אור ברסלב
בירת מגדל עוז לב › גנזך (כא) [אלטונא תקח: כב]

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לב · גנזך (כא) [אלטונא תקח: כב]

גנזך כא

ועדיין צריכין אנו לדברי ב״ס העקרים (פל״ד משלישי) ז״ל לפי שענין יראת השם יתברך. היא עיקר העבודה. שיעבוד האדם את השם יתברך. בעשיית המצוה. כמו שאמרנו וביארנו שעיקר העבודה ראוי שתהיה בשמחה. וציור היראה עם השמחה. דבר קשה מאד. ראוי שנרחיב הדיבור בו. כדי שיובן הענין הבנה טובה על העובד. איך אפשר שיהיה הירא שש ושמח. עם היות היראה והרעד ישברו הלב ויעציבוהו. ונאמר שאין ספק. כי כל האדם ישפוט בשכלו. שראוי לו לסבול עמל וטורח גדול זמן מה כדי שישיג מעלה מה או כבוד גדול. ואע״פ שבהיוהו סובל הטורח. או העמל ההוא. יצטער ויתעצב בלי ספק. אבל כשישער בנפשו הכבוד הגדול. או המעלה ההיא המקווה להשיג ע״י הטורח ההיא ישים כל הטורח ההוא ועמל כאין. לעומת הטוב ההוא המקווה. וכן הוא הענין בעצמו ביראת השם יתב׳ שאמרנו כי בהיות האדם משער גודל המדרגה המושגת ע"י היראה. שהיא כשתשער נפשו גודל רוממות השם יתב' ומעלתו עד שיירא ויחרד ממנו. לא יחיש לכל הטורח והעצבון והחרדה המגיעים אליו. ע״י היראה. ונמצא שלמה ממשל לזה משל נכבד מאד. ומסכים למה שאמרנו. אמר אם תבקשנה ככסף. וכמטמונים תחפשנה. אז תבין יראת ה' וגו'. וביארו כי למה שיש בהוצאת הכסף ממחצבו. טורח גדול עד מאד לפי שיוצא מעורב עם המים. וכן אדם שנאמר לו שיש בביתו מטמון גדול. הנה הוא חופר אותו בשמחה גדולה עד מאד והוא מחפש אחריו בזריזות. אע״פ שבחפרו המטמון או מוצא הכסף. הוא סובל טורח גדול ועמל רב. ופעמים הוא נוקף באצבעו או ברגליו או בשוקיו ומצטער עד מאד. ואין ספק כי אף על פי שהוא מצטער עד מאד בניקוף ההוא ומתעצב הנה כשהוא משער התכלית המושג. שהוא המטמון או הכסף. הוא שמח בלבו וסובל כל הצער. וטורח בסבר פנים יפות ובשמחה גדולה. כן על דרך זה. ראוי שיובן העמל והיראה והחרדה והרעדה. שאדם משיג ביראת השם יתברך. שראוי שישמח בה. שמחה גדולה. בהיותו משער גודל מעלת התכלית המושג שהוא ההכנעה אל השם יתב׳ והעבודה אליו. שזו היא תכלית היראה וזהו שאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. אז תבין יראת ה'. כלומר כשתסבול כל הטורח בסבר פנים יפות. כחופר המטמון וכמוצא הכסף אז תבין יראת ה׳. שעל אותו דרך בעצמו ראוי שתהיה שש ושמח בטורח והעמל והצער. שיגיעך בעבודת השם יתב'. ולפי שאין כל אדם יכול להשיג המדרגה הזאת. המגיע אליה יקרא עובד מאהבה. ולא ירא אלהים בלבד שהרי אברהם נאמר לו בסוף נסיונותיו. עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. וקראו הכתוב אוהבו. ואמר על ישראל זרע אברהם אוהבי. ואמרו רבותינו ז״ל עושין מאהבה. שמחין ביסורין. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כי מי שהוא אוהב השם יתברך. לא יחוש לכל הטורח והעמל והיסורין. שיגיעוהו מעבודתו יתברך וכן תמצא כי כשנתגלה השם יתב׳ על אברהם ראשונה אמר לו לך [אלטונא תקח: לך] מארצך וממולדתך וגו׳ לנחותו ולהרגילו לסבול בעדו הטורח והעמל הגדול שיש בטלטול. ולפי שעמד בנסיונותיו בשמחה ובטוב לבב. קראו הכתוב אוהבו. וכל זה ממה שיורה. כי סובל הטורח והעמל בעבודת השם יתברך בשמחה. נותן שלמות אל העבודה והיראה. וזה כי אין יראת השם. כיראת בשר ודם. כי מי שהוא ירא משום אדם [אלטונא תקח: או מלך או שר]. עומד תמיד בפחד ורעדה. וזו סבת קצור ימיו. אבל הירא מהשם לא די שהחרדה לא תקצור ימיו. אבל תוסיף ימים. אמר שלמה יראת ה׳ תוסיף ימים. והרשעים שאין להם יראת השם. לא די שלא יאריכו ימים. אבל שנות רשעים תקצורנה. וכן אע״פ שמדרך הירא ורך הלבב. להוליד בנים רכי לבב כמוהו. ושלא יעשר ולא יקום חילו. כי בהיותו מפחד תמיד לא יעשה חפצו כראוי. אמר דוד . אשרי איש ירא ה׳ במצותיו חפץ מאד. גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. כלומר אשרי הירא השם. כי לא תקנה תכונת היראה ההיא. רכות הלבב. אלא גבורה. עד שגבור בארץ יהיה זרעו וגו'. וגם מי שהוא חפץ במצותיו. אע״פ שיוציא הוצאות בקיום המצות לא יחסר הונו. כי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. וזה להורות כי יראת השם. אינה מקצרת. ואינה ממעטת הממון. ולא הימים. אינה מסבבת המקרים הרעים. כיראת בשר ודם. אמר שלמה. יראת ה׳ לחיים. ושבע ילין בל יפקד רע. רצה לומר יראת השם יתברך לא תסבב המות אבל היא לחיים. וכן אין הירא. חסר כל טוב. כי שבע ילין. וכן לא יירא מהמקרים כי לא יפקד רע. ע"כ:

ראה דבריו טובים ונכוחים למבין:

ואולם מ״ש כי היראה והרעדה ישברו הלב ויעציבוהו. בחינה זו יש לה מקום ביראת העונש. מה שאין כן ביראת הרוממות אין לה מקום. כי תתחבר אליה השמחה והמנוחה. והחיים בנעימים וברוחה. הא למה זה דומה. לבן הירא את אביו. כי לא נשבר לבו מחמתה. אדרבה אין לו מנוחה על לבו. עד שימצא עם אביו. ויתענג בשמחת לבב בראותו את פניו עם מוראו עליו. וכן העבד האהוב לאדוניו ומלכו הנאמן הנאהב לרוממותו וטובותיו. ונורא לגדולתו ויכלתו וחסדו. הנה העבד ההוא עם גודל המורא שיש לו מאדוניו. לא ינוח ולא ישקוט מהמיית לבבו. עד יעמוד לפניו לשרתו לברך בשמו ולעשות הטוב בעיניו. ולחדות בשמחה את פניו. אז ינוח לו מעצבו ורגזו. ישמח יגיל וישיש. כעל כל הון וכשותה יין הרקח ועסיס. וטוב לו עמה. כי ביראה זו יסורו כל יראות וחרדות שבעולם. בה לבו בטוח בה׳ שקט שאנן מפחד רעה. ומורא ב"ו לא יעלה על ראשו. צדיקים ככפיר יבטח אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם ולא נמצא טובה זו בזולתה בשום אופן. אף אם יחכם כבני מחול. וכסף יצבור כחול. כל שכן תכפל דאגתו ותרבה מהומתו. ויראתו מהפסדו ואבודו. גם לא לחכמים לחם אף חכמתו לא עמדה לו ביום רעה. בבוא אליו צרה וצוקה בבוא כשואה פחדו. היעמוד לבו התחזקנה ידיו. ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס. בבוא עליו צרה. לא יוכל כפרה. לא כן הירא את ה׳. כי הוא לעולם בשמחה. בהשקט ובבטחה שאינו דואג וירא מדבר. גם בהיותו נמצא לבדו במדבר. כמש"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. ואמר ה' לי לא אירא. ולכן יראת ה׳ מביאה אף גילת ורנן בלב הישרים. כמ״ש ולישרי לב שמחה. ואמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה:

אבל כל זמן שלא הגיע האדם למעלה זו הגבוהה של יראת הרוממות והכבוד. בודאי יהיה לבו חרד זוחל ורועד בפחד תמיד מגור מסביב ולא יגה שביב אשו וזוהר נפשו ידעך (כמש"ה פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם) כי חרדת אדם יתן מוקש לנפשו יתר ממקומו בחומו (נזעך) [נדעך]. וזוהי היראה הרעה הגרועה. שאינו ירא מלפני האלהים אלא מן הרצועה. ובלבבו חושב מי יתנני אדון ומושל והיה בידי שבט מוסר. לשפוט את שופטי ולרדות באף את הדיין והשר. לכן לא יזכה ביראתו זאת המוכרחת. לפני בעל המשפט. המכיר את אשר בלבבו. ומוסיף להכותו על אלה. מכה רבה בלי חמלה. אך האיש אשר מרה את פי ה׳ מלכו ואלהיו ומרד בו. בודאי צריך לירא מעונש הקשה. כמש״ה למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. ושנינו איזהו הירא ורך הלבב. זהו המתירא מן העבירות שבידו. אדם כזה מה יעשה. בהכרח יצטרך לקבל עליו עול דין שמים ומוסרו באהבה. ויצדיק משפטו הישר. אולי יחנן ה׳ צבאות מי יודע ישוב האלהים ונחם כרוב חסדיו ורחם. יסור מעליו שבטו ואימתו לא תבעתהו. ויזכה בסוף ליראה הטובה והמשובחת אשר אין למעלה הימנה. ויקוים בו הלוך ילך ובכה (אלטונא תקח: אשר בו) [בוא] יבוא ברנה. וכן כתוב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וגו׳. וכשיזכה אל המעלה הגדולה היא יראת הרוממות. ישבע שמחות נעימות. וימלא עמה חשק ואהבה רבה. שכן יראה ואהבה. אחוזות זו בזו ומשלימות זו לזו אשה אל אחותה משולבות:

יר אה

אה בה

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה