אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ל

כט

עליית יחוד המעשה בבאור אופני חיוב. היות כל מעשינו מיוחדים לשמו. וליזהר מן החונף וזה פתח השער:

אמר בח"ה מפני שקדם מאמרנו בבטחון על האלהים יתברך. ראינו להמשיך באור אופני חיוב היות כל מעשה העבודה מיוחדים לאלהים לבדו. בעבור מה שיש בדבר זה. מזכות המצפונים. ובר הלבבות מן הערבוב המפסיד אותם. וההצלה ממיני היפוי. המביא אל החונף. ולהתרצות בחלקות לברואים. כמו שאמר אליהוא. אל נא אשא פני איש. ואל אדם לא אכנה. וראוי עתה שנבאר. מעניני יחוד המעשים לאלהים ששה ענינים. אחד מהם. מה הוא יחוד המעשה לאלהים. השני. במה יהיה. השלישי. באיזה מעשה חייבין בו. והרביעי כמה מיני מפסידיו. והחמישי איך אופני הרחקתם מן הנפש. עד שיתכן לב"א ליחד כל מעשה שיעשו לשם האל. והששי. שיהיה נזהר במחשבה. ונשמר ממנה. ומושל בה:

פרק א

אבל מה הוא יחוד המעשה לאלהים. הוא הכונה בנראה ובנסתר. במעשה עבודת האלהים. לשמו להגיע אל רצונו בלבד. מבלתי רצון הברואים:

פרק ב

אבל במה יהיה יחוד המעשה לאלהים לבדו. בעשרה ענינים. כאשר יתקיימו בלב האדם ויתברר אצלו כי הם אדני עבודתו. ושרשי מעשהו ישלם יחודו בהם לשם האל. ולא יפנה אל זולתו. ולא יקוה בלעדיו. ולא יכוין בהם זולתי רצונו הראשון. יחוד האלהים בלב שלם כאשר קדם בתחלת ספרי זה והשני. הבחינה בטובות האלהים והתמדתן עליו. כאשר בארנו בו. והשלישי. שיקבל עליו העבודה לאלהים כאשר זכרתי בו. והרביעי שיודה בבטחון עליו. מבלתי הברואים. והחמישי שיאמין כי התועלת והנזק אינם ביד נברא. ולא ביכלתו מבלתי רשות הבורא. והששי שיהיה שוה אצלו. אם ישבחוהו בני אדם. או יגנוהו. והשביעי שיעזוב היפוי לבני אדם. והשמיני. לפנות לבו מעסקי העולם. בעת שהוא עושה לעולם הבא. והתשיעי שיירא מאלהים ויבוש ממנו. והעשירי שיועץ עם השכל. בכל הרהורי היצר בלבו. ולקבל עצתו. מבלתי עצת יצרו:

פרק ג

אבל המעשים אשר ישלמו ביחדם לאל בעת עשותם. הם מעשי העבודה שמקוים בהם רצון האלהים. והם כל המצות הנראות על האיברים. שאפשר שתהיה הכונה בהם לזולת האל. ותהיה כונת עושיהם להזדיין בהם אצל בני אדם. ולקוות כבודם ושבחם על עשותם. אבל חובות הלבבות. לא יתכן בהם חונף. ולא כבוד ולא שבח. למי שקיים מהם דבר. מפני שאין בני אדם יודעים את לבבו. אך הוא מכון בהם לשם המשקיף. והוא הבורא יתברך בלבד. כמו שאמר אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות. ואמר הנסתרות לה׳ אלהינו וגו׳:

פרק ד

אבל מפסידי יחוד המעשים לאלהים. הם שלשה דברים. אחד מהם שלא יבין את האלהים ואת טובתו. והשני שלא יבין מצות האלהים ואת תורותיו. והשלישי הרהור היצר ורמיותו לאדם. במה שיחבב אליו העולם הזה. וירחיקהו מדרך הע"ה. אבל אופני הפסד הסכלות מדעת האלהים. למעשה העבודה. הוא מפני שכל מי שאינו יודע את אדוניו. לא יעבדהו בלבו. אבל יעבוד מי שיודע ענינו. ויתכן ממנו התועלת והנזק. ואם יעשה מי שאינו יודע את האלהים מעשה ממעשה העבודה. כונתו בהם. כונת מי שיירא ויקוה מבני אדם בלבד. ועובד בני אדם. ולא הבורא אותם. מפני שאיננו יודע אותו. ולא מכיר ענינו. וכן נאמר בעובד עכו"ם. כי מביאו לזה סכלותו באלהים יתב'. ויש יתרון לעובד עכו"ם. על החנף בארבעה דברים. אחד מהם. כי עובד עכו"ם. בזמן שאין חזון. איננו מוזהר על ידי נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו. באותות ובמופתים. אבל המחניף בתורת האלהים. יש עליו טענה במה שקבל מן המצות בעבודת האלהים. וההזהרה מעבודת זולתו. והשני כי עובד עכו"ם עובד מי שאינו ממרה את האלהים. אבל המחניף בתורת האלהים. עובד מי שממרה את האלהים. ומי שאינו ממרה אותו. והשלישי כי עובד עכו"ם הוא עובד דבר אחד בלבד. והחנף אין תכלית לנעבדיו. והרביעי כי עובד הצלמים. אין ענינו נסתר מבני אדם. והם נשמרים ממנו. מפני פרסום כפרנותו באלהים. אבל החנף. אין כפרנותו נראה. ובני אדם בוטחים בו. ויתכן לו להזיקם. מה שלא יתכן לזולתו. והוא הגדול שבמדוי העולם. ונקרא בלשוננו חנף ויהיר ומפתה. אך מי שאינו מבין מצות האלהים ותורותיו. אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו. שכיון שאינו מבין אופני העבודה שהם התורות. כל שכן שלא יבין אופני השלמתם. ביחד לבבו בהם לאלהים. וכל מה שהוא עושה ממעשי העבודה. כונתו בו לזולת האלהים מפני שהוא כמסתפק באמתת חובו בהם ואינו יודע מה שיפסיד יחוד לבבו. בעשותו לאלהים. ואם הוא יודע האלהים וטובתו. אבל הרהור היצר. מתחלק לשני חלקים. אחד מהם. מחשבות מספקות עליו האמתות. ומשבשות עליו אמונתו עד שלא ישלם לו מעשה לאלהיו. והחלק השני. שהוא בא עמו מדרך הטענה והראיה. כי מה שהוא רץ אליו ומשתדל בו. מן המעשה לאלהים. אינו חובה. ולא מדרך הזריזות אבל מורה אותו לעשות לעולם הזה וליושביו:

פרק ה

וראיתי לבאר לך מן הענין הזה דמיונים. יורו על מה שלא זכרתי מהם. כדי שיזהרו מהם בני אדם. ויהיה לבבם שלם לאלהים. כמו שאמר החכם ישמע חכם ויוסף לקח וגו׳. והוא שאומר בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם. הוא יצרך (המנסך) [אלטונא תקח: הנמסך] בכחות נפשך. והמעורב במזג רוחך. והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופיים והרוחניים. המושל בסודות (ס״א במדות) נפשך וצפון חובך. בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרו' שתהיינה ברצונך. האורב לפתות פסיעותיך. ואתה ישן לו. והוא ער לך ואתה מתעלם ממנו. והוא אינו מתעלם ממך. לבש לך בגדי הידידות. ועדה עדי האהבה לך. ונכנס בכלל נאמניך. ואנשי עצתך. וסגולת אוהבך. רץ אל רצונך בנראה מרמיזותיו וקריצותיו. והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים כמו שאמר הכתוב במי שענינו כך. כמתלהלה היורה זקים חצים ומות. כן איש רמה את רעהו. ואמר הלא משחק אני. ומן החזק שבשלוחיו אשר יורה אותך. וילחם אותך בהם. במצפון ענינך. שישתדל לספק עליך אמתותך. ולשבש מה שנתברר לך. ולערבב את נפשך במחשבות כזבים וטענו' שקרים. יטריד אותך בהם מתועלותיך. ויספיק עליך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך. ואם תהיה נזהר ממנו. ותזמין לו שלוחי שכלך להלחם אותו בהם. ותסלק חציו מעליך. תנצל ותמלט ממנו בע"ה יתברך. ואם תשליך ענינך אליו. ותמשך אחר רצונו. לא ירף ממך עד שיאבדך בשני העולמים. וישרשך משני המעונים. כמו שאמר בסעיף מסעיפי'. ואיש אחד מחייליו (התאוה בזונה היא חלק אחד מחיל צבא היצר) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה וגו׳. על כן אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו. וקרב בלתי קרבו. והחרב עם מי שהוא רחוק ממך. מן החרב עם מי שלא יפרד ממך. ודחות מי שלא יגיע אליך כי [אלטונא תקח: אם] ברשו'. מדחות מי שאינו שואל רשות. בהמצאו עמך. ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים. ושללו שלל אחר מלחמה חזקה. אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל. התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו. ומה היא המלחמה הגדולה. אמר להם מלחמת היצר וחייליו. ומן התימה אחי כי כל אויב שיש לך. כשתנצח אותו פעם ושתים. ירף ממך. ולא יעלה על לבו להלחם בך. לדעתו יתרון כחך על כחו. והוא מתיאש מנצוח אותך ומגבור עליך. אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים. בין שנצח אותך. בין שנצחתו. כי אם ינצח אותך ימיתך. ואם תנצחהו פעם אחת יארוב לך כל ימיך. לנצח אותך. כמו שארז״ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך. (ואמרו יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנא' רק רע כל היום עוד אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עזרו. אינו יכול לו. שנאמר ה׳ לא יעזבנו בידו) ואיננו מקל בקטנה שבקטנות עניניך. לנצח אותך [אלטונא תקח: בה. כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך] במה שלמעלה ממנה. ועל כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו. ואל תמלא משאלותיו בך מאומה. רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מנצוחו והמצער מהתגברותו. כדי שיהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנו. כי במהרה תהיה תשוקתו אליך. ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו. כמו שכתוב ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. על כן אל יבהילך דברו. ואם עצמו חייליו. ואל יפחידך ענינו. ואם רבו עוזריו. כי עקר כונתו לאמת השקר. ומגמת חפצו להעמיד הכזב. וכמה היא קרובה מפלתו ואבודו מהר אם תרגיש לחולשתו. כמו שספר עליו החכם. באומרו ומצא בה איש מסכן וחכם. סיפר על האדם בעיר קטנה. מפני שהוא העולם הקטן. וספר על כלי גופו ומדו' נפשו. באנשים מעט. ומעטו אצלו כנגד גודל לב האדם. וארך מאוייו בעולם הזה. וחסרון כחו והשגתו אותם. וספר על (יוצר) [אלטונא תקח: היצר] במלך הגדול. לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו. ואמר וסבב אותה מפני שהוא מקיף כל ענייני האדם. בנראהו ונסתרו. ואמר ובנה עליה מצודים גדולים. לרב הרהוריו הרעים. ומחשבותיו הרעות. ומקריו המגונים. שמשתדל להמית האדם בהם. כמו שאנו עתידין לבאר בע״ה בשער הזה. ומה שאמר ומצא בה איש מסכן וחכם (אלטונא תקח" ו)ר״ל על השכל. ומה שספר עליו(. ו)[אלטונא תקח: ב]מסכן מפני שאנשיו ועוזריו מעטים כמו שאמר עליו ואדם לא זכר. ואמר וחכמת המסכן בזויה ועם חולשתו כבר ספר מהירות תשוקת היצר אליו. בהלחמו בו. ושהזקתו מסתלקת מעל האדם בנקלה. כי המעט מן האמת. ינצח הרבה מן השקר. כאשר המעט מן האור. דוחה הרבה מן החשך. ויש בזה הערה על מלחמות התאוות. ולעמוד כנגד היצר בהשתדלות וחריצות. כי כבר נתבררה חלשתו מעמוד לפני השכל. ומהירות הנגפו לפניו. כמו שאמר הכתוב שחו רעים לפני טובים. ותחלת מה שיספק אותך בו היצר. וישתדל לברר אותו אצלך. הוא שנפשך אין לה קיימא מבלי הגוף ושהיא נפסדת בהפסד גופך. ושאין לה מציאות אחר המות. בדמיונות שאינם מתקיימות. כשיתבונן בהם האדם. כדי שתהיה סבה לבקשות ההנאות הכלות. והתאוות האובדו'. ושתאמר כמו שאמר הכתוב על אנשי הדעת הזאת. אכול ושתה כי מחר נמות. ואם תתיעץ עם שכלך בזה. ירחיק ממך הדעת הזאת. בראיות אשר זכרו אותן הקדמונים ובדברי הנביא ע"ה:

וכאשר יתיאש מספק אותך בזה. ישתדל לספק אותך בבורא יתברך. ויאמר לך כי העולם הזה אינו חדש ולא נברא. ולא סר כאשר הוא עתה. ולא יסור כן. ואין דבר ממנו יותר ראוי להיות בורא מנברא. ואין דבר ממנו. חייב בעבודת זולתו. שהכל ישן קדמון. וכאשר יקרך כזה. שוב לשכלך. ויראה אותך הפסד הדעת הזה. ממאמר אחדות מן הספר הזה. במה שימציאך לעוה"ז בורא בראו. מלא דבר:

וכאשר יתיאש מספק הענין הזה עליך. יפילך במיני השתוף. כמו דעת (מניסי) [אלטונא תקח: מניחי] הרבוי. ודעת אנשי התולדות (הבוטחים בטבע הנטוע בנמצא בתולדה) ודעת הפתאים מחוזי הכוכבים. כפי התחלקות דעותם וכאשר יתברר לך כי הבורא יתברך אחד קדמון. במה שקדם לנו מן הדברים בתחלת הספר הזה. יסורו כל אלו הספקות:

וכאשר יתיאש ממך בפנים האלה. ישתדל לפתותך מצד חיוב עבודת הבורא. ויאמר לך כי העבודה מן העובד לנעבד. תהיה בעת צרכו אליו. והבורא יתברך איננו צריך לבריותיו. ולא חסר לשום עבודה. ועבודתך לו אין לה טעם ולא פנים. וכאשר תשקיף בשכלך על מה שקדם לנו בעלית הבחינה. לטובת האלהים עלינו. ובשער חיוב קבלת העבודה לאלהים בעבורה. יסור הספק הזה. ותחייב את נפשך בעבודת האלהים:

וכאשר יתיאש מפתותך בפנים האלה. ישתדל לספק עליך בענין הנבואה. והנביאים. ובתורה. ובאפני אמותה וחיובה. ואם תעמוד כנגדו בשכלך. ותלחם בו בטענות הזכורות בספר הזה. בעלית עבודת האלקים. יסורו כל הספקות האלה מלבך. ויתאמת אצלך ענין הנבואה. וצורך חיוב התורה. ושליחות הנביא בה. ואופני ההערה עליה:

וכאשר יתיאש ממך בענין הזה. יספק אותך בקבלה. ויאמר לך כי המושכל והכתוב שניהם אמת. אך מה שאמרו רז״ל. אינו עקר. ולא קבולו חובה. וכאשר תשתכל בשכלך תראה כי המושכל והכתוב צריכין אל הקבלה צורך גדול. כי אין אחד מהם יכול להגמר מבלתי הקבלה. כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה. כמותו. ואיכותו. וזמנו. ומקומו. ושאר עניניו. לא יתכן לנו מצד שכלנו בלבד. וכן הכתוב. אם לא יפורש לנו אלא מן הספר בלבד. כמו שאמרו בו רז״ל בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. ואמרו מסורת סייג לתורה. ועוד כי התורה השיבה אותנו בכל תולדותיה אל הקבלה. כמ״ש כי יפלא ממך דבר למשפט וגו׳ ואמר ושאלת והגידו לך את דבר המשפט. ואמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו׳. וכאשר תעמוד על כל זה יסור הספק. ותתברר לך הידיעה המושכלת. והכתובה. והמקובלת:

וכאשר יתיאש לפתותך מן הפנים האלה. ישתדל בזה מצד הגמול והעונש. ויאמר כי אינם הולכים בעולם על דרך הצדק. ואילו היו הולכין ע"ד הצדק. לא היו מטיבין לרשע. ומריעין לצדיק. כמו שאמר מי שהקדמנו לזכרו בעלית הבטחון מן הספר הזה. וכאשר יגלה לך השכל אופני הצדק. בשני הענינים. אשר קדם זכרנו אותם בעלית הבטחון יסור הספק הזה וינוח לבנו משבושו:

וכאשר יתיאש היצר מגבור עלינו מן הפנים האלה יספוק עלינו גמול העולם הבא וענשו. וישתדל לערבב ולשבש עלינו מצד מעוט מציאותו מבואר בספר תורתנו. ומעוט הראות ענינו בו (אמנם מבואר בו היטב למי שאין עיניו טרוטות. ולא נחלשו מקדרות רוח שטות. כי הלא אפילו על הגוף המת נצטערו האבות מאד. לחצוב לו קבר בא"י. כדי שישכב בכבוד ושינוחו העצמו' היבשות (מכאן ראיה ג״כ לת״ה מן התורה) על כרחך לומר כי לא פסק סברם ולא אבד סכוים. ובהכרח תחיה על ידו הנפש הנשארת. וממה שיעדה התורה אבדן הנפש והכרת לעוברים. מכלל שנפשות הצדיקים חיות וקימות. ועל מה זה רמזו הכתובים ויאסף אל עמיו וכי קלה היא מש"ה אשר נשבע ה׳ לתת לאבותיכם. גם ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן. והאם יחד הקב"ה שמו על המתים באמרו אנכי אלהי אביך ואלהי אבותיכם. ומה טעם במאמר הכתוב בנים אתם לה׳ גו׳ ל"ת ול"ת קרחה בין עיניכם למת. אם לא מחמת שיחדם מבין העמים (בהשראת) [אלטונא תקח: בהשארות] נצחי. כי על כן לא יתכן להם לבכות על מת יותר מדאי). וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים. מן הענין הזה. כמו (והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך וגו' וזולת פסוקים רבים מפוזרים מורים באצבע אלהים. אמתת פנת יקרת הנפש הנשארת. ואמר כי טוב חסדך מחיים גו'. ואמר ואברכה שמך לעולם ועד. ואמר עוד יהללוך סלה) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. עין לא ראתה אלהים זולתך. והלך לפניך צדקך וגו׳. והרבה כאלה. עם מה שיורו עליו דברי רז״ל. ומי שיושג ממנו בדרך השכל. תנוח נפשנו. ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעה״ב:

וכאשר יתיאש היצר מספק אותנו בכל מה שקדם זכרו ישתדל לעצל אותנו במעשי העבודה ויטרידנו בעניני עולמנו. ממאכל ומשתה. ומלבוש (ומורכב) [אלטונא תקח: ומרכב]. וליהנות במיני ההנאות הגופיות. וכאשר נשמע אליו במזון. אשר לא יתכן לעמוד בלתו. וייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונו' ויחבב לנו השמחה והתענוג. ולקנא (בשרים) [אלטונא תקח: במלכים] ובאנשי עבודתם. להדמות אליהם ולנהוג מנהגם. ללכת בחקיהם בבקשת התענוגים. וכאשר יראה חפצנו ורצוננו בזה. יאמר שנס מתניך חשוף זרועך האיש הנפתה. והשתדל בכחך הגבר המוסת. ועבוד העולם ועבוד אנשיו. אולי תגיע לקצת מחפצך בו. ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם. אלא מה שיהיה לך בו עזר על העולם הזה. ותהיה מרוצה בו לאנשיו. ומנהיגיו. מן המלכים אל שאר העם. ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות. אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך. ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך. משר ושוטר וקצין ובעל מעל' בחכמת הלשון. ותוכן המשקל. ושרשי הדקדוק והשיר. והחידות החמודו' והמשלים המופלאים והמליצות הנכריות והתמיד לשבת עם אנשי הצחוק. ולמד לדבר עם כל כת מכתו' בני אדם ואל תשתוק. שלא תחשב אויל וכסיל. והנח שאר החכמו'. כי יגיעתם רבה. ותועלתם מעוטה. ואם לא נפתח פתח לתאוות בתחלה. למלא משאלותם. להתנהג במותרים. ולרדוף אחריהם ונשיבהו כי המותרי' אין צורך אליהם. ובמה שאנו מעיינים בו מעניני מזונותינו. מטרדת נפשותינו בהם. די. ואם יתן לנו האלהים המותרים מבלי טרדת לבנו בהם. ויגיעת מחשבותינו אליהם. נוציאם במה שראוי להוציא. ובמה שהדין נותן. ואם לא. נסתפק במזון. ולא נצטרך אל זולתו. אז ישבר וינגף. ואם נשמע אליו בהם. נצא ממדרגה אל מה שאחריה עד שיביאנו לאבדון בעולם הזה ובעולם הבא. וזה הדמיון בחלק הראשון אשר יספק בו היצר את האדם. כשיהיה חלש בחכמה. ובדעת האלהים ותורתו:

אבל אם יהיה האדם חכם בדעת האלהים ותורתו. ישתדל היצר להכניס ההפסד עליו. והשבוש בחכמתו ובמעשהו. מדרך הטענה והראיה מאיזה צד שיוכל. מן המושכל והכתוב והמקובל. ויביא מופת על מה שיורה עליו. מן המופתים המבהילים. אשר אין הקדמותם אמתיות. ולא תולדותיהם מחויבות ואם יהיה שכלך זך. וחכמתך חזקה בדרך המופת ואופני ההזהרה בו. בעת הדברים והמחלוק'. תראה אופני טעו' יצרך. בראיתו ומופתו. ויתברר לך האמת. ותראה לך הנכונה. ותמלט חכמתך מן הספק. ומעשיך מן הערבוב. ואם תקצר דעתך מזה. יהיה פתוי לך יותר חזק. וגברו עליך יותר מזדמן משלו בך והקיפו אתך בנראך ובנסתרך יותר נחוץ. מפני שהוא בא עמך מצד החכמה. ומנהיג אותך בדרך המופת אשר תנוח דעתך עליו. וכאשר יפתה שכלך. יטה מעליך. ויעזור בו עליך. מפני שאתה סומך עליו. במה שמסתפק לך. ובוטח בו במה שלא תבין ענינו:

וכאשר יגבר עליך וימשול בך. בעזר השכל לו. וסיועו אותו במה שמטעהו בו. ומדמהו בעיניו מן השקר בצורת המופת. יעתיק אותך מן המדרגה ההיא. שהיתה קרובה אל האמת. ונסתרים בה פני השקר. אל מה שאחריה. עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת. והוא השקר גמור. וישרש אותך. ויפילך ממדרגו' הגמול בעולם הבא. ותהיה חכמתך לרעה לך. ושכלך סבה לאבדך. כמו שאמר הכתוב הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים ואמר הנה בדבר ה׳ מאסו. וחכמת מה להם. ואמר כי ישרים דרכי ה׳. ונאמר כי החכמה כשמנהיגים אותה על דרכה. תהיה רפואה לכל מדוה. וכשנוטים בה מנתיבתה. תהיה מדוה כולל. שאין לו רפואה ולא ארוכה. ועל כן נמשלה התורה כאש. כמ״ש הלא כה דברי כאש וגו׳. מפני שמאירה העינים באורה. כמו שאמר מצות ה׳ ברה מאירת עינים. ואמר נר לרגלי דבריך וגו׳. ושורפת ביקודה. מי שנוטה מנתיבה כמו שנאמר כי באש ה׳ נשפט. ואמר ימטר על רשעים פחים. ואמר ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו. והיה בלבי כאש בוערת וגו׳. על כן הזהר שלא תטה אשורך מדרך האבות. ונתיב הראשונים אל הבריאו'. ותסמוך על שכלך. ותתיחד בעצתך. ותתבודד בסברתך ואל תחשוד אבותיך במה שמסרו לך מאופני טובתך. ואל תסתור עצתם. במה שהורו אותך וכי אין עצה שתעלה בדעתך. שלא קדמוך לדעתה. ועמדו על כל מה שמביאה אליו מטוב ורע. ואפשר שקדם לדעתך אופן יושר המחשבה ההיא בתחלתה. ונעלם ממך אופן ההפסד אשר יהיה ממנה באחריתה. ואתה (במועט) [אלטונא תקח: במעוט] ישובך. תראה ישרה. ולא תראה טעותה ואופני הפסדה. ואמר החכם אל תסיג גבול עולם. ואמר שמע בני מוסר אביך. ואמר במי (שמאשיר) [אלטונא תקח: שמאשים] אבותיו. דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ. דור אביו יקלל. ואמר עין תלעג לאב:

אך אם תראה לקבל על עצמך מתוספ' הרשו' במצות. מה שתוכל עליו אחר שתמלא חובותיך מן המצות לאהבת חסד. אחר שיהיה מסכים עם שכלך. ורחוק מתאותיך. יהיה טוב. ואתה מקבל עליו שכר. ואינך יוצא בו מדעת הראשונים. כי כבר אמרו ועשו סייג לתורה. ואמרו מפני מה חרבה ירושלם. מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. ולא עשו לפנים משורת הדין. ואמרו אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה למי שאין לו אלוה. שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת. אלא בתורה ובגמילות חסדים. ואמר אחד מן החסידים. מי שאין לו תוספ'. אין לו חובה. ואין התוספ' מתקבלת. עד שתפרע החובה:

וכבר התירו לנו. וחייבו אותנו להתנדב בתוספ' המצו'. כמו שאמרו מוסיפין מחול על הקדש. והתוספ' בצום. בתפלה. ובצדקה. ועזוב הרבוי ממותרי המזון המותרים לנו. והזהירו על השבועה בשם אפילו על האמת. ומהרבות הדברים. אפלו אם יהיו נמלטים מן הכזב. ומזכרון עניני בני אדם. אפילו אם הם נמלטים מן הגנות. ומהפליג בשבח אדם. ואם הוא ראוי לכך. ושלא יספר בגנות המקצרים וימאסם ואם הם ראוים לכך. והרבה מן הדומה לזה:

וראוי שנבאר עתה מן החלק השני הזה דמיונים. שילמדו מהם שאר הענינים. ויזהר האדם מהם בע״ה כשידע אותם. כי אין ענין מעניני הטובה. אלא אם יש לו פגע שיפסיד אותו. ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים. יוכל לדעת להזהר [אלטונא תקח: מהם]. ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו לא ימלט לו ממנו דבר. לרוב הפגעים המשיגים אותו והיה אחד מן החסידים מצוה לתלמידיו למדו הרע תחלה להבדל ממנו. ואחר כך למדו הטוב ועשוהו (וזפ"ה וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלו' וגו') כמו שאמר הכתוב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (כי הזורע ולא נכש ועדר תחלה השרשים הרעים. לסוף יעלו כולו קמשונים. ויפסד הזרע הטוב וכמ"ש זרעו חטים וקוצים קצרו ובושו מתבואותיכם) ואמר רבן יוחנן בן זכאי בענין הונאת המדו' והמשקלים. אוי לי אם אומר. אוי לי אם לא אומר. אם אומר שמא ילמדו הרמאים. אם לא אומר שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשי ידינו. ואמרו אחר כך אמרן. או לא אמרן. ואמרו אמרן ומהאי קרא אמרן. כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם. ופושעים יכשלו בם:

ואומר כי כל מה שהקדמנו זכרו בשער הזה ממה שמספק אותו היצר על האדם. אם לא יוכל לספק אותו בהם. ידבר עמו עליהם בדרך הטענה והמופת לבטל עליו אמתותיו. וכשתעמוד על בטולו וחלישו' ראיותיו. ולא יוכל לעמוד כנגדך. ולא לבטל מה שידעת אמתתו וברורו. ממה שקדם לנו בשער הזה. ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך ויאמר לך כמה אני שמח בעניניך על אמונתך הטובה. ולבך השלם לאלהים וכבר הגעת ממעלו' החסד. מה שלא הגיע אליו זולתך בדורך. ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא על טובתו וחסדו. וראוי לך להנהיג עצמך גם כן. לפרוע קצת חובו' בני אדם. כי כבר ידעת כי הם סבות תועלתך והזקתך. וכבר נתברר לנו כי ברצותם אותך. תהיה תפארתך ובהתקצפם עליך יהיה חסרונך. על כן השתדל במה שיפיק רצונם. ותמצא חן בעיניהם כמו שאמרו רז״ל. כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו:

השב עליו. ומה יועיל לי בהתרצות אל חלש כמוני. אשר אין ביכלתו להועיל לי. ולא להזיק. ואמר הכתוב. חדלו לכם מן האדם וגו׳. ואפילו אם היה חובה. איך אוכל לרצות כל בני דורי. ואין ביכלתי לרצות בני ביתי כל שכן זולתם. ומה שזכרת מדברי רבותינו ז״ל בענין הזה. אינו מחייב להשתדל במשיכת רצון כל הבריו' כמ"ש ברצות ה׳ דרכי איש. גם אויביו ישלים אתו. וכן מי שכל הבריות מקטנם ועד גדולם. מודים ומשבחים אותו ורוצים את מעשיו. ראיה היא כי האל יתברך זרע לו אהבה בלבו' ב"א. ושם לו ש"ט על לשונם וזה אין הבורא עושה אותו לשונאיו והוא לראיה ברורה וגדולה על רצות הבורא אותו. (עמ"ש בס"ד בלח"ש פ"ג דאבו' מ"י שכיוונתי לדעתו בס"ד. ונתיישבו לי בזה דחז"ל שלא יהו סותרים זא"ז) אבל שיהיה האדם החסיד משתדל וטורח. במה שישבחוהו ב"א על עבודתו לאלהים אין זה ממנהגי החסידים על כן הזהר מזה והדומה לו מפתויי היצר לך. כי הוא משתדל להדריכך בזה עד שיפילך במצודת החונף. והשב עליו בשבחו אותך ומהו שתאשר אותי עליו. מדעתי חובו' האלהים עלי וכי הוא כי אם לטענה עלי לאלהים. מפני שאיני סובל לעשו' כפי דעתי. ואפילו אם הייתי עושה כפי דעתי. היספיק הכל להודאת הבורא ית' על הקטנה שבטובותיו עלי. ומה היא מדת ימי. במדת ימי העולם. וכלם לא יספיקו לספר טובו' הבורא עלי ואיך אוכל לשלם מה שאני חייב עליהם לאלהים וכבר אמר הכתוב כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ואמרו חכמינו ז״ל. אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי. מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:

וכאשר יתיאש היצר מפתותך בפנים האלה. ישתדל לפתותך מצד אהבת השבח והשם טוב בעולם הזה. ויאמר לך שמח אני על עבודתך לאלהים. עם בטחונך הטוב עליו. והשבתך כל עניניך אליו. ושפנית לבך מתועלת הברואים מבלעדי הבורא. ואתה הוא הבוטח באלהים באמת ובלב שלם ואין ראוי שתסתיר מבני אדם מה שאתה עליו מן החסידו'. אבל הנכון לך כיון שמשלת בעצמך וגברת על תאותך. שתראה מעשיך לבני אדם ותגלה להם לבך ויהיה לך בזה בעולם הזה כבוד מהם וזכר טוב ושם טוב בתוכם כמו שאמר הכתוב. ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנו'. ואמר ועשיתי לך שם גדול. כשם הגדולים אשר בארץ. ועוד שילמדו ממעשיך ותהיה נשכר עליהם ע״כ אל תסתיר ממעשיך. אלא מה שאי אפשר לגלותו ולהראותו לבני אדם ויהיה לך בזה כבוד ושם טוב בעולם הזה. והגמול הטוב לעוה״ב:

השב עליו. ומה יועילני שבח בני אדם והשם הטוב שיהיה לי בתוכם עם ידיעתי בקצורי במה שאני חייב לבורא יתעלה ומה הנאתי בכבודם והדורם ואין להם יכולת להועילני. ולא לדחות הנזק מעלי. והלא הם בזה. כמו הצמח ובעלי חיים שאינם מדברים. ואולי כשאתכוון לזה במעשי. לא יתכן לי מהם הרצון המכוון אליו. ויעלה בדעתם כי אני חנף במעשי ולא אהיה ראוי אצלם. אלא למאוס ולגנות. ואז אהיה מפסיד מעשי בכונתי בהם בלתי האלהים. ולא יעלה בידי מה שקויתי מבני אדם בעוה״ז:

ונאמר למלך אחד. והאיך לא ערבה לך קריאת פלוני והיה קולו ערב. ובקי בטעמים של קריא'. אמר להם. ואיך תערב לי קריאתו. והוא אינו קורא אותה אלא כדי שתערב לי. וימצא חן בעיני בעבורה אבל אם היתה כונתו בה לרצון הבורא בלבד. היתה ערבה לי. וכן נאמר בכל מי שמכוין בתפלתו. מהמתפללים בצבור. ובעלי החזון (חזנות של ש"צ מפיוטים חברום ונגינו' לא שערום אבותינו) בפיוטים חדשים למצוא חן בעיני בני אדם. מבלעדי האל יתברך. שאינה מקובלת אצל הבורא. ותאמר לו עוד. שמא אם יהיה לי הכבוד בעולם הזה. על מעשי. לא ישאר לי לעוה"ב. מן הגמול עליו כלום מפני שקבלתיו מהרה בעולם הזה. ואמרו על אחד מן החסידים. שנכנס לשוק לקנות חפץ. ובא לחנות אחד מן הסוחרים לקנותו ממנו ואמר לו שכנו. וותר לו ועשה כרצונו כי הוא מאנשי היראה והתורה. אמר לו החסיד איני צריך לויתורך כי לא באתי לקנות כ"א בממוני לא בתורתי. ומאן לקנות ממנו החפץ. ובקשו אצל זולתו. שלא היה יודע ענינו. ומה שזכרת מענין ועשיתי לך שם הוא בשאר מאויי בני אדם בעולם הזה. מעושר וכבוד (אין זו דעת חז"ל אבל הוא שם גדול וטוב אמיתי. לא ידמה אליו דבר מטובו' עולם הזה החולפו' והוא במה שיחד שמו עליו כמו על האבו'. שחותמין בו מגן דוד. שהוא רגל רביעי במרכבה. והוא הטוב הצפון) אשר הבורא מטיב בהם לעבדיו. כשחכמתו מחייבת להם זה. כמו שכתוב וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד. וכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. אבל החסידים אין כונתם במעשיהם. לדבר מהם אלא לשם הבורא יתעלה שהוא מיטיב בהם. למי שירצה מאנשי עבודתו וזולתם. מאמינים וכופרים כפי שמחייבת חכמתו יתברך. כמו שנאמר והעושר והכבוד מלפניך. ומה הוא העולם הזה אפילו אם יפשט זכרי בכלו. ומה מדת ימי ואם יצא בו שמי. כ״ש (שזכרו) [אלטונא תקח: שזכרי] לא יעבור בו חלק קטן מחלקי הישוב. כשיגדל ויפשט ולא יתמיד כי אם זמן מועט. וישכח כאילו לא הי'. ואמר הכ' אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו׳. ואמר תצא רוחו ישוב לאדמתו. ואמר אין זכרון לראשונים א"כ טרוד נפשי בו וכונתי אליו פחיתות נראה. וטעות מגונה ממני. וכבר אמרו על אחד מן החסידים. שאמר לחבירו הנשתוית אמר לו באיזה ענין אמר לו נשתוו בעיניך השבח והגנות. אמר לו. לא. אמר לו א״כ עדיין לא הגעת. השתדל. אולי תגיע אל המדרגה הזאת כי היא העליונה שבמדרגות החסידים. ותכלית החמודו' (דבר זה צריך באור והרחבה כי אם אמנם מצאנו כמה כתובים מסייעים. כמו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו. וזולת זה (כיוצא אחז"ל הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין כו׳) כנגד זה נמצאים פסוקים רבים למשורר מלאים תלונה ותרעומ' על קלונו והתבזותו בין ב"א כמ״ש עד מה כבודי לכלימה זולת זה הרבה. וכן בדחז״ל יש פנים לכאן ולכאן (מ)[אלטונא תקח: ו]משנה שלמה שנו כתר ש"ט עע״ג ואיך אם כן יתקיים זה וזה בידינו ר"ל מד' הנשתוים עם כתר שם טוב. ועמ"ש בס"ד בלח"ש מ"ו פ"ב דאבות. ויבואר בעזרת השם בעליית שם טוב):

וכאשר יתיאש היצר מפתותך בפנים האלה. ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך בעולם הזה. ובאנשיו. ובאורך מאווייך. ושכחת קצך. וכאשר יראה כי אתה רוצה לפנות את לבך. לעולמך הבא. בתפלת חובה. או רשות. או בעת שאתה קורא בתורה. או לומד שום חכמה. מחכמת האמונה והמוסר. מבלבל אותך. ומטריד לבך בדברי העולם בסחורו' ומקח וממכר וריוח והפסד. ויאמר לך אחר כך. יש לך לקבל עת הפנאי הזה (אחר שכבר הטרידך בעניני העולם במה שיש בו די. ועתה אתה רוצה לפנות לדברי חכמה ולעבודה) בשמחה ושעת הבטלה הזאת אשר לא תוכל עליה בעת אחרת. מפני רבות העסקים עליך. וחשוב עתה עם שותפיך. וברור מה שיש לך. ומה שעליך. ומה שקבלת מחובותיך ומה שנשאר לך. ומה שראוי לך להתעסק בו מסיבת הטרפים. ומה שאינו ראוי לך. ומה שקדם ממעשיך ששמחת. או שנתחרטת עליו. ואם יש לך דין עם אדם. העבר על לבך כל טענותיו. וטענותיך וכל מה שתוכל להתחכם לו בו. בעת דינך עמו. ותנצחהו. וכן אם יהיה לך ממון. או צאן ובקר. או אדמה לזרוע. או עבודת מלכים. או עם הארץ. או חשבון עם המלך. או עם עם הארץ. או אם יש עליך חובות ואינך יכול לפרעם. או אם יש לך חברים שאתה צריך להרגיש על ענינם ולחשב עם נפשך עליהם. יעביר על לבך. בעת שתפנה לעבודת שמים איזה מין שיהיה מן המינים האלה. להטרידך בו. ולהפסיד בו מעשיך מפני שאתה בעת עשותו. מזומן בגופך. ואינך מזומן בלבך ומצפונך:

ואם לא יטרידך במה שזכרנו. יעביר על לבך חידות ודברים ארוכים. ואם יהיה האדם מן המשחקים בקוביא או בפספסים והדומה להם מראה לו כאילו הוא לפניו. וחושב במה שצריך לו. להקדים ולאחר בו. ואופני התחבולה לנצח. ואם ימלט מכל מה שזכרנו. ויהיה מאנשי החכמה והבינה. יעביר על לבו (בעת עבודת הלב) ענין קשה מעניני החכמה. ויטריד אותו בשאלה ותשובה. ובקושיא ובפירוק. ומה שנתעלם ממנו בעיון מה שהיה צריך לעיין בו. ומה נשאר לו ללמוד מן החכמה. ויחשוב עם נפשו לעסוק בו. ויטרידהו בזה בכל מעשי העבודה. ויפסיד עליו כפלי מה שמתקן עליו. ואפשר שיכנס במעשה העבודה. ויצא ממנו. ויהיה תמיד בטרדת לבו. בזולתו מעניני העולם ואפשר שיבקש כפרת המקום בלשונו. והוא רץ במחשבתו ובמצפונו להמרותו. ומתחנן אליו באיבריו. ופונה מעליו בלבו ובחובו. דומה למה שאמר הכתוב. בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני. ואמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. ואם ייקץ בעת ההיא. ויחשוב עם נפשו. ויאמר לה איך אתנהג עם הבורא. במה שאינו נכון לי להתנהג בו עם הברואים. בעת שאני צריך עליהם. או בעת שהם צריכים לי. כי מי שאלך אליו לבקש ממנו חפץ ואשאל אותו ממנו בלשוני. ולבי פונה ממנו. אילו היה מכיר זה ממני. היה מואס וגועל אותי כל שכן שימנע ממני חפצי. קל וחומר אם היה יודע בי. שאני מטריד לבי. במה שאינו מפיק רצונו. אך במה שמקציפו עלי שתהיה שנאתו אותי יותר גדולה. ומניעתו ממני יותר ראויה. וכן מבלי ספק הייתי עושה. למי שהיה שואל ממני שום חפץ. והייתי יודע מלבו מה שידע בוראי מלבי. ואיך לא אבוש מבוראי. שארצה לו מנפשי. במה שלא הייתי רוצה לה. מחלש כמוני ולא היה רוצה בו ממנה. נברא. וכמו שאמר הכתוב גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו. אז ינגף היצר:

וכאשר יתיאש היצר לפתותך מן הפנים האלה. ישתדל לפתותך בהנחת החונף. ויאמר לך לא יתכן שתהיה עבודתך לאל בלב שלם גמורה. עד שתרחיק החונף ממך מעוטו ורובו. והרחקת החונף לבני אדם מעליך. לא יתכן אלא בכסות כל מעשיך מהם ובהראות הפך מה שיש בלבך להם. וכאשר תתפלל. קצר. ואל יראה ממך בה רצון ולא השתדלה. וכשתרצה ללמוד שום חכמה. התיחד לבדך. ואל ידע בזה זולתי הבורא. ואל תראה בך שום מדה טובה. והראה העצלה והכבדות במעשי העבודה. כדי שלא יצא לך בה שם. ותפסיד שכרך ולא תצוה על הטוב. ותזהיר מן הרע ואל תודיע חכמתך. ואל תלמדה לזולתך. ואל יראה עליך סימן יראת שמים ולא אות מאותות העבודה שלא יכבדוך בני אדם בעבורה. ומהשלמת אופני זריזותך (וזהירותך) שתתרע לכל כתות בני אדם ותנהג במנהגיהם. ותלך בדרכיהם ובנתיבותיהם בענין דברי האמת והשחוק ואל תשמר כל כך מן הכזב והשבוע' והתחבר עמהם במאכל ובמשתה. ובחידות ובמותרי הדברים ורוב השחוק. ולדבר בהם. ולזכור גנותם וכל אשר ירחיק ממך שם הפרישות בעולם הזה אצל אנשיו. ואם תשמע לו בזה ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש:

ואם תשיב עליו ותאמר לו. כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי והתחכמך לי. להרוס כחי ולמהר מפלתי. ואיך אברח מן האש הקטנה אל האש הגדולה. ואני לא ברחתי מאהבת השם והכבוד אלא שלא להזדיין לבני אדם. ואתה מצוה אותי להזדיין להם. בהנחת עבודת האלהים. אך מה שראוי להסתירו ממעשי. הוא כל מה שישלם. ויגמר מבלי דעת בני אדם בו. אבל להתפלל בצבור. ולצוות בטוב. ולהזהיר מן הרע ולמוד החכמות. ועשות חסד והדומה לזה. אין מן הזריזות והזהירות להניח אותו ולעזבו. בעבור עלת החונף. אך אני חייב לעשותו לשם שמים. ואם ישבחוני בני אדם עליו. או יכבדוני בעבורו. לא יזיק לי בשכרי מאומה. מפני שלא היתה כוונתי לו בעת המעשה. וכבר נאמר כשתעשה מעשה שיודעים בו בני אדם. ותרצה לעמוד על ברור כוונתך. בחן נפשך בו בשני פנים. אחד מהם שתדע מה אתה מקוה במעשה ההוא. מן הגמול. וממי אתה מקוה אותו אם מן האלהים. הוא שלם. ואם מזולתו. איננו שלם. והשני שתדע מנפשך שאם היית מתיחד. ההיית עושה המעשה ההוא על הענין ההוא. ואם יתברר לך זה. מעשך שלם לאלהים. הרבה ממנו. ואם יהיה פחו' מזה. הניחהו עד שיזדכך לבך לשמים. אז ינגף היצר:

ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה. יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה והוא דרך הגמול ועונש בעולם הזה והעולם הבא. ויאמר לך הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו וכמוך הוא ראוי לגמול העולם הזה והבא. וצריך שתשתדל כפי יכולתך (ר"ל שלא יפותה לשום כל השתדלות בזה לרדוף ולהשיג הנאות העולם וחמודותיו. באמתלא שמתוך כך יהא לבו שמח מכל עמלו. ואז יעבוד בוראו בשמחת לבב. כי זוהי הדרך לרוץ לבאר שחת. ולא ימצא לעולם נחת. כי עי"ז יתבטל מתורה ועבודה וישים כל מגמתו רדיפת התאות ובקשת היתרונו׳. ויאבד שני העולמים אכן לא כיון המחבר למנוע האדם משמוח וליהנות בעולמו מכל וכל ולהחרים כל ההנאות העולמיות. כי כבר אמר החכם ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשמוח וגו'. וכפל ושנה ושלש בדבר. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכתוב הלא אביך אכל ושתה דן דין עני וגו'. אז טוב וגו'. והנאות המותרות אשר לא יעברו גבול המותרו׳. לתקנת האדם ולשמחתו נבראו. לתועלתו ולצרכו נמצאו. ואילו זכינו היינו מוצאים אותם בלי יגיעה. כמש״ה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. בהיותם רודפי היתרונו׳. כי אז לא יספיקו כל ההנאות הטובו' והמעולו׳. כי עיני האדם לא תשבענה. ויחקור תמיד להרבו׳ מילוי תאותו מחדש בהנאות אחרות מדומו׳ אשר אין להם קץ. ואיש אשר אלה לו לא ימצא מנוח. ויהיה תמיד בדאגה ויגון. כשלא ימצא מה שיתאוהו. אבל [אלטונא תקח: ל]ישרי לב שמחה מתמדת במדת ההסתפקו׳. כי היא חלקם בחיים האלה לבלות ימיהם בנעימים. ולא ייגעו נפשם בבקשת היתר. אפילו בדרך היתר) אולי תגיע לזה במעשיך. ובהמשכך אחרי עבודת האלהים בלב טוב ובשמחה רבה. כמו שאמר דוד אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:

ואם תשמע אליו. ותסמוך על דבריו. יפילך במין ממיני השתוף הנסתר. והוא ששמת לעבדך לנפשך. ממה שאתה משתדל במה שתמשך בו הנאת עצמך ושמחתה. ותדחה בו מעליה הדאגו' והיגונו'. ולולא תקותך לזה. היית כופר בטובו' האלהים המתמידו' עליך. ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם. עם שאינך רואה. שהעבודה תאות לו לגדולתו. ועוצם יכולתו. ואותות חכמתו. ובזה אמרו רבותינו ז״ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס:

וכאשר יתיאש ממך מן הפנים האלה. אשר זכרנו ישליכך בים הספקות. מעניני ההכרח והצדק (פרוש מבואר בלשון המחבר שר"ל פעם יאמר היצר שאתה מוכרח במעשיך. ואין עליך אשם כשתחטא. וכשיראה אותך נכשל בפגעים. יצדיק הדין עליך. באמור מידך היתה זאת היא לא נפלאת ממך. בהיות לאל ידך להתחכם יותר בעניני העולם. אז היית נשמר מן החרב אשר בידו. ואם הדעת מאסת ללכת בדרכי אנשי העולם בהיותך שוקד תמיד על עניני עוה״ב הרחוק. ומתעצל לעיין בדבר הקרוב אליך מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ולא לכפור באהבתו. גם הוא מאס בך. ויעזבך לילך בדרכי לבך. על כן בדין הדפך הזמן ממצבך. יסובו עליך רביו אם רבו פצעיך וגדל כאבך. כן משפטך אתה חרצת בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ומצא הזמן ב"ח לגבות ממך חובך) וכאשר יראה אותך מתעלם במעשה העבודה. ונוטה אל דרך העבירות. ישתדל לברר אצלך ענין ההכרח. בטענות חזקות. מן הכתוב ומן הקבלה. כדי להרחיב האמתלאות עליך. ויאמר לך. אילו היה רוצה הבורא שתעבדהו היה מכריחך מזה. ומזרז אותך עליו ולא היה אלא מה שהוא גוזר. וכי תוכל לעמוד כנגד גזרותיו. ולנצח דיניו. אין לך לעשות אלא מה שנגזר לך לעשותו כי ממשלת כל הדברים ביד הבורא יתעלה. כמו שכתוב אנכי ה׳ עושה כל:

ואם יראה אותך מתעסק במעשי מעניני העולם הזה ועסקיו. יאמר לך הזהר מן העצלה והרפיון. ואל תסמוך על זולתך. כי הטוב והרע ביכלתך והמעשה וההנח' בכחך. השתדל בכחך. וטרח בכל יכולתך תגיע אל מה שתתאוה מתענוגי העולם הזה. והזהר מסבות הפגעים בכל כחך. תמלט מהם כמו שאמר החכם. צנים פחים בדרך עקש. שומר נפשו ירחק מהם. ואמר אולת אדם תסלף דרכו וגו׳. ואמר מידכם היתה זאת לכם. והוא מהפך הטענות פעם בהכרח ובגזרה. ופעם בצדק ובבחיר' כפי מה שיאות לו לפתותך ולרפות ידיך:

ואם תיקץ. ותתן אל לבך מה שאמרו ז״ל. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. תשתדל בעניני התורה השתדלות מי שנתברר לו. כי במעשיו יהיה לו גמול ועונש. כמו שכתוב כי פעל אדם ישלם לו. וכאורח איש (ימצאינו) [אלטונא תקח: ימציאנו]. ותתנהג בענייני העולם מנהג מי שנתברר לו. כי קשר כל תנועותיו והתהפכות עניניו. בגזרת הבורא יתעלה. והוא בוטח עליו בכלם:

וכאשר יתיאש היצר מפתותך מהפנים האלה. אשר זכרנו משתדל בזה מצד הגאות והגאון ומעוט הענוה ויאמר כבר הגעת אל המעלות הגדולות שהגיע אליהן החסידים והצדיקים. באמונת לבבך. ובמעשיך השלמים בעבודת האלהים. ואתה יחיד בדורך. ואחד באנשי זמנך. וראוי לך להראות יתרונך עליהם במאוס אותם. ובהפחיתם. ותזכור רעותיהם ותפרסם רוע לבבם. ותכלימם ותוכיחם על זה. עד שיכלמו וישובו אל האלהים ויתחרטו על מה שקדם להם. ותתנהג בזה מנהג הנביאים. כמו שכתוב ואתה בן אדם תגד לבני ישראל את הבית. ויכלמו מעונותיהם. ואם תשיב עליו בזה. ותאמר לו איך אמאס ואכלים מי שאיננו יודע ענינו את לבבו ומצפונו לאלהים. ואם הוא בנראה ממנו. נמאס. אפשר שאין מצפונו. כנראהו. ואם הנביאים הכלימו והוכיחו בני דורם. עשו ברשות הבורא. שהיה משקיף על לבבם ורוע מצפונם. אבל אין בכח חכמתי ודעתי לדעת מה שיש בלבבות ובמצפונים. ושמא מצפון הנמאס בעיני. טוב מגלוי והרבה. ואינני יודע בו. ואולי מצפונו טוב. משלי. אצל הבורא. ואם הוא בנראהו רע. אפשר שגרם לו זה סכלותו. במה שהוא חייב לבורא. ויש לו טענה יותר ממני. מפני יתרון חכמתי. על חכמתו עליו. כי הבורא איננו תובע האדם. אלא כפי חכמתו. ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו מפני יתרון קצורי. במה שאני חייב בו מעבודת הבורא. עם דעתי אותו על קצורו עם סכלותו בו. והוא ממרה את האלהים בסכלות ובשגגה. ואני ממרה אותו בדעת ובזדון ואפשר שרעתו נראה ונגלה. וטובתו צפונה נסתרת ואני בהפך זה והוא ראוי לרחמי האל וכפרתו. יותר ממני וזכות אחת ממנו. שוקלת זכיות רבות משלי מפני שאין משקיף עליה זולתי הבורא. ואין משבחים אותו עליה. ולא יכובד בעבורה ואני בהפך זה. מפני שהנרא' שלי הוא טוב מהנרא' שלו. וכן בשאר העבירות. כי העביר' האחת ממני שוקלת עבירות רבות משלו. מפני שעבירתי מכוסה וצפונה. ועבירתו נראית ומפורסמת. ובגנות בני אדם אותו עליה. מנכין לו מעונותיו ויחסר שכר מעשי בעולם הזה. מפני פרסומם. וישאר לו שכר מעשיו בעולם הבא. ויחסר עונשו על העבירות בעולם הזה. מפני שמגנין אותו בני אדם עליהם וישאר עלי עונש עבירותי לעולם הבא. ועוד כשאטריד לבי. לפקד מומי בני אדם. ולעיין במדותם הרעות. ימנעני זה מעיין בחסרוני. ומעמוד על מומי עצמי. שהוא יותר צריך לי. ואני חייב בו יותר. כמו החולה אשר יטרידהו מדוהו. מפקוד מדוה בני אדם ורפואת עצמו. מרפואת זולתו. אז ישבר היצר וינגף לפניך:

ואם לא יגיעוך חציו במה שזכרנו. יארוב אותך בעתות הצלחתך. ובצר לך. וכאשר יהיו עניניך הולכים כרצונך. יאמר לך זה פרי השתדלך ותחבולותיך וחכמתך. על כן השתדל בעניני עולמך. וטרח בהם. יתמיד לך הענין הזה. ותעל' למעלה ממנו. וקבל הימים האלה בשמחה. והתנעם בהם. כי עוד מעט מזער. ויקרא בשמך. ותענה (ר"ל כשיקראוך לרדת במחשכים כמתי עולם תענה הנני. לא תוכל להתמהמה. ואם אמנם מצינו שאמר רב לרה"מ. בני אם יש לך היטב לך. כי אין בשאול תענוג ואין למות התמהמה כו'. ואמר עלמא דאזלינן מניה כהילולא דמי. לא אמר לטרוח בשביל כך. ולא שיהא זה כל פרי השתדלותו וחכמהו חלילה) אל מחשכי הקבר. מקום שאין חכמה ולא תנועה. ולא הנאה. ולא צער. וישים ראיתו על זה. מה שאמר החכם. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה. בשאול אשר אתה הולך שמה:

ובצר לך יעביר על לבך טובות הרשעים. והצלחת הכופרי'. כמו שכתוב. ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל. ויאמר לך. לא נכנס עליך ההפסד הזה. אלא מפני שדבקת בעבודת האלהים ובמצותיו. ואין ביכולת לעמוד בזה מפני כובד משאו. ודוחק תכליתו. ואילו היית מסיר הענין הזה מלבך ותנוח לו ממנו. היית שמח בעניניך. כמו שאתה רואה עליו הרשעים. הלא תראה מה שאמר הכתוב. בקרובי אקדש. ואמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם וגו׳ והדומה לזה:

וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה. ממעשה העבודה. יגדיל עליך ענינו. ויפחידך ממנו:

ואם יהיה מענין הצום. יאמר הזהר. כי יחליש אותך ויחליאך. וימנעך מעניני עולמך. ואחריתך:

ואם יהיה מענין תוספת תפלה בלילה. יעלה על לבך. כי השינה טובה לך מן המזון. ושומרת בריאותך. ומחזקת גופך יותר מן המאכל והמשתה:

ואם יהיה מעניני הצדקות. ידמה בעיניך אבידת ממונך. וישים הריש לנגד עיניך. ויזכירך דלות המסכנות והחסרון:

וכן בכל מין ממיני המצות והחסדים. ישתדל להפחידך ולהגדיל הענין בלבך. כדי שתרפה ממנו. וכאשר תחשוב לעשות עבירה. יחבב לך הנאתה וישכיחך ענשה. ויזרז אותך לעשותה ולנטות אליה. ואם תרגיש לזה ולדומה לו ממנו. השב עליו. כי כל צער שעבר עליך. במה שקדם מימיך. לא נשאר ממנו בך אות. אך חלף מהרה ועבר. ושכרו עומד לך לעולם. לא יתום ולא יכלה. והמתענה כשיצום ביום ויאכל בלילה. כאילו לא התענה וישוב אליו כחו. וישאר לו שכרו שמור. וכן הנעור בקצת הלילה. כאשר יישן ישוב לקלות גופו. וכאלו לא נעור. (וישאל) [אלטונא תקח: וישאר] לו גמול עמדו ושכר תפלתו לעולם. אבל ענין הצדקה כבר בארתיו בעלית הבטחון באר היטב:

אך ענין העבירות. צריך שתשיב אל לבך ותעבור על מחשבתך. חליפות הנאותך מחר. המותר והאסור שבהם ותשאר חרפת המגונה מהם עליך. וענשה בעולם הזה ובעולם הבא. אז יהיה היצר נגף לפניך. ותחרץ למעשה הטוב. ותרפה מכל מעשה מגונה:

וכאשר יאבד סברו ממך בפנים האלה ועשית מה שהסכמת עליו ממעשי העבודה. ישתדל להכניס הדאגות בלבך. ולהתמיד עליך היגונים. כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב. וימנעך מן הגמול עליו. ושיקבלהו הבורא ממך. ואם תעשה דבר עברה משתדל להכניס השמחה בלבך. והששון במה שקדם לך. כדי שתתחזק בדבר ותחרץ עליו. ואם תרגיש לתרמיותיו ותשים לבך למיני מצודותיו תהיה נזהר מהם. ותעזר באלהים להנצל מהם. ואם לא תרגיש להם יפילך פתאום. ויריק חציו בך בפתע. כמו שאמר. עד יפלח חץ כבדו:

ואם תעמוד כנגדו בכל זה. ולא יוכל לפתותך במה שזכרנו. ישתדל לך מצד חכמתך. ואם יראה ממך חריצות ללמוד החכמה. יאמר לך הלא יספיק לך. מה שמספיק לגדולי דורך וזקניך לדעת תורתך הנאמנה. הלא ידעת. כי החכמה אין לה קץ. ולא תכלית. שים מגמתך אל עיקר האמונה. ושרש התורה. ואח״כ למוד מה שתזדיין בו אצל בני אדם מענין השיר. והמקצב (משקלו וחרוזיו) וצפוני הדקדוק והחידות הנכריות. והמשלים הנוהגים והנח לך דברי הדינים. ומחלוקת החכמים בהם. ואל תכניס עצמך בחכמת שרשי המופת. ואיכות הדבור ומיני ההקשות ואופני הראיות ואיכות הילוך העלה עם המעולל והתחברות החכמה הנראית עם החכמה הנסתרת (ר״ל להשיג מן החכמה הנגלות העוסק׳ בעולם השפל הלז. דרך השכל בחכמה הנעלמת העוסקת בעולם העליון. באלהות (הנפש) [אלטונא תקח: ובנפש] והמלאכים כי מן המוחש יוקח ראיה ומשל לבלתי מוחש. והנראה ילמוד על הנסתר למבין דבר מתוך דבר לכל תכלית הוא חוקר ותר) מפני עמקם ודקו' ענינם וסמוך על אנשי הקבלה. במה שתוכל לעמוד על בירורו. כאשר תסמוך עליהם במה שהוא נמנע ממך:

ואם לא תשמע לו. ותשתדל ותתחזק. יורה אותך בחצי הקנאה בחבריך. ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך תטור אותם. ותשתדל לתלות בהם מומים. ולהפחיתם ולדבר בגנותם כאילו הם שללוך בינתך. וגזלוך חכמתך. ואם תחכם מבלעדיהם יפחתו בעיניך ליתרון בינתך ותשנאם לסכלותם. ותראה זה לעמי הארץ. ותתגאה לנפשך ותתהלל בחכמתך. עד שתטעון שאתה יודע מה שאינך יודעו. ויגבה רוחך מלמוד וירום לבבך עת שתלמוד. ותקוץ עת שיקשו עליך. ותרבה להחזיק עצמך בחכם. ותתכבד בסכל חבריך ותזדיין בהכלים בני גילך. ותהיה שולל ממוסרי החכמים (ותכפור) באלהים ובתורתו:

ואם לא ישלם לו. מה שכיון לפתותך בו בשער דעת האלהים ותורתו. ישתדל לפתותך בשער מעשי העבודה וכשתעשה לאלהים מעשה. יגדילהו וינשאהו בעיניך. וישימך להתגאות בו. ויקלה אנשי דורך אצלך. ויקל עליך למאסם ולהכלימם ולביישם. ואפשר שהם טובים ממך לפני האלהים:

ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך. בעבודת האל. ומעשהו טוב ממעשיך. והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך. יסיתך היצר בו. ויאמר לך כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה. הוא חסרון נראה ממך. ולולי הוא. היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך. השיא עליו וקנא בו. ושטום אותו וחקור על מומיו וגנותו. וארוב למכשוליו ואם תוכל להוציא עליו דבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם. עשה:

אז תשיב עליו. ואיך אמאס מי שאהבו האלהים. ואגנה מי ששבחו הבורא. ולא די לי עצלתי לקיים עבודתו כמוהו. עד שאשטום מי שיעבדהו. ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתב'. אבל חייב אני לאהוב את אוהביו. לאהבתו. ולכבד מכבדיו לכבודו. כמו שאמר. ואת יראי ה׳ יכבד. וכבר ידעת מה שאירע את מרים. בענין ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה שהיה מענין קרח ועדתו. בקנאם במשה ואהרן. בקרבתם אל ה׳:

פרק ו

אבל הזהירות במחשבה ושמירתה. ראוי לך שלא תתעלם לפקוד מחשבתך ורעיוניך ושרעפי לבך. כי רוב ההפסד והתקון במעשים. לא יהיה כי אם מחמתם. כפי תקונם. והפסדם. כמו שאמר הכתוב. מכל משמר (יותר מכל דבר השמור. או ירצה מכל משמרת למשמרת וסייג לתורה) נצור לבך. כי ממנו תוצאות חיים. ואמרה תורה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמר כי ידעתי את יצרו. ואמר כי כל לבבות דורש ה׳. וכל יצר מחשבות מבין. ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואמר מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. והיראה אינה אלא בלב והרעיון והמחשבה. ועל כן יש לך אחי להשתדל. להיות כל מעשיך מיוחדים לבורא יתב'. ואל יהיה עמלך לריק. וטרחך לשקר. כמו שאמר למה תשקלו כסף בלא לחם וגו׳ (ואמר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים) ואל תתעלם ממה שהעירותיך עליו. כי כבר קבצתי לך בשער הזה כל שרשי מפסידי המעשים המיוחדים לאלהים. ותחת כל שורש מהם ענפים כמעט שאין להם קץ. על כן אתה צריך להשמר מהם בכל יכולתך. אולי יהיה מעשיך שלם לאלהים. ומיוחד לשמו. ויהיה רצוי ומקובל אצל הבורא קבול טוב. ונהוג בו מנהגך בעניני עולמך. כי אתה חושב על הטוב שתמצא במיניהם ואשר יהיו רחוק מן הפגעים בהם. ומנוקה מן הזיוף. וזך מן הבלבול. וכיון שאתה עושה זה בעניני עולמך הכלה כל שכן שתעשה כפלים בעניני אחריתך הקיימת. ובמה שתתקרב בה אל האלהים:

והשתדל בכחך לזכך מעשיך. ואם ימעט. יותר ממה שתשתדל שיהיה רב בלתי זך. כי המעט הזך. הוא רב. והרב בלתי זך הוא מעט. ואין בו תועלת. וכל שכן שיהיו מעשיך עם מעוטו וזעירותו בלתי זך לאלהים. והזהר שלא יהיה ענינך במעשיך לאלהים כענין העוף שאמר עליה הכתוב. שהיא יולדת הביצה ומחממת אותה. על פני הארץ ממעוט שמירתה אותה. עד שיפסידוה שאר בעלי חיים. ולא תעשה אפרוח. כמו שאמר הכתוב. כנף רננים נעלסה. כי תעזוב לארץ ביציה. ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תזורה. ושאר הענין. וכבר שבח החכם. מי שהוא בהפך הענין הזה. בזריזותו והשתדלותו הטובה בעולמו. וצונו לבחון בו וללמוד ממעשהו. ואם הוא חלש שברמשים באמרו לך אל נמלה עצל וגו׳. תכין בקיץ לחמה וגו׳:

והנה זכרנו לך מעט מהרבה. ואל ירבה בעיניך. ואל תקוץ בו. כי כפי מעלות חשיבות המלאכות. יהיו הפגעים הקורים אותם (לכן היה מהצורך והכרח להאריך במבוכות ופגעים הנקרים במחקר החשוב הלז כדי לידע הדרך להנצל מרעתם ולהמלט משחיתותם) ומחקרינו בספר הזה אין מעלתו וחשיבותו נעלמת ממי שמבין. האלהים ישימנו מן השלמים עמו. והעושים לשמו הגדול ברחמיו אמן:

אמנם בחינת הרע בעליה זו היא בשני דרכים. אם במיחד מעשיו באמת אם בשקר. ואולם רצוני באמת. הוא העובד ה'. אלא שרוח שטות הטעתו. ורוח ה' רעה מבעתו. והוא מה שכבר זכרו בח״ה. בכלל מיני מפסידי יחוד המעשה מתחבולות וערמת היצר לרמות ולהכשיל התם. ולקרוא לעוברי דרך המישרים אורחותם. אם לפרסם צדקתם. או להסתיר ולכסות כל מעשיהם הטובים. ולהראות הפך מה שבלבם מטוב יושר מחשבתם ולהורות נתן בלבם כי בזה האופן יתקיים יחוד המעשה בידיהם בשלם שבפנים. על זה נאמר אל תהי צדיק הרבה. וישיגוהו מקרי הרע הנזכרים בסוף עלית הדן לזכות. כי כל הנשמע לעצת היצר המזדכה ומצטדק בכל מעשיו שם אור לחושך. הולך אחריו פתאום כשור אל טבח נמשך. והוא כנחש ישך:

ואשר נפתה לבו בשקר. להפוך יום ללילה (אלטונא תקח: ו)צלמות ולא סדרים אור בוקר. הוא אשר יצדיק נפשו מאלהים הבוחן לב כליות חוקר. כי יבחר לו אלהים חדשים מקרוב באו ככת החושבים עולם הפקר. המליכו עליהם הממון השירו הכבוד התמכרו לעשות הרע ויאמרו אך טוב הוא נמכרו לעקר ובנו לו במות בעל כחשו לאל ממעל ויעבדו את אלהיהם אשר עשו להם בבחירתם הבלתי רואה וסוקר וכמעשה הכת הארורה הצודדות נפשות נקיים להאמין בצב״י מודח פגר מובס שבתא״י הצ״ר פר״א אדם זורו רשעים מרחם משכל הנוחר והמעקר. אשר כשף הסית והדיח את ישראל לפרוק מעל צוארם עול תורה ומצות בוטה כחרב דוקר. ולטפל בנבלה מוסרחת אשר היה לחרפות לדראון עולם ירד לבאר שחת והניח אחריו קללה שורש פורה ראש צרעת פורחת בפרוח רשעים כמו עשב להשמדם וכבני שת לקרקר. יסדו לו תפלות ותחנות ויחדו אליו כל מעשיהם (כאשר עתה מקרוב ראיתי בעיני חברו לו ספר מיוחד לשמו נקרא חמדת הימים מלא תועבות ונאצות העמידו צלם הטמא בהיכל קודש והלבישו הבקשות ושמות הקודש בשם התועב הלזה שם רשעים ירקב. אוי לנו מה עלתה בימינו. כי אין איש שם על לב לעקור ע״ז זו ולשרש אחריה. הש״י יקנא לשמו. ויחמול על עמו ההולך בתומו. וישרש החטאים האלה מארץ חיים סלה. ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ) ועליו מוסרים נפשותם אף עיניהם לנקר. אלה הם החולים המסוכנים רובן גוססים. על חיי עצמן אינם חסים. הרחמן יצילנו מכתותם וייחד לבבינו ומעשינו אליו באמת בלב שלם ונזכה לחזות בנועם ה׳ בהיכלו לבקר. כן יהי רצון אמן:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה