אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

כט

כח

עליית הטהרה ז"ל הריס״ל הטומאה הצריכה טהרה. מצינו בשלשה ענינים. טומאה רוחניות. וטומאה גשמית. ואמצעית שהיא רוחנית וגשמית. טומאה רוחנית. היא רוח הטומאה השורה על הידים. ואינה סרה אלא בנטילה. והובא בב״י טא״ח (ס"ד) וז״ל (י"ד) [אלטונא תקח: א"ד] צריכין נטילה במים (דוקא) הקם מהמטה (אחר שישן אפי' ביום) והיוצא מבית הכסא (אפי' לא עשה צרכיו. ויטול מיד) ומבית המרחץ (במקים שעומדים ערומים דינו כבה״כ) הנוטל צפרניו (בין דיד בין דרגל.) והחולץ מנעליו (בישנים לאפוקי חדשים שעדיין לא הלך בהם. וה״ה לנוגע עמו"ק) והנוגע ברגליו. והחופף ראשו ויש אומרים אף ההולך בין המתים (שמתמצע ביניהם. או בבה״ק אפילו לא נכנס בין הקברים) ומי שנגע במת (נהגו אפי׳ בנכנס לאוהל המת או המלוין תוך ד״א) ומי שמפלא כליו (אפילו לא נגע בכנה) והמשמש מטתו. והנוגע בכנה. והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו. אם ת״ח הוא. תלמודו משתכח. ואם אינו ת״ח. יוצא מדעתו. המקיז דם מהכתפים. ולא נטל ידיו. מפחד שבעה ימים. המגלח. ולא נטל ידיו. מפחד שלשה ימים. הנוטל צפרניו ולא נט״י. מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד ע״כ. וצריך ליזהר לטלם יפה בערוי ג' פעמים. אבל לא יברך ברכת נט״י. כי אם בשחרית:

עוד יש טומאה ממשית. והיא טומאה היוצאה מגופו. כגון זיבה וקרי וצרעת:

ויש טומאת ממוצעת. כגון מגע נבלות והסטן ומגע שרצים. וטומאת מת שנעשה טמא מאחר שנגע בממשית. אבל לא נדבק בו ממשות. על זאת אמרתי שהיא ממוצעת:

וראוי לאדם להיות טהור ולהרחיק עצמו מלטמא כל מה דאפשר. אף שבעו״ה אין עתה בית המקדש. שלא יש החשש מפני יראת המקדש. אולי ישגה וילך לשם. מ"מ למה ימשוך הטומאה עליו. אם לא במקום המצוה להתעסק במת. אבל זולת זה יפרוש מכל טומאה אע״פ שאנחנו עתה כלנו טמאים. למה יוסיף וימשיך על עצמו טומאה (תדע שהרי גם הכהן הטמא. מוזהר שלא ליטמא) אשרי אדם שמרגיל את עצמו תמיד בטבילת מקוה. שאז נטהר מכמה טומאות. ואף שאינו מועיל בטומאת מת (עמ״ש בלח"ש שילהי יומא) ולענין טבילת ב״ק יבואר במקומו בס״ד:

נוסף על שלשת מיני טומאה הנ״ל. יש רגל רביעי במרכבת הטמאה. שראוי האדם ליטהר ממנו. והוא דבר שאינו מטמא רק הוא מלוכלך ומטונף והתורה אמרה והיה מחנך קדוש. ואסור מדינא לקרוא ק"ש ולהתפלל. וללמוד תורה. במקום טנופת. והדינים יתבארו במקומן בעז״ה. ולא אזכיר כאן רק שני דברים. שראוי להיות כמזכיר וכמתעורר. האחד שיראה אדם תמיד שיהא פי הטבעת נקי. שיקנח עצמו היטב. שלא ישאר שם אפילו משהו צואה. השני דין ש״ז כדין צואה. לענין טנוף.

נוסף על זה שש״ז מטמא ג״כ:

על כן הזהר בכל עת יהיו בגדיך לבנים. שלא יהיו מלוכלכים מכתמי צואה ומן טפי מימי רגלים. וש״ז. ואצ"ל שתשמור רגליך ונקביך. כאשר תלך אל בית האלהים כמ"ש במקומו. וישגיח במכנסים שלו. שלא יהא רושם צואה וטנופת דבוקה בהם (ולא בתפלה ובת״ת בלבד הדברים אמורים. אלא לעולם ובכ"מ יש ליזהר מלכלוך וטנופת. שלא ליתן מקום חניה לחצוני' במחנה האדם כי יוכלו להזיקו. לפי שר״ר שורה על מקומות המטונפים והמלוכלכים. ואיסרא דעניותא נבל שמיה. ולכן אסרו חז״ל ליהנות ממים של נטילת שחרית ולא ישפכם בבית ובמקום שעוברים שם ב״א:

ואסרו רז״ל לת"ח לילך במבואות המטונפות (א״ל בשעת הדחק. ואז יהא זהיר שלא להרהר בד"ת) לפי שא״א לו לעמוד בלי הרהור תורה. אבל לעבור על הטנופת ממש. יש סכנה ומוזהר כל בני אדם מישראל ושנינו שילהי סוטה נקיות מביאה לידי טהרה. וטהרה לידי פרישות):

ועקר הטהרה. הוא טוהר הלב. כמש״ה לב טהור ברא לי אלהים וגו׳ וכתיב מחטאתי טהרני. תכבסני באזוב ואטהר. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי:

וכתב הר"י עוד יש טומאה רוחנית. שהוא האב של אבי אבות הטומאה. והוא טומאת העברות. כמ״ש בעריות ובמאכלות אסורות לשון טומאה. וה״ה בכל עבירה שאדם עושה. טמא טמא יקרא. וכשמטהר עצמו מכל עון ואשמה נקרא טהור. כמ״ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם. ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ודמע״ה אמר ומחטאתי טהרני. והנה מצינו טהרה במים. ככתוב ורחץ בשרו במים וטהר. ומצינו טהרה באש. כדכתיב כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר. ככה היא טהרת עונות. ומים ואש. הם חסד וגבורה. וענין טהרת האש. היא גבורת התשובה. תהיה כאש בוערת ויהא סובל סגופים גדולים. כפי ערך העונשים לחטאים אשר חטא ואף כנגד ד"מ ב״ד. שהשרפה מן החמורות. ונגד מימי החסד העליון הוא סוד המקוה (וע"י שני סגופים אש. המתגבר בתענית. וטבילה במי מקוה. נצול משני דינים. כמ״ש באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה):

מה גדול מאד ענין טהרת המקוה. הן לטומאת הגוף. והן לטומאת הנפש מן העבירות. לא סגי בלא״ה. יעוין ר"ח בשער האהבה. במ"א אבאר אי״ה סוד המקוה והטבילה. ועתה לא באתי להודיע אלא גודל מעלת המקוה. אשרי מי שמרגיל עצמו בטהרה זו תמיד. ויועיל לכל הטומאות וגם לטומאת העברות. ויבוא לידי טהרה. דהיינו טהרת הלב. לב טהור ברא לי אלהים. ר״ת טבל. ומטהרת הרהור הלב. נמשך טוהר המחשבה שהיא במוח. ושוריינא דעינא בלבא תליא. ויהיה טהר עינים מראות ברע. ואח"כ נמשכה טהרת כל הגוף. רמ״ח איברים ושס״ה גידין. שהם כנגד תרי"ג מצות:

וכתב בר"ח כי הפורש מהטומאה נקרא טהור לבד שנאמר ורחץ וגו' וטהר. והפורש מטומאת עברות. נקרא טהור וקדוש. טהור. דכתיב וטהרתם מכל טומאותיכם. קדוש. כדכתיב בפ' עריות. אל תטמאו בכל אלה. וכן כתוב במאכלות אסורות. ולא תטמאו בהם. ואח״כ כתוב בעריות. והתקדשתם והייתם קדושים. ובשרצים כתוב ג״כ והתקדשתם והייתם קדושים ע״כ:

עוד נמצא רמוז טהרה בבגדים. שסמוך הכתוב המלבושים לטהרה. כמ"ש והטהרו והחליפו (שלמותיכם) [אלטונא תקח: שמלותיכם]. שחייב אדם לראות שיהיו בגדיו טהורים מטינוף וטומאה. ושלא יהו מלוכלכים בשמן ורבב. כמ״ש חז״ל. ת״ח שנמצא רבב על בגדו. חייב [אלטונא תקח: מיתה]. כלל הענין. המלבושים לבוש הגוף. והגוף לבוש הנפש. ובטהרת המלבושים. יעורר טהרת הגוף. וטהרת הגוף יעורר טהרת הנפש. (כמ"ש סוף סוטה כנ״ל) וכן כל כלי תשמיש האדם ביחוד כלי אכילה ושתיה. כגון כוסות קערות כפות וסכינים יראה שיהו נקיים בלי שום לכלוך רק טהור ונקי. וביותר צריכה האשה להשגיח על כלי הבשול שיהיו נקיים מאד (ודבר זה הוא באזהרה מן התורה. בבל תשקצו כמ״ש במקומו בס״ד) וכל ענינים אלו מביאין לידי טהרת הנפש כי זה גורם לזה. ויוסיף טהרה יתירה:

עוד יש טהרה באכילה. וכמו שהיו נוהגין הקדמונים. שהיו אוכלין חוליהן בטהרה. עמ״ש בס"ד במו"ק (סתר"ג) ובעו"ה נתקיים בנו המקרא שכתוב. ויאמר ה׳ ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא (בעמים) [אלטונא תקח: בגוים] אשר אדיחם שם. וגם בשבי הגולה על אדמת הקודש נאמר. כן העם הזה וגו׳. וכן כל מעשי ידיהם וגו׳ טמא הוא מקוה ישראל ה׳ יקיים בימינו. ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה וגו׳. ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אשריכם ישראל. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. והושעתי אחכם מכל טומאותיכם. כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה