אור ברסלב
בירת מגדל עוז לב › גנזך (כג) [אלטונא תקח: כד]

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לב · גנזך (כג) [אלטונא תקח: כד]

גנזך (כב) [אלטונא תקח: כג]

כבר זכרנו בחינה הרעה שביראה:

עוד מבחינת הרע ביראה. מש״ה ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. כי צריך האדם לחקור ולידע באמתות את מי הוא עובד ואת מי הוא ירא. כענין שצוה דוד המע״ה את שלמה בנו. דע את אלהי אביך ועבדהו. כי העובד מתוך ידיעה והכרת הלב. הוא לא ינוצח. וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותו ממקומו. משא״כ העובד מתוך שראה אחרים עושין כך. והרגיל עצמו לעשות כמותם. רוח קימעא עוכרתו. עוקרתו והופכתו על פניו. אמנם הידיעה והחקירה הפלוסופית. אשר חשבו חכמים בעיניהם להיות להם מגן צנה וסוחרה. לא זזו עד שיצאה מאפם והיה להם לזרא. ואם ראשיתה מתוקה אחריתה מרה. ואם מעוטה יפה לבעלי חכמה נאמנה שמלאו כרסם בתורה. רבויה קשה ואסורה . כמו שכתוב למעלה (באוצר הטוב) בעזרת השם יתעלה:

אבל היא הידיעה הנאמנה ממקור ישראל נוקרה. המקובלת ביד חכמי התורה אשר להם נמסרה. וקבלוה איש מפי איש עד משה מסיני. וכמש״ה אב לבנים יודיע אל אמתך. ולהתבונן תמיד בנפלאות תמים דעים ובחסדיו הגדולים אשר גברו עלינו בהתמדה. אורך הזמן הנפלא. ומדי דברו בה ועיונו ומחקרו באלה תוסיף הכרה זו תת כחה. ותעלהו מעלה מעלה. עד אשר ישבע שובע שמחות נעימות בימינו נצח. ימלא פיו תהלות ה' ירנן בפצח:

עוד מבחינת (הרע) ביראה אפילו היא טובה ומעולה. נפסלת אם מתערב בתוכה יראה אחרת זולתה. ואין כונתי להרחיק השמירה מן הסכנה המצויה. ולהסתכן בנפשו בחינם להראות יראת שמים. שעליו נאמר הלא יראתך כסלתך. כי הוא הסכל המת בלא עתו (עמש״ל בעלית האהבה פ״ו) והתחייב בנפשו שכך כתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם. וכתוב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (אף אם מיד כל חיה אדרשנו (כי אפי׳ כלב וזאב עתידין ליתן את הדין עפ"ש. מ"מ גם אתם הנקה לא תנקו. כשהכנסתם עצמכם בסכנה שלא לצורך) וכתיב צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. וכתוב אשרי אדם מפחד תמיד וגו׳:

אך כוונתי במקום שיש כבוד ה׳ וקדוש שמו וקיום תורתו. אז השמר והזהר מלהכניס בלבך שום יראה ואימה. כמלא נימא אלא צריך שתשחק ותלעוג לכל סכנה. ותהיה עז כנמר וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. בלי שום מורא ופחד ורכות לבב. החלש יאמר גבור אני מזרע גבורי כח אמיצי לבב. כמלאכי מרום. שכן נקראו ישראל עזין. ולא נתנה להם אש דת אלא בשביל שהם קשים. שנא' מדעתי כי קשה אתה וגו׳. ולא זכה שבט יהודה למלוכה. אלא מפני שקפץ תחלה לים. כמ״ש רז״ל עה"פ שרי יהודה רגמתם וכתיב היתה יהודה לקדשו (ואצ"ל מא"א ע״ה שנתנסה בע״נ ועמד בכולן כגבור עריץ. וזכה להקרא אוהב וירא אלהים) ופנחס זכה לברית שלום וכהונת עולם. תחת אשר קנא לאלהיו והערה למות נפשו. ואליהו ז״ל שקנא לה'. ומסר עצמו למיתה על קדוש שמו. לעמוד לבדו. נגד אחאב וחילו ועבדיו ושריו נצבים על ידו. ושמונה מאות וחמשים נביאי הבעל והאשרה עומדים לנגדו. זכה שלא טעם טעם מיתה. בריתו היתה אתו החיים והשלום לפיכך צריך אדם האוהב נפשו. לקנות לו לב אמיץ כארי יקום. וכלביא יתנשא לכל דבר המלך ה' צבאות. ויבז בעיניו כל צער וכאב גופני. ולא ירך לבבו בשום אופן:

זאת היתה חטאת צדיקים גדולים שנכשלו לפעמים ממורך לבב. כענין צדקיהו המלך. שארז״ל עליו שבו נסתכל הקב"ה. ולא החזיר העולם לתוהו ובוהו מפני חטאי אנשי דורו. ורכות לבבו הכשילו לסרב מלקבל מאמר ירמיהו מפי ה'. להמסר ביד נ״נ. מפני שהיה ירא לנפשו מבושת וכלימה וצער גדול. כמ״ש לו דואג אני את היהודים וגו׳ פן יתנו אותי בידם והתעללו בי:

וזה היה עון יוחנן בן קרח ושאר שרי החיילים. המאנים לשמוע אל ירמיהו להשאר בא״י ולא יראו את הכשדים. אחר שבאמת היו יראים את ה׳. כנראה מיושר לבבם ואמונתם בה׳ מתחלה. שיסכימו לבקש דבר ה׳ להורותם הדרך ילכו בה. רק מחמת אימת מות שנפלה עליהם מפני הכשדים. לא בטחו בדברי ירמיהו. והשיאם רכות לבבם לחשוב ירמיהו במשקר. ולחשוד ברוך ב״נ תלמידו בשונא ומסית לאבדם ולהשמידם. כל כך גבר עליהם הפחד להעבירם על דעתם ועל דעת קונם. אע״פ שהיו אנשים צדיקים. ונפלו במה שברחו ממנו. כמ״ש והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה. שם תשיג אתכם:

וכן אל יפול לב אדם עליו בראותו דברים זרים לטבע נפלאות ודוגמת נסים. נעשים לפעמים ע״י מסיתים ומדיחים ואפיקורסים. כמש"ה כי יקום בקרבך נביא וגו׳ ונתן אליך אות ומופת. ובא האות והמופת. אל תפנה אל המעשים המתמיהים ההם. ואל יחלש לבך באמונתך מחמתם ח״ו. ככתוב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו אותו תיראו וגו׳ ולא יכנס בלבבך מורא זולתו. ואינך צריך לחקור ולחפש איך ומה נעשו אותן הדברים המבהילים. אם בכשוף ובלהט או בתחבולות אחיזת עינים והדומה אלא אפי׳ אם ברור לך הדבר שנעשה בדמות נס נקי מכל חשד ערמה. מכל מקום אל יפוג לבך ולא יסוג אחור. ואל תשגיח בכל האותות והמופתים. שיעשו מסיתים ומפתים. להניא לבבך מדרך תורתך ואמונתך המאומתים (במופתים חותכים אשר נרשמו על לוח לבך אתה הראת לדעת במוסד חמישי ופנה ששית מאוצר הטוב) אשר באת עמהם בברית ואסרוך בעבותים. קשרוך בחבלים בל ינתקו באש ובמים ובצוק העתים. אפי' יצאו כוכבים ממסילותם. ומזרות בלי עתם. לא יוכלו להתיר קשרי עבותות האהבה שבינך ובין אלהיך. כמ"ש חז"ל אפי׳ אם מעמיד נביא חמה באמצע הרקיע כי״בן. אל תשמע לו לעבוד ע״ז (ולא עוד אלא אפי' אם הרבית לפשוע וכשלת וכשל גם נביא עמך ויאמר לך מפי הגבורה לך עבוד ע"ז. כמ״ש ירמיהו לנשים המקטרות. הקים תקימנה את נדריכם כמ״ש יחזקאל איש גלוליו לכו עבודו אל תשמע ואל תאבה. ואפי' שמעת ב״ק כמ"ש לאחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר. לשוב אל תאחר. ולא תחוש. היה עז פנים כברזל ועשה לך לב נחוש. ושוב אל אלהיך מהר חוש. ועל זה המליצו הקדמונים. כל מה שיאמר לך בעה״ב עשה. חון מצא. בזה האופן תמצא מקום לעבור על ציוויו של נביא אמת מפי ה׳) או אפילו לבטל אות אחת מן התורה. שכן כתוב כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם וגו׳ לפיכך ודאי מסייעים לפעמים מן השמים להצליח מעשה שטן. לנסות בו לבות הישרים והתמימים. לידע ולהודיע צדקתם ותמימותם בעולם. ולא זו בלבד בע״ז ונביא שקר. אלא אפי׳ בנסים גמורים הנעשים ע״י חכם וחסיד מחכמי התורה הקדושים. העוסקים בבנינו של עולם וכל מעשיהם לקיום וחזוק הדת. לא השגיחו רז״ל. לבטל בשביל כך אפילו דבר קל מהסכמת הרבים. בבאור חלק קטן ממצוה בעלמא. שאין לה מבוא בעניני האמונה ושרשי הדת. ואינו רק סעיף דק וקלוש מאד ודקדוק בדיני טומאה וטהרה (אע"פ שיהא לחומרא. כענין מחלוקתו של עקביא ב״מ עש״י סקל"א) עם כל זה לא הועילו כל האותות הגדולים שהראה ר״א הגדול (שהכריע כל תלמידי ריב"ז) מאומה להכריח הרבים החולקים לחזור בהם מדעתם:

מכאן אתה דן ק״ו לדברים הנוגעים בעיקרי האמונה ויסודי התורה התחזק אל תרף. ולבבך לא יחרף. לא יירך מבעל הנס ולא מבעל השם. ולא מבעל החלום. ולא אפילו ממלאך [אלטונא תקח: או ממלך]. לא תירא ולא תחת (בדבר הנוגע לכבוד שמים. אבל במה שאינו מתנגד לרצון שמים. אתה מוזהר לירוא גם ממנו כמורא שמים שכן הוקש בכתוב. ירא את ה׳ בני ומלך [אלטונא תקח: אבל אם מצוך לעבור על ד"ת במקום שאינך רשאי. עיין אבן בוחן של אוצר הטוב (סי' יז) חלילה לחשוב מוראו כלום. כמש"ל במקומו ו]כדרך שענו חמ״ו לנ״נ) ועל זה נאמר בתורה בנביא שקר לא תגור ממנו. ונצטוה יהושע אל תירא ואל תחת. וכן בכל העוסקים במלחמת מצוה. נאמר אל ירך לבבכם אל תיראו. ואומר אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך וגו׳ ואמר אל תיראי תולעת יעקב וגו׳ ואמר מי את ותיראי מאנוש ימות וגו' ותשכח ה׳ וגו׳ ותפחד תמיד מפני חמת המציק גו׳. ואיה חמת המציק וגו׳ שאין גורם מורא הרעים אלא החטא. ואמר רחקי מעושק כי לא תיראי וגו׳. ואמר הן גור יגור אפס מאותי. כי מוראו של השי״ת באמת מבריח כל מורא זולתו:

וכן הדיין מוזהר לקיים ולא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא. ויהא לו לב אריה להציל עשוק כמ״ש איוב. ואשברה מתלעות עול. כל שכן שלא יירא מקפוח פרנסה. ויכבוש פניו בקרקע להדר פני גדול. ואצ״ל שלא ידאג ממניעת (הסבה) [אלטונא תקח: הטבה] או העדר כבוד. וכיוצא בו המוכיח צריך להיות איש גבור חיל המס ימס הלבבות הקשים. ולא ישוב מפני כל. ממקומו לא ימיש. כמ״ש שמתי פניו כחלמיש. וכמ״ש ואתה תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם כמ"ש וישם פי כחרב חדה בצל ידו תחביאני והדומה לזה. ע״כ המוכיח בשער. לא יחוש [אלטונא תקח: ל]כלימה וצער. ישחק לפחד ולא יחת מרוח עריצים. לא יענה מהמון פריצים. לא יבריחנו בן קשה עורף לקש נהפכו לו אבני קלע וחצים. כי זרועות רשעים תשברנה חרבם תבוא בלבם נושקי רומי קשת הפכו ראשיהם מוחצים:

וכן לא יחלוק אדם כבוד לגדול ותקיף. במקום שיש ח״ה אין החנוני מקיף. ולאפרושי מאיסורא אין חולקין כבוד לרב ולא תירא מחכמה ועושר וזקנה (אחר שידעת גבולי התוכחה וגדרה. כאשר יתבארו במקומם בעז"ה) וכל שכן שלא תתיירא ולא תתבייש מפני המלגלגים כי זה דרכם כסל (הבוטחים על חילם. ושמים זהב כסלם) מן אז לא חדלו מלעיגים. ומלעיבים גם במלאכי אלהים. עד אשר הומק לשונם בפיהם זכרם נעקר. סוף סוף שפת אמת תעמוד לעד ועד ארגיעה לשון שקר. וק״ו שאין לירא ולשתוק ולהשים יד לפה. במקום שיש ח״ה גדול וחשש להבת אש דת ירפה שארית חמות תחגור חרבך על ירך גבור הפץ עברות האף תספה. לא תחמול ולא תכסה ביום נקם ועל כותבי פלסתר לא תהא פסכתר כופה. ואע״פ שיראו בעצמן סימני טהרה כסף סיגים על חרס מצופה. כמעשה אותן הכתיבות ספר. מירם וחבורי עצבים מכתבי עמל של הכת הארורה המתיחסת לש״ץ הסמל. הרודפים את ישראל בכתיבותם וחבוריהם המטמאים גוף ונפש. עם שתראה בתוכם דבש המוסר ונופת שפת חלקות. בלב ולב ידברו בהתעוררות גדול בתוכחה. ביראה חרדה ואנחה. כמעשה תעתועים של הספר החדש שזכרנו בסוף עליה הקודמת. אל תאמן בם. כי שבע תועבות בלבם. ורוח עועים מסך בקרבה. וכך דרכן של מספרי לה״ר לערב בתוכו אמת וכך ענשו של בדאי שאפילו כשאומר אמת אין שומעין לו וכדרך שאמרו בקלה ממנו. ובחכם כשר שבכשרים. התחיל הוא אוסר והן מתירים. כי היכי דלא נגררו בתריה עאכ״ו שכך צריך לנהוג עם אלו המסיתים ומדיחים המפתים את השוטים. מעוטי מדע חסרי שכל רקי מוח רכי לבב. בדברי מוסרים ובעניני תוכחה ויראה וברמזי קבלה. שלא להטות אוזן אליהם מטוב רע. ונענש ר״א נתפש למינות על ששמע ד״א של תורה ממין וההנהו וכל ספריהם וכתביהם צריך לשרפן עם אזכרותיהם. כמש ר״ע שאפי׳ אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ אחריו להכישו. נכנס לבית ע״א. ואין נכנס לבתיהם של אלו וכ״ש שלא לקרות לעיין בדבריהם. כי רעות במגורם בקרבם ישימו ארבה מתחת למדם הסתירו חרבם תבוא בלבם. פרשו רשת ליד מעגל לירות במו אופל האנשים ההולכים לתומם. לצודם בחרמם לאבדם ולהומם. מן ההתר יבואו אל האסור לפרוק עול תורה להניחו על קרן הצב״י שבור. ולכתוב על קרן השור ועג״ל חדש. אין להם חלק באלהי ישראל.

ודואג אני כי קרבו הימים אשר אין בהם חפץ שיעד דניאל. ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. ואם כבר פתאים עברו ונענשו כשלו ונפלו. היו לשמה לשמצה בקמיהם כרובם כלו בעשן כלו. אך לא ספו תמו. מקצתם נשארו שרשים רעים שלא נגממו. והיה במחשך מעשיהם יומם חתמו. על עם ה׳ סוד יערימו. להפך המלכות למינות ובית ועד לזנות התחכמו. ויש לחוש פן ח״ו עם הארץ עיניהם יעלימו. ביחוד אחר שבעו״ה כל ח״י קללות שקלל ישעיה הנביא ועל כולם המכה אשר לא כתובה זו ההפלאה יחד נתקיימו. וכן נבואת הושע רבו מבלי הדעת עמי נדמו:

וחתם דניאל עוד. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים. ולא יבינו כל רשעים. והמשכילים יבינו. לכן העידותי בך היום שתהיה מן משכילי עם אשר יבינו לרבים שיעמדו על עמדם. ולא ירפו ידם. בל ימירו את כבודם. כי קרובה ישועת ה׳ לבוא וצדקתו להגלות לעיני כל אדם. ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש גבור חיל חזק ואמץ אל תירא ואל תחת ולא תהא נרדם. חפץ ה׳ בידך יצלח. ותשבר כעץ עולה. שמדא עבידא דבטלה ועשויין בעלי זרוע לפול. ואם אין איש מתחזק עמך כ"ש ששכרך כפול. וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות. להשיב לב בנים על אבות. אכן צריך לזה ולכיוצא בו חכמה. ועז״א הוי ערום ביראה (עמ״ש בס"ד במעמד ליום הו') ובתחבולות תעשה לך מלחמה:

עוד בחינה רעה ביראת חטא שלא להיות צדיק הרבה. ולירא מעבירה לבטל מצוה כענין שאול שנתיירא מעון רציחה והריגה. ואמר אם אנשים חטאו. טף ונשים מה חטאו. ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואע״פ שהיה זה יראת חטא. אבד מלכותו ע״י כך:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה