אור ברסלב
בירת מגדל עוז לה › (עמוד א)

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לה · (עמוד א)

לה

בשבחי הכתב דרך כלל גרסינן פ"ק דחולין (דו"א) אר״י א״ר ת״ח צריך שילמוד שלשה דברים. כתב כו' (על"חש ספ״ו דגטין שמכאן תמיהא קיימת ע״ש הר״מ שם. שאין תנאי ב״ד שיהיו סופרים) ואמרו במי שאין לו כתב ולשון. שנקרא בזוי בכתוב:

ודע שמעלה זו דבוקה למעלת החכמה. והיא בסומכי נפשה ולא עוד אלא שכל בית החכמה עליה בנוי ונשען. כאוהל בל יצען. וכמה מעלות טובות לכתב יתר על הלשון. (א) שהלשון ודבור הפה. אין תועלתו נמצאת אלא לנמצא עמו במעמד אחד. נוכח פני המדבר. והכתב תועלתו אינה נעלמת מקרובים ומרחוקים. (ב) ואין יתרון בדבור אלא לבעל הלשון בעוד כחו בפיו. אך בהעדרו. יפסק. אצ"ל במותו. כי עמו תמות חכמה והכתב רשומו קיים כל ימי עולם. ולא תפסק תועלתו גם מדורות הבאים. (ג) בהרבה דברים תקצר יד הלשון לבארם במבטא ולא יבצר מהכתב באורו ביתר שאת ויתר עז. ועוד כי בספור דברים לא יתכן בה לתאר שני דברים יחדיו. ואילו יהיה אפשרי. לא יתכן לשומע לכלול אותם יחד (כדבר הכוזרי) מקוצר רוח. ולא יכבד זה על השומע והמשמיע מתוך הכתב כענין מלת בראשית הנדרשת שבעים פנים כי מתוך הכתב יתבונן ע"י מורגש שיסמוך עליו. וז"ל הכוזרי (ס״ה מ״ד) ואל תאמין למתחכם שיאמר כי מחשבתו מתחברת על סדר כו׳ מבלתי שיסמוך אל מורגש בראות דמיון ממלות או מכתב כו׳ כי על כן יכלול מעט מהכתב. דברים רבים. מה שלא יובן בדבור קצר. ויראה שבשביל זה היו ישראל במעמד ה״ס. רואים את הקולות. כדי שיתנו לבם בשום שכל במקרא הרמוזים הדקים שבעשרת הדברות שכוללים כל תרי״ג מצות כנודע. (ד) פעמים רבות ילאה כח המדבר. ויוכרח להפסיק דבורו על כרחו. מאין אונים ומעוט עצמה. ולא יקשה על העט לכתוב באר היטב. כל היום לא ישבות ולא יחלש. (ה) לא יוכל אדם לקשט הדבור בכמה מיני נוי ותכשיטי המליצה כל כך יפה. וצחות הלשון ונעימותו והמצאותיו ותחבולותיו הרבים לא ימצאו במוצא השפה. מה שימצא בכתיבה עשר ידות מהפאר והיופי במליצה והלצה וחוזק ועוצם הענין בנחיצה. ומטוב ויושר הסדר והוד והדר ואמרי נועם. ולענות בסתר רעם. ולהראות פנים של זעם. וטוב טעם. יקח טעם זקנים ויסיר שפה לנאמנים להיטב נר ההבנה בקשור והפסק מחובר ונפרד. נרדף. ומושאל ומשותף. חרוז ומשקל. את הכל ישא העט על שכמו ויעוף לשמי המליצה בקל. ולא יחסר לו הדיוק בשלימות רב ויתרון הכשר חכמה בבאור רחב ידים בשפע גדול לתושיה כפלים משמח לב ומאיר עינים. ומרחיב הנפש יותר מיין הרקח ועסיס רמונים. ומחדד השכל עשרת מונים. (ו) הדבור אחר שיצא מן הפה. אין בו ממשות. הוא הבל נכנס באוזן אחד. ויצא באוזן אחר. ולא יוכל אדם להתבונן בו כל צרכו כחפצו. ביחוד אם הוא ענין ארוך. אבל הכתב צורתו עומדת לעד ולא יגעל אדם באריכותו. אם אינו יוצא מגדר הכתב הנבחר בתנאים מוגבלים. אשר יבוא זכרם בעליית הלשון והמליצה והספר בעז״הי. ויחקרהו היטב ויהפכו כדרכו. ויסתכל בו לרחבו ולארכו. ואם ימשמש בו כל פעם. ימצא טעם. וכבר היתה שומה בפי קודמין אותיות מחכימות. (ז) הדבור במשך הזמן אינו נמלט משכחה. הכתב נצול משכחה כל זמן שלא נמחק. (ח) הדבור יוכל להכזיבו. הכתב אינו סובל ההכחשה . (ט) המבטא אין הנאה ממנו אלא לחוש השמע והכתב נהנה ממנו חוש הראות הנכבד שבחושים כידוע. גם לא נעדרה תועלתו מן השמע. לשומע מתוך הכתב. ויתפעל בתענוג כפול עצום מאד מן השמיעה לבדה. (י) אין תועלת הדבור נשלמת ביחיד. ואם הוא עלג. לא יועיל לזולתו כלל. כל שכן האלם שתועלתו נמנעת. והכתב אין תועלתו נעדרת לעצמו ולזולתו. גם בהמצאו יחידי. על כן היתה למשל. וקנה לך חבר וכן בהיותו נלעג לשון כבד פה ועמוק שפה. גם האלם ירון שיכול לחקות מורשי לבבו לזולתו. והחרשים ישמעו ילמדו כתב ויבינוהו. (יא) הדבור אם אינו מתוך הכתב. קרוב אדם לטעות בו. ואינו בטוח ממכשול ושכחה וענין נעדר ובלבול סדר אע״פ שערך הדברים בלבו תחלה. ושגרם בפיו פעמים רבות. מחמת טרדת המחשבה כי רבה היא. בשוטטה בים הדמיונות תמיד. באין עוזר לה. הוא דבר הכוזר (ס״ה מ"ד) שהמחשבה מתבלבלת במה שיפגענה מן הטעות והדמיון. ומדברים שקדמו. ולא יזדכך לה דבר שלם. אמר הכתב לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון והמכתב נשמר מכל זה. (יב) הכתב יוכל אדם לבחון בו מקום המשגה או חסרון שלמות. בראית העין ובינת הלב. בטרם יוציאנו מתחת ידו וירגיש יותר במקום הצריך תקון. ויחפש בחורין וסדקים. לכל אשר ימצא שם בדקים ויחזקם ויצחצחם וישיבם חלקים. משא״כ בדברים שבלב שאין חוש הראיה שולט בו לא יעמוד כל כך על מקום השגיאה והמכשול. כדי שיתקננו היטב כל צרכו. ואחר שיצא מן הפה הוא מעות לא יוכל לתקון עוד. לכן הקפידו חז״ל בדברים שבכתב. אי אתה רשאי לאמרם בע״פ. (יג) תועיל הכתיבה לאדם עצמו לעמוד נגד השכחה המצויה. ביחוד באדם טרוד. בפרט בימי הזקנה ובצוק העתים. (יד) הבקי במלאכת המכתב יוכל להעלים ולהסתיר עומק כוונתו. תחת כנפי מליצתו. באופנים שונים קולע אל שערת המכוון לא יחטא מה שלא ימצא לדבור ומבטא. (טו) גדול כח הכתב. שעל ידו חוברה התורה האלהית ובו נתן ה' תשועה לידיעה. הטובה אם רעה. והיתה שארית ופליטה לכל יתר החכמות בכלל והתקבצו הדברים המפורדים ומפוזרים כמו שכתב בעליית הספר בעז״הי:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה