ע"י התורה והמצות והמדות ואם לאו. ח"ו הרוח הקודש הזה מסתלק. ורוח סערה נכנס בו בר מינן:

וז"ל ר"ח עוד אמרו בגמרא נדרים וילקוט. בפי' הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם. מכאן א"ר נתן אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבא לא נצרכה אלא אפי' ב' נשיו. ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מגיד שהעינים הולכות אחר הלב. או הלב אחר העינים אמרת. והלא יש סומא שעושה את כל התועבות שבעולם. הא מה ת"ל ולא תתורו. מגיד שהעינים הולכות אחר הלב. ואמר עוד לקמיה לבא ועינא תרי סרסורי דחטאין. לא תתורו וגו'. תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב"ה הן יהבת לי לבך ועיניך. אנא ידענא דאת לי עכ"ל. הרי מבואר היות הלב מקור לכל המדות. אם לטוב אם להפכו ולכן הפסוק מקדים הלב לעינים לא תתורו אחרי לבבכם. ואח"כ עינים. וכן תנה בני לבך לי ועיניך כו'. ולדעת רז"ל שאמרו הן יהבת לי לבך ועיניך צ"ל שפשט הכתוב הוא תנה בני לבך לי ועיניך. וכאן פסיק טעמא ובזה דרכי תצרנה. והטעם שלא אמר הכתוב תנה בני לבך ועיניך לי מפני שהלב היא עיקר. כמבואר במאמר. שאמר שהעינים הולכות אחר הלב עכ"ל ר"ח:

והא דארז"ל במקום אחר. העין רואה ולב חומד כו'. דמשמע דהלב הולך אחר העינים. זו הראיה גופא שעינים משוטטו' בכל בא מן הלב. וכמו שרמוז במקום אחר. שורייני דעינא בלבא תליא. תמצא שני אישון בשני עיניו. צורות אדם להנה. הם ממש כשני הכרובים שהיו כצורות תינוקות. וכן נקראים אישון. מלשון איש. רק על קטנותה אומר אישון. המורה על הקטנות:

הרי לך שהלב הוא שורש ומקור מן הכל. וע"כ הסכים ריב"ז. ואמר רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. שאמר לב טוב כו'. כי הנה כל המדות קנאה ותאוה וכבוד. הם בלב. ויש בו דעות רבות מהמדות. טובות ורעות הגאוה והענוה הזכרון והשכחה. היגון והשמחה הבושת והעזות. האהבה והשנאה הרחמנות והאכזריות. הנדיבות והציקנות. הכעס והרצון. והחרטה. וכאלה רבות. וכן הרבה דברים מסורים ללב. שעליהם נאמר ויראת מאלהיך. ע"כ התפלל דוד לב טהור ברא לי אלקים. ומחויב לראות תמיד שיהיה הקודש קדשים נשאר בקדושתו שיהיה מדור לשכינה. לקיים מ"ש ושכנתי בתוכם. ואם ח"ו מטמא את הלב. שיהיה לב חורש און אז הוא מכניס צלם בהיכל לפני ולפנים. וארז"ל הלשון קולמוס הלב. ודובר שקרים לא יכון נגד השכינה. כן בלב כתיב. ודובר אמת בלבבו. ומי שחולק הפה מן הלב. שהוא אחד בפה ואחד בלב. אפילו בדבר קטן. אז עונשו מרובה. וח"ו עושה פירוד בתוך השכינה. כנודע לבאים בסוד ה'. כי השכינה היא בחינות פה ולב שלמעלה. והפה והלב שוין:

גם בכלל פה ולב שוין. אם הוא מוכיח לרבים. שיהיה נאה דורש ונאה מקיים. יקשוט עצמו. ואח"כ יקשוט אחרים. וכ"כ בספר הישר. שער י"ג. וז"ל וכאשר ילמוד לזולתו או ייסר לתלמידו. אל ישכח לייסר נפשו עמו. כי לא יכון לאדם לייסר לזולתו. במה שאינו עושה וללמד מה שאינו מאמין בו. כי כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב. וכל אשר לא יצא כ"א מן הפה. לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר כשיסרני אדם. וארצה להכיר אם המוסר ההוא בא מן הלב אראה אם נכנס מוסרו בלבי. והתעורר נפשי לדבריו. אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר. ואם נפשי לא תשים לב לדבריו ולא התעורר להחזיק בה. אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים עכ"ל:

ומי שהוא בר לבב. בזאת יבא אל הקודש פנימה. בהיות לו לב טהור תמיד. וכתב בספר אורחות צדיקים. הכסילים יציירו בלבם ציורי הבל ושקר. ויכתבו עליו חקקי הבל ואון. וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים. שהוא יסוד התורה והמצות. וחכמת המדות. עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה אמר שלמה המלך עליו השלום כתבם על לוח לבך עכ"ל:

ומאחר שנתבאר שהלב הוא נגד קודש קדשים. וינוחו בו התורה והמצות נגד הלוחות. גם יראה שיקרע לבבו. כמ"ש קרעו לבבכם וגו' ויהיה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והוא כמו שברי לוחות. שהיו מונחות בארון. ותמיד יהיה לבו נשבר על איזה מעשה או מדה בלתי נכונה שעשה. או ביטול ת"ת וכיוצא בזה. ויצטער מאד ויתחרט בחרטה גמורה ויעשה הסכמה חזקה בלבו שלא ישוב בדרך הזה לעולם. ובפ"ק דברכות. אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי. טובה מרדות אחת בלבו של אדם. יותר מכמה מלקיות. שנאמר ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין. מהכות כסיל מאה ע"כ. פרש"י מרדות אחת לשון רידוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו. ורדפה את מאהביה וגו'. וכשתראה שאין עוזר. תשים על לבה לאמר אשובה אל אישי הראשון. תחת הגערה במבין. תחת באדם מבין. טובה מהכות כסיל מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי"ו. ולא כמו לא תירא ולא תחת. שטעמו בחי"ת. אלא למעלה תחת התי"ו ראשון. לומר שהוא שם דבר [ברדיצוב: שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר תכניע את האדם. אלא תכנע היא בעצמה. ולכך שנה את נקודתה לומר שהוא שם דבר] עכ"ל. על כן מה טוב ומה נעים שתמיד יזכור אדם במעשיו והנהגתו העבר. וישבר לבו ויאנח ויתחרט. ויהיה מודה ועוזב ויטהר את לבו מעתה והלאה. ואז אלהים לא יבזה אותו. וזהו לב נשבר ונדכא. נדכא כפשוטו. וגם התרגום של טהור. דכי. וכאילו אמר הלב יהא נשבר על העבר. ויהיה נדכא. כלומר טהור מעתה ועד עולם ע"כ:

וכמו שצריך להיות לאדם לב טהור לאביו שבשמים המשקיף על מצפוני לבבו. כי כל לבבות דורש. וכתוב אני ה' חוקר לב בוחן כליות. כן צריך להיות טוב לבב עם כל אדם. כל שצורתו האנושית קיימת. שיש תקוה שיקנה לב. לצרף וללבן דמות צורתו. בצלם אלהים ברא אותו. ככתוב קונה לב אוהב נפשו:

ונאמר אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלן ר״ל ראוי הוא להיות ריע למלך. מפני חן שפתיו. שנמשך לו מטהרת לבבו. כי רצון מלך שפתי צדק:

ויש שכר גדול על טוב הלב. אפילו לא יצא ממנו שום מעשה בפועל. כמ"ש חז"ל בשכר וראך ושמח בלבו. זכה לחושן המשפט על לבו. הלב ששמח בגדולת אחיו. ילבש או"ת שכתוב בהן והיו על לב אהרן:

ואמר חכם טוב הלב ממדות הגדולה. ואין נעימות כלב טוב. אמנם בחינת הרע שבמדה זו. המראה לב טוב לפני׳ ותוכו אינו כברו. כמ"ש כסף סיגים מצופה על חרש וגו'. וכתוב גם בשחוק יכאב לב. וכתוב לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. ר"ל ובשמחת הלב צריך שלא יתערב מחשבה זרה. אלא שמחה שלמה אמתית כולה ברה ביראת ה' טהורה. ויתבאר בעז"ה עוד בעלית לב רע. עוד בחינה רעה לב טוב של רשעים. כמ"ש ויהי כטוב לבו כטוב לב המלך ביין ואפילו טובתן של רשעים. רעה היא אצל הצדיקים. וכן אסור לעשות טובה לרשעים. אבל גם זה צריך להיות מקורו מלב טוב. החושק טוב לבריותיו של הקב״ה. לפיכך מונע מהרשע טובתו. שלא לעזור לו ברשעו להכשילו יותר. על כן מניעת הטובה ממנו. היא טובתו. כמו שצריך למנוע המאכלים הבריאים מן החולים לטובתן. וכדרך שהאם שומטת דד מפי בנה אם מתירא' שלא יחלה בריבוי שפע החלב. וזאת היא תקנתו ותועלתו והנאתו. ונעשית מיתרון טוב לבב בודאי. הי"ת יזכנו לעבוד אותו בטוב לבב. אך טוב לישראל אלקים לברי לבב:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה