בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ל · פרק ד
אבל מפסידי יחוד המעשים לאלהים. הם שלשה דברים. אחד מהם שלא יבין את האלהים ואת טובתו. והשני שלא יבין מצות האלהים ואת תורותיו. והשלישי הרהור היצר ורמיותו לאדם. במה שיחבב אליו העולם הזה. וירחיקהו מדרך הע"ה. אבל אופני הפסד הסכלות מדעת האלהים. למעשה העבודה. הוא מפני שכל מי שאינו יודע את אדוניו. לא יעבדהו בלבו. אבל יעבוד מי שיודע ענינו. ויתכן ממנו התועלת והנזק. ואם יעשה מי שאינו יודע את האלהים מעשה ממעשה העבודה. כונתו בהם. כונת מי שיירא ויקוה מבני אדם בלבד. ועובד בני אדם. ולא הבורא אותם. מפני שאיננו יודע אותו. ולא מכיר ענינו. וכן נאמר בעובד עכו"ם. כי מביאו לזה סכלותו באלהים יתב'. ויש יתרון לעובד עכו"ם. על החנף בארבעה דברים. אחד מהם. כי עובד עכו"ם. בזמן שאין חזון. איננו מוזהר על ידי נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו. באותות ובמופתים. אבל המחניף בתורת האלהים. יש עליו טענה במה שקבל מן המצות בעבודת האלהים. וההזהרה מעבודת זולתו. והשני כי עובד עכו"ם עובד מי שאינו ממרה את האלהים. אבל המחניף בתורת האלהים. עובד מי שממרה את האלהים. ומי שאינו ממרה אותו. והשלישי כי עובד עכו"ם הוא עובד דבר אחד בלבד. והחנף אין תכלית לנעבדיו. והרביעי כי עובד הצלמים. אין ענינו נסתר מבני אדם. והם נשמרים ממנו. מפני פרסום כפרנותו באלהים. אבל החנף. אין כפרנותו נראה. ובני אדם בוטחים בו. ויתכן לו להזיקם. מה שלא יתכן לזולתו. והוא הגדול שבמדוי העולם. ונקרא בלשוננו חנף ויהיר ומפתה. אך מי שאינו מבין מצות האלהים ותורותיו. אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו. שכיון שאינו מבין אופני העבודה שהם התורות. כל שכן שלא יבין אופני השלמתם. ביחד לבבו בהם לאלהים. וכל מה שהוא עושה ממעשי העבודה. כונתו בו לזולת האלהים מפני שהוא כמסתפק באמתת חובו בהם ואינו יודע מה שיפסיד יחוד לבבו. בעשותו לאלהים. ואם הוא יודע האלהים וטובתו. אבל הרהור היצר. מתחלק לשני חלקים. אחד מהם. מחשבות מספקות עליו האמתות. ומשבשות עליו אמונתו עד שלא ישלם לו מעשה לאלהיו. והחלק השני. שהוא בא עמו מדרך הטענה והראיה. כי מה שהוא רץ אליו ומשתדל בו. מן המעשה לאלהים. אינו חובה. ולא מדרך הזריזות אבל מורה אותו לעשות לעולם הזה וליושביו: